Kommentar zu Tehillim 94:28

הופיע. הראה וגלה לנו את נקמתך:

אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה: אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין ב' אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דעה נתנה בין שתי אותיות מקדש נתן בין שתי אותיות מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר אל נקמות ה' אמר ליה אין במילתה מיהא גדולה היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה לטובה דכתיב הופיע מהר פארן לרעה דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:
(ברכות לג ע"א)

אל. מתפלל לקרב הגאולה מבבל ולקחת אז נקמה מהרשעים כי כן הבטיח בדברי הנביאים: ואמר אל. כלומר אתה יכול על הנקמות:

אל נקמות ה' כו' הנה יש ריבוי וכפל ניכר בתיבות הכתוב ויתכן יאמר הנה ידעתי שלרשעת הגוים האלה מדת אל של חסד ומדת ה' של רחמים יהפכו להם לאויבים וזהו אל נקמות ה' והנה ראה חליתי פניך שתהיה אל נקמות בשם א' שהוא בשם אל בלבד עם שהוא חסד שאינו כל כך קשה כמדת רחמים ולא אחוש על קלות הרוגז שתדינם בשם אל במה שתעשה הדבר מיד וזהו אל נקמות הופיע שאתנחם במה שתהיה אל נקמות בלבד ולא תייחל עד מלאת סאתם לדונם בשני השמות במה שתופיע מיד וזהו הופיע:

הופיע. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳):

אל נקמות ה' - שנוי כאשר ראינו שאתה תקיף בנקמותיך, עשה כן פעם אחרת.

אל נקמות ה׳‎. אתה ה׳‎ היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך:

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. רבינו האר"י זצ"ל כתב דמ"ש ראובן הילד איננו ואני אנה אני בא ר"ת אני אנה הוא ר"ת אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שראה ברוה"ק עשרה הרוגי מלוכה וכו' ע"ש ולפי מ"ש בספר עמק המלך דבעת הריגתם הסט"א קבלה עליה כל הקללות וכו' אפשר לומר דז"ש אל נקמות על עשרה הרוגי מלוכה הנשא שופט הארץ השב גמול על כמו שקבלו הם עצמם בעת שנהרגו עד מתי וכו':

(א-ד) אל, בסימן הזה ספר טענות המכחישים את ההשגחה שמביאים ראיה שאין ה' משגיח על העולם ממה שהרשעים מצילים והצדיקים מעונים ביסורים, ומשיב תשובה ע"ז, ובזה יש לו סמיכות והוא ענין אחד עם שיר מזמור ליום השבת שהוא ג"כ על ענין זה באופן שכל השלשה מזמורים האלה הם עצם אחד:

אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה וא"ר אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך מתקיף לה רב אדא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע אמר ליה למילתיה הכי נמי כדעולא דאמר עולא שתי הופעיות הללו למה אחת למדת טובה ואחת למדת פורענות וכו':
(סנהדרין צב ע"א)

הופיע. הגלה עלינו וקח נקמתך מהם:

אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה: ת"ר הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה בחורבנן אומר ברוך דיין האמת בתי עובדי כוכבים בישובן אומר בית גאים יסח ה' בחורבנן אומר אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וכו':
(ברכות נח ע"ב)

הנשא. כמו שאמרת על ידי נביאך עתה ארומם עתה אנשא כלומר ביבינו הגאים כי אתה רם ונשא ותשיב עליהם גמול מעשיהם:

והטעם מפני כבודך כי הלא נתגאו הרבה והוא כי אמרו רז"ל על פסוק גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל שאומר הוא יתברך כביכול אני והגאה אין אנו יכולין לדור יחד בעולם לכן הנשא שופט הארץ ולא ינשאו המה גם כן שאי אפשר להיות שני גאים בעולם כלומר ולכן תצמיתם מן העולם:

הנשא - כנגד גאים.

הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך:

(א) או יאמר הנה ידענו שאל שני נקמות על ב' חרבנות ה' אך מה שאחלה פניך הוא שגם שלא תעשה הנקמות כעת לפחות הופיע הופעה מה ביני וביני:

(ב) ואם אין אנו זוכים עדיין בדין על מה שהרעו לנו הנשא והסתלק מבחינת היותך שופט הארץ בינינו לבינם ובלבד שעל גאותם נגדך השב גמול על גאים מה שראוי להם על גאותם נגדך בלבד כי עד מתי כו' יביעו כו':

(א) או יאמר הנה נקמות הגליות מסורה לשם השם כמד"א ויאמר ה' כתוב כו' מלחמה לה' בעמלק כו'. אמנם בהיות הנקמה מסורה אל שם ה' מאריך שמתנהג בחסד אל על כן אל נקמות הופיע שכמו שבנקמות אתה מתנהג בחסד לגוים הופיע:

(ב) ומה שתופיע הוא לומר הנשא שופט הארץ הוא האלהים הוא שכינה מהגלות כ"י הוא האלהים מדת הדין והשב גמול על גאים שבאמור לה כך מיד שופט כל הארץ יעשה כי אין לו עכוב רק עד תרום ותנשא מהגלות:

עד מתי. כי מאד ארך לנו הזמן והרשעים יעלזו וידברו דברי עתק ויתנשאו למרוד בך עד מתי יהיה זה:

עד מתי דשעים ה' עד כו' מה שאמרתי כי טוב להיות נקמות הגליות על ידי מדת אלהים הוא כי עד מתי רשעים ה' כלומר כי הלא להיות אתה ה' הפוקד עד מתי רשעים יהיו בעולם כלומר כי תאריך להם בשם ה' ועל כן טוב הוא יהיה בשם אלהים ושמא תאמר כי ראוי הוא אהיה מאריך על כי אין זכות כעת ישראל הלא יש טענה גם על זה והיא עד מתי רשעים יעלוזו והוא כי הלא דרכך ה' שבשמוח איש על נפילת שונאו אתה משיב אפך מעל הנופל ושמו על השמח כמה ד"א בנפול כו' פן יראה ה' כו' והשיב כו' והלא בזה תראה רשעים יעלוזו על נפילת ישראל ומהראוי תשיב מעלינו אפך ותשב עליהם גמולם:

יעלזו. ישמחו:

עד - שנוי כאשר ראינו זה במקומות שונות או בעתים שונים.

עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו:

עד מתי רשעים, ה'. יש פסיק בין רשעים לשם כי רחוק ה' מרשעים ושלא יהא כמחרף ח"ו:

(א) או יאמר חסד אל יהיו הנקמות כי על ידן תהיה ה' בכל הד' אותיות כי הנה יד על כס יה שלא יזדווג לשתים האחרונות עד יום נקם שבלבו יתברך וזהו אל נקמות ה' ואחלה פני אל הנוקם נקמת ה' לומר לו יעשה חסד גם עם שם אלהים שהוא אל נקמות הופיע והאר שפע:

יביטו ידברו. בשני גלגלים שהניגון נמשך לשני:

(ב) שינשא בו שופט הארץ משפלות הגלות היא סוכת דוד הנופלת היא שכינה שבגלות כ"י וזהו אל מדת חסד נקמות הופיע והאיר שעל ידי כן הנשא שופט הארץ מהיותך נופלת והשב גמול על גאים:

(ג) עד מתי כו' עוד טענה אחרת לבל האריך להם כי הנה עד מתי יש רשעים בעולם ה' הלא הוא עד מתי רשעים יעלוזו שאם היית מונע עליזותם ומייסרם ופוקד על עלילותם ויעצבו היו שבים בתשובה ולא יהיו רשעים ואינם מסוג שתייחל עד ישובו כי אדרבה הם מתפקרים במחשבה ובדבור ובמעשה ואחרי כן יוציאו נפקותא שאין קץ לרעתם והוא במחשבה עד מתי רשעים יעלוזו:

יתאמרו. ישתבחו כמו (דברים כו) האמרת והאמירך:

יביעו ענין דיבור. ועוד אמר:

ובדבור יביעו ידברו עתק ובמעשה יתאמרו בפועל כל פועלי און שעל ידי ראותם שלא תפקוד הרהור ודבור יתאמרו לפעול הפועלי און בפועל:

יביעו. ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט):

יבע, ידברו, יתאמרו. נבע מציין נזילת הדברים מן מקור המחשבה, כמו שינבעו המים מן המקורות, והדבור מציין הרחבת הדברים בראיות וטענות, והאמירה מציין האמירה ההחלטית היוצאת ע''י הדבור והוכוח, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ג') באורך, ובא ע''מ התפעל שמורה על המדומה, שנדמה להם שהחליטו אמירה מכרעת מופתיית :

יביעו ידברו - דבר עתק.

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פועלי און, המשורר מזכיר דברי פועלי און, שפועלי און הם יביעו וידברו עתק ויתאמרו לאמר "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" ר"ל הם טוענים, מדוע ה' מחריש להרשעים, והלא ראוי שיופיע להענש אותם מצד ג' עניניים, א. מצד שאתה אל נקמות, וראי שתופיע לעשות נקמה ברשעים, ב. הלא ראוי שתנשא מצד שאתה שופט הארץ, ותשב גמול על גאים, שזה מחויב שתעשה מצד המשפט להשיב להם גמול כפי מעשיהם הרעים, ג. זה מחויב מצד היושר כי עד מתי ימצאו רשעים ועד מתי רשעים יעלוזו בהצלחה, - טענה זו, יביעו וידברו עתק ויתאמרו בטענה זו כל פועלי און, להוכיח מזה שאין השגחה ושאין שכר ועונש:

ידברו. הכפל לחזק כלומר כי תמיד הם מדברים נגדך גבוהות:

עתק. דבור חזק כמו יצא עתק מפיכם (ש״א ב׳):

יתאמרו - יתרוממו, כנגד: את ה' האמרת בראש אמיר שהוא הסעיף הגבוה.

עתק. דבר עתק וחזק:

יתאמרו. מלשון התרוממות וכן את ה׳ האמרת (דברים כו):

ותאמרו. יתגאו ויתגדלו נגדך, וכן את ה' האמרת הגדלת:

עמך. ישראל הם הנקראים עם ה' ונחלת ה' ואותם שהם בישראל חזקים ובעזרת המלכות ידכאו אותם הרשעים הפרוצים ויענו אותם כאשר יוכלו לעשות, אבל החלושים אלמנה וגר ויתומים יהרגו אותם שאין להם תובעים:

וגם בפועל הרע נסו אל בהדרגה ראשונה עמך ה' הם הבלתי קרובים בעצם אליך רק היותם נקראים על שמך ידכאו ובראותם שלא תפקוד נכנסו יותר ונחלתך הם הקרובים אליך קדושים אשר בארץ הנקראים נחלה הנשאר בציון והנותר בירושלים שהם הצדיקים יענו:

ידכאו. ענין כתיתה ושבירה:

עמך ידכאו, ונחלתך יענו. עם מושג הנחלה מקושר הדבוק הרוחני שיש לו עמהם ע''י נפשותיהם וקדושתם והשראת שכינתו בם, משא''כ שם עם מציין רק קשר העם עם מלכם, שהוא קשר מדיני וגופני (עמ''ש ירמיה ב' ז'), וע''כ על נחלתך אמר יענו, שעם מושג העינוי מקושר תמיד ההכנעה הנפשיית, וזה ההבדל בנו ובין ידכאו שבא על הגוף :

עמך, ידכאו - הפך ותאמרו בלב וידכאו במעשה.

ונחלתך. בגעיא:

(ה-ו) עמך, גם זאת מדברי פועלי און, הם טוענים לאמר, עד מתי רשעים ה' הלא הם ידכאו את עמך ויענו את נחלתך וגם אלמנה וגר יהרגו, שמרצחים את הצדיקים ואת החלשים, עד מתי יהיה זה ולא תעשה משפט, כן יביעו ידברו עתק ויתאמרו כל פועלי און, ר"ל כן יטענו נגד ה':

יענו. מלשון ענוי:

ועמך ונחלתך – הפך רשעים.

וגר. הוא ישראל שבא להתגורר בעיר אחרת שלא גרו שם אבותיו והוא שאין לו שם מכירים וקרובים לפיכך הורגים אותם הליסטים כי אין יריאים מן המלכו' שאין להם תובעים שיבקשו דמם לפני המלכות ובדבר שאין יראים מן המלכות אינם יראים מהאל כי חושבים שהאל אינו רואה מעשה בני אדם:

ובראותם שעל אלה לא תפקוד יגעו גם במי שנתייחדת לדיין היא אלמנה כי אתה ה' דיין אלמנות ובראותם שלא תחוש יגעו במי שתאהב הוא הגר כמד"א ואוהב גר כו' ובראותם שלא תפקוד עליהם יגעו גם במי שאתה מיוחד לו לאב הוא היתום וזהו ויתומים ירצחו אשר אתה ה' אבי יתומים:

יהרגו, ירצחו. עם פעל רצח מקושר הרעיון שההריגה הוא בדרך רציחה, ורצח הבא בפועל מורה שהם קשר רוצחים, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :

אלמנה - בתורה כתוב: עושה משפט יתום ואלמנה. ואמר: שופט הארץ בתחלת מזמור, זהו הפירוש הנשא שופט הארץ, כי כתוב: כי אתה עושה משפט גר יתום ואלמנה ואלה הם הרשעים.

ירצו. מבנין הדגוש ואפשר שהוא פועל יוצא לשלישי, כלומר שיאמרו לאחרים שיהרגום:

אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו - על כן אחריו: ויאמרו לא יראה יה ולא יבין, כי חושבים הם כי היוצר עין לא יראה והנוטע אוזן לא ישמע ויבין כדרך שמעו שמוע ואל תבינו.

ירצחו - מהבנין הכבד, כמו: המרצח הזה.

ד״א הגנב ישלם שנים. אבל הגזלן אינו משלם אלא קרן, ומה ראה התורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן, א״ר יוחנן בן זכאי לפי שהגזלן השוה את העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו, כענין שנאמר הוי המעמיקים מה׳ לסתיר עצה וגו' (ישעיה כט טו), ואומר ויאמרו לא יראה יה וגו' (תהלים צד ז).

וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ: שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' וכתיב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וכתיב כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה וכו':
(בבא קמא עט ע"ב)

ויאמרו. אומרים המריעים לישראל כי לא יראם אלהים ולא יבין במעשה בני אדם לפיכך לא יפחדו ממנו שיגמלם על מעשיהם:

ובראותם שלא תפקוד בם אז נמנו וגמרו ויאמרו לא יראה יה לומר שעם שבשם זה ברא שני העולמות עם כל זה עביות העולם הזה שנברא באחד מהאותיות יעצרנו מראות בו ושמא תאמר הלא שם בעולם העליון יעקב אבינו ואמרו רז"ל באיכה רבתי על ותבער ביעקב כו' שכל צרה שעל ישראל מרגיש יעקב ומצטער ואם יאמרו שעכירות העולם הזה ימנע השגחתו ממנו הלא נפש יעקב למעלה מרגשת הצער ולמה לא יחוש עליו ולא יראה הוא יתברך בעולם העליון מה שמרגיש יעקב שהוא שם עמו יתברך ועל ידי כן מתוך מה שיראה שירגיש יעקב למענה יבין מה למטה בזרעו בעולם הגשמי אך ע"כ יוציאו נפקותא ויאמרו ולא יבין אלהי יעקב והנה על כל החלול הזה מהראוי שתפקוד עודם בעה"ז ולא אחר מותן למען הראות השגחתך בעולם:

ויאמרו לא יראה יה - כי אין לו עין ולא יבין כי אין לו אזן, כמו שמעו שמע ואל תבינו.

ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם:

לא יראה יה. יה ד' דגש בתר יהו"א על פי המסורת וסימן ויאמרו לא יראה יה. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. מן המצר קראתי יה. יסר יסרני יה. ובמסורת דניאל ה' נמנו עם י"ח מלין דגשין בתר יהו"א בלא מבטל:

ויאמרו, ועל ידי הטענות האלה יאמרו ויוכיחו, כי לא יראה יה, שה' אין משגיח בעולם, שאם היה משגיח היה עושה משפט לעשוקים ונקמה ברשעים, ובהכרח שלא יראה את עניני העולם השפל, ולא יבין את כל הנעשה שם, ובין המכחישים ההשגחה היו שני כתות, כת א' היו מכחישים רק ההשגחה על ענינים הפרטים, אבל לא היו מכחישים הידיעה, כי אמרו שה' יודע את הכל בידיעה קדומה מראשית ויודע כל הדברים מצד כללותם לא מצד פרטותם, כי ידיעת הפרטים יהיה ע"י הראיה בעיניהם וה' אין לו כלים גשמיים לראות בהם וא"א שיראה דברים הפרטים המתחדשים, וכמ"ש במו"נ (ח"ג פט"ז) בשם הפילוסופים, ועז"א ויאמרו לא יראה יה ויש שהיו מכחישים גם הידיעה, וכמ"ש ג"כ הרמב"ם שם וכמ"ש מה העמוד הזה אנו רואה וכו, ואלה היו מכחישים גם הבינה שהוא מן הקודם אל המאוחר, ויאמרו לא יבין אלהי יעקב, והכת הראשונה היה ראייתם מצד שאינו מעניש הרשע תיכף והרשעים מצליחים שהוא מ"ש אל נקמות הופיע וכו' עד מתי רשעים ה', והכת השנה היה ראייתם ממ"ש עמך ה' ידכעו וכו' אלמנה וגר יהרוגו, שאם יש לו ידיעה כללית מראית קדומים לא היה ראוי שיברא רשעים מחריבים את הישוב, וכמו שנמצאו כל הטענות האלה בוכוחי איוב וריעיו כמש"ש, ועז"א לא יבין אלהי יעקב שגם לא יבין מן הקודם אל המאוחר:

(ג) או יאמר עד מתי רשעים כו' לומר אם תאמר נא ה' שמה שלא תפקוד כעת הוא על שיש רשעים בישראל ע"כ הנני משיב הנה עד מתי רשעים ה' כלומר בישראל הלא הוא עד מתי רשעים של אומות יעלוזו:

(ד) כי על ידי מה שיביעו ידברו עתק הגוים יתאמרו כל פועלי און שבישראל לעשות רע:

(ה) בראות כי הנה הגוים עמך ה' ידכאו כו' ככל הכתוב למעלה:

(ז) ויאמרו העושים כל הרעות לא יראה יה ולא יבין כו' על כן לא ישובו רשעי עמך שימצא יצרם מקום לקושי ערפם:

בינו בוערים בעם. קצת שוטים שבעולם:

בוערים. כמו כסיל ובער: ואמר בעם. ר"ל אשר בכל עם ועם: ואמר בינו. זאת התשובה עליכם:

בינו בוערים כו' הנה מהגוים איני חושש על רוע סברתם ודואג אני עליכם עמי פן תדבק בידכם מאומה מן החרם היא רוע סברתם ועל כן אני אומר בינו בוערים בעם והנה באפשריים לטעות יש ב' סוגים אחד בוערים מחוסרי ידעה ב'. מואסי לימוד התורה עם היותם בני דעת והענין אם הגוים הדוברים רע לא יבינו השגחתו יתברן בינו הבוערים שבעם לבל תטעו ואשר אינם בוערים רק כסילים שונאי התורה ורחוקים מלמודה כמד"א וכסילים ישנאו דעת שכמעט אין להם תקוה כי הלא כסילים ישנאו דעת וזהו מתי תשכילו כי תקוה לבוערים מהכסילים.

בינו בוערים, וכסילים מתי תשכילו. כבר התבאר (צ''ב ז') שהבער נבער מדעת, לא כן הכסיל הוא בעל דעת רק תאותו תעור עיניו, ויש הבדל בין בינה ושכל, שהבינה אינה שולטת על כל הדברים, כי חקי החכמה וכן הדברים האלהיים לא יושגו בבינת אדם, אבל השכל הוא כח חד שיעבור גם בדברים אלה שאין הבינה שולטת, כמ''ש בפי' משלי בכ''מ, וע''כ אמר שהכסילים ישכילו, והבוערים יבינו, מעלה כ''א למדרגה יותר גבוה כפי מדרגתו, שא''א לומר שהבער ישכיל, שזה כמה מדרגות למעלה מכחו :

בינו - דברי המשורר ובוערים מגזרת בער והם על שנים משקלים.

בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין:

(ח-י) בינו בוערים בעם, היוסר גוים הלא יוכיח, מביא תשובת ה' על טענותיהם, ור"ל ה' שהוא יוסר גוים ושהוא מלמד לאדם דעת, הוא יוכיח ויתוכח אתם, לאמר בינו אתם בוערים בעם ואתם כסילים מתי תשכילו, כי הא הנוטע אזן הלא ישמע, ר"ל שכל הפועל כלי מן הכלים לולא שהפעל הנעשה בכלי ההוא מצוייר אצלו, לא היה יכול לעשותו, ולכן על מ"ש שהשם לא ישיג אלו הפרטים להיותם ממושגי החושים וה' לא ישיג בחוש, ע"ז משיב, שאם היה ענין השגת הראות נעלם מהשי"ת איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות והשמע, (וכמ"ש זה במו"נ פי"ט משלישי) וכבר בארתי בפי' ישעיה (סי' כ"ט) במ"ש הפככם אם כחומר היוצר יחשב, שמה שאנו בעלי חומר אין אנו משיגים הדבר רק ע"י הכלים הגשמיים הראות והשמע הוא באמת הפך הסדר, שהסדר אצל השכל המופשט מחומר הוא בהפך שיראה וישמע מפני שישכילם, שע"י שהשכיל ה' מהות הראיה והשמיעה טרם נטע אזן ויצר עין, ישיג גם האופן איך יחוש אותם האדם בחושיו הגשמיים, ורק אנחנו בעלי חומר א"א שנשכילם רק ע"י שנראה ונשמע, וכן יתבאר במ"ש במורה שם פרק כ"א, עיי"ש:

מתי תשכילו. עד מתי תעמדו בסכלותכם ולא תשכילו כי אלהים יודע ומבין הכל:

וטעם בעם – שאין בעם בוערים כמותם.

הנוטע אזן. שמא הקב"ה שנטע אוזן לא ישמע צעקת עמו ועניו:

הֲנֹטַע אֹזֶן: א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה טפח על טפח יש בו באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט א"ל אין א"ל ובשעת מיתה כולן נתפייסו וכו':
(סנהדרין לט ע"א)

הנטע. הדברים העתיקים שתדברו על ה' איך תאמרו כי לא ישמעם ולא יראם והלא הוא הכין כלי השמע והראות ואין יתכן מי שהכין הכחות האלה שלא ידעם:

הנוטע און כו' אל תחושו במה שתראו גוים מדברים ועושים נגד ה' וה' שותק כי הלא לא מן העדר השגחה חלילה הם מאריכים ברעתם כמאמר הגוים הלא הנוטע אזן האם לא ישמע הדבור כאשר יביעו ידברו עתק הגוים ההם. אם יוצר עין האם לא יביט המעשה מה שעמך ה' ידכאו ואמר יוצר על הצורה כי הראיה מעין רוחניות. או יאמר הלא מרחיקי ההשגחה הוא מטעם כי רם ה' מהגשמיות לזה אמר אי זה הוא יותר גשמי גוף האוזן או מציאות השמיעה הוי אומר האוזן ואם כן אמור מעתה הנוטע אוזן גשמית האם לא ישמע ויבין וכן אם יוצר עין שאין גוון כל העינים שוה זה שחור וזה כתכלת וזה ככרתי הלא יביט לעשותו כרצונו בתוך גשמות קרב בטן המלאה ואם כן ודאי שיראה וישגיח בעולם השפל ואם נשים לב אל אומרו לשון נטיעה שלא תצדק בגוף האזן כי אם עשיה כמד"א אוזן שומעת וכו' ה' עשה גם שניהם אך ידבר על חוש השמע ואמר הנוטע אזן שנטע חוש שמע שהוא מעין רוחניות בחומר הלא ישמע כי אין גדר נטיעה אלא שום אדם יחור עץ שבידו בקרקע ואיך נטע חוש שמע ואיננו בידו וכן היוצר עין שראייתה היא על ידי הבטה באור שתכה הבטת לטישתה באור ושואבת המשכת אור לראות ובכן יאמר היוצר צורת העין לראות על ידי הבטה והוא צא יביט באופן שיבערו ויכסלו האומרים לא יראה יה ולא יבין כו:

הנוטע - פועל, כמו: רוקע הארץ בעבור אות הגרון וזה טעם נכבד, כי אין צורך לעינים ולאזנים כי הוא הנותן כח בעינים לראות ובאזנים לשמוע, הנה המראה והמשמע מאתו הם ואיך לא ידע הכל?! והזכיר האזנים בראשונה, בעבור שהשלים ולא יבין כדרך: ואתן לעשו והזכיר נטיעה עם האזנים, שהם נטועים כשתי נקודות הסדנים בגלגל ועם העין הזכיר יצירה, כי הצורות נוצרות בכל עת בעין.

הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע:

אם יצר עין. מלת יצר בב' טעמים במדוייקים:

אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות:

הלא יוכיח. ייסר אתכם על כך:

היוסר. התחשבו כי לא יוכיח אתכם על מעשיכם והלא דבר מקובל הוא דור מפי דור שהוא יוסר הגוים על רשעם כי הביא על הרשעים מי המבול ושחת כל בשר מפני רוע מעלליהם, וכן אנשי סדום הנה ראה וידע מעשיהם וגמלם כפי רשעם ואיך תאמרו שאינו רואה ואינו שומע: וכן הוא המלמד לאדם דעת. אם כן היאך לא ידע דעתם ומחשבותם והלא הוא לחמדם דעת:

ושמא תאמר אם כן למה יסבול את חושבי און וידברו עתק ופועלי רע את ישראל הגולים ביניהם ולא ייסרם אל תתמהו כי הלא היוסר גוים את פרעה וזולתו הם לא יוכיח את אלו תוכחת לפחות גם שלא יהיו גדר יסורין ובהני כבשי דרחמנא למה לכו כי המלמד אדם דעת את קונו:

יוכיח. יתוכח בראיות, כמו ומה יוכיח הוכח מכם (איוב ו׳:כ״ה) :

היוסר - שיסר אנשי המבול ודור הפלגה ואנשי סדום.

היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם:

היוסר גוים. לאבדם המלמד אדם שנקראו ישראל דעת שיתעורר ביסורין וישוב בתשובה:

(י-יא) היוסר, ר"ל כן יוכיח ה' ויתוכח להשיב על דברי פועלי און וטענותיהם, וזה יוכיח מצד שהוא יוסר גוים, ומצד שהוא מלמד לאדם דעת, שוכוחו יתגלה, אם ע"י אדם פרטי שמלמדו דעת, כמו שיגלה ליחידי סגולה חכמים או נביאים וילמדם שידעו אופני השגחתו, או שיוכיח ע"י שייסר גוים וגדולים ביסורים עד שעיז יכירו השגחתו ושכרו וענשו כמו ששם אותותיו במצרים ובכמה אומות להודיע השגחתו, וכן יוכיח ה' אשר הוא יודע מחשבות אדם כי המה הבל, שיוכיח ויראה שלא לבד שיודע את מעשיו כי גם יודע מחשבותיו והבליו ואין דבר נעלם מאתו:

הלא יוכיח – אתכם. והטעם: אם אתם רבים כבר יסר רבים כמוכם, כי הוא יודע כל דבריכם כי הוא המלמד לאדם דעת והנה דעת אדם כנגד דעת עליון כאין, ואיך יחשוב האדם כי השם לא יראה ולא יבין והלא הוא המלמד לאדם דעת?! וידוע כי הדעת מאתו הוא, על כן אחריו: ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, כמו שאמר: הנוטע אוזן.

המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח:

ה' יודע. מחשבותיכם שאתם סבורין להתגאות בנזר המלוכה ותדעו כי הבל הם:

ה' והוא יודע שמחשבותם עליו:

כי הלא לא מחשבותיו מחשבותיכם כי דעו לכם מה מחשבותיכם אשר תשיגו במחשבות עיוניכם כי הלא ה' יודע מחשבות אדם כאשר המה הבל שהוא טרם בא המחשבות אל הלב בזמן שעדיין המה הבל כי מלת כי כמו כאשר כמד"א כי תבא כי תצא וכיוצא ואם כן מה ידעתם ולא אדע כי תאמרו אלי למה אאריך לרשעים האם תעבור הסיבה במחשבות שכלכם.

ה' - והוא שהדעת מאתו ידע כי כל מחשבות אדם הבל, כי אין כח לו להוציא לאור תעלומה.

כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א״‎כ בהבטה מועטת:

יהוה ידע. יו"ד של שם בגעיא:

ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל. אפשר לרמוז כי הבל בן אדם הראשון לא חי אלא ן' יום כמשז"ל וזה רמז כי המה גימטריא ן' הבל שלא חי אלא ן' יום ומזה יקח האדם מוסר מה הוא ומה חייו:

כי המה הבל. שחושבים עליו שאינו יודע מחשבותיהם ומעשיהם, או פירושו כי המה הבל כי הם חושבים לעשות דבר והוא מפר מחשבותם ואין בידם להקים מחשבותם אם לא ידע האל יתברך:

או יאמר אחרי אמרי שיביט בממשות האדם ובמעשיו הגשמיים מכל שכן שה' יודע מחשבות אדם כי הלא המה הבל בלתי ממשיים כי יותר קל הוא לרוחני לדעת מה שאין בו ממש ממה שיש כו ממש:

(י) או יאמר על מה שיאמרו ולא יבין אלהי יעקב אמר המלמד אדם דעת כלומר כי הוא יתברך המלמד את האדם הוא עצמו דעת כי אינו כאדם שדעתו נפרד מאיכותו כי אם הוא יתברך ודעתו דבר א' וזהו המלמד אדם הוא דעת כי המלמדו עצמו הוא דעת ובזה יתכן מה שלא אמר לאדם:

(יא) ולא עוד אלא שה' יודע מחשבות אדם עם היותם הבל מחמת חומריותם ולא יעצרנו הגשמות אשר לאדם ומה גם עתה יעקב שהוא נפש רוחנית למעלה שמכל שכן שיבין הוא יתברך צערו שיצטער עלינו:

אשרי הגבר. אשריהם הצדיקי' המעוני' תחת ידיכם ובלבד שיהו עוסקין בתורה ובמצות:

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ: אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח:
(ברכות ה ע"א)

אשרי. וכי יאמרו הרשעים לנו ואם אתם צדיקים ממנו ואוחזים דרך טוב ואמונה טובה לכם איך ישבתם בחרפה, אנו אומרים להם כי לטובתינו תעשה זאת כי אשרי הגבר אשר תיסרנו יה כי מאהבתך אותו תיסרנו:

אשרי הגבר כו' הנה הנקמות העתידות הם בעמלק שעליהם נאמר כי יום נקם בלבי והנה שם יה הוא הפוקד כמה ד"א כי יד על כס יה כמאמרם ז"ל שנשבע שלא יהיה כביכול שמו שלם עד ינקם מעמלק ובמה תלוי הדבר בזכות הדורות וזהו מדור דור ע"כ אמר משה אשר עשה את המזמור הזה ברוח קדשו כמאמרם ז"ל כמדבר עם שם יה ואומר מה יתלונן איש הישראלי כי הלא אשרי הגבר עם היותו גובר ביצרו אשר תיסרנו אתה שם יה המעוכב מלהתחבר עם שאר שתי אותיות השם למענם ויקבלו מוסר ממך כי אתה כביכול סובל הפרד ב' אותיותיך עד יתקנו מעשיהם להיות ראויים לינקם מעמלק שהיא תלונתם באמרם אל נקמות ה' אל נקמות הופיע כו' ואם יסוער לבו על היסורין בגלות מתורתך תלמדנו:

אשרי, תייסרנו - עד שישמור מצותיך.

אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה׳‎ הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר״‎ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה:

תיסרנו יה. אחד מן ד' דגשים כדלעיל:

(יב-יג) אשרי עתה מתחיל להשיב על שאלת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שע"י שהרשע מצליח ימהר ויבא קצו ואחריתו עדי אבוד, כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, והצדיק על ידי היסורים הזמניים ימלט מאבדון נצחי, וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה להשקיט לו מימי רע, שע"י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי רע, שע"י שתיסרנו ביסורים זמניים ישקיט לו מימי הרעה שהוא ימי המות, שאז יכרה לרשע שחת עדי עד, להאבידו לעולם, ומ"ש ומתורתך תלמדנו, הוא מאמר מוסגר שזה למדנו מן התורה, כמ"ש ומשלם אל שונאיו כנ"ל, או שהמאמר מקביל אשר הגבר אשר תיסרנו להשקיט לו מימי רע, ומתורתך תלמדנו כי לא יטוש ה' עמו:

ומתורתך תלמדנו. כי לטובתו תיסרנו כלומר כן כתוב בתורה כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וכך אמר למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך:

תלמדנו - כנגד: המלמד אדם דעת.

להשקיט לו מימי רע. כי היסורין גורמין לו להשקיט להם מימי דין גיהנם עד שיראה שיכרה לרשע שחת:

להשקיט. כשיהיו ימי רע לרשע ישקיט לצדיק ובעוד שיכירה לו שחת הצדיק יהיה שוקט ולא יגע בו רע:

להשקיט לו מימי רע היסורין ומה כתיב בתורתך הלא הוא כי הדבר תלוי עד כי יכרה לרשע שחת הוא עמלק שתלויה נפילתו מדור דור והוא מקרא שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדור דור שהוא כי תלוי מלחמתו מדור דור עד בא דור זכאי שעל ידי זכותם יחפרו לו שחת יפול בה והוא כי אין גוי נופל עד יפול שרו והנה שרו הוא סמאל הוא שטן הוא יצר הרע וכל עוד שיש בישראל דברי עונות הוא חזק ואמיץ כי כל עוד שיש עון ופשע אשר נחטא אנו מוסיפין בו כח ואומץ ואי אפשר לו ליפול עד נשוב מכל אשמותינו כי אז יותש כחו ונגביר צור ילדנו על ידי מצות ומעשים טובים באופן שבתשובה נכרה לרשע שחת ועל כן למען מרק כחות הטומאה המחזיקים אותו צריך יסורין איש על אשמותיו ואיש על עון הדור:

ואת אחיכם קחו. הרי כסף והרי דורון. והרי אחיכם. מה אתם צריכין עוד. אמרו לו תפלתך. אמר להם יד) ואל שדי יתן לכם רחמים. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב) מאבות העולם שבא עליהם יסורים ולא הקפידו כלפי שכינה. אף אתה אם באין עליך יסורין אל תקפיד.

להשקיט. ענין הנחה:

להשקיט לו. שיהיה לו שקט מיום המות, כמו למה אירא בימי רע (למעלה מ''ט), ויל''פ שמתורתך תלמדנו שישקוט ולא יתרעם על ימי רע והיסורים ויקוה לה' עד שיכרה לרשע שחת:

להשקיט לו מימי רע - גזרות רעות יוצאות מהשמים, כדרך: עושה שלום ובורא רע והפך זה לרשע, כי השם יאריך לו עד בא יומו עת פקודתו, ובעבור יכרה לשון זכר נכון הוא להיות שחת, מגזרת השחתה. והתי"ו שרש או הוא על דרך: ודעת לנפשך ינעם ולא יבצר ממך מזמה. ויהיה שחת, כמו שוחד והעד יכרה.

להשקיט. בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם:

עד. פירושו כמו בעוד:

יכרה. ענין חפירה כמו בור כרה (לעיל ז׳):

עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה:

שחת. בור:

כי. כן ישראל אם הקב"ה מיסרם אל תחשבו כי נטשם כי לא יטשם לעולם:

ועוד תלמדנו מתורתך והוא כי שם תראה כי לא יטוש ה' את עמו והוא כי הלא נראה כתוב בתורה כי יד על כם יה כו' שהוא כי נשבע ה' שלא לחבר שתי אותיות י"ה עם ו"ה עד בא נקם עמלק התלויה מדור דור כמדובר והלא אם כן תשא ק"ו ומה אם הוא יתברך אינו חושש על שמו בשביל עמו ולא יהפך ליטוש עמו בשביל שמו כל שכן איש ישראל על עמו וזהו כי לא יטוש כו' כלומר בעבור היותו ה' שהוא מלא בארבע אותיותיו לא יטוש עמו בעבור שמו ונחלתו לא יעזוב ומה גם עתה איש ישראל על עמך שתסבול עליהם יסורין וזה אחשוב פירשו הנביא יותר באמרו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וכו' שהוא שלא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול שלא יהיה נפרד קצתו מקצתו והטעם הוא כי הואיל ה' לו לעם:

כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב. הנטישה היא יותר מן העזיבה, שמפריד הדבר מאתו בכח, ואמר למעלה (כ''ז) אל תטשני ומוסיף אל תעזבני, ובמ''א (ח' נ''ז) יהי ה' אלהינו עמנו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבינו אליו, שר''ל שיהיה עמנו כמו עם אבותינו ואל יעזבנו, וכן אל יטשנו בהרחקה יתירה כדי שעי''כ יטה לבבינו אליו מתוך הכרח היסורים, וכמו שפרשתי שם, וכבר התבאר שיש הבדל בין עם ובין נחלה, שנחלה הוא מצד הקשר שי''ל עמהם שעי''ז הם לו נחלה עולמית ע''י קדושתם, ועז''א שמצד שהם עמו הגם שיעזבם לפעמים ע''י רוע מעשיהם לא יטשם, ומצד שהם נחלתו אף לא יעזבם שהוא קל מנטישה :

כי, עמו - כנגד עמך ה' ידכאו.

לא יטוש. לא יעזוב עד עולם:

כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. שהם השני דברים שנפלו לחלקו יתברך ארץ ישראל וישראל וח"ו לא יטוש וכו' והוא ברחמיו עד צדק שהיא השכינה ישוב משפט שהוא ת"ת והוא יקים את סוכת דוד ותהיה הגאולה ב"ב כדכתיב בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס וכמ"ש בזהר הקדוש וז"ש ואחריו כל ישרי לב:

כי ועמ"ש עמך ה' ידכאו ונלחתך יענו משיב כי לא יטוש ה' עמו, וסופו לריב ריבם מיד הרשע המריע להם:

ונחלתו לא יעזוב. כי יפקדם:

ונחלתו - כנגד ונחלתך. והטעם: שלא יטשם לנצח.

כי עד צדק ישוב משפט. היסורין שלהם עד שיצדקו בשבילם ואחר המשפט כל ישרי לב יתקבצו כי יטלו שכרם:

כי. עוד יבא זמן שישוב משפט עד צדק: ואמר ישוב. לפי שהיה המשפט עם הצדק מחובר והרשעים שונאי השם הפרידום, ואז ישוב המשפט למקומו ויתחבר עם הצדק ואחריו ירונו כל ישרי לב אחרי הצדק:

ואם יאמר איש עד היכן גדר היסורין אשר תחפוץ לא נקוץ בם הלא הוא כי עד צדק ישוב משפט שהוא כי עד גדר עשות אדם צדק שהוא צדקה ישוב משפט הוא היסורין שינוכו כל אשמותיו וישובו יסוריו אחרי כן צדקה שיהיו בעיניו כעושה צדק עמו הוא יתברך בתת לו משפט אך עדיין לא הגיע לגדר שיהיה הוא רודף ומבקש את המשפט הם היסורין שהוא גדר גדול מהיותו חושב שעושים לו צדק בתת לו משפט כי העושים כך יקראו ישרי לב וזהו ואחריו כו' שאחר אומרו שעד צדק ישוב משפט אמר כי ואחריו של משפט הם יסורין כי רדוף האדם אחריו של משפט הוא גדר כל ישרי לב שאחריו של משפט ירדפו כל ישרי לב שיבקשו משפט הוא יסורין לבקש ולומר בואו אחי בואו רעי:

צדק משפט. התבאר ישעיה א' כ''א ובכ''מ בתנ''ך, ומלת ישוב נמשך לשנים לפי הא' :

כי - אל הצדק ישוב משפט, השם בכללים רק בחלקים יש פעמים שאין שם צדק. והנה אתן לך משל, כי כאשר ירד הגשם על הארץ צדק וחסד לכלל כל העולם הצריכים למים, רק למעטים שהם חלקים איננו צדק שיזיק להם הגשם ברוב ענין, וי"ו אחריו שב אל צדק, והטעם אם יענו הרשעים עמך לא סרו מהצדק רק ירדפו אחריו כל ישרי לב, שהם עם ה' באמת.

ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי:

כי עד צדק ישוב משפט, מבאר הטעם שה' מאחר עונש הרשע, כי המשפט ישוב מדרכו ללכת עד הצדק, ופי' הדבר כי המשפט הוא כפי שורת הדין, והצדק לא ילך עפ"י עומק הדין הגמור רק ישקיף על הזמן והמקום והענין שהוא לפנים משורת הדין, ויצוייר שהגם שיחוייב הרשע להענש עפ"י המשפט הגמור, יתאחר המשפט בהשקף על הצדק, שיאחר ענשו ע"י זכות קדום שעשה איזה מצוה, או ע"י זכות אבות, או ע"י שיוליד בנים צדיקים, או שממתין אולי ישוב בתשובה, או שממתין עד שתתמלא סאתו או שהוא צדיק בערך שיש בדורו רשעים גדולים ממנו, שכ"ז ממדת הצדק, עד שעת יצא המשפט להעניש את הרשע יביט שהצדק הוא עדיין רחוק ממקום העונש, ר"ל שלפי הצדק לא הגיע עדיין זמן ענשו, וישוב המשפט מדרכו לאחור אל מקום הצדק, ולא ילך עד שהצדק ילך עמו, ר"ל עד שיגיע זמן ענשו גם לפי הצדק, וכן אחריו (ישובו) כל ישרי לב, כן כל ישרי לב עת רוצים לקבל שכרם כפי חקות המשפט, ישובו מדרכם אל הצדק, שלפעמים הגם שלפי המשפט ראוי שהצדיק יקבל שכרו תיכף, לא יחוייב כן מצד הצדק, בעבור איזה עון קדום, או להוריש זכותו לבניו, וכדומה, שיתאחר גמול הצדיקים עפ"י דרכי הצדק, הגם שהיה ראוי שיקבלוהו לפי חקי המשפט ודין הגמור, יבחרו ישרי לב יותר שיתנהג עמהם עפ"י חקי הצדק ובפשוט יבואר שר"ל שהגם שבעת יצלח הרשע ידמה לנו שהמשפט אינו לפי הצדק, כמ"ש כי רשע מכתיר את הצדיק ע"כ יצא משפט מעוקל, אבל אח"כ ישוב המשפט אל הצדק, וכל ישרי לב ימשכו אחריו לראות צדקת ה' במשפטיו:

ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא:

מי יקום לי. זכות מי יעמד לנו בין המריעים הללו:

מִי יָקוּם לִי: והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו וגו' ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין אותן ארבעה מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקדוש ברוך הוא אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און וכו':
(סוטה יג ע"ב)

מי. וזה לאות ולעד כי האל רואה הכל הרי הבטיחנו ואף גם זאת בהיותם באץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכן אמר המשורר מי היה קם בעבורי כנגד מריעים ומי היה מתייצב בעבורי כנגד פועלי און לולי ה' עזרתה לי והוא קם כנגדם שלא היה בהם כח לכלותי אף שהיה ברצונם לעשות:

ובאה רוח הקדש בשמו יתברך כאלו הוא יתברך המדבר ואומר מי יקום לי כו' לומר כל זה שנאמר עד כה שצריך תשובה בישראל ויסורין למרק אשמותם כדי שאל נקמות יופיע הוא כי מי יקום לי שעל ידי זכותו אקרב יום נקמות עם היות בישראל מרעים ומי מצדיקים יתיצב לי עם היות בישראל פועלי און על כן צריך יסורין ותשובה כמדובר:

מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פועלי און. פועלי און הם יותר ממרעים, שהם הפועלים האון בפועל, כמ''ש תסתירני מסוד מרעים מרגשת פועלי און, שהמרעים יעשו בסוד והפועלי און ברגש ובפרהסיא, וההתיצבות בא תמיד על מקום שצריך להתחזק בכח כמ''ש (ישעיה ג' י''ג ובכ''מ), ומוסיף גם אם יקום עם מרעים שאין רעתם גלויה כ''כ בפועל, מי יתיצב בשבילי עם פועלי און שרעתם גלויה ויצא לפועל, וצריך התיצבות נגדם למלחמה :

מי - המשורר יספר כי היה בצרה גדולה עם הרשעים שיעלוזו לצרתו. והטעם: מי יעמד עמי, או בעבורי.

מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי:

(טז-יז) מי יקום לי, שיעור הכתובים כמעט שכנה דומה נפשי לאמר מי יקום לי עם מרעים, ר"ל כמעט התיאשתי מכל ריוח והצלה, ונפשי שכנה דומה, דוממת וחושבת לאמר מי יקום לי עם מרעים לולי ה' עזרתה לי, שבדרך הטבע (אם לא יבא לי עזר בדרך נס מה') א"א כלל שאנצל, כי מי מבני אדם יקום לי עם מרעים, מי יעזר לי ומי יתיצב עמי להלחם כנגדם, כן שכנה נפשי דוממת ומחרשת בתכלית היאוש, אבל בעת, אם אמרתי מטה רגלי, שנדמה לי שכבר מטה רגלי ונפלתי, אז חסדך ה' יסעדני, התעורר מדת חסדך לסעד אותי והצלתני מיד מרעים בחסדך:

עם. פירושו כנגד כלומר כאילו נלחם עמהם להפר עצתם:

(ח) או יאמר בינו בוערים כו' לומר הלא קצתם ביסורין ותשאלו נקמות מהמצרים אתכם הנה זאת עשו ותבא שאלתכם והוא בינו הבוערים אשר בעם בינו בבינת התורה וכסילים אשר תשנאו דעת מתי תשכילו אותה כי זכות תורה היא תעמוד לכם והוא מאמר רעיא מהימנא עצמו על מאמר הנביא הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור שהוא כי בהיות עוני מזכיות יבא על זכות תורה כמה ד"א יששכר חמור גרם שיהיה רוכב וסומך על זכות תורה:

(ט) כי אשר התרעמתם מהגוים אינו כלום כי מה שדברו רעה הנוטע אזן הלא ישמע ואשר עשו רעה היוצר עין הלא יביט:

(י) ומה שאיני מוכיחם לא מהעדר השגחה חלילה כי היוסר גוים כפרעה וזולתו הלא יוכיח לפחות שהוא גדר קל ממוסר אך אין זה רק מהעדר זכותם ואשר אמרתי שהזכות אשר תעשו הוא עסק התורה הלא שתי טענות הן אשר תתנצלו בהן אחד כי דעה חסרתם להשיג חכמת התורה כי רבה היא מאד שינת כי יסוריכם מעכבים אתכם ומה גם בהיות בגליות על כן על האחד אני אומר כמתמיה המלמד אדם דעת לומר האם אדם הוא המלמד ליגע בתורה דעת שלא יעצר כח להקנות בכם דעת קדושים כלומר הלא אנכי ה' המלמד דעת ליגע בתורת אל ולא אדם כי על כן אמרו יגעת ומצאת האמן:

(יא) ועל היסורין ומה גם כי התורה היא אחד מהדברים שאין באים אלא על ידי יסורין והלא יתחמץ לבב אנוש לומר למה יעשה לחושק בתורה ליסרם בחסרון כיס ושאר יסורין ושמעתא בעיא צילותא אך הוא מאז"ל שאמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עמים א"ל שלא יניחו התורה ויעסקו בדברים אחרים וזה יאמר פה הנה ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל כי כל יצר מחשבות אדם הם הבלי העולם כמשא ומתן ושטופו של ממון:

(יב) על כן אומרת רוח הקדש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה שהוא בזמן הגלות ששם י"ה נפרד מו"ה שדיו לעבד להיות כרבו שעל ידי יסורין יכנע ויהביל עניני העולם ועל ידי יסורין אלו ומתורתך תלמדנו שהיא תורה ביסורין ולא אמר ותורתך שהיה נראה כלה ואי אפשר כי אם מקצתה:

(יג) ושמא תאמר כי הלא לעומת זה אמרו רז"ל שהתורה מגינה מן היסורין וכל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף לזה אמר הן אמת כי התורה היא להשקיט לו מימי רע הם ימי יסורין שהיו בו מתחלה שעל ידי התורה בדלין ממנו כי תועיל לו להשקיט לו מימי רע אך לא מיד כי אם עד יכרה לרשע שחת הוא יצר הרע כמד"א צופה רשע לצדיק שאמרו רז"ל שאומרו רשע הוא היצר הרע על דרך זה אומר מתי יהיה ההשקט מימי רע היסורין הלא הוא עד יכנע יצרו כ"כ על ידי התורה עד יכרה לו שחת יפול בה ולא יקום ומאז ישקוט מן היסורין . ובמדדש רבה אשרי הגבר כו' אמר ר' אלכסנדרי אין לך אדם שאין לו יסורין ואשריו של מי שיסורין באין עליו שנאמר ומתורתך תלמדנו ע"כ. ויראו דבריו משוללי הבנה כי מאמרו אין אדם בלא יסורין יראה שהכל מאושרים ואיך יוצא בלשון יחיד ואמר ואשריו כו' וגם היכן אושרו ואיך לומד מאמרו ומתורתך תלמדנו. אך פירושו בכתוב הוא כי הנה יסורין כוללים לא יחסרו מכל אדם כי אדם לעמל יולד וגם לספק צרכיו וחלאים כוללים המתרגשים דרך כלל והנה על זה אין אושר מיוחד כי אם לכל אחד לפי ענינו אך אשרי הגבר אשר מלבד היסורין הכוללים יסורין עודפים באים עליו ביחוד מה שאין כן לזולת העם כי אשריו ומה יהיה האושר לזה הלא הוא שיזכה לתורה והוא יתברך ישפיע בו למוד תורתו:

(יב) עוד יתכן בביאור הכתוב שאומר מאמרם ז''ל בתת הפרש מה בין יסורין של תוכחות על עון ליסורין של אהבה ואומרים יסורין של עון הם כשיש בהם ביטול תורה ויסורין של אהבה כשאין בהם ביטול תורה וזה אחשוב יאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה באי אלו יסורין אמרתי כשמתורתך תלמדנו שאין בהם ביטול תורה. או דרך אחרת מה שידענו כי אחד מהג' דברים שהן על ידי יסורין היא התורה יאמר מאושר הוא אשר תיסרנו יה בהיות הריוח שעל ידן ומתורתך תלמדנו כי היא אחד מג' דברים שנתנו על ידי יסורין:

(יג) ועוד כי גם יסוריו לא יתמידו כי אם אדרבה תועיל התורה להשקיט לו מימי רע הם יסורין שבדלין ממנו ולא בלבד מיסורין שעל ידי בלתי בעלי בחירה כי אם אפילו אם רשע עומד לנגדו שלהיותו בעל בחירה קשה מאד לינצל ממנו כנודע עם כל זה ישקיטנו ה' עד יכרה לרשע שכנגדו שחת והוא מאמר שלמה כמפורש אצלנו במקומו בני אל ילוזו מעיניך כו' אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא כי גם מרשעים בחיריים ינצל ע"י עסק התורה כמפורש שם איך יצילנו מבעל בחירה:

(יד) כי לא יטוש כו' זולת הכתוב למעלה בדרך הראשון יאמר הלא התלוננתם כי אל נקמות יופיע להשב גמול על גאים כי רבה רעת הגאים אשר היינו בגלות ביניהם אלמנה וגר יהרוגו כו' עמך ה' ידכאו כו' והנה אמרתי כי לא מהעדר השגחה אני שותק רק על העדר זכותכם והדבקו בתורה ותעמוד לכם כמפורש עד כה אמר עתה הנה כלל הדברים הוא כי לא יטוש ה' את עמו ישראל וגם נחלתו זה ירושלים ובית המקדש כד"א כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ואמרו רבותינו ז"ל מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים והוא יתברך נחלתו גם היא לא יעזוב אך שימו לבבכם כי הנה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה שהוא כי ציון פדיונה הוא דין ובמשפט להפדות כי היא לא חטאה אך שביה הם ישראל צריך בתורת צדקה כי אינן ראויים כי חטאתם מנעו הטוב מהם:

(טו) ואומר הוא יתברך כי עד זמן שהצדק שאין להם זכות לישראל בדין כי אם בצדק עד שהצדק ישוב ויהיה משפט שיעשה תשובה עד שיהיו ראויים ליגאל במשפט ואחריו של תשובה זו הנקראת משפט יהיו גם כן כל ישרי לב הם אשר היו ישרי לב ולא הוצרכו לעשות תשובה עד הזמן ההוא:

(טז) מי יקום לי עם מרעים הם האומות ההם שגליתם אצלם זכות מי יעמוד אצלי על כן צריך תשובו עדי כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כו' אין זכות כי גם שיהיה זכות קצת צדיקים מי יתיצב לי עם היות בישראל פועלי און:

(טו) או יאמר כי עד צדק כו' כי הנה הוא יתברך תלה גאולתנו בצדקה ומשפט כד''א כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות צדקה ומשפט למען הביא כו' שהוא הטוב המקווה וכן הנביא דבר וארשתיך לי בצדק ובמשפט והנה הצדק משמים נשקף כי זכות צדקה רבה בישראל כאשר הביא מונבז ראיה מפסוק זה לומר שהוא גנז למעלה אך משפט איננו ועל כן הגאולה תלויה עד יעשו משפט ויעלה זכותו השמימה עם הצדק והוא מאמר הנביא והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד שיהיה פירושו כי החלו לעשות משפט והיה זכותו עולה ואחר כך ביטלוהו והוסג אחור וצדקה מרחוק תעמוד כו' על כן וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט ובזה יאמר כי עד צדק ישוב משפט כי המשפט ישוב למעלה עד הצדק אשר משמים נשקף ואחריו גם כן כל ישרי לב סובלי יסורין הנז' למעלה ועד הזמן ההוא מי יקום לי כו' כבקודם.

או יאמר כי אמרו רבותינו ז"ל כי בבריאת אדם צדק היה אומר יברא שעושה צדקות שלום אומר אל יברא שעושה קטטות נמצא שעם היות צדק לא יחוייב שלום אבל במשפט הראוי יש שלום כד"א ומשפט שלום שפטו ואומר על המשפט איש על מקומו יבא בשלום אמר כי המשפט לא היו עושים אותו עד שלום כי אם לא היה שלם רק שב עד גדר צדק שעדיין יש קטטות וישרי לב אשר ישרם מגיע אל חסידות שב אחריו של צדק בלבד שהוא לאחור.

(טז) ועל כן מי יקום לי עם מרעים כי אלו אין זכותם מספקת נגד המרעים:

דומה. דומיה:

לולי, דומה, כמו כרותה, או הוא שם כלומר שכנה במקום הכריתות והוא הקבר:

לולי ה' עזרתה כו' הנה כתבנו מרבותינו ז"ל כי זה המזמור עד סוף מזמור לתודה משה אמרם והנה עד כה הוא מצטער על צרת הגליות וכתבנו כי מאמר רוח הקדש בשמו יתברך היה לומר כי צריך תשובה ותורה ויסורין ומשפט שאם לא כן באיזה זכות יפיל האומות ההם משיב משה לפניו יתברך ואומר רבון העולמים עשה למענך כי מבשרי אחזה כי גם שלא היו לי עונות לולי ה' עזרתה לי ויצילני מחרב פרעה כמעט שכנה דומה נפשי ועם היות כי יראה שאדרבה אני עם היותי צדיק הוצרכתי עזרתך מה יעשו ישראל שבין הגוים עם היות כי אני לא הייתי צריך תשובות על עון:

דומה. ענין שתיקה כמו נאלמתי דומיה (לעיל לט):

שכנה דומה. שכנה דוממה, כמו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' :

לולי - הטעם שלא מצא עזר כי אם מהשם לבדו.

לולי. אם לא היה לי ה׳‎ לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר:

ונפשי. היא נפש החיים, לא הנפש המשכלת כי היא לא תשכון בקבר:

דומה - מקום הכריתות, כמו ודמיתי אמך והוא הקבר.

אם אמרתי. אם חשבתי כי מטה רגלי בגלות בבל חסדך שעשית עם הראשונים ושאתה עושה עמנו בכל יום הוא יסעדני כלומר יסעד לבבי כי לא תמוט רגלי:

ואם הייתי אומר לפניך מטה רגלי כלומר הושיעני ידעתי כי חסדך ה' יסעדני עם כל זה להיות בלי תפלה ופרעה בעל בחירה הוצרכתי עזרתה לי ומה יעשו ישראל אשר בגלות ובידם עונות שצריך עזרתך למו:

מטה. מלשון הטיה:

אם - חשבתי בלבי ופחדתי, אולי תמוט רגלי, ידעתי כי חסדך ה' יסעדני ולא אמוט.

אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה׳‎ ישען אותי להשאר עומד:

(יז) או יאמר עם כל צדקתי לולי ה' עזרתה לי נגד יצרי כמעט וכו':

יסעדני. מלשון סעד ותמיכה:

(יח) ואם אמרתי לפעמים מטה רגלי באיזה שוגג ואני מצטער על חטאי חסדך ה' הוא שמסעידני להצטער שאל"כ לא הייתי שם על לב ואם כן אין לתמוה על המון ישראל ועשה למענך:

ברוב שרעפי. ברוב מחשבות שאני מחשב בקרבי על גלות בבל:

ברב שרעפי כו' חוזר מרע"ה על דבר מה שהיתה מצרה נפשו על צרת ישראל שבגלות ואמר הנה ברוב שרעפי ומחשבותי בקרבי מתי אל נקמות תופיע לנקום נקם. תנחומיך על כעסך בעמלק שכתבת בתורה כי יד על כס יה כו' ישעשעו נפשי כי אמרת כי לא תחבר אותיות יה משמך עם אותיות ו"ה להיות השם שלם עד תנקום נקמתנו שהורית שבטוחים אנו בדור דור לעשות זכיות מספיקים לחבר אותיות ה':

שרעפי. ענץ מחשבה וכן בחנני ודע שרעפי (לקמן קלט):

ברוב - ברבות מחשבותי בלבי לא אתנחם כי אם בך אין לי תנחום, כי אם תנחומיך והם פועלים ונפשי פעול.

ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי:

ישעשעו. בס"ס המדוייקים היו"ד בגעיא והשי"ן והעי"ן הראשונים פתוחות וכן כתב רד"ק בפירוש ומכלול דף קפ"ה ושרשים:

ברוב, גם בעת שיתרבו שרעפי בקרבי, שאחשוב מחשבות ואחקור ברעיוני על עניני ההנהגה בשלות הרשעים ומעיין בדבר הזה, אז תנחומיך ישעשעו נפשי, כי אז אדבר אל נפשי לאמר היחברך חסא הוות, וכי אפשר שיתחבר עמך כסא הוות, המושל הרשע שיושב על הכסא ומנהיג ברשע עד שידמה במליצה כאלו הוות והשבר הוא המושל היושב על הכסא, וההוות המושל הוא יוצר עמל עלי חק, הוא מחוקק ומניח נימוסים של און ועמל ומצייר וכותב אותם שישארו לחק ומשפט ונימוס, ומפרש מהו העמל שהוא מניח לחק, שהוא יגודו על נפשי צדיק, שמניח חקים שעל פיהם יתגודדו גדודים על נפש צדיק לרצחו, ובהחקים האלה דם נקי ירשיעו, שתחת שכפי חקי הצדק ראוי להרשיע את הרוצח ששפך דם נקי, עפ"י חקי עמל שיצר יצדיקו את הרוצח וירשיעו את דם נקי, לאמר שנהרג בדין ובמשפט ואין להרוצח משפט מות, וכוונת מליצתו שאחר ה' הוא היושב על כסא משפט, והוא המחוקק העליון, אם נאמר שמה שהרשע ידכאו עם ה' ואלמנה וגר יהרוגו הוא טוב בעיני ה' ולא יענישנו ע"ז, הלא ידמה כאלו הוא הנותן חקים נשחתים כאלה, שמותר לשפוך דם נקי ושאין עונש להרוצח, וזה א"א לומר שכסא ה' יהיה מתחבר אל כסא הוות שיוצר חקי עמל כאלה, ואם כן בודאי ישלם להרשע כרעתו:

תנחומיך. ישעשעו, הנחמות הכתובות בדברי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי כי ידעי כי לא יעזבוני:

ישעשעו. מלשון שעשוע ושמחה כמו ושעשע יונק (ישעיה יא):

ישעשעו. השי"ן והעי"ן הראשונות פתוחות כי היה משפט העי"ן בשו"א כמו ידברו, אלא עשו כן להרחיב על העי"ן:

היחברך כסא הוות. היוכל להדמות לך האומות היוצרים צלמים ומסכות של עמל:

היחברך. היחובר עמך לפי שאמר תנחומיך ישעשעו נפשי אמר ידעתי כי מה שהבטחתני ע"י נביאך אמת יהיה כי אתה שופט אמת וכסאך כסא אמת, ולא כמו כסא נבוכדנצר כי הוא כסא הוות ועמל:

ובזה ישעשעו נפשי באמור היחברך כסא הוות כו'. לומר כי ודאי לא תחליפנו בשום אומה זולת ישראל כי היחברך מקצת שמך במקצתו כסא הוות של אומה זולחנו כאשר נעשה אנחנו והוא כי ישראל על ידי צדק ומשפט יכינו כסאו יתברך ונתקנה אל"ף של כס ועל ידי כן מתחבר ו"ה עם יה אך כסא הוות האם יחברו שמך והלא כסא האומות ומשפטו הוא היותו יוצר עמל עלי חוק כי יצרו וימציאו לעמך עמל על שמרם חקיך ואתה אדרבא שמירת חקיך היא העומדת לחברך ומי יתן טהור מטמא:

הוות. ענין שברון:

היחברך. היתחבר עמך

היחברך - מלה זרה. והטעם: היהיה חבר לך בעל כסא הוות או איש כמו הוות בעבור הרשע, הווה תמיד לחשוב מחשבות רעות, על כן מלת הוות ואני תפלה ופירוש מרמה, איש מרמה שהוא יוצר עמל ואון כמו פועל ובודה מלבו וזה הוא חיקו, וזה טעם עלי חוק. ור' משה אמר: כי יוצר קהלה וכמוהו יוצר גובי והוא הארבה. והנכון בעיני: בעבור שהוא הזכיר שופט הארץ, הנכון הוא שיחובר לך או יאמר עליך כסאך, כמו הוות, ושאתה יוצר עמל עלי חוק בעבור שיראו המשכילים כי הרשעים יגודו.

היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים:

עלי חק. בשביל חק להיותו חק להם עבודתם:

והוות. כבר פירשנו שהוא ענין שברון במעשה או במחשבה:

כסא הוות. מצייר ההווות והשבר כעצם מופשט יושב על הכסא

יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל:

יצר עמל עלי חוק. כי אותו כסא פועל ועושה עמל ואון עלי חוק כלומר כחוקו שיעשה עמל ואון ולא כך חקך אלא משפט אמת:

יוצר עמל עלי חק. המשפט הנימוסי נקרא חק ומניחי הנימוסים נקראים מחוקקים, והיה דרכם לחוק הנמוסים בצור ובלוחות אבנים למען יעמדו למשמרת, ועל המחוקה היו מושכים בדיו בשבט סופר, ועז''א מני מכיר ירדו מחוקקים (שהם מניחי החקים שחוקקים אותם באבנים), ומזבולון מושכים בשבט סופר, (הם הסופרים שמשכו על המחוקק), ובזה יל''פ מ''ש לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שגם בעת הגלות ימצאו ביניהם חכמים מניחי החקים שנקראים מחוקקים, וסופרים המושכים בשבט סופר על המחוקה, וזה נקרא יוצר עלי חק שמצייר וכותב את החק, והוא מצייר עמל ואון לשים אותו לחק, כמ''ש הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו :

עלי חוק. להיות להם חק קבוע:

יגודו. יאספו גדודים על נפש צדיק להרוג:

יגודו. כי נבוכדנצר ושריו יתחברו גדודים על נפש צדיק להמיתו, ויש מפרשים יגודו מן גודו אילנא כלומר יפסקו הדין עליו לקחת את נפשי והוא צדיק בדינו וכפל הענין במלות שונות:

וראה נא ה' משפטם כי יגודו על נפש צדיק יחד יבואו גדודים עליו להחטיאו לאבד נפשו לאמר לו שיעבוד ע"א וכיוצא שהוא לאבד נפש צדיק ואם לא יאבד דם נקי ירשיעו כי יהרגוהו אם לא יעבור שהוא כי זה דרכם שאומרים לישראל אבד נפשך או נהרוג גופך וזהו יגודו על נפש ואם לא יאבה דם גופו ירשיעו ויחייבו:

יגודו - מגזרת גדוד.

יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה:

יגודו. במקצת ספרים חסר וא"ו:

ירשיעו. יחייבו בדין להורגו:

ודם נקי ירשיעו - טעם בהיותו הרוג, שיהרגוהו אלה הרשעים יחשבו המשכילים כי איש מות היה וחייב היה ורשע, על כן הומת זה יאמר המשורר בעדו ובעד כל קהל ישראל.

ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל:

ויהי. ונשגבתי בחסדו והצילני מידם ולא עשו לי כפי מחשבותם:

וישוב וידבר על לב בני ישראל הגולים ואומר הנה בה' בטחתי ייטיב אתכם מאשר ראו עיני כי הנה ויהי ה' לי למשגב שהצילני מחרב פרעה והוא מאמרנו על פסוק מגדל עוז שם ה' כו' שהוא כי החוסה במגדל בנין מאויבו הוא כלוא כבסוהר אך החוסה בשם ה' בו ירוץ לפני הכל ונשגב וזה יאמר ויהי ה' לי למשגב שבו רצתי וברחתי מלפני פרעה ועבדיו ונשגבתי ועד שלא ברחתי הייתי ביד בעלי בחירה היה אלהי היא שכינה לצור הוא סלע והוא אמרם שנעשה צוארו כשיש וזה עשה להיות מחסי:

למשגב. לחוזק:

ויהי, למשגב - בקום פועלי און עלי וחשבו לשפוך דמי, שהוא דם נקי.

ויהי ה׳‎. אבל ה׳‎ היה לי למשגב להצילני מידם:

ויהי, וכמו שחשבתי כן היה, כי ה' היה לי למשגב, מצד שהוא ה' בורא כל, ומצד שהוא אלהי ביחוד ע"י השגחתו הפרטית, היה לי צור מחסי, בפרטות:

אונם. אונסם כמו (איוב כ״א:י״ט) יצפון לבניו אונו:

וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם: כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרים שירה ועומדין על דוכנם ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה נלכדה ביתר גמרא נחרשה העיר וכו':
(תענית כט ע"א)

וישב. עבר במקום עתיד ורבים כמוהו בדברי הנבואה אמר אותי יצילני מידם וישב עליהם את האון והעמל שעשו:

וגם וישב עליהם את אונם אשר התחכמו על ישראל בהשליך אותם אל המים באמרם כי לא יביא מבול וישב את אונם עצמו עליהם כי הם הלכו אל המבול וישב ה' עליהם את מי הים כך הגוים האלה גם הם וברעתם יצמיתם. משיבה רוח הקדש בשם כל ישראל כאלו הם המדברים ואומרים יצמיתם ה' אלהינו כמחזקים ועונים אמן על הדבר:

אונם. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳):

וישב, אונם - כמו: ועולתה קפצה פיה מן עול מגזרת און, מה שחשבו לעשות לי הביא השם עליהם.

וישב עליהם. עליה׳‎ ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע:

וישב, ועל הרשעים ישב את אונם וחמסם, ולא שיהיה העונש ע"י סבה שחוץ להם, רק ברעתם יצמיתם שהרעה עצמה תכרית אותם, ולא יהיה ע"י דרך הטבע רק יצמיתם ה' אלהינו, כמ"ש טבעו גוים בשחת עשו נודע ה' משפט עשה כמו שפרשתי שם, גם יאמר שיכרתו משני טעמים, א. מצד רעתם, ב. מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו ויריב רבינו מני צר:

וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם: ת"ש רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה ומה שירה אמרו וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשום וכן בשניה וכו':
(ערכין יא ע"ב)

ואונם. מן עמל ואון אף על פי שהוי"ו נחה, וכפל עוד לחזק ואמר יצמיתם ה' אלהינו:

יצמיתם. ענין כריתה כמו אותו אצמית (לקמן קא):

וטעם יצמיתם – פעמים שיש מהם שהצמיתה אותם הרעה שחשבו לעשות לי ויש מהם שיצמיתם השם בדרך אחרת, שלא עלתה על לבם.

וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה׳‎:

יצמיתם ה׳‎. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה:

ואם שן עבדו יפיל. יכול אפילו שן של חלב, ת״ל עינו, שאינה יכולה להחזיר אף שינו שאינה יכולה להחזיר, והרי אתה דן בנין אב משן ועין, מה שן ועין שהן מומין קבועין ראשי אברים בגלוי ובמתכוין, עבד יוצא בהן לחירות, אף כל כיוצא בהן, מיכן אמר ר׳ שמעון הרי דברים קל וחומר ומה עבד כנעני שנאמר בו והתנחלתם אותם לבניכם (ויקרא כה מו), הוקש העבד לאחוזה שאינו יוצא אלא לרצון רבו הרי זה קונה עצמו מידי רבו, על ידי יסורין, ק״ו בן אדם שניצל מדינה של גיהנם על יד יסורים, וכה״א יסר יסרני יה ולמות לא נתנני (תהלים קיח יח), וכן אמר דוד מלך ישראל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב).

ויהי ה' לי למשגב ואלהי לצור מחסי. כל ההצלות וההגנות נכללין בפסוק זה, ולזה צוה אאמו"ר זצ"ל לומר תמיד זה הפסוק בזמן שהיה מגיפה ר"ל, כי בזה הפסוק נכללו כל שמירה והגנה.
(נאות דשא פסח ד"ה ר"ג)