Kommentar zu Tehillim 93:7

ה' מלך. יאמרו לעתיד:

ה'. כל אלה המזמורים עד לדוד מזמור הם עתידים על ימות המשיח וכאשר השלים בזה המזמור כי אז יכירו כל העולם כי הוא מלך על הכל ולא יתגאו בני אדם לפניו כמו שאמר נבוכדנצר אעלה על במותי עב אדמה לעליון ושאר מלכים ואז יכירו הכל כי לא ילבש מלכות גאות כי אם האל לבדו ולו לבדו המלוכה ואז ותאזר עוז:

ה' מלך גאות כו'. דרך המלך שבמלכו מראה שפלות וגומל חסדים לעם לשיקבלוהו עליהם כד"א היום תהיה עבד לעם הזה כו' אמר כי לא כן מלך מלכי המלכים כ"א כאשר ה' מלך אז גאות לבש וגם אין גבורתו כגבור בבני אדם שלא יתהלל חוגר כמפתח כ"א לבש ה' עוז מעת התאזר ועם כל גאותו וגבורתו סובל העולם גם בהיות בלתי עושי רצונו כי אף לעומת גאותו וגבורתו תכון תבל בל תמוט וע"כ צריך לסבול והאריך מפני תקון העולם:

התאזר. מל׳ אזור וחגורה:

גאות, עז. עי' מ''ש מיכה (ה' ג', ישעיה י''ב ה') :

ה' מלך גאות לבש - בעבור היות משפט המלכים ללבוש בגדי מלכות אמרו דרך משל, כי השם גאות לבש פועל עבר כמו אהב וכאשר לבש השם העוז התאזר כמתאזר להראות כחו ותהיה מלת עז משרתת עם לבש ועם מלת התאזר.

ה׳‎ מלך. בימי המשיח יאמר הנה ה׳‎ מלך ולבש גאות להתגאה על הכל:

ה' מלך גאות. ס"ת גימטריא משיח בן דוד עם הכולל דכשיבא משיח יתוקנו כל העולמות ואז גאות גימטריא קדוש שיומשכו מוחין דאבא קדש. ור"ת גימטריא גן ע"ד באתי לגני ורבינו האר"י זצ"ל כתב גאות לבש הוא אותיות גואל שבת בזכות שבת תבא הגאולה ודברי רבינו הם דברי חז"ל במדרש אין ישראל נגאלין עד שישמרו את השבת שנאמר בשובה ונחת תושעון ואפשר לתת טעם דרך דרש לפי פשוטו דכיון דשומרין את השבת שמירה מעולה א"כ הם מודים שהקב"ה ברא העולם והוא מלך העולם ואין עוד מלבדו ומאחר שכן דכ"ע דיליה יכול למחול לכל עון ולכל חטאת וז"ש ה' מלך גאות לבש גואל שבת כמ"ש רבינו האר"י ז"ל דכשנשמור שבת יבא הגאולה כי אז לבש ה' מדת רחמים כי בשמירת שבת עז התאזר גימטריא תרי"ג כאלו קיים תרי"ג מצות:

ה' מלך, גם סימן זה נמשך למה שלמעלה, שמדבר מהנהגת ה' את עולמו שהוא בשני מיני הנהגות, בהנהגה הקבועה הטבעיית, ובהנהגה הנסיית ההשגחיית שהיא לפי השעה והצורך, והנה ההנהגה הטבעיית נקראת בכתבי הקדש בשם עז, כי שם עז מציין כח עז מתמיד בלתי מתמוטט, שכן הנהגת הטבע היא עומדת בעז ה' כל ימי עולם בלא שינוי, והנהגה הנסיית נקראת בשם נאוה, כי בה יתגאה על חקי הטבע ויתנשא עליהם (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך למעלה פ"ט כמש"פ שם) ואמר גם בעת אשר ה' מלך ולבש גאות, היינו שיתנשא לעשות נפלאות ולשדד חקי הטבע, לאמר לשמש דום, לים התבקע, לצור הוצא מים, וכדומה, יצייר זה כלבוש, שיתראה לבריותיו כלובש גאות לאמר אני אמלךוך אהרוס אשדד חקי הטבע ובכל זאת בעת ההיא עצמו לבש ה' גם עז אשר התאזר, הוא מנהיג ג"כ הנהגה הטבעיית הקבועה שנקראת עז, ואף תכון תבל בל תמוט וולא ימוטו החקים הקבועים שבם יסד ארץ ומלואה, ומבואר מן השכל כי הנהגת הטבע הקבועה, לה יתר שאת מן הנס שהוא רק לפי שעה, שהנהגת הטבע הקבוע מודעת עוזו הגדול איך שהתבל נכונה על עמודי החקים האלה לעד לעולם, אבל הנס אין בו עז שהוא רק לפי שעה, ולא תוכל לומר שיש גבורה יתירה במ"ש לים שיתיצבו כמו נד נוזלים בעת יצ"מ, ממה שאמר לים בעת הבריאה שירדו מימיו אל המורד אחר ששניהם נעשו בכח ה', וגם הטבע הוא נס קבוע, והנס הוא אטבע ארעיית, רצוני, שאם נקרא זאת בשם נס מה שנעשה הדבר לא מצד כח עצמו רק מצד דבר ה' וכחו, תהיה הטבע נס קבוע, שכח הטבע אינה מעצמה רק דבר ה' הנצב בה ויעמידה על אופן זה, ואין הבדל בינה ובין הנס רק שבהטבע העמיד כח זה לעולם ובהנס העמידו רק לפי שעה, ואם נקרא זאת טבע מה ששם ה' את הכח המניע הדבר אל פעולתו בו בעצמו, יהיה גם הנס טבע ארעיית, שגם בהנס שם ה' טבע זו לפי שעה, שבעת קי"ס שם ה' טבע המים שיעלה למעלה, וא"כ פעולת הנס קלה מאד נגד פעולת הטבע, כמו שקל יותר לישא משא כבד שעה אחת מלשאתו שנים רבות, אולם בכ"ז נמצא גאוה יתירה וגבורה עצומה בפעולת הנס, ע"י שבעת הנס לא יתבטל גם פעולות הטבע הכוללת, כי ידוע שכל חלקי המציאות דבוקים וקשורים יחד, עד שכל תנועה הנולדת באחד מחלקי המציאות תסבב או תסובב מכל התנועות הנעשות במציאות בכללו, עד שנדמה את המציאות בכללו (כמאשין) הבנוי בחכמה באופן שהגלילים מסבבים את האופנים, והאופנים מסבבים את השלבים, והשלבים מסבבים את המכונות, והמניע הראשון הוא כח הקיטור המניע את (מאשין) בכללו, ואם יבא איש אחד ויחזק בכח באחד מן האופנים או הגלילים ויעכב פעולתו, אז יסבבנו בכחו תנועה נגדיית, אז או שכח הקיטור המניע את המכונה הכללית יתגבר על כח האדם ולא יצלח להעמיד את המכונה, או אם כחו יגבר על כח המניע, בהכרח תשבת המכונה בכללה ממלאכתה הכללית, ולפ"ז אם היה הנס בהעמדת תנועת המציאות כולו וביטול הטבע בכללה היה זה דבר קטן בערך ה', אחר שהוא המניע הראשון המניע את הכל ובידו להניע כמו שירצה, אולם אחר שהנס הוא תמיד ענין חלקי, למשל שיבטל תנועות המים וטבעם, או כח האש וטבעו, ויתר המציאות נשאר על טבעו והולך כדרכו, עד שצריך לסבב בידו האחת את התנועה הכללית של המערכה בכללה שהולכת כדרכה תמיד, ובידו האחרת צריך הוא לעכב את תנועה החלקית של פרט אחד מן המציאות להוליכה לצד אחר, ושבכ"ז לא תבוטל המכונה בכללה, והטבע והעולם ילכו כדרכם, זה פלא גדול ונס להתנוסס, וז"ש שבעת אשר ה' מלך וגאות לבש שהוא בטול תנועת החלק מן המציאות, בכ"ז לבש ה' ג"כ עז אשר התאזר, והראה כחו ותעצומו במה שאף תכון תבל תמוט, שהעמדת החלק לא תעכב מרוצת הכלל ומהלכו:

אף תכון תבל. במלכו תשמח הארץ:

ותכון תבל בל תמוט. כי לא יהיו שם עוד מרגיזי הארץ כי לא תהיה עוד מלחמה:

וטעם אף תכון תבל – כי בגאות השם וכוחו עמדה בתוך הגלגל הגדול, כנקודה בתוך עגולה ולא תמוט.

לבש ה׳‎ עוז. לבש כח והתאזר בו ר״‎ל עתה הראה כוחו:

אף תכון תבל. שמוסיף שפע בקיום המצות בכל העולמות הגם דבשביל הקבלה לבד בל תמוט מתקיים העולם כמ"ש התוספות פ"ק דע"ז וכ"ש שבקיום המצות רב יוסף עוד שפע ובהכי ל"ק קושית הרב פרח מטה אהרן בתשובות ח"א סימן מ"ז על התוספות וכמ"ש בדרושים בס"ד ובזה ימחה זכר עמלק ויהיה שמו וכסאו שלם וז"ש נכון כסאך מאז מעולם אתה. ועד"ה אפשר לרמוז גאות לבש גואל שבת והטעם לבש ה' שיומשכו ל"ב נתיבות חכמה ע"י הבינה ש' שורקת כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק יושב בשמים ישחק וזהו לבש ה' לב ש' ע"י דבשמירת שבת כאלו קיים תרי"ג מצות עז התאז"ר גימטריא תרי"ג. נכון כסא"ך גימטריא מאין שרומז לכתר ועל ידי זה תבא הגאולה ויהיה שפע להעמיד העולם בקדושת שבת אף תכון תבל בל תמוט נכון כסאך ורמוז שפע אוא"י ושפע מהכתר כדבר האמור:

אף תכון. אז יכירו הכל כי אף העולם אתה הכנת לבל תהי נוטה לפול:

נכון. אז יכירו כי נכון כסא מלכותך:

ולא מבלתי יכולת חלילה כי הלא נכון כסאך מאז. שהוא השמים כסאך הוא נכון מאז מלכת בבריאת עולם אך אתה מעולם אתה ואינך תחת זמן ואינך צריך תבל:

כסאך. מרמז תמיד על הנהגת השמים עי' ישעיה (ו' א')

נכון - ובעבור שהזכיר הארץ כי היא העומדת בכח השם ועל מוצקה, שהיא הנקודה האמצעית והיא בעצמה נקודת כסא הכבוד, שהיא הקו הסובב, על כן: נכון כסאך מאז ובעבור שהזכיר כי כסאו עומד, אמר: ומעולם אתה - קדמון ואין ראשית לך, כאילו אמר: מעולם אתה יושב על הכסא.

מאז. מאז בראת העולם:

נכון, השמים נקראים בשם כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, והוא הנהגת מערכת השמים שעל פיו ינהיג העולם לפי חקי הטבע הקבועים, וכסא זו נכון מאז, שמששת ימי הבריאה הכין את הכסא שבאמצעותה ינהיג כפי חקי הטבע, ובכ"ז לא ינהיג ע"י הכסא לבדה שהיא המערכת, רק מעולם אתה, גם אתה בעצמך נמצא מעולם להנהיג שלא באמצעות הכסא רק ע"י הנהגה אחרת נסיית השגחיית שמיוחס אליך בעצמך:

מאז ומעולם אתה. כלומר קודם העולם ואתה בראת העולם:

(א) או יאמר בשום לב אל החלו שלא לנכח שלא אמר מלכת לבשת ויצא לנכח באמרו תכון תבל והוא בהזכיר מאמר ספר הזוהר שבבריאת העולם עאלת אורייתא קמי קודשא בריך הוא ואמרת אי את בעי דין לית עולם ואמר לה על מגן אתקריתי ארך אפים והנה ידוע כי התורה נקראת עוז כמ"ש ז"ל שבמתן תורה הלכו כל האומות אצל בלעם ואמרו לו מה הן הקולות וברקים אלו האם הקב"ה מביא מבול לעולם אמר להם ה' עוז לעמו יתן הקב"ה נותן תורה שנקראת עוז לישראל עמו ועוד ידענו מרז"ל כי מתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין ולא היה העולם מתקיים עד ששיתף מדת רחמים ושעל המחשבה הא' נאמר בראשית ברא אלהים ועל המעשה נאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ונבוא אל הענין והוא שאמר המשורר כאשר ה' מלך שהוא עד לא עשה ארץ וחוצות הנה תחלה השם הנז' גאות לבש שהוא להתגאות למעלה מן העולם לבלתי הטפל בו כ"א להניח את מדת הדין הוא האלהים הוא שכינה בלבד היא מדת הדין לברוא את העולם אך כאשר לבש ה' הגאות הנז' אז העוז שהוא התורה התאזר נגדו יתברך ואמר אף אתה עם מדת הדין ראוי תכון תבל באופן בל תמוט מה שאין כן אם שם הרחמים גאות לבש ועולה ופורש מן העולם שתבל ימוט ואין עולם:

ומאז. ר''ל מעת תכון תבל בל תמוט :

מעולם. מטרם בראת העולם אתה הוא:

(ב) ואין צריך לומר תבל שהוא כללות הארץ כ"א גם השמים כסאך הוא נכון מאז שמעולם אתה ה' בעל הרחמים שנשתתפת עם מדת הדין ומעולם אתה ולא למעלה מן העולם כאשר גאות לבשת והיית מניח העולם אל מדת הדין:

נשאו נהרות ה'. לשון צעקה וקובלן הוא זה אהה ה' הנה האומו' השוטפים כנהרו' נשאו קולם יהמיון ואת דוך עמקי נבכיהם ישאו ויגביהו תמיד להתגאות נגדך, כל לשון דכא לשון עומק ושפלות:

נהרות. הוא משל על גוג ומגוג ועל המלכים כשיתקבצו להלחם על ירושלים כנהרות חזקים שנותנים קולם כדרכם כן הם יתנו קולם והמון רבים: ופירוש דכים. ענין שבר כמו תגלנה עצמות דכית:

נשאו נהרות כו' הנה רבותינו ז"ל פירשו נהרות אלו על הד' מלכיות ואחריהם נמשכו רש"י ז"ל והמפרשים זולתו ואחריהם כל אדם ימשוך ונאמר לפי דרכנו הנה ע"י היות שמך ה' בעל הרחמים משותף בעולם ולא הנחתו למדת הדין לבדה נתקיים העולם אך הנה לעומת זה נשאו נהרות ה' כי היה להם למלכיות התנשאות בעולם ואין זה רק להיות למדת הרחמים שייכות בעולם כי על פי מדת הדין לא היה להם התנשאות וזהו נשאו נהרות על ידי ה' הוא שם הרחמים ומי יתן ולא היו מתגאים ומרימים קול לומר כי ידם רמה אך הנה נשאו נהרות קולם או יהיה מה שנשאו קולם מאמרם ז"ל על פסוק הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון כי המלכיות מגזימים על ישראל כגלי הים שכל א' אומר אני אשטוף את כל העולם כן כל עם על ישראל ועל כן יהי נא חסדך ועשה שלפחות גם שלא ישאו אשמות גאותם על ראשם ישאו דכים הוא מה שמדכאים את ישראל כלומר וגאלנו והצילנו מן הגוים:

דכים. מלשון דכא ושברון והם הגלים הקרואים משברים כמ״ש וכל משבריך (לעיל פח) ע״ש שמשברים מי הים:

נשאו נהרות. חוץ ממ''ש בפי', י''ל שדבר ג''כ על הענין הנזכר (סי' מ''ו ומ''ח), ומדבר על הנהרות והים שהתנשאו אז ונכנעו מפני ה' השוכן בציון, שהגם שנשאו קולם ודכים, וגם נשאו קולם מים רבים אדירים משברי ים, נכנעו מפני ה' השוכן במקדש בירושלים, כמ''ש למעלה (כ''ט) השתחו לה' בהדר קדש, ומזה ראו כי לביתך נאוה קדש, וה' ישב שם לאורך ימים :

נשאו - אחר שהזכיר הארץ והשמים הזכיר הימים והנהרות שהם הולכים תמיד, זה הוא: נשאו נהרות קולם.

נשאו וגו׳‎. וחוזר ומפרש שנשאו קול על יראיו ליראם ולהפחידם:

נהרות יהוה. בגעיא:

נשאו נהרות ה', ר"ל הנהרות נשאו קולם לאמר "נכון כסאך מאז מעולם אתה", הנהרות הם מדברים זה, ומעידים שה' מנהיג את הטבע שהוא כסאו מאז, וגם שמנהיג הנהגה השגחיית, כמ"ש לה' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שמן הימים והנהרות נודע דבר זה שלה' הארץ, כי טבע המים היה לכסות את הארץ וה' שם בהם טבע אחרת שיקוו אל מקום אחד בימים ותראה היבשה, ומזה מבואר שלה' הארץ, ומן הנהרות שערכם לפי המקומות שעל ידם תהיה הארץ ארץ נושבת וימצאו בכ"מ מים להשקות שדי תבואה ולהרוות צמאון בע"ה, מבואר שלה' תבל וכל יושבי בה, וא"כ הנהרות הם נשאו קולם לאמר שנכון כסאך מאז, ושאתה משגיח ג"כ בעצמך, זאת ישאו נהרות בקולם, וגם ישאו נהרות בדכים, ר"ל בין במקום מהלך הנהרות ושטף מימיהם, ובין במקום שנדכאו הנהרות בגבול הארץ ונפסקו מרוצתם כדי שיהיה שם ישוב, בכל אלה יעידו שהשגחת ה' מלאה את הארץ:

דכים - הם המשברים והטעם שוה[ כי אחר היותם דכים ינשאו בחפץ הבורא בשלוח מלאכיו שהם הרוחות.

דכים. שטיפת גליהם:

מקלות מים רבים וגו'. ידעתי אני כי יותר מקולות המים הרבים אשר יהמיון עלינו ומאדירי משברי הים הזה אתה אדיר במרום ה' וידך תקיפה עליהם:

אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה: ואמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בר' שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה' אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרי וכו':
(ביצה טו ע"ב)

מקולות. כי ישאו קולם יותר מקולות מים רבים אדירים:

ואם תאמר נא ה' כי הלא כנגד מה שהמלכיות המשולים לנהרות נשאו קולם ושם שמים מתחלל חלילה צריך להאריך עד נזכה להתקדש שם שמים בזכותנו וכימי צאתנו מארץ מצרים תראנו נפלאות הנה יש כבר עומתו בעולם כי הלא יותר מקולות מים רבים שנשאו נהרות קולם שהוא ממה ששם שמים מתחלל בקולות מים רבים יותר מהמה אדירים משברי ים להתקדש בם שמך הגדול לעומת קולות מים רבים והוא מה ששיבר הוא יתברך ים סוף לי"ב שברים כמ"ש ז"ל על פסוק לגוזר ים סוף לגזרים כי אז לא בלבד הורה יתברך שהוא אדיר על בריות הארץ כ"א שגם אדיר במרום ה' כי שם שיבר עוזא שרו של מצרים כד"א וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים מתים לא נאמר אלא מת מלמד ששרו של מצרים כו' וזהו אדיר במרום ה' אף בעליונים:

אדירים. חזקים:

מקולות מים רבים - יותר מקולות מים רבים שהם אדירים, שהם משברי ים יותר אדיר, השם במרום וזה לאות כי לגלגלים קולות, וכן כתוב ביחזקאל: כקול מים רבים ואלה הקולות לא ישמעו החרשים, כאשר לא יביטו העורים מעשה השם נוראים.

מקולות. אבל יותר מקולות מים וכו׳‎ ויותר מן משברי ים יחזק ה׳‎ היושב במרום ולא יכלו להם:

מקולות מים רבים אדירים משברי ים, והים ומימיו ומשבריו (היינו מקום שישברו גלי הים בל יעברו חקם ובל ישטפו את היבשה, כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו), הם יתנו קולם לאמר כי אדיר במקום ה', שה' הוא אדיר במרום ומנהיג את מערכת השמים והטבע הכללית לפי רצונו וכולם נכנעים לפניו:

משברי ים. ויותר אדירים ממשברי ים:

משברי ים. הם גלי הים:

אדיר במרום ה'. ואם יהיו אדירים ה' במרום אדיר הוא עליהם ויפילם וישפילם:

עדתיך. שהעידו והבטיחו נביאך לביתך שהוא נאוה קודש:

עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים: דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים וסמיך ליה תפלה למשה וגו' אמר ש"מ ארך אפים ראה וכו':
(סנהדרין קיא ע"ב)

עדתיך. הם הדברים הכתובים על ידי נביאיך המעידים על מלכותך יתקיימו אז מאד: ואמר מאד. כלומר שלא יהיה לשום אדם ספק בלבו אז בה:

ושמא תאמר הלא אותו הנס כבר נשכח לא כן הוא כ"א כאלו היום היה כי הנה עדותיך שאתה מעיד בתורתך נאמנו מאד ואם אי אתה עושה בגיננו על שדכו אותנו המלכיות עשה על בית קדשך שלא חטא והוא חרב כי הנה לביתך נאוה קדש העתיד ומה שאחלה פניך הוא כי לא יהיה הבית הזה האחרון כראשונים כי לא שרתה בהם רק קדש שכינה אך עתה יהי ה' הוא שם ההויה הגדול שעל ידי כן יהיה לאורך ימים ולא יהיה לבית ההוא הפסק כי אם יתמיד לאורך ימים וזהו ה' לאורך ימים:

נאוה. מלשון נאוה ויופי כמו נאוה כירושלים (ש״ה ו):

עדותיך - כדרך השמים מספרים כבוד אל, כי יותר נאמנים הם עדיך, שהם עדות מעדות השמים והארץ והים, על כן הוסיף מאד. והטעם: כי עדות אלה הנוראים הנאמנים ועדותיך יותר.

עדותיך. דברי הנביאים המעידים על התשועה המה נאמנים מאוד ויהיה לביתך נוי ויופי קדושה ותתמיד לאורך ימים ולא תחרב עוד:

נאוה קדש. כל נאוה שבמקרא לא מפיק אל"ף בר מן דין וספרי דכתבי האי נמי נאוה לא יאות עבדי דבמסורת חשיב ליה עם מלין דמפקין אל"ף:

עדותיך נאמנו מאד. שהבטחתנו ע"י הנביאים לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים שמעתי שכשמלכות היא באבא הז"א עולה לא"א וז"ש לביתך נאוה קדש שהוא אבא ה' אז ז"א לאורך ימים רמז לא"א כמו שתראה ממדרגות עליות השבת:

עדתיך, שיעורו מקולות מים רבים עדתיך נאמנו מאד, העדות שהעדת אתה הם נאמנו יותר מקולות מים רבים אדירים, שהקולות האלה של המים יעידו שאתה מושל על מערכת השמים והטבע ומנהיגם כרצונו ויאמרו שהוא אדיר במרום, אבל אתה העידות כי אינך אדיר במרום לבד כמנהיג מרחוק, רק כי לביתך נאוה קדש, העדות שקבלנו ממך היא שאינך רחוק מאתנו יושב מרום רק אתה יושב בבית המקדש ומנהיג שם השגחה נפלאה למעלה מן הטבע שזה נקרא קדש שהקדושה הוא ההבדלה מן הטבע, והנהגה זאת היא בביתך, במה שאתה שוכן בבהמ"ק, ולא שתעשה נס ופלא לפרקים רק ה' בביתו לארך ימים, עד שהנהגה ההשגחיית היא קבועה לארך ימים ומתמדת:

נאמנו מאד לביתך. ולאורך ימים הוא מצפה להם ואע"פ שארכו הימים נאמנים הם לה' מאד:

לביתך נאוה. האל"ף מונעת בחטף פתח והשאר נחה בהם האל"ף: אמר לביתך. יהיה יפה ונאה קדש לאורך ימים שלא יחרב עוד:

וטעם לביתך - שהוא כנגד כסא הכבוד מרום מראשון מקום מקדשינו.

נאוה. כמו (לעיל טו) נאות אלהים לשון נאוה ותדע שכל נוה שבמקרא אינן מפקין אל"ף לפי שהם לשון נוי וזה מפיק אל"ף:

ה'. הוא לשון קריאה ויש לפרש נאוה תאוה וחשק כלומר שכל אדם יתאוה ויחשק לביתך שהוא קדש לאורך ימים:

לאורך ימים - בעבור כי כסא הכבוד עומד לנצח או תפלת המשורר שיאריך בית השם ימים רבים.

צללו כעופרת במים אדירים. ארבעה נקראו אדיר, הקב״ה שנאמר אדיר במרום ה׳ (תהלים צג ד), צדיקים שנאמר ואדירי כל חפצי בם (שם טז ג), פרעה שנאמר אותה ובנות גוים אדירים (יחזקאל לב יח), מים שנאמר במים אדירים, יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים.

ששה דברים קדמו לבריאת עולם. יש מהם שנבראו. ויש מהם שעלו במחשבה לבראות. התורה וכסא הכבוד נבראו קודם לעולם. התורה. שנא' ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). כסא הכבוד. דכתיב נכון כסאך מאז (תהלים צג ב). האבות. עלו במחשבה לבראות. שנא' כבכורה בתאינה בראשיתה ראיתי אבותיכם (הושע ט' י). ישראל. עלו במחשבה להבראות. שנא' זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב). בית המקדש. עלה במחשבה לבראות. שנא' כסא כבוד מרום מראשון וגו' (ירמי' יז יב). שמו של משיח. עלה במחשבה לבראות. שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז). ר' אחא ב"ר זעירא אמר אף התשובה. שנא' בטרם הרים יולדו (שם צ ב). וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם שם ג).

תורה קדמה לכסא הכבוד. שנא' ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב) לאותו שכתוב בו. נכון כסאך מאז (תהלים צג ב). א"ר יונתן תנאים התנה הקב"ה עם מעשה בראשית. שנא' אף ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (ישעי' מה יב). צויתי את הים שיקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה. שנא' האזינו השמים ואדברה (דברים לב א). וצויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע. שנא' שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב). צוית את הכוכבים שילחמו עם סיסרא. שנאמר הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ). צויתי את העורבים לכלכל את אליהו. שנאמר והעורבים מביאים לו וגו' (מ"א יז ו). צויתי את האור שלא תזיק חנניה מישאל ועזריה. צויתי את האריות שלא להזיק לדניאל. צויתי את הדג להקיא את יונה. שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה (יונה ב יא). הן אלה קצות דרכיו. בוא וראה כמה גדול מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ומה אדם שלא נצטוה אלא מצוה אחת. ולפי שעבר גרם לו ולדורותיו אחריו מיתה. צדיקים על אחת כמה וכמה שיזכו להן ולדורותיהם עד סוף כל הדורות. כיון שראה אדם שחטא פירש מן האשה. כיון שצפה שעתידין ישראל לקבל תורה בסוף כ"ו דורות מיד והאדם ידע.