Kommentar zu Tehillim 86:22

תפלה. זה המזמור חברו דוד בעודנו בורח מפני שאול ואמר דוד תפלה זו לאל יתברך שישמרהו ויושיעהו מיד מבקשי נפשו: ואמר כי עני ואביון אני. הכפל לחזק, וקרא עצמו עני, כי עני היה באותן המקומות שהיה הולך ולא היה לו סיפוקו אם לא שהיו עוזרים אותו קרוביו ואנשי יהודה בסתר, או הימים אשר היה עם אכיש שהיה מתפרנס משלל האומות:

תפלה לדוד וכו' הנה דעת המפרשים כי מזמור זה אמר בברחו מפני שאול ועליהם נסמך וראוי לשים לב אל אומרו ענני כי אומרו הטה ה' אזנך הוא לשמוע ואומרו ענני הוא קבלת התפלה וא"כ הראוי היה יאמר וענני ויתכן יאמר כי הנה מדתך היא כי טרם יקראו אתה תענה לכן מה שאוחילה לפניך הוא כי לא תיחל עד אערוך דברי בקשתי כ"א מאז אומר לפניך הטה אלי אזנך לשמוע מיד טרם תשמע תענני. ושיעור הכתוב בהיות תפלה לדוד לאמר הטה אלי אזנך מיד ענני והטעם כי עני ואביון אני וכמקרה העני ותאב ללחם אין להשהות מלתת לו פת פן תצא נפשו מיד כאשר קרה לנחום איש גם זו עם האביון שאמר לו האכילני ובעוד שהיה מפרק משאו יצאה נפשו אמר כי כן הוא בענין שאלתו מחרב רודפו שאם יאחר מלענותו תצא נפשו מצרתו דזהו כי עני ואביון אני. או יאמר מעין זה כשתהיה תפלה לדוד לאמר לך הטה אלי אזנך מיד ענני כי אין הכוונה שתקרב אלי ותטה אזנך אלי כי הנה עני ואביון אני וידוע כי תעמוד לימין אביון וא"כ אין הכוונה שאומרו הטה אלי שתקרב כ"א שתענני אלא שבדרך ענוה אינו אומר דבר שיורה שהוא עמו והוא כי בברחו מפני שאול עני היה באותה שעה:

תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני - דרך צחות.

הטה. לשמוע תפלתי וענני:

תפלה לדוד. בספרים מדוייקים אין פסיק אחר לדוד:

תפלה לדוד, שיצילהו ה' מיד אויביו ומבקשי נפשו, הטה ה' אזנך ענני, מבקש שיענהו מפני חמשה טעמים, א. מצד הרחמים כי עני ואביון אני, ודרכך לרחם, ב. מצד המשפט והדין, שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם חסיד תתחסד, ואמר שמרה נפשי בל תתמוטט נפשו מן החסידות ע"י רדיפת אויביו, ג. מצד הבטחון, הושע עבדך מצד שהוא בוטח אליך, וזה נוגע לכבוד שמך לעזור הבוטחים בך, ד. מצד התפלה, ועז"א חנני ה' כי אליך אקרא, ובשגם שאני מתמיד בקריאתי כל היום, ובאר שתפלתו היא מצד החנינה, (כמ"ש ואתחנן אל ה' שמבקש חנינה), ועל זה אמר חנני ה', ה. מצד שאני מתיאש מכל עניני העולם ואין לי דבר בעולם רק עניני עבודתך, וז"ש שמח נפש עבדך, אחר שאין לי שמחה בעולם משום דבר רק בך, כי רק אליך ה' נפשי אשא:

ועני ואביון - בעיניו או כנגד מלכי הגוים, או התפלל זאת התפלה לפני מלכו.

כי עני. אני מוכנע כעני:

כי חסיד אני. שאני שומע גדופי וחרפתי ויכולת בידי להנקם ואני שותק, כך הוא באגדת תהלים, ד"א פירשו רבותינו בברכות ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודן ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו':

שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי: לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי וכו':
(ברכות ד ע"א)

שמרה. השי"ן נקרא בקמ"ץ וגעיה עם הקמ"ץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם (דהי"א כט, יח) זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה יג, לא) שהם חטופים כמשפט, אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הניגון. וכן (מזמור טז, א) שמרני אל כי חסיתי בך:

שמרה נפשי כו' לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בגמרא שאמרו על פסוק מי יתן והיה לבבם זה להם כו' שאמר הקב"ה כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמרתי לכם מי יתן והיה כו' היה לכם לומר תן אתה כו' והלא כמו זר נחשב נגד כלל גדול שבידנו כי הבחירה חפשית בידו של אדם להרע או להיטיב והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואיך היה להם לומר תן אתה. אמנם אין ספק כי יש הפרש בין קודם הגיע אדם אל גדר חסידות שעדיין לא הכניע יצרו להיות עם היצר טוב. לעבוד את ה' כי מאז והלאה אינו להטות הבחירה כ"א לקיים והתמיד מה שכבר הוא וזה אומרו לבבם זה כי לבבם כולל שני היצרים כאחד ליראה את ה' והוא מאמרם ז"ל על רגלי חסידיו ישמור שהקב"ה שומרם מן החטא וכן אמר רבי מאיר כל העוסק בתורה לשמה כו' מרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות וכן על חמורו של ר' פנחס בן יאיר אמרו ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן. ונבוא אל הענין כי בראות דוד את עצמו בשתי אשות בברחו מפני שאול אומר בלבו אוי לי מנפשי אם אהרוג אוי לי מגופי אם אהרג ע"כ בקש רחמים על שניהם ובחשוב ועיקרי החל הוא הנפש ויאמר שמרה נפשי מן החטא כי כבר חסיד אני ולאשר הוא חסיד דרכך הוא לשמרו כי רגלי חסידיו ישמור כמדובר ועל הגוף פן יהרגני שאול וזה תלוי בבחירת שאול כי בשמרך את גופי פן יהרגני צריך לבטל בחירתו והוא ברדפו אותי החל בחטא ואינך שומר מן החטא את מי שהחל בו על זה אני אומר טעם אחר והוא הושע עבדך כו' והוא בשום לב כי הראוי היה יאמר הבוטח בך ולא בוטח אליך אך יאמר אל תושיע גופי מליהרג למעני כ"א למענך כי הלא אני עבדך ואתה אלהי ואיככה תוכל וראית את עבדך ביד הורג ולא תצילנו מידו כי אין הצר שוה על בחינת בחירתו בנזק המלך באבדן עבדו כי ע"כ שלח ידו במצרים על עכבם עבדי ה' לעבדים ולא הניחם בבחירתם וגם שבהציל אותי אני נהנה ונמצא שההנאה היא לי זה היה אם אחפוץ בחיים על הנוגע לי אך אני בוטח אליך להיות אליך עובד אותך תמיד נמצא כי אינך בהציל אותי רק מציל עבד שלך וזהו אתה אלהי הבוטח אליך כי אתה אלהי הבוטח להיות גם אני אליך כאשר אתה אלהי. או יאמר שמרה נפשי למעני כי חסיד אני במה שאיני שואל תשמור את גופי כי זה לחסידות יחשב לי כי לא אחשוב את גופי בערך נפשי ובזכות זה תעשה את שאלתי לשמור את נפשי שהיא חלקך ואיני שואל על חלק אבי ואמי הוא גופי כ"א אומר הושע עבדך הוא הגוף לא מחמת תפלה כ"א להיות כי אתה אלהי על כי הוא הבוטח שכאשר אתה אלהיו יהיה גם הוא אליך משא"כ אם יהרג שלא יזכה להיות אליך שלא ישתלם.

שמרה - יש אומרים: כי שמרה פעל עבר כמו:זכרה ירושלם,כי נפשי שמרה מה שראוי לשמור עד היותי חסיד. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי הטעם שמור נפשי עד שאהי תמיד חסיד. והנכון: שמלת שמרה נפשי כמו: שמרה נפשי והצילני כי אני חסיד, ואיננו זר כי במזמור: זדים קמו עלי, גם הוא אמר:לא תתן חסידך, יגמלני כצדקי.

כי חסיד אני. וזהו במה ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם ומעביר על מדותיו:

שמרה נפשי. בספר קדמון כ"י הנקרא לשון למודים שמכונ' לר' שלמה ירחי מצאתי כתוב לשון זה בכלל הקמץ חטוף אם תרצה לדעת איזהו השוא שאחר קמץ שהוא נח ראה אם תשחית כוונת המלה אם לא כמו במלת שמרה זאת לעולם (ד"ה א כ"ט) שהוא צווי אז השוא ההוא נח שאם תקראנו בקמץ רחב יהיה פועל עבר והוא הפך כוונת הפסוק ועל זה נפל הספק במלת כרתו יערה (ירמיהו מ״ו:כ״ג). כי יפלו בה שני פירושים אם צווי אם פעל עבר עכ"ל. נראה מדבריו דהדין נמי דכוותיה בקמץ חטף ומצאתי מסרה קדמונית מסייעא ליה וזו היא כל קריא שמרה קמץ בר מן א' חטף שמרה זאת לעולם וכל תילים דכוותיה חטף בר מן א' שמרה נפשי עדותיך סימן קי"ט קמץ: עוד מצאתי מסרה אחרת בסוף מסרה גדולה שלנו בשטה מן כ"א דכל חד וחד לית בספר כוותיה וכל קריאה דכוותיה בר מן חד וכו' ואחד מהם שמרה נפשי עדותיך וכל קריאה דכוותיה בר מן א' שמרה זאת לעולם והלין תרתי משראתא חד אורתא אית להו אלא דמחלפי בגירסתהון ומתרוויהו שמעינן דקריאת שמרה נפשי בקמץ חטף כמו שמרה נפשי והצילני סימן כ"ה. שיתה ה' שמרה לפי סי' קמ"א. אבל דעת רד"ק אינו כן שהרי כתב בפי' על שמרה נפשי שהשי"ן נקרא בקמץ רחב וגעיא עם הקמץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם זכרה לי אלהי לטובה סוף נחמיה שהם חטופים כמשפט אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הנגון. וכן שמרני אל כי חסיתי בך סימן ל"א י"ו. וכן כתוב במכלול דף י"ח ודף רי"ו ובשרשים שרש שמר. עוד כתב בישעיה סימן ל"ח ובשרשים שרש עשק על עשקה לי ערבני שלפי דעתו הוא צווי ואע"פ שאינו חטוף הנה כמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני ונסחאותינו הם כדעת רד"ק במאריך ולדעת יש אומרים שהביא הראב"ע קריאתו גם כן בקמץ רחב כי הוא פועל עבר. ועיין מה שכתב החכם לונזאנו בפרק הליכות שבא שהדפיס בסוף ספר עבודת מקדש. ומה שכתבתי גם אני בסוף מאמר המאריך:

שמרה נפשי כי חסיד אני. אפשר דרך דרש ורמז כי נחש יש בו ג' אותיות ומאות ח' ניצול כי חסיד הוא ופשו אותיות שין נון מנחש ולזה שאל שמרה נפשי ר"ת שן ר"ל מש"נ דנחש כי חסיד אני ובמה שאני חסיד נצולתי מאות ח' דנחש. ואתה תשמרני מש"נ כי מכל אות יהיו מקטרגים ומריעין. ומה שעלה בידי הוא להציל עצמי מאות חי"ת במה שאני חסיד וה' יגמור בעדי שמרה נפשי:

כי חסיד אני. יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד, ואין בזה תימה כי חסיד היה עם האלהים ועם אנשים אף על פי שלפעמים הוא חוטא לבו היה ישר ומתחרט בחטא ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם וכן שאול שהיה רודפו הצילו פעמים וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם אם כן אין בזה תימה:

או יאמר שמרה נפשי מלחטוא פן אשלח ידי במשיח ה' הרודף אותי ואעפ"י שהבחירה ביד האדם זה היה אם הייתי שואל שתצילני מעשות עבירה שיצרי בא לעשותה אך אדרבא מן הדין מותר לי להרגו כי בא להרגך השכם והרגו כנלמד מואם במחתרת ימצא הגנב כי בשאלתי זו חסיד אני ולעשות חסידות לפנים מן השורה אני שואל ועל דבר כזה רגלי חסידיך תשמור ועל הגוף פן יהרגני הוא הושע עבדך שאול מבא בדמי כי אתה אלהי כו' ויגדל עונו מנשוא שהורג את מי שאתה אלהיו. ועוד שאל ינגדני ענין ביטול הבחירה כי הלא לעומת המדה ההיא יש אחרת שהיא היותך מושיע חוסים בך ותדחה זו את האחרת נוסף על הטעם הקודם וזהו הבוטח אליך . או יאמר שמרה נפשי כו' כי חסיד אני שעוזב צרת גופי ודואג על הנפש שהוא חלקך והנה היוצא מזה הוא כי תענה את גופי תחלה שמא אהרג כי כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וא"כ היה נראה כי תחבולה אני עושה למען תענני תחלה על כן אני אומר מה שתושיעני לא על בחינה זאת כ"א הושע עבדך להיותי עבד לך וזהו הושע עבדך על כי אתה אלהי ואל תאמר איך תכנה שמי עליך בחייך אין זה עיכוב כי הלא תחת מה אין הקב"ה מכנה שמו בחייהם הלא הוא שמא יחטאו אך אין בי פחד כי הלא אלהי הנזכר הוא הבוטח בי שאהיה תמיד אליך ולא אחטא:

הושע וגו׳‎. מקרא מסורס והוא כמו אתה אלהי הושע עבדך הבוטח עליך:

הבוטח אליך. כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ואליך כמו הבוטח בך:

כל היום. כל הגלות שהוא יום לאומות ולילה לישראל כך מפורש באגדת תהלים:

כל היום. כלומר תמיד כל היום כלומר קריאתי אינה לעוזר אחר אלא אליך לפיכך חנני:

חנני ה' כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים על כן מאחר לידתן כדי שיתפללו ובזה יתכן שאמר דוד הלא אמרתי הטה ה' אזנך ענני שאל תאחר מלענות אותי חנני ה' בשאלתי זאת שמהרה תענני ואל תאחר כדי שאתפלל ואתה מתאוה לתפלתי כאשר עשית לאבות כי הלא גם שמיד תענני לא אמנע עצמי מלהיות מתפלל תמיד כי הלא אליך אקרא כל היום. או יאמר חנני ה' כמאמרך בתורה וחנותי את אשר אחון וזה הוא את גופי שלא אהרג ואם הדבר תלוי בקרא בשם ה' לפניך כאמרך וקראתי בשם ה' כו' וחנותי וכו' הלא גם אנכי אליך אקרא כל היום כי אקרא בשם ה' לפניך:

חנני - אין לי מה אעשה, רק שאקרא אליך כל היום שתחנני.

חנני ה' כי אליך אקרא כל היום. הנה שמעתי שכתב הרב מהר"ם חאגי"ז ז"ל בספר משנת חכמים דאסור להתפלל ביחיד על צרה שיש לו או לזכות לאיזה דבר כי אם הוא ראוי מן הדין או אפילו ראוי לרחם עליו ודאי כן יעשה לו בלי תחינה וכמעט אסור להתפלל ביחיד ויצחק אע"ה מפני שהתפלל יצא עשו זהת"ד והספר אין עמדי. ואני בעניי אומר דאין דבריו מחוורים דיכול להתפלל ולשאול מתנת חנם ואינו ראוי אך בזה שנכנע ומודה שאינו ראוי ומבקש מתנת חנם ירחמו עליו. ועוד כי מדת רחמים להטיב תדיר בכל אופן אך יש מקטרגים ובזה שנכנע מתחזקים מליצי יושר ונענה. ודברים אלו ברורים ודבריו ז"ל הפך כמה מאמרי רז"ל בש"ס ובמדרשים. ועמו הסליחה במ"ש על יצחק אע"ה ובזהר חדש על מי ששאל על אליהו הנביא זכור לטוב אם היה לו אשה א"ל אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו והדברים ק"ו עאכ"ו. וז"ש חנני ה' מתנת חנם ובכונה זו שרי כי אליך אקרא וכו':

נפשי אשא. לבי אכוין:

שמח נפש. שהוא ביגון ואנחה שמח אותה:

ועל הנוגע את נפשי שלא אהרוג את ישראל שעם שאול ויהיה עצבות לנפש כי תחטא אמר שמח נפש עבדך בהעדר החטא כי אליך אדני נפשי אשא ואיך אשאנה וחטאה בה וכל זה אני צריך להיותי יחיד:

אליך נפשי אשא. עי' למעלה (כ''ה א') :

שמח - טעם אליך ה' נפשי אשא, כדרך: ואליו הוא נושא את נפשו.

נפשי אשא. אני נושא נפשי להטעין עליך ולהשען בך:

נפשי אשא. דרך תחינה בכל לב, או דרך מנחה או דרך תקוה ותוחלת:

טוב. לכל הבריות כמו שכתוב טוב ה' לכל:

אך בהיות רבים קוראים אין צורך לכל זה כי הלא אתה אדני טוב וסלח כו' לכל קוראיך הרבים:

כי - טוב לטובים.

כי אתה ה', ר"ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג' פנים א. מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל אתה ה' טוב ב. מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע"י חטאיו, אבל אתה ה' סלח ומוחל לחטאים, ג. מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל אתה ה' רב חסד לכל קוראיך, אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו:

וסלח. לחטאים:

(ג) או יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל בבראשית רבה כי כשהצדיק נפטר מן העולם מראים לו מתן שכרו ונפשו שבעה ושמחה הה"ד ותשחק ליום אחרון והביאו עובדא דרבי אבהו שהראו לו י"ג נהרין דאפרסמון ואמר כל הני לאבהו כו' ובזה יאמר חנני ה' כי אליך אקרא כו':

וסלח - לחטאים.

(ד) וקריאתי היא לומר שמח נפש עבדך כאשר אליך ה' נפשי אשא שהיא בסילוקי ומלת כי כד"א כי תבא כי תצא כלומר חנני כי לזה אחפוץ בחיים להשתלם להיות זוכה נפשי לאותה שמחה ומה שלא שאלתי רק על הנפש שתשחק ותשמח ליום אחרון והלא צריך ג"כ לגוף שיערב וישאר כישן שכך אמרו רבותינו ז"ל נפשם שבעה והם ישנים:

ורב חסד לכל קוראיך - כנגד: כי אליך אקרא כל היום.

(ה) לז"א איני צריך כי הלא מלבד שאתה ה' טוב וסלח אתה הוא רב חסד ביותר לכל קוראך וא"כ אני כי אליך אקרא כל היום בפי החומרי ודאי הוא שתעשה עמו כרב חסדך ושלא יאמר הלא לא קרא פיך רק הנפש ע"כ אמר כל לרבות גם הקורא על זולתו שיענה על עצמו:

(ד) או יאמר שמח נפש עבדך ובמה תשמחנה הלא הוא כי לא ע"י בני אדם כשאול הבא להרגני ולא ע"י מלאך המות ולא ע"י מלאך קדוש תקח אותה ממני כ"א שאני בעצמי ממני ואליך ה' נפשי אשא שהיא מיתת נשיקה:

(ה) ואם חוטא אנכי אל תאמר הלואי תספיק תשובתי לסלוח אך לא לשאלה זו כי הלא בטחתי כי אתה ה' טוב כו':

האזינה. תחינות רבות שאני מתחנן לפניך:

האזינה ה' תפלתי כו' הנה בכל יום יש דרך תפלה כוללת לכל איש ישראל והיא תפלה תחלה ואחר כך תחנונים אמר הנה בתפלה הכוללת לכל שאינה על צרה פרטית מיוחדת אלי האזינה ה' תפלתי בעצמך וגם הקשיבה לאט בקול תחנונותי ולא אחוש אם תאחר מלהודיע כי עניתני כי ידעתי כי תפלת צבור נשמעת תמיד:

האזינה. הטה אוזן לשמוע:

האזינה תפלתי הקשיבה בקול תחנונותי. תפלה גדולה מן התחנה כנ''ל, והכלל שהאזנה גדולה מהקשבה, ובא על התפלה שהוא העקר האזנה, ועל התחנה שהיא טפלה הקשבה כמ''ש בפנים :

האזינה - שתעשה חסד עמי, כי אתה רב חסד.

האזינה ה' תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה' את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז"א שע"י שתאזין תפלתי תקשיב גם קול תחנונותי:

והקשיבה. ענין שמיעה:

כי תענני. לפניך אקראך ביום צרתי כי ידעתי שתענני כי כל קורא אליך בלב שלם אתה עונה כי אינך כאלהים אחרים שקוראים להם עובדיהם ולא יענו, לפיכך אמר אחריו אין כמוך באלהים והאלהים הם השמש והירח והככבים ועובדיהם סבורים שהם יכולים להציל הצועק והם אף על פי שיש להם ממשלה בתחתונים אינם אלוהות:

אך ביום צרתי המיוחדת לי אל תאחר מלענות אותי עד שמוע לאט כל התפלה ותחנוני כי אם בקראי מיד תענני וז"א אקראך כי תענני כי להיות צרת יחיד לא אבטח בי ולא אאמין אזכה שתענני על כן הסר ממני מיד דאגתי וענני בקראי:

ביום - לא אקרא לנסותך ולא לשוא כי אני בצרה.

כי תענני. בטוח אני שתענה לי:

ביום צרתי, בפרט שאקראך ביום צרתי, ואז ודאי תענני כי דרכך להושיע בעת צרה:

(ה) או יהיה נמשך עם הפסוק של מעלה שאומר כי אתה ה' וכו' והוא מאז"ל בגמרא כתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו כו' אלא כאן בצבור שהוא בכל זמן כאן ביחיד שהוא בעשרת ימי תשובה שהם ימי סליחה ובזה יאמר כאשר אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך שהוא בזמן סליחה לכל קורא איני צריך לשאול שתענני:

וטעם כי תענני – שאדע דעת אמת כי תענני, בעבור שאין כמוך באלהים, ה' כדברי משה: כה' אלהינו בכל קראינו אליו.

(ו) כי אם שתאזין תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי:

(ז) אך ביום צרתי שלי שהיא של יחיד על זה אקראך כי תענני כי אין היחיד בטוח כ"כ שלא יעכב עון אשר חטא בכל ימות השנה ע"כ אצטרך לבקש על זה.

או יאמר גם שלא אקדים תפלה לצרה כ"א ביום צרתי אקראך כי תענני ובכלל הדבר הוא כי לא יהיה ע"י מלאך לא שמיעת התפלה ולא המענה כ"א אקראך כי תענני:

ואין כמעשיך. המקדים עליונים לתחתונים:

אין כמוך. בהם כי הם שלוחים ואתה שולח ואין בידם לעשות אלא כפי שהם מצווים:

ומה שאני מבקש כל זה ע"י שם ה' הוא שם ההויה הגדול אינו מחשבי חלילה כי שם אדנות אינו גדול אצלי לחלות פניו יאזין ויקשיב ויענה תפלתי חלילה כי הנה אין כמוך באלהים ה' שם אדנות ואין כמעשיך:

באלהים. הם שרי מעלה:

אין כמוך באלהים, אדני. יש פסיק בין באלהים לאדני כי גדול כבוד ה' וכן הוא בפסיקתא דתהלות ובמקצת ספרים כ"י מצאתי יהוה כמעשיך בשם המיוחד אבל במס"ג נחשב באותם שהם כשם של אדנות:

אין כמוך, הנה בין העכו"ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה אין כמוך באלהים, בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר ואין כמעשיך, ולכן כל גוים אשר עשית אחר שאתה עשית אותם, יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו לשמך, ר"ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר שאין כמוך באלהים בהנהגה לכן כולם ישתחוו לפניך, וע"י שאין כמעשיך לכן יכבדו לשמך:

ואין. בהם שיעשה כמעשיך כי הם אינם עושים אלא כפי מצותך:

ואין כמעשיך. אין בעולם מעשה נפלא כמעשיך:

ואין כמעשיך. בגעיא הכ"ף:

כל. בזמן הזה יש איזה אומות טועים בעבודתם באלהים רבים אבל יהיה עוד זמן שכל הגוים אשר עשית יכירו כי אתה עשית ויבואו וישתחוו לפניך כי יכירו כי אתה אדון הכל:

וכל גוים כו' יבאו ישתחוו לפניך אדני שם אדנות וישתחוו לשמך הנז':

כל - כאשר יראו הגוים שסבבוני כי אני בצרה גדולה כאשר יספרו לאחרים שהושעתני, כי אני עני ואביון, אז יבאו אליך הגוים לכבוד שמך.

יבואו וגו׳‎. כי לעתיד יאמינו הכל בה׳‎:

ויכבדו לשמך. לא לשם זולתך וזה יהיה בזמן משיחנו:

ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. עד שלא נבראו המלאכים נבראו השמים והארץ לפיכך יכבדו כל הגוים לשמך:

כי. יכירו אז כולם כי אתה גדול על כל אלהים ואתה שעושה נפלאות כשיראו שתעשה נפלאות עם ישראל בהוציאך אותם מביניהם אז יכירו כי אתה אלהים לבדך:

כי גדול אתה שם אדנות ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך בלי צורך לזולת:

כי - אז יספרו הגוים גדולתך ויכחשו אלהיהם ויודו כי אתה אלהים לבדך ואלהיהם אינם אלהים.

כי גדול. אז ידע אשר אתה גדול ועושה נפלאות לבדך:

כי גדול אתה ועושה נפלאות, שם גדול מורה אצל ה' שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר שגדול אתה לבדך א"כ מבואר שאין כמעשיך ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה עושה נפלאות לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע, ואין כמוך באלהים ה', ור"ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן ביום צרתי אקראך כי תענני:

(ח) או יאמר בשום לב אל יתור אומרו אדני כי היה די יאמר אין כמוך באלהים וידוע כי עם ה' ידבר אך יאמר כי הנה דרך הגוים לקנות אמונת אלהותו ית' מצד מעשיו ומזה לא יגיעו להכיר כי הוא אלוה לבדו ואין זולתו כ"א כי גדול ה' אך את אלהיהם הם עובדים באמרם כי גם המה אלהים כי אם שאינם גדולים כה' אלהינו אבל אנחנו עם בני ישראל מאמינים בני מאמינים יודעים כי כאשר הוא יתברך אלוה ואדון על בני אדם כך הוא אלוה ואדון על כל אלהים באופן כי אין אלוה זולתו ואמונה זו מבלי השקפה אל מעשיו ללמוד אלהותו מהם כ"א שמתחלה האמונה מושרשת בנו ואחרי כן אנו מביטים נוסף על האמונה כי אין כמעשהו הפך הגוום וזה יאמר אין כמוך ולא שיש אלהים זולתך אלא שאתה גדול מהם כ"א שבאלהים אתה אדני אדון עליהם כמו על האנשים וזהו באלהים אדני בשם אדנות לומר כי באלהים הוא אדון כי זולתו לא אלהים הוא וזה לנו מפני שאין אלהותו מתחדש לנו ממעשיו כ"א שאחר ידענו כי אין כמוך באלהים ה' נוסף על זה אנו רואים כי ואין כמעשיך הפך וזה הפך הגוים:

(ט) כי הנה כל גוים אשר עשית עם היות שאתה עשיתם ולא זולתך יבאו וישתחוו ולא מצד אמונה כ''א לשמך אשר שמעו את שמעך:

(י) באמרם כי גדול אתה ועושה נפלאות שהוא מפאת מעשיך ועל ידי כן לא יאמרו כי אין זולתך כ"א כי גדול אתה אך לא ישוללו אלהות מזולתך כ"א שאתה גדול מהם וזהו כי גדול אתה כו' אך שקר הם אומרים כי האמת הוא כי אתה אלהים לבדך כאמונתנו:

הורני. אף על פי שאני יודע כי אתה אלהים לבדך מדרך הקבלה ובמעט ידיעתי אני מתחנן לפניך שתורני דרכיך ותוסיף לי ידיעה בחכמת יצירתך וכי כולם עומדים בכחך וכשאדע זאת הידיעה שהיא חכמת הטבע אהלך באמתך שהיא חכמת האלהות: ואמר אהלך. כלומר יהיה לי דרך ללכת בה אע"פ שלא אוכל להשיג לבבי ליראה שמך, שלא יהא לבי פונה אילך ואילך אלא יחד אותי ליראה שמך ולא אירא מבני אדם אלא שמך לבדך אירא:

הורני ה' דרכך כו' הנה כתבנו בפסוקים הקודמים כי הגוים אומרים כי הוא יתברך גדול מכל אלהים ושגם להם זה על פי מעשיו ונפלאותיו ועל הא' פירש ואמר אתה אלהים לבדך ועל השנית והוא מענין ההכרה ע"י חקירה או מצד פעולותיו אמר הורני ה' דרכך מאתך שאלך בה ולא ע"י חקירת שכלי וארויח בזה שאהלך באמתך ולא אשגה לפי שכלי רק באמתך ואחרי כן יחד לבבי שגם היצר הרע יודה ואל יהי נוקף על האמנה בלי ראיה רק גם הוא יתייחד עם היצר הטוב. או יחד לבבי וכו' שאהיה כיעקב שאחר היותו שלם והולך באמתו יתברך היה ירא תמיד ובלתי בוטח בצדקו כן אחר הלכי באמתך לא אבטח בי ולא אחזיק טובה לעצמי רק בכל לבבי אירא שמך תמיד מבלי יודעי שחטאתי אחוש שמא יגרום החטא:

הורני. ענין למוד:

דרכך, אמתך. עי' למעלה כ''ה ג' ה' :

הורני - בראותי בדרך נבואה כי יענהו השם והוא מתחנן לתקן לו סבות ועלילות להוסיף ליראה את שמך.

אהלך. למען אלך גם אני באמתך ר״‎ל ללכת באמתך כמוך:

ליראה שמך. בספרים מדוייקים אין כתוב בהם מלת את וכן ספרו בגוים כבודו סימן צ"ו וספרים שכתוב בגליוניהם את קרי ולא כתיב טעות הוא כי בעל המסורת הביא ברות ע"פ כי אמר אלי אל תבואי י' מלין דקריין ולא כתבן ולא נמנה בהם אלו השנים אבל בד"ה א י"ו כתוב ספרו בגוים את כבודו:

הורני ה' בקש שיודיעהו ג' דברים, א. דרכך, שהוא דרכי הנהגתו איך מנהיג העולם בחסד ורחמים, למען ילמד ללכת בדרכים אלה כמ"ש והלכתי בדרכיו מה הוא רחום וכו', ב. שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם והם האמתיות בענין הליכתו ומנהגיו שהם חקי התורה ומצותיה למען ידע ללכת בם ועז"א אהלך באמתך, ג. האמתיות באמונות ודעות שישיג בשכל העיוני אחדות ה' השגחתו ויכלתו וכדומה, שבזה תיחד לבבי ליראה שמך, שעי"כ לא יירא רק מה' לבדו:

יחד. מל׳ חד ואחד:

ומלת יחד – מגזרת יחיד, או חבר מגזרת יחד.

יחד לבבי. עשה לי לב אחד ומחשבה אחת ליראה את שמך ולא אהיה תלוי ומסופק:

אודך. ואז כשתיחד לבבי אליך אודך בכל לבי שלא יהיה מקצת לבבי ומחשבתי לזולתך אלא בכל לבי אודך ואכבדה שמך לעולם:

אודך ה' כו' אמר שיקרנו כענין תכבדני חית השדה וכו' כי נתתי במדבר מים כו' והוא כי נתינתו יתברך מים במדבר היה בעצם בעד עמו ישראל כאמרו להשקות עמי בחירי והיה נמשך במקרה טובה לחית השדה ואמר שהמקבלים במקרה הם חית השדה היו מכבדים אותו יתברך על המים בעצם עם היות להם הטובה נמשכת מהעם כן כל עיקר שהוא יתברך עוזר את האדם לעבוד את ה' ולשרתו הוא בעצם בעבור הנפש ונמשך גם לגוף וזה יאמר אודך ה' אלהי בכל לבבי כו':

אודך - על החסד שגמלתני הכתוב אחריו, הוסיף דוד במלת עצמו לעולם יותר מן הגוים שאמר עליהם ויכבדו והוסיף על הגוים המכבדים שמו מלת לעולם.

אודך ה' בכל לבבי, ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי"כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ"ש למעלה (סימן ט'), וגם אכבדה שמך לעולם ע"י ספור תהלותיו וגבורותיו:

משאול תחתיה. דרך המנאפים להנתן בעומקה של שאול ומשם הצלתני שאמר לי נתן הנביא (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה' העביר חטאתך:

כי. והדין עלי שאודך ואכבדה שמך כי חסדך גדול עלי יתכן לפרשו על שעבר שהצילו כמה פעמים מיד אויביו ומיד שאול שבקשו להורגו:

כי חסדך שתעשה עמי במה שתורני דרכך כו' גדול וחשוב עלי שהוא על גופי עם היות שהעיקר הוא הצלתך נפשי כי היא חלקך משאול תחתיה וזהו כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי כו':

תחתיה. ענין עומק ושפלות:

כי תחתיה - תואר לשאול, כי לא שאול תודך.

גדול עלי. הגדלת עמי חסד:

כי חסדך, ר"ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר כי חסדך גדול עלי, ועל טובות הנפש אמר והצלת נפשי משאול תחתיה, שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה:

ומשאול תחתיה. פירוש הקבר ובאומרו תחתיה הוא כפל הצרה כי כל שאול הוא תחתיה אלא אמר תחתיה לרבות ויש לפרש הפסוק על העתיד:

(יא) או יאמר הורני ה' דרכך שלא תאמר אלי אבא ליטהר ותסייעני כ"א הורני תחלה ואחר כך אהלך באמתך בעצם וגם יחד לבבי הם הב' יצרים ליראה שמך.

משאול תחתיה. הוא הגיהנם וזהו במה שבשרו ע״‎י נתן הנביא שנמחל לו העון דבת שבע:

והצלת. כמו ותציל ויש מפרשים משאול תחתיה מדין גיהנם:

(יב) ושמא תאמר נא ה' אם אורך דרכי תחלה ואחר כך תהלך באמתי ולא להפך שתבא ליטהר ואחר כך אעזרך וגם שאחר לכתך באמתי איחד לבבך ליראה שמי אם כן מה טובה אחזיק לך לזה אומר כי הוא כי אודך ה' בכל לבבי גם ביצרי הרע שאחזיק לך טובה גם במלאך רע. שמת כי אם אני הייתי בא ליטהר תחלה ויצרי מנגד לא היה נמנע איזה חטא והייתי שב אחרי כן נמצא הייתי מחלל חלילה בתחלה שמך ואחר כך שב ומכבדו וטוב טוב הוא דרך זה כי ואכבדה שמך לעולם:

(יג) ועוד כ"א הוא זה חסד גדול הוא עלי שהוא על החומר הבלתי כדאי לקבל הטבה כזאת מאתך אבל לענין בחינת הנפש הקדושה הבלתי מתאוה לחטא והיא עשוקה שמורידין אותה שאולה תחת היותה מתחת כנפי השכינה עשותך זה ראוי אליה למען הציל אותה וזה כי חסדך גדול עלי אך ראה כי הנה והצלת נפשי משאול תחתיה:

זדים קמו עלי. דואג ואחיתופל:

אלהים זדים קמו עלי. הרודפים אחרי בזדון ולא מוכרחים ואנוסים כי רבים היו שונאי דוד והיו רודפים אותו ברצונם בזדון:

אלהים זדים כו' בהתקומם אויבים על האדם הוא כי עונותיו הם הקמים בעצם למעלה ונמשך הקמת האויבים למטה אמר הנה ידעתי כי זדים הם קטיגורים שעשיתי בעונותי במזיד הם אשר קמו עלי וקראם זדים כד"א גם מזדים חשוך עבדך ועל ידי כן ועדת עריצים למטה בקשו נפשי והן לו כוונו העדה ההיא לקנא לשמך על הזדים אשר פעלתי החרשתי אך ולא שמוך לנגדם לבקש נפשי על שחטאתי לך רק לשם קנאה ואיבה:

עריצים. חזקים כמו אל נערץ (לקמן פ״ט):

אלהים זדים - כנגד כי חסיד אני.

ולא שמוך. לא שמו יראת אלהים נגד פניהם:

אלהים, זדים קמו עלי. מסכת סופרים פ' ד' אלהים זדים קמו עלי קדש אלא שהקורא צריך שיהא מפסיק בקריאתו:

אלהים, איני יכול להמלט משונאי ע"י צדקי כי זדים קמו עלי, אינם קמים עפ"י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי עדת עריצים בקשו נפשי, שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה' כי לא שמו אלהים לנגדם:

ולא שמוך לנגדם. לא זכרו אשר ראו שמשחני שמואל על פיך:

ולא שמוך לנגדם. כלומר שקמו עלי ובקשו נפשי לא פחדו ממך שתשלם גמולם:

ועריצים - כנגד כי עני ואביון.

ועדת. העי"ן בחטף פתח:

בקשו נפשי. הקו"ף בלא דגוש ברוב המדוייקים:

ואתה ה' אל רחום וחנון. שתרחם עלי:

לכן אתה ה' על פי מדותיך שעל ידן תחון את אשר תחון כד"א וקראתי בשם כו' וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון במדות ההם שהם אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת האריך לעריצים בל תפנה אליהם להענישם בעבורי:

(טו-טז) ואתה ה' אל רחום וכו' פנה אלי, מפרש מצד שאתה רחום פנה אלי לראות בעניי, ומצד שאתה חנון חנני, ומצד מדת אמת תנה עזך לעבדך, מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד הושיעה לבן אמתך, ור"ל שעובד את ה' מצד בחירתו, שעז"א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז"א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה':

וחנון. שתטיב לי:

ארך אפים. אם חטאתי הארך אפך לי ולא תענישני עד שאשוב בתשובה שלימה לפניך ותסלח לי כי מדתך ארך אפים: וכן אתה רב חסד ואמת. תרבה לי חסדך ואמתך. והאמת עם דוד הוא לקיים לו דברי המלוכה:

לבן אמתך. בן האמה משפיל את עצמו לפני אדניו יותר ממקנת כסף שבן האמה יליד בית הוא וגדל בחיק אדוניו:

פנה. כאדם הפונה מעסקיו ונותן עיניו בדבר אחר:

כ"א פנה אלי וחנני להצילני מידם אך לא להרע להם והענין אשר לך להאריך להם אחלה פניך תנה עוזך המיוחד לך לעבדך הוא עצור כח לסבול כענין מאמרם ז''ל על גוים ומרקדים כו' הן הן גבורותיו וכן עם כל יחיד או רבים בל אקצוף ואהרגם וכן ניתן לו זה כי על כן התאפק לבלתי הרוג את שאול במערה בקחתו החנית והצפחת ובדואג ואחיתופל באמור אליו הבא על אשת איש כו' ואחר כך לא תצילני על ידי הפיל אותם כי לא אחפוץ בצרת זולתי רק והושיעה למי שבהושעו ידמה אל היותו בן אמתך היא תמר שיותר היתה חפצה ישליכוה לתוך כבשן האש מלבייש את יהודה והוא מ"ש ז"ל ישליך אדם עצמו אל כבשן האש ואל ילבין פני חבירו כי עד היות האש מתחלת בה לא דברה שהוא אצלי שפירשו היא מוצת כד"א ויצת אש בציון מה גם עתה להושע ע''י מיתת זולתי מישראל:

לבן אמתך. ר״‎ל אני מוכנע כבן אמה יליד בית:

לבן אמתך. זכר האם לפי שהיא עיקר היצירה כי גידול העובר בימי יציאתו בבטן האם הוא ושם מתגדל ונוצר זמן הקצוב גם אחר יציאתו ניזון בשדי האם לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב כי מעשי האדם הן לטוב הן לרע אע"פ שהם בבחירת האדם לפי למודו יהיו מעשיו ויש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. אמר אני עבדך משני פנים אחד שהרגלתי עצמי בעבודתך ועוד כי היה בטבעי ג"כ כי אמי היתה אמתך:

עשה עמי אות לטובה. שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי:

עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע וכו':
(שבת ל ע"א)

עשה עמי אות לטובה. זהו המלוכה והוא יהיה אות לטובה לשונאי כי אתה בחרת בי מאז:

ואם תאמר נא אלהי אם כן במה יודע אפוא כי נאצו האנשים האלה את ה' ברדפם אותי הלא הוא כי תעשה עמי אות שאתה מחבבני בטובה שתתן לי תחת מה שצערוני ולא אות ע"י רעה במפלת אנשים מישראל וז"א לטובה שיהיה האות לענין טובה שתהיה לי באופן שיראו שונאי טובתי ויבושו ולא שתמיתם ולא יראו בטובתי וזה טוב כי יבושו וישובו בתשובה בראותם כי אתה עזרתני להנצל מהם ונחמתני בטובה שתעשה עמי כמנחמני על צרתי או על הטובה שאתה עתיד להיטיב לישראל לעתיד שהיא נחמה על הצרה כד"א נחמו נחמו כאיש אשר אמו כו' דוגמת הטובה תעשה מעתה אות בי כי תביא עלי טובה שתהיה בה נחמת הצער שצערוני והשאר כקודם.

אות. סימן ומופת:

עשה - טעם אות שיפלא בעיני הרואים.

אות לטובה. סימן להודיע לכל שחפץ אתה בטובתי:

עשה, ונגד מדת ארץ אפים אומר הגם שחטאתי עשה עמי אות לטובה עד שיראו שונאי שמחלת את עוני ויבושו, (וכמו שפי' חז"ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים), כי אתה ה' עזרתני נגד אויבי ונחמתני על הצרות שסבלתי:

ויראו שונאי. האות ויבושו, ולא שמע לו הקב"ה ליתן האות בימיו אלא בימי שלמה בנו כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר (ד"ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך:

ויבושו. כי יראו כי אתה עזרתני ונחמתני:

(טז) או פנה אלי וחנני דרך חן והוא תנה עוזך אשר תושיעני בו במתנה לעבדך שלא תנכה זכיותי אשר עבדתיך רק למה שהוא בן אמתך היא רות כי לא תהיה תוחלתה נכזבת אם ימיתני שאול.

ונחמתני - מהצרות שעברו עלי.

ויבושו. בראותם כי אתה עמדי:

או יאמר העוז שהיה לך לפעול על ישראל העריצים תנהו לי שיהיה לי על עורף אויבי והושיעה לבן אמתך רות הנז' הוא פרץ הוא עובד הוא מלך המשיח כנודע משא"כ אם יהרגני שאול שיתקלקל הדבר וזהו והושיעה לבן אמתך:

כי אתה וגו׳‎. ר״‎ל הלא מעולם עזרתני ונחמתני ע״‎י נתן הנביא בכפרת מחילת העון דבת שבע לזה שאלתי עשה לי גם אות לטובה להודיע לכל: