Kommentar zu Tehillim 76:8

מאז אפך. משעה שאתה כועס:

אתה נורא. שייראוך כי מי יעמוד לפניך מעת שיחרה אפך:

ואם כן יוכרח לומר כי לא חסרה מדת נורא מאתו יתברך ואם כן אמור מעתה כי אתה נורא אתה שהוא אתה שהיית נורא מתחלה גם נורא אתה גם עתה מי יעמוד לפניך כי אתה ה' לא שנית ואם כן למה היה אריכות אפים ההוא לראות גוים מרקדים בהיכלך וששאגו צורריך בקרב מועדך ושתקת הנה היה שאלו היית מעכב בידם היית פוקד כל אשמות ישראל בראשם והיו כלים חס ושלום על כן סבלת למען הטיל הכעס על ציון ובית המקדש וזה הענין מבאר במה שמודיע בפסוקים עם שאמר קצת ממנו למעלה וגם ישיב על מה שאמר למעלה שעם ששמה שבר רשפי קשת הם אף וחמה ששיבר כחם במה ששפך חמתם בציון עם כל זה לא הספיק כי נשאר חרב ומלחמה לאט עד שמירק הכל:

אתה - הטעם אתה לבדך נורא והיה האחד מספיק וכמוהו: ה' מעון אתה היית לנו, כי היה מספיק ה' מעון היית לנו, ומאז כמו מאז הפקיד אותו.

ומי יעמוד. מי יוכל להתקיים:

אתה ה', נורא אתה, ומי יעמוד לפניך מאז ששלחת אפך, ר"ל שאשור שהיה שבט אפו של ה', כמ"ש הוי אשור שבט אפי, מאז ששלח ה' את אפו על הארץ, לא היה ממלכה שתעמוד לפניו, והיית נורא מאד, אבל בעת אשר משמים השמעת דין, בעת שבא על ציון שאז שלחת מלאך משמים לדון אותו ולשפוט משפט עמך נגד הצר הצורר, כמ"ש והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור, אז ארץ אשר יראה עד עתה, שקטה מיראתה, והטעם ששקטה, כי בקום, מה שקם אלהים למשפט, הלא הוא להושיע כל ענוי ארץ כי המשפט האלהי לא יבא לתת תוקף להעריץ העושק וחומס, רק להושיע את הענוים הנדכאים תחת ידו, ולכן עת ששמעה שבא ה' למשפט שקטה מיראתה, סלה סיום הענין:

מאז אפך. משעה שחרה אפך משא״‎כ מחרון אף ב״‎ו שלפעמים תשש כחו: