Kommentar zu Tehillim 79:2

בשר חסידיך. והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה:

נתנו. כתב אדוני אבי ז"ל כי היו בהם עובדי האל וחסידים שהרי דניאל חנניה מישאל ועזריה היו מן הגולים מירושלים שהיו חסידים ועובדי האל, כמו כן היו אחרים אלא שהיו נחבאים בבתים ולא היו יכולין להראות בחוצות וברחובות חסידים שהיו בירושלים מהם נוצלו מן המיתה וגלו ומהם לא נוצלו הכל לפי הדין הנתון מאת האל יתברך:

נתנו את נבלת כו' אמרו רבותינו ז"ל פ' נגמר הדין מאי עבדיך ומאי חסידיך אמר רב חסידיך ממש עבדיך הנך דמחייבי דינא דמעיקרא וכיון דאקטול קרי להו עבדיך דכיון דלאו כי אורחיה מת הויא ליה כפרה עד כאן. וראוי לשים לב מי דחקו לומר שעבדיך אינם צדיקים וחסידיך כמשמעו אך הוקשה למו אומרו בעבדיך לבלת ובחסידיך בשר אך הוא כי את הבלתי צדיקים קורא אותם נבלה ומעין זה חילקו ז"ל בפסוק יחיו מתיך נבלתי יקומון שאמרו רז"ל שמתיך הם מתי א"י נבלתי הם מתי ח"ל ועל שלא מתו בתשובה ווידוי אמר דכיון דלאו כי אורחיה מית הויא ליה כפרה עד כאן. ועל דרך הפשט נמשיכהו אל הכתוב שאחריו שפכו כו' בשום לב כי הלא תחלה היה ראוי לומר שפיכת הדם ושאין קובר ואחר כך נתנו את נבלת כו' וגם בכלל אמרו נתנו את נבלת כו' הוא שאין קובר. ועוד היתכן שההורגים היה להם לקבור הרוגיהם. אך יהיה על דרך מאמרם ז"ל על פסוק ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב כי על ידי הדבר היו נתנים ביד אויב כי במות המת ואין מלינים המת בירושלים ועל ידי כן היו מוציאין אותו לקוברו והאויבים שחוץ לעיר היו לוקחים אותם להרגם וזהו ונתתם ביד אויב ועל דרך זה יאמר נתנו את נבלת כו':

לחיתו. הי״ו יתירה וכן וחיתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד):

לחיתו ארץ. מובדל במובנו המדויק מחית השדה שהם חיות המצוים בישוב, שכלכלו אותם בבשר שחתכו מן נבלת החסידים

נתנו - קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.

נתנו וכו׳‎. כי לא נתנום לקבורה:

נתנו וכו' בשר חסידיך, הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ:

לחיתו ארץ. כמו לחית הארץ הוי"ו נוספת: