Kommentar zu Tehillim 78:71

ומשה. ו׳ מוסיף על ענין ראשון, שהקב״ה מקדים רפואה למכה, לפי שנאמר ויאנחו בני ישראל, הקדים את משה שנדבק ליתרו והיה רועה את צאנו, כדרך שהיה יעקב רועה את צאן לבן, יעקב אבינו נתגדל מן הצאן, שנאמר ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (בראשית לא ט), דוד נתגדל מאחרי הצאן, שנאמר ויקחהו ממכלאות צאן מאחר עלות הביאו (תהלים עח עא), עמוס נתגדל מן המרעה, שנאמר ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר ה׳ אלי לך הנבא על עמי ישראל (עמוס ז טו), וכן משה רבינו לקח גדולה ממרעה הצאן, שנאמר ומשה היה רועה, וכתיב וירא מלאך ה׳ אליו, לפי שנמשלו רועי ישראל לרועה של צאן.

מאחר עלות הביאו. שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התיישים אחריה' ואוכלין אמצע העשבים ואחר כך מוציא הזקנות ואוכלות השרשים אמר הקב"ה ראוי הוא זה להיות רועה את עמי:

עלות. הנקבות מן הצאן המניקות נקראו עלות על שם בניהן שנקראו עולים, ומה שאמר מאחר עלות שהרועה צריך להיות אחר העלות לנהלם לאטם:

כי אם שמאחר עלות הביאו אך אין זה כי אם כי יודע אלהים כי אל דעות הוא כי זה לבדו הוא הראוי לרעות את ישראל בזמן הזה ולעתיד לבא וזהו לרעות ביעקב עמו שהוא בזמן הזה ובישראל נחלתו בימות המשיח:

עלות. מגדלות עולליהן ר״ל מניקות:

מאחר עלות. הצאן המניקות, כמ''ש עלות ינהל

מאחר עלות - תואר דומה לפועל על דרך העולים על הצאן העלות הם הנקבות.

מאחר עלות. ממה שהלך אחר המניקות לרעותן הביאו להיות מלך רועה ישראל:

לרעות ביעקב. לקחו לרעות ישראל:

יעקב, ישראל. כנ''ל פסוק ה'

לרעות - עם בי"ת נוסף כמו: רועה את אחיו בצאן, והנה בתחלה היה רועה צאן ושב לרעות ישראל, כאשר התחיל בתחלת המזמור: ויסע כצאן עמו.

עמו נחלתו. נחלה מציין הקדושה והדת (ירמיה ב') :

וטעם ובתבונות כפיו ינחם – בעבור שדימה עם השם לצאן ויש צורך למרעה טוב והכל במקל, על כן ובתבונות. ולפי דעתי: כי בי"ת בתבונות ישרת שנים כמו וזרועו כשדים כאילו כתוב: ובתבונות בכפיו ינחם. והנה טעם כתום לבבו, לעשות טוב לעמו ובתבונות כפיו - הוא המעשה, ככתוב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו.