Kommentar zu Tehillim 86:2

כי חסיד אני. שאני שומע גדופי וחרפתי ויכולת בידי להנקם ואני שותק, כך הוא באגדת תהלים, ד"א פירשו רבותינו בברכות ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודן ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו':

שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי: לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי וכו':
(ברכות ד ע"א)

שמרה. השי"ן נקרא בקמ"ץ וגעיה עם הקמ"ץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם (דהי"א כט, יח) זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה יג, לא) שהם חטופים כמשפט, אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הניגון. וכן (מזמור טז, א) שמרני אל כי חסיתי בך:

שמרה נפשי כו' לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בגמרא שאמרו על פסוק מי יתן והיה לבבם זה להם כו' שאמר הקב"ה כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמרתי לכם מי יתן והיה כו' היה לכם לומר תן אתה כו' והלא כמו זר נחשב נגד כלל גדול שבידנו כי הבחירה חפשית בידו של אדם להרע או להיטיב והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואיך היה להם לומר תן אתה. אמנם אין ספק כי יש הפרש בין קודם הגיע אדם אל גדר חסידות שעדיין לא הכניע יצרו להיות עם היצר טוב. לעבוד את ה' כי מאז והלאה אינו להטות הבחירה כ"א לקיים והתמיד מה שכבר הוא וזה אומרו לבבם זה כי לבבם כולל שני היצרים כאחד ליראה את ה' והוא מאמרם ז"ל על רגלי חסידיו ישמור שהקב"ה שומרם מן החטא וכן אמר רבי מאיר כל העוסק בתורה לשמה כו' מרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות וכן על חמורו של ר' פנחס בן יאיר אמרו ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן. ונבוא אל הענין כי בראות דוד את עצמו בשתי אשות בברחו מפני שאול אומר בלבו אוי לי מנפשי אם אהרוג אוי לי מגופי אם אהרג ע"כ בקש רחמים על שניהם ובחשוב ועיקרי החל הוא הנפש ויאמר שמרה נפשי מן החטא כי כבר חסיד אני ולאשר הוא חסיד דרכך הוא לשמרו כי רגלי חסידיו ישמור כמדובר ועל הגוף פן יהרגני שאול וזה תלוי בבחירת שאול כי בשמרך את גופי פן יהרגני צריך לבטל בחירתו והוא ברדפו אותי החל בחטא ואינך שומר מן החטא את מי שהחל בו על זה אני אומר טעם אחר והוא הושע עבדך כו' והוא בשום לב כי הראוי היה יאמר הבוטח בך ולא בוטח אליך אך יאמר אל תושיע גופי מליהרג למעני כ"א למענך כי הלא אני עבדך ואתה אלהי ואיככה תוכל וראית את עבדך ביד הורג ולא תצילנו מידו כי אין הצר שוה על בחינת בחירתו בנזק המלך באבדן עבדו כי ע"כ שלח ידו במצרים על עכבם עבדי ה' לעבדים ולא הניחם בבחירתם וגם שבהציל אותי אני נהנה ונמצא שההנאה היא לי זה היה אם אחפוץ בחיים על הנוגע לי אך אני בוטח אליך להיות אליך עובד אותך תמיד נמצא כי אינך בהציל אותי רק מציל עבד שלך וזהו אתה אלהי הבוטח אליך כי אתה אלהי הבוטח להיות גם אני אליך כאשר אתה אלהי. או יאמר שמרה נפשי למעני כי חסיד אני במה שאיני שואל תשמור את גופי כי זה לחסידות יחשב לי כי לא אחשוב את גופי בערך נפשי ובזכות זה תעשה את שאלתי לשמור את נפשי שהיא חלקך ואיני שואל על חלק אבי ואמי הוא גופי כ"א אומר הושע עבדך הוא הגוף לא מחמת תפלה כ"א להיות כי אתה אלהי על כי הוא הבוטח שכאשר אתה אלהיו יהיה גם הוא אליך משא"כ אם יהרג שלא יזכה להיות אליך שלא ישתלם.

שמרה - יש אומרים: כי שמרה פעל עבר כמו:זכרה ירושלם,כי נפשי שמרה מה שראוי לשמור עד היותי חסיד. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי הטעם שמור נפשי עד שאהי תמיד חסיד. והנכון: שמלת שמרה נפשי כמו: שמרה נפשי והצילני כי אני חסיד, ואיננו זר כי במזמור: זדים קמו עלי, גם הוא אמר:לא תתן חסידך, יגמלני כצדקי.

כי חסיד אני. וזהו במה ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם ומעביר על מדותיו:

שמרה נפשי. בספר קדמון כ"י הנקרא לשון למודים שמכונ' לר' שלמה ירחי מצאתי כתוב לשון זה בכלל הקמץ חטוף אם תרצה לדעת איזהו השוא שאחר קמץ שהוא נח ראה אם תשחית כוונת המלה אם לא כמו במלת שמרה זאת לעולם (ד"ה א כ"ט) שהוא צווי אז השוא ההוא נח שאם תקראנו בקמץ רחב יהיה פועל עבר והוא הפך כוונת הפסוק ועל זה נפל הספק במלת כרתו יערה (ירמיהו מ״ו:כ״ג). כי יפלו בה שני פירושים אם צווי אם פעל עבר עכ"ל. נראה מדבריו דהדין נמי דכוותיה בקמץ חטף ומצאתי מסרה קדמונית מסייעא ליה וזו היא כל קריא שמרה קמץ בר מן א' חטף שמרה זאת לעולם וכל תילים דכוותיה חטף בר מן א' שמרה נפשי עדותיך סימן קי"ט קמץ: עוד מצאתי מסרה אחרת בסוף מסרה גדולה שלנו בשטה מן כ"א דכל חד וחד לית בספר כוותיה וכל קריאה דכוותיה בר מן חד וכו' ואחד מהם שמרה נפשי עדותיך וכל קריאה דכוותיה בר מן א' שמרה זאת לעולם והלין תרתי משראתא חד אורתא אית להו אלא דמחלפי בגירסתהון ומתרוויהו שמעינן דקריאת שמרה נפשי בקמץ חטף כמו שמרה נפשי והצילני סימן כ"ה. שיתה ה' שמרה לפי סי' קמ"א. אבל דעת רד"ק אינו כן שהרי כתב בפי' על שמרה נפשי שהשי"ן נקרא בקמץ רחב וגעיא עם הקמץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם זכרה לי אלהי לטובה סוף נחמיה שהם חטופים כמשפט אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הנגון. וכן שמרני אל כי חסיתי בך סימן ל"א י"ו. וכן כתוב במכלול דף י"ח ודף רי"ו ובשרשים שרש שמר. עוד כתב בישעיה סימן ל"ח ובשרשים שרש עשק על עשקה לי ערבני שלפי דעתו הוא צווי ואע"פ שאינו חטוף הנה כמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני ונסחאותינו הם כדעת רד"ק במאריך ולדעת יש אומרים שהביא הראב"ע קריאתו גם כן בקמץ רחב כי הוא פועל עבר. ועיין מה שכתב החכם לונזאנו בפרק הליכות שבא שהדפיס בסוף ספר עבודת מקדש. ומה שכתבתי גם אני בסוף מאמר המאריך:

שמרה נפשי כי חסיד אני. אפשר דרך דרש ורמז כי נחש יש בו ג' אותיות ומאות ח' ניצול כי חסיד הוא ופשו אותיות שין נון מנחש ולזה שאל שמרה נפשי ר"ת שן ר"ל מש"נ דנחש כי חסיד אני ובמה שאני חסיד נצולתי מאות ח' דנחש. ואתה תשמרני מש"נ כי מכל אות יהיו מקטרגים ומריעין. ומה שעלה בידי הוא להציל עצמי מאות חי"ת במה שאני חסיד וה' יגמור בעדי שמרה נפשי:

כי חסיד אני. יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד, ואין בזה תימה כי חסיד היה עם האלהים ועם אנשים אף על פי שלפעמים הוא חוטא לבו היה ישר ומתחרט בחטא ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם וכן שאול שהיה רודפו הצילו פעמים וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם אם כן אין בזה תימה:

או יאמר שמרה נפשי מלחטוא פן אשלח ידי במשיח ה' הרודף אותי ואעפ"י שהבחירה ביד האדם זה היה אם הייתי שואל שתצילני מעשות עבירה שיצרי בא לעשותה אך אדרבא מן הדין מותר לי להרגו כי בא להרגך השכם והרגו כנלמד מואם במחתרת ימצא הגנב כי בשאלתי זו חסיד אני ולעשות חסידות לפנים מן השורה אני שואל ועל דבר כזה רגלי חסידיך תשמור ועל הגוף פן יהרגני הוא הושע עבדך שאול מבא בדמי כי אתה אלהי כו' ויגדל עונו מנשוא שהורג את מי שאתה אלהיו. ועוד שאל ינגדני ענין ביטול הבחירה כי הלא לעומת המדה ההיא יש אחרת שהיא היותך מושיע חוסים בך ותדחה זו את האחרת נוסף על הטעם הקודם וזהו הבוטח אליך . או יאמר שמרה נפשי כו' כי חסיד אני שעוזב צרת גופי ודואג על הנפש שהוא חלקך והנה היוצא מזה הוא כי תענה את גופי תחלה שמא אהרג כי כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וא"כ היה נראה כי תחבולה אני עושה למען תענני תחלה על כן אני אומר מה שתושיעני לא על בחינה זאת כ"א הושע עבדך להיותי עבד לך וזהו הושע עבדך על כי אתה אלהי ואל תאמר איך תכנה שמי עליך בחייך אין זה עיכוב כי הלא תחת מה אין הקב"ה מכנה שמו בחייהם הלא הוא שמא יחטאו אך אין בי פחד כי הלא אלהי הנזכר הוא הבוטח בי שאהיה תמיד אליך ולא אחטא:

הושע וגו׳‎. מקרא מסורס והוא כמו אתה אלהי הושע עבדך הבוטח עליך:

הבוטח אליך. כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ואליך כמו הבוטח בך: