Kommentar zu Tehillim 78:54

עד יעבור עמך ה׳. עד יעבור עמך את הים, עד יעבור עם זו קנית, את הירדן, מהו עם זו קנית, לפי שכל העולם כולו שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי (ישעיה מג כא). ארבעה נקראו קנין, ישראל עם זו קנית, שמים וארץ שנאמר קונה שמים וארץ (בראשית יד כב), בהמ״ק שנאמר הר זה קנתה ימינו (תהלים עח נד), התורה שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו (משלי ח כב).

וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ: בית המקדש קנין אחד מנין שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך ואומר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
(אבות ו י)

גבול קדשו. ארץ ישראל:

ויביאם כו' לא אמר ויוליכם כי אם ויביאם להורות כי מושב שכינה בא"י היא ויביאם אצלו אל גבול קדשו הוא תחום א"י שארץ העמים היה גבול חיצונים ואל יעלה על רוחך כי לא יקרא גבול קדשו רק הר המוריה אשר שם האלהים כי הנה הר זה תואר גדול מזה יש לו שהוא כי הר זה קנתה אותו ימינו יתברך אך כל שאר א"י לא יבצר מהקרא גבול קדשו. או יאמר אל תתמה אם ראשית גבול א"י אני קורא גבול קדשו כי דע אפוא כי אין צריך לומר הר המוריה כי אם גם הר זה שבגבול א"י קנתה ימינו והוא ענין מאמרם ז"ל על פסוק עד לא עשה ארץ וחוצות כי תחלת ברייתו של עולם לא היה כי אם א"י ואחר כך נתפשטה חוצה לארץ וזהו עד לא עשה ארץ וחוצות כי תחלה עשה ארץ ואחר כך חוצות וידוע כי עולם חסד יבנה שהוא ימין נמצא שבהברא העולם בימין חסדו הר זה קנתה ימינו באופן כי גם הר זה שבתחלת תחום הארץ גבול קדשו יקרא:

ויביאם אל גבול קדשו - ירושלם.

גבול קדשו. זה א״‎י:

ויביאם אל גבול קדשו וכו' ועדותיו לא שמרו וכו' ויסוגו ויבגדו כאבותם וכו'. אפשר דהכונה במ"ש הרשב"א ז"ל דבנתינת הארץ בטלה מודעא וזוהי תמיהתו ויביאם אל גבול קדשו כו' שנתן להם ארץ ישראל ולא יש מודעא ואעפ"י כן ועדותיו לא שמרו ויסוגו חזרו לאחור אחר דסברו וקבילו בנתינת א"י נסוגו אחור לעבור על דת ויבגדו כאבותם שהי"ל מודעא קודם שבאו לארץ ישראל ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם ועברו על לא יהיה לך ששמענו מפיו יתברך:

ויביאם, ובזה קיים כל הבטחותיו, ויביאם לארץ ישראל, ושם בחר להם הר המוריה לבית המקדש, כמ"ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך:

והר זה. בית המקדש: ואמר זה. כי אמר זה המזמור אחר שנודע המקום על יד גד הנביא:

הר זה - הוא הר המוריה, אם אסף זה המשורר הוא שהיה בימי דוד אולי התנבא, או אמר זה המזמור אחר נבואת גד.

הר וגו׳‎. זה בה״‎מ אשר קנתה ימינו להיות שלו לשכון שמה:

קנתה ימינו. כמו שכתוב כוננו ידיך:

ולפי דעתי: כי גבול קדשו – הוא ארץ ישראל.

והר זה קנתה ימינו – ההר הטוב הזה והלבנון, והעד על זה הפירוש שאחר כן כתיב.