Kommentar zu Tehillim 84:3

נכספה. נחמדה:

נכספה. כלתה יותר מנכספה לפיכך אמר וגם כאילו כלתה מרוב התאוה לפיכך בא התאוה בזה הלשון:

כי הנה אם נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' הם ב"ה של מטה לא שנפשי עושה עיקר ממנו על עצמה כי טוב לה אז בעלותה מזה העולם כי תעלה אל בית המקדש של מעלה כי אם כל מה שנכספה וגם כלתה אל התחתון הוא על גופי לבד ובשרי שעודנו בעולם הזה לא יבצר ממנו המצא בב"ה התחתון וזהו לבי ובשרי ירננו כו' כי על כן נכספה נפשי על הנאת הגוף. או יאמר בדקדק אומרו ירננו על איזו בחינת רנה ידבר וימשך גם כן פסוק גם צפור כו' עם פסוקים אלו וגם נשית לב מה ענין שית צפור אפרוחיה אל מזבחות ה' מה יתן ומה יוסיף מעשה צפור כי לא בדעת יעשה ואיך יתייחס אומרו מלכי ואלהי אחר מעשה הצפור וגם ימשך פסוק שאחריו והוא כי בני קרח מייסדי המזמור הלז משוררים בבית המקדש היו כשנבנה בית המקדש על ידי שלמה כנודע אך לא היו נכנסים בהיכל או בקדש הקדשים רק בעזרות אשר בחצרות בית המקדש:

נכספה. ענין תאוה כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א):

כלתה. יותר מנכסף שהוא עד כלות הנפש, ופעלים אלה נמשכים לשנים, גם נכספו לבי ובשרי, שירננו :

נכספה - התאותה וכמעט כלתה מרוב התאוה. והטעם: שעברה חק התאוה על כן מלת גם.

נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳‎ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳‎:

כלתה. נתאותה כמו (שמואל ב י״ג:ל״ט) ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום:

בחצרות. כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל:

(ב) ובזה יאמר מה ידידות משכנותיך הם של מעלה ובית קדש הקדשים אשר אתה שוכן בתוכם:

כלתה. אף הוא ענין תאוה וחשק כמו כלתה לתשועתך נפשי (לקמן קי״ט):

לחצרות ה' - אם זה מבני קרח הוא בבבל, או אם מבני קרח בימי דוד.

לחצרות ה'. כי חרבו ועל הגלות אמרה:

לבי ובשרי ירננו. בשרי הוא הפה האומר השיר עם כוונת הלב או פי על דרך משל כמו כל עצמותי תאמרנה:

(ג) ועם כל זה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' הם העזרות והטעם הוא על כי חשקה אל הנאת גופי שיזכה כשיבנה הבית לשורר שם בעזרה וזה אמר מה שנכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' עם שהמשכנות ה' גדולי האיכות ונפשי נהנית שם בעצם הלא הוא כדי שלבי ובשרי ירננו אל אל חי כי בני קרח היו עתידים להיות משוררים בעזרות בית המקדש:

לחצרות – שהוא סביבות אהל השם, או דרך נבואה.

לבי ובשרי ירננו. יתפללו על זאת:

לבי - הוא השכל והדעת שהם בנשמה.

ובשרי - הגוף, והשַעַר – הפה. פירוש: שער בשר הגוף המרנן, עם שכל מחשבת הכל - הוא הפה, שהוא פתח הבשר, על כן ירננו.

וטעם אל – כנגד כלתה, או שהיה החיה הלב עם הבשר.