Kommentar zu Tehillim 85:2

רצית ה' ארצך וגו'. אם שבת שבות יעקב ונשאת את עונם וכסית חטאתם ואספת עברתך מהם והשיבות עצמך מחרון אפך אז רצית ארצך ועולמך מתרצה וכל זמן שלא תעשה זאת אין ארצך ועולמך מתרצה:

רָצִיתָ יְהֹוָה אַרְצֶךָ: אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה וכו':
(תענית ז ע"ב)

רצית. מתנבא על הגאולה בשלשה פסוקים הראשונים ואחר כך זכר תפילת הגלות ואחר כך אמר כי שמע תפילתי כי האל מבטיח על הגאולה באמת ויש מפרשים כאשר רצית בבית שני ונשאת עון עמך ואספת כל עברתך כן שובינו מגלות מדי, אמר רצית כי כאשר זעמת אותה זה כמה שנים עתה רצית אותם:

רצית. מלשון רצון:

שבות. בחירי''ק מענין שביה, ובכ''מ כתוב שבות בוי''ו והוא מענין השבה כמ''ש בירמיה, והכתיב פה שבות בוי''ו :

רצית ה' ארצך - בזמן בית שני.

רצית. כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל:

שבות. שבית קרי:

רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת וכו'. אפשר דרך רמז ודרש במ"ש הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל כי שטן נחש אם תסיר מתוכם אותיות חט ישאר שן שן וז"ש שינ"י רשעים שברת עכ"ד לפי הרשום בזכרוני וזה רמז רצית ה' ארצך על השכינה ידבר דודאי תמיד רצית וזה שח"ו בצד מה היא עם בניה זה לכבודה ולאהבתה לרחם על בניה וז"ש רצית ה' ארצך לשעבר רצית וזה שבצד מה נראה דח"ו יש צער גם זה מאהבה דבזה שבת שבות יעקב. ובמקום שתי שן של נחש שטן שבת שבות דר"ת וס"ת שבת גימטריא שן שן הם הנשארים משטן נחש ור"ת וס"ת שבות גימטריא שן שן רמז לעשו כי שיני"ו גימטריא עשו. וה"ט שנשארו ש"ן ש"ן מתיבות נחש שטן כי אותיות חט הלכו דהרי נשאת עון עמך כסית כל חטאתם ונשארו שן שן משטן נחש. וגם שיני"ו דעשו ובמקום זה שבת שבות יעקב. וכמדומה כי מ"ש שיניו גימטריא עשו כן כתב רבינו אפרים ז"ל. ואמרו בילקוט תהלים מזמור ל"ב דכביכול הוא מנשי חובינן וסולח וכו' ושם בפירוש הילקוט מביא משם רבינו מהר"ם קורדובירו ז"ל דפירוש נשאת עון עמך שכחת עון עמך ובירושלמי סוף פ"ק דפאה רב הונא בשם ר' אבהו הקב"ה אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל נעשה שכחן וכו' ולכאורה יפלא מה טיבה של שכחה זו ופירשתי בעניותי במ"ש בשער אפרים סימן כ"ח בהגהת בנו ז"ל דשכחה הוי פשיעה והביא ראיה ממ"ש כל לא ידענא פשיעותא והביא עוד ראיות והרב שבות יעקב ז"ל ח"ב סימן קמ"ח דחה ראיותיו ושאני ההיא דכל לא ידענא פשיעה דההיא בפקדון דחייב להזהר הרבה בפקדון ובזמנינו גברה השכחה מאד ע"ש באריכות וכתבו המפרשים דהמצות הם אצלנו בפקדון וסט"א מאסף אסופות כמה שכחות חבילות חבילות בכללי ופרטי שריגי וענפי המצות שעברו עליהם ישראל מחמת שכחה וסובר דשכחה הוי פשיעה כדעת הרב מהר"ר לייב בן הרב שער אפרים ובפרט דחושב דהמצות הם כפקדון ממש. והקב"ה להראות כי כל טרחו לריק מראה עצמו כשוכח וכבר ידע המקטרג כי אין שכחה לפני כסא כבודו ח"ו אך מחוי במחוג דהשכחה מצויה ושכחה הוי אונס כמ"ש מהר"ם מינץ סימן ק' ונעלמה תשובתו מהרב שבות יעקב בתשובה הנזכר כאשר יראה הרואה וגם הרב מהרש"ך ח"ב סימן ר' והרב מקור ברוך סימן נ"ב סברי דשכחה הוי אונס ואין המצות כפקדון וא"כ הבל הביא המקטרג מכמה שכחות אינהו ואביזרייהו. וז"ש נשאת לשון שכחת עון עמך כסית כל חטאתם סלה ובדרושים הארכתי בעניותי בס"ד:

שבת. פעל ייצא כאילו אמר השיבות ויש מפרשים אותו ענין מנוחה וזהו דעת רבי יהודה חיוג:

כאשר נשאת - כי בעבור עונם וחטאתם גלו והעד שנשאת עוני.

שבות. קרי ביו"ד וכתוב בוי"ו ואחד הוא: