Kommentar zu Tehillim 90:13

שובה ה'. מחרון אפיך:

שובה. טעמו מלרע אמר שובה אלינו עד מתי תזניחנו והנחם על עבדיך הנחם עליהם כי כבר נשאו עונם:

שובה ה' כו' הנה כתבנו שכל ישעו וכל חפץ בתפלה זו הוא שתשוב השכינה ותשרה בעולם השפל אחר העשות המשכן מאשר נסתלקה על דבר העגל ועד כה הקדים ואמר כי אין לתמוה על אשר יחטאו בני אדם ככל הכתוב למעלה למען הקל מאשמת העם בל תהיה אשמתם מעכבת מבוקשו ועתה גלה כונתו שהוא להחזיר שכינתו למשכן אחר שנסתלקה על דבר העגל ואמר שובה ה' אחר סילוקך כי הלא גם שתאחר הלא עתיד אתה לשוב ולכן עד מתי ומה גם במה שידענו שעל ידי צדיקים שבעה היתה עתידה שכינה לחזור הם אברהם יצחק ויעקב כו' תחת עלותה על ידי שבעה שחטא אדם ועלתה לרקיע ראשון ועל ידי אנוש לשני כו' ואברהם הורידה משביעי לששי ויצחק מששי לחמישי ויעקב לרביעי ולוי לשלישי וקהת לשני ועמרם לראשון ומשה לארץ על כן אמר אחר שעל ידי אתה עתיד לשוב לארץ עד מתי תתאחר. ושמא תאמר הרבה עשיתי שנחמתי על הרעה אין זה יתרון שתתנחם בהיותך מעוכב על השמים רק והנחם בהיותך על עבדיך בארץ שנהיה מרכבה אליך. או יאמר כי הלא כל מאמרו הוא עם שם אדנות כאומרו אדני מעון אתה כו' וידוע שהוא מדת הדין אמר שובה ה' כלומר התהפך מדין לרחמים כאלו תשוב תהיה ה' הוא הויה על דרך מאמרנו על פסוק וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני שאני אלהים נהפכתי מדין לרחמים וזהו אני ה' ואם חטאנו לך והנחם על עבדיך הם האבות. או יאמר אם תמאן להנחם על עון העגל ועל כן לא תשוב למטה אחר שנסתלקת מעל הארץ על עון זה הנחם על עבדיך הם הו' שהורידו שכינה עד הרקיע השביעי כי הכל היתה הכנה להשרות שכינה גם בארץ וימצא כל מה שעשית בשבילם בלתי מועיל. או יאמר אם חטאו מישראל בעגל הנחם על אשר היו עבדיך ולא המירוך כי מה פשעו הצדיקים שילקו באשמת הרשעים. או יאמר אתה על ידי מה שעשה עמלק אמרת כי יד על כס יה שלא יהיה השם שלם עד נקמת עמלק שובה ה' כאשר היה שלם ואם אין זכות בישראל הנחם והתחרט מפירוד שמך על זכות עבדיך. או יאמר הנה בנוח הארון אני אומר שובה ה' רבבות ישראל אמר אמור שובה ה' עד מתי אומר כך כלומר עשה זה בבת אחת לעולם ולא אצטרך לאמרו תמיד ואם אין זכות הנחם על עבדיך: