Kommentar zu Tehillim 75:2

הודינו לך אלהים. על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד:

הודינו. יאמר ישראל בקיבוץ גליות הודינו לך. והכפל לחזק ההודאה:

והן הם דברי שירו הודינו לך וכו' והנה שמעתי אומרים הודינו לך אלהים הן ג' ראשונות של תפלה הודינו הן ג' אחרונות וקרוב שמך כר' חייא ובניו אין צריכין בקשה באמצעיות אלא ספרו נפלאותיך משיב הרוח ונשב זיקא כו' וקשה שהודינו היינו ספרו נפלאותיך. ועוד שהוי ליה למימר שהכלל אומרים אמצעית וקרוב שמך ספרו כו' אך אחשוב יאמר ענין מאמרם ז"ל בגמרא שעיקר הנוסחא כששליח צבור שוחה לומר הצבור מודים אנחנו לך על שאנו מודים לך כי כל שאר הדברים הם תוספת על זה ופירושו מודים אנחנו לך על שזיכתנו להיות מודים לך וזה מאמר אסף הודינו לך אלהים הודינו שהוא הודינו לך אלהים ועל זה הודינו שזכיתנו לכך כי מה האדם שיחשבהו יתברך להשתבח מפי מי שמחומר קורץ ולא עוד אלא שקרוב שמך אל אותם שספרו נפלאותיך שאתה עושה להם שעם שהוא העושה מחזיק להם טובה על שמספרים אותם להורות שמחזיקים טובה אמר המשורר הלא זה הוא שהחשיב אותנו בזה:

ספרו. לדעת המפרש היל''ל ספרנו :

הודינו - בדבק למ"ד וגם בחסרונו נכון הוא כמלת זמרה אזמרך ויזמרו לך. וטעם פעמים להזכיר כי נודה לך פעם אחרי פעם, או בכל זמן.

הודינו. בכל עת אנו מודים לה׳‎:

הודינו לך אלהים. האל"ף בגעיא בספרי ספרד:

הודינו, הפסוק הראשון הוא כעין הצעה, יאמר אנחנו מודים לך אלהים על התשועה שעשית לנו, וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, ר"ל הגם שאם נראה ההנהגה בדרך הטבע נדמה לנו ששמך רחוק מזה העולם, כי ידומה שהעולם כמנהגו נוהג, אבל אם נראה נפלאותיך, עת שתפליא פלאות ותשדד את הטבע, אז נראה ששמך קרוב ומשגיח על העולם השפל, ושעור הכתוב נפלאותיך ספרו כי קרוב שמך, הנפלאות שלך הם יספרו ויודיעו לנו כי שמך הוא קרוב אל בריותיך ושאתה קרוב לכל קוראיך:

ספרו. דורותינו נפלאותיך תמיד:

וקרוב שמך. ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך:

וקרוב שמך - לענות כי כן ספרו לנו אבותינו ולא הזכיר המספרים, כמו: אשר ילדה אותה. והנכון שאלה המספרים הם נביאים שספרו לנו על שמך.

וקרוב שמך. וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע:

ספרו נפלאותיך. ואז יספרו כל הרואים הגאולה יספרו נפלאות שעשה האל עם ישראל ויספרו מה שאמרת כבר על ידי נביאך כי אקח מועד:

ספרו. ר״‎ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך: