Kommentar zu Tehillim 92:7

איש בער לא ידע. את האמור למטה:

איש. זה הפסוק קשור למעלה למה שאמר עמקו מחשבותיך אמר כל איש בער וכסיל הוא שלא ידע ולא יבין זאת מה שאמר לדעת פעליך וקשור למטה ממנו:

כי הלא אפילו מי שהוא בגדר איש חשוב כנודע מכל אנשים שבמקרא אעפ"כ שהוא בגדר איש חכם וחשוב הוא בער לא ידע וכסיל הוא גם הוא האיש הנזכר שלא יבין את זאת ויתמה על החפץ:

בער. שוטה כבהמה מל׳ אנחנו ובעירנו (במדבר כ):

בער לא ידע, וכסיל לא יבין. יש הבדל בין בער ובין כסיל, שהבער הוא אדם הבהמי ומשתתף עם ושלח את בעירה, אבל הכסיל יהיה לפעמים בעל דעה גדול (כמ''ש בפי' משלי בגדר הבדלי שמות כסיל אויל פתי) רק שאינו הולך בחקי החכמה מפני תאותו ורשעו, ויש הבדל בין ידיעה והבנה שהידיעה הוא בדבר המושג ע''י החוש או מושכלות ראשונות, והבינה הוא ע''י מופתי השכל, והכסיל יודע דברים שיושגו מן המאוחר אל הקודם ע''י הבחינה והנסיון, רק אינו רוצה להשתמש במופתי התבונה להבין גם בשכלו, והבער לא ידע אף דבר המושג בחוש :

איש - ראיתי כי איש בער לא ידע, מעשיך.

איש בער וגו׳‎. וחוזר ומפרש וכסיל לא יבין את זאת והיא האמורה למטה:

איש בער לא ידע. בפרוח רשעים כמו עשב כלומר שיצליחו בעולם הזה אבל החכמים ידעו כי הוא להשמדם עדי עד כלומר שלא יהיה להם חלק לעולם הבא שהוא עדי עד וההצלחה הוא שכר מעט מעשים הטובים שעשו בעולם הזה משלם להם שכרם בעולם הזה כדי שיאבדו לעולם הבא בשכר מעשים הרעים שהם רבים, ויש לפרשו גם כן שיהיה דבק למטה ופירושו כטעם הראשון כי כל איש בער וכסיל לא יבין לדעת הצלחת הרשעים בעולם הזה וצרת צדיקים בעולם הזה כי אף על פי שאמר להשמדם עדי עד עוד נשארו שאלות קשות בזה הענין:

(ו) או שיעור הכתוב הנה אין לאיש להרהר מקל וחומר ומה אם הנגלה יפלא בעינינו כי מה גדלו מעשיך ה' ומה גם מחשבותיך הנסתרים כי מה עמקו מחשבותיך:

וכסיל – הטעם כפול:

(ז) וזה הוא ק"ו כל כך ברור כי איש בער יקרא אשר לא ידע וכסיל אשר לא יבין את זאת. או יאמר הלא אמרתי שעמקו מחשבותיך בגלגולים במה נדע כי כן הוא לזה אמר איש בער לא ידע מעצמו ענין הגלגול וכסיל מהתורה כי כסיל הוא מקביל אל חכם כמה ד"א בן חכם ישמח אב ובן כסיל כו' לא יבין את זאת הוא ענין כי מאיש לוקחה זאת והוא כי מאי זאת כי לא לוקחה זאת כאשר היא רק עצם צלע אחד אך הוא מאמרנו בביאור התורה כי בתחלה ומה גם למ"ד דו פרצופין נבראו נפש חוה היתה בו ואפילו לדברי הכל כל נפשות אישי ישראל היו בו כמאמרם ז"ל בש"ר ונפשה גם היא וכשהוסרה מאדם לא צלע עצם בלי נשמה הוסר ממנו כי אם בכל הנפש אשר היתה בו כי נפשה הוסרה ממנו גם היא וזהו לוקחה זאת שאל"כ למה על כן תקרא אשה לא לוקח רק עצם אך הוא כי זאת כמות שהיא לוקח ממנו ואם כן אין לך גלגול גדול מזה וקל וחומר הדברים אם עודנו בחיים יש גלגול כל שכן אחר מות כחז"ל שאל"כ מאי זאת וזהו וכסיל לא יבין את זאת שאלו יבין היה הגלגול נודע אליו. או יאמר הלא אמרתי שהמות הוכרח על כי מתחלה צדקו יחדו הגוף הזך עם הנפש ואח"כ נפגם הגוף והוכרח למות ליתקן בתחיה על זה אמר איש בער וכו' וכסיל לא יבין את זאת הוא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכו' כי למה יטמא אשר באהלו אם לא שבמות אדם זוהמת נחש נשארה דבקה בגופו והיא תדבק לאשר באהלו הנה המשכיל בזה יבין כי טוב היה המות לאדם וזרעו ליטהר מזוהמת ההיא לשוב בזכוך בתחיה:

מזמור שיר ליום השבת טוב וכו', מה גדלו מעשיך ה' וכו', איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. הנה במזמור הזה יתבאר איך שאין לשום אדם שום צד טענה נגד הש"י, וכמו שמבאר הרמב"ם הקדוש בפרק חמישי מהלכות תשובה הלכה ה', וזה לשונו הטהור, שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע, אם תאמר, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, וכפי הנאמר יש ביד אדם רשע לפטור עצמו מן הדין וגם אין כל כך זכות לצדיק או שלא יאומן ח"ו על הש"י שיודע כל, אכן לזאת ביאר דוד המלך ע"ה במזמור הזה ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא וכו', ואף כי לראות עין אנושי נפלאו דבריו היתואר הש"י כביכול בגדולתו ובעמקות מחשבותיו אם כסיל לא ישיגם ובער לא יבינם, אשר מהראוי היה לתאר כי אף חכמי העולם ונבוניה לא ידעם, כי הוא שכל הנעלם מכל רעיון, וכמ"ש (ישעיה נ"ה,ח') כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכמו שמתאר אליהו הנביא זצ"ל בתפלתו [תיקוני זהר הקדמה אחרת] אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, לית מחשבה תפיסא בך כלל. אך זאת הוא כוונת דוד המלך ע"ה במאמרו זה, כי באמת החכמים המאמינים לא ילכו בדרכים כאלה להרהר אחר הש"י חלילה, כי ידעו כי אין להשיג יקרת עמקו והם ידעו כי מה מאד מחשבותיו גדלו ומה מעשיו רבו, ורק על זה אמר איש בער לא ידע, ירצה בזה כי איש בער לא ידע את עמקות מחשבותיו לכן יקשה לו על דרכי הש"י כמו שביארנו. וזה ביאר במאמרו בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד ואתה מרום וכו', והוא כי כל אשר פרחו הרשעים כמו עשב ופועלי און העלו ציץ לא היה תחלת בריותם רק כדי להשמדם עדי עד, ולא היה בריאתם רק בכדי שיוטב לצדיקים וא"כ אין להם שום טענה, כי מאחר שעיקר חיותם לא היה רק על זה ולא היה בשורשם חיים ביותר, וכמו שלעתיד אומות העולם יטענו נגד הש"י, מאחר שלפניך נגלו תעלומות וידעת כי על ידי ההשפעה שהשפעת לנו רוח טובה בעוה"ז והשפלת את עמך ישראל להגלותם תחת ידינו, יגרום לנו שיעלה בלבנו להשמיד את עמך ועי"ז יעשה לנו כאשר זממנו ולהרם קרן ישראל והלא מה אנו חייבים בזה ולא עלינו האשם, וזה שנאמר בפרוח רשעים וכו', להשמדם וכו', ונגד זה אמר ואתה מרום לעולם ה' היינו שבאמת תמיד אתה למעלה ואין לשום בריה צד טענה עליך ובצדק כל משפטיך נגדנו.