Kommentar zu Tehillim 97:13

ה' מלך. בנטלו המלוכה מעמלק ומזרעו:

ישמחו איים רבים הרבה באלה המזמורים בזה הענין לחזק לבות בני אדם הנואשים מן הגאולה בגלות:

ה' מלך תגל וכו' הנה במזמור הקודם אמר מרע"ה בעל המזמורים האלה כי כאשר ה' ימלוך ישמחו השמים ותגל הארץ מאור שפע שיושפע טובה בעולם אמר עתה אשר אמרתי כי בהיות שה' מלך תגל הארץ היינו שישמחו איים רבים הם הרחוקים אשר לא הצרו את ישראל:

תגל, ישמחו. כנ''ל (צ''ו י''א) וכן בפסוק ח' :

ה' מלך תגל הארץ - הגדולה, הטעם אעפ"י שאיננו נראה בעצמו, צדקו נודע לצדיקים.

ה׳‎ מלך. לעתיד כאשר תתגלה מלכותו אז תתרבה השמחה בעולם:

ה' מלך תגל הארץ. פירש"י ז"ל בנוטלו המלוכה מעמלק ומזרעו תגל הארץ זהו שאמר יחזקאל כשמוח כל הארץ שמחה אעשה לך עכ"ל ולפי דבריו אתי שפיר דאז במחיית זכר עמלק יהיה שמו יתברך וכסאו שלמים. והיינו דקאמר ה' מלך דשמו שלם צדק ומשפט מכון כסאו דכסאו שלם:

ה' מלך מבאר שע"י מלוכת ה' באופן זה שהיא ההשגחה באמצעות הטבע, עי"כ תגל הארץ, שכלל הארץ תשיג גילה, שגדרה הוא השמחה על דבר מתחדש, כי הנהגת הארץ תתחדש שיסכים כפי רצון ה' אל הגמול והעונש, וישמחו איים רבים, ר"ל שהגם שבכלל הארץ יהיה חידוש בהכרח שתסכים הטבע עם הגמול והעונש, בכ"ז בחלקי הארץ וקצת האיים יהיה שמחה תמידית, כי הטבע לא תשתנה בפרטים רק בכלל, שזה ההבדל בין השגחה הנסיית הגלויה שידבר עליה בסימנים הבאים, ובין ההשגחה באמצעות הטבע שמדבר עליה פה, שבהשגחה הנסיית תתחודש שינוי גם בפרטים, והנס יהיה גם בעבור איש אחד או אומה אחת, אבל ההשגחה באמצעות הטבע לא יהיה שינוי טבע בעבור פרט אחד, שזה נס גלוי, רק ה' יערך טבע הכללית לפי המעשה והגמול והעונש, למשל שיהיו גשמי השנה כפי הראוי לפי מעשה בני העולם, ובכ"ז בפרטים לא יהיה שינוי, עד שהגילה על התחדשות הטובה לפי המעשה לא יהיה רק בכלל הארץ, אבל לא באיים בפרטיים שהם ישמחו בשמחה התמידית כפי הטובה הכללית, כי ה' יערך כלל הטבע מסכים עם ההשגחה, עד שידמו שהכל טבע ומחויב, ואחר שערך ה' את הכלל לפי רצונו (שזה ענין גילה) לא ישתנו הפרטיים אם לא בדרך השני שהוא נסיי לגמרי והנס גלוי:

תגל הארץ. זהו שאמר (יחזקאל ל״ה:י״ד) כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך, על עמלק נתנבא כן:

איים. גבולי העמים:

איים. יושבי איי הים:

ענן וערפל. להחשיך ולהקדיר על הרשעים ואז יכירו: כי צדק ומשפט מכון כסאו. כי עתה יאמרו כי אין משפט מפני טובת הרשעים והצלחתם:

אך לא הקרובים סביב כי אם ענן וערפל סביביו שהם כחות רוגז ודין כנודע לקרובים סביביו כי הם אשר הצרו את ישראל והביטה וראה נפלאות אל אשר יפלא בין הצדיקים לצריו יתברך כי הנה הצדיקים אשר צדקתם בזמן ההוא היא אשר עשו צדק ומשפט כי ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה הם יהיו אז מכון כסאו מרכבה אל השכינה עם היותה אש אוכלה שיתענגו בה:

וערפל. הוא עב הענן:

צדק, ומשפט. המשפט הוא לפי חקת הדין, והצדק הוא לפנים משורת הדין לפי הענין והנידונים, (למעלה ע''ב ב', פ''ה י''א, פ''ט ט''ו, צ''ד ט''ו) :

כי צדק ומשפט מכון כסאו - על דרך, כי בצדקה יכון כסא.

ענן וערפל. הוא משל לחשכת הצרות שיהיו מוכנים לענוש בהם את הרשעים:

ענן וערפל, מצייר בצד הזה שההשגחה נסתרת ואינה ניכרת לכל, כי רבים ידמו שהעולם נוהג המנהג הטבעי המחויב מן המערכת, וימשיל כאלו ענן וערפל סוככים סביביו בל יראהו אדם ולא ישיגהו, כי השגחתו נסתרת, ובכ"ז צדק ומשפט מכון כסאו, שההנהגה השמיימית שנקראת כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, מכון כסא ההנהגה הזאת ערוכה לפי חקי הצדק והמשפט, לכפי הגמול והעונש עפ"י מעשי דור, והגם שהמנהיג העליון מסוכך בענן וערפל, בכ"ז בעת אשר אש לפניו תלך, יצייר כאלו מן הענן אשר סביבותיו יצא אש וברקים ותלהט סביב צריו, והוא שיעניש את הרשעים בהגחתו, אז האירו ברקיו תבל, אז יסור החשך, והתבל תתמלא אורה מן הברקים האלה, לראות מי השולח את הברקים, שהם שלוחי השגחתו להעניש את צריו, ובזה ראתה ותחל הארץ מיראת העונש:

מכון כסאו. הכנת כסאו תהיה בצדק ובמשפט לשלם לכ״‎א גמולו:

אש לפניו תלך. במלחמת גוג ומגוג דכתיב במלחמתו (שם לח) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית:

וטעם ותלהט סביב. שלא יהיה מקום לצאת מן האש:

והרשעים אין צריך לומר אש השכינה עצמה כי אפילו האש אשר לפניו תלך הוא אש בהיקותו המבהיק ומתפשט לפניו תלהט סביב צריו כי בבת אחת מה שמענג את הצדיק תלהט הרשעים:

ותלהט. ענין להב ושריפה כמו אש לוהט (לקמן קד):

אש - דימה הגזרות היורדות מהשמים לאש, היא השורפת שריחה ימית.

אש לפניו תלך. והכתובים הבאים פירשם רש"י ז"ל על מלחמת גוג ומגוג ע"ש בפרטות:

צריו. אויביו:

ויהי אור. לא אמר ויהי כן. כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן. אלא ויהי אור. לפי שהאור ברא הקב"ה ביום ראשון. שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקב"ה ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם. גנזו לצדיקים. שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו). ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא).

ברקיו. זהרוריו, לשון למען היה לה ברק מורטה (יחזקאל כ״א:ט״ו):

האירו. כלומר שיהיו משפטיו נראים לכל כמו שאמר אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו לפיכך:

ואל תתמה כי הנה אין כל חדש כי מעין זה היה במתן תורה כי האירו ברקיו תבל שכל תבל היו מאירים ברקי קרני אור השכינה ואז היו ב' הפכים יחד והוא כי ראתה הארץ כי כל יושבי ארץ ראו ויכלו לסבול אשר אין ספק שניצוצות השמש כאין לערך ברקי אורו יתברך ואין סובל ומצד אחר ותחל הארץ וזהו ראתה ותחל הארץ:

ותחל. מלשון חלחלה:

האירו - הטעם כמנהג הגשם ברדתו וברקיו הם הסבות ולא יבינום, רק המשכילים והרואים במראה העין יחילו.

האירו. הברקים יהיו גדולים עד שיאירו לכל העולם:

האירו ברקיו. קדמאה במזמור ע"ז האירו ברקים בתראה האירו ברקיו. קדמאה רגזה ותרעש בתראה ראתה ותחל. קדמאה במזמור נ' ויגידו שמים בתראה הגידו השמים:

ותחל. ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו מפניו דגי הים:

ראתה ותחל הארץ. או יהיה האירו ברקיו כמשמעו על האש שימטיר עליהם ויהיו הברקים גדולים ותמידין עד שיפחדו כל העמים:

ראתה. כשתראה הארץ להב הברקים אז תחיל ותרעד:

ותחל. לשון חיל כיולדה (מיכה ד):

הארץ. ר"ל יושבי הארץ:

כדונג נמסו. דכתיב ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות:

כדונג. הוא השעוה:

ומה היה חיל הארץ הוא כי הרים כדונג וכו' ולא בלבד מלפני ה' כי אם מלפי אדון כל הארץ הוא אדני הוא שכינה ולא אמר מפני אלא מלפני שהוא ממה שהוא לפני שהוא מהתפשטות ברקי זיוו:

כדונג. כשעוה:

הרים - על משפט הגשם.

הרים. הוא מושל על אנשים הגבוהים הגאים:

הרים, מצייר כי בצאת הברקים האלה שלוחי השגחתו מן הענן והערפל אשר שם האלהים המשגיח, ויגיעו אל ראשי ההרים, ימסו כדונג מפני האש, ואז יכירו כולם כי זה מלפני ה', לא מפני האלילים מלפני אדון כל הארץ, ור"ל כי בעלי הצאב"א ייחסו כל תולדות הטבע לבני אלים, שיחסו להם כח אלהות והיו מיחדים לכל כח טבעי אליל מיוחד מושל עליו וכן לכל מדינה ואקלים אדון אחר שהוא כוכב מיוחד המשפיע שם, וכאלו הארץ יש לה אדונים רבים, שכ"א עושה ופועל במקומו ועל מה שהוא ממונה עליו, אבל עתה יראו שהברקים והמסת ההרים אינו בא ע"י האלילים וטבעיים, רק מלפני ה', ולא בחלק אחד מן הארץ, רק מלפני אדון כל הארץ:

כדונג. כשעוה:

והרים. הוא משל על מלכי הרשעים:

נמסו. ענין התכה והמגה:

וטעם הרים – הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.

וטעם אדון – כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.

הגידו. השמים בהמטירם אבני חלגביש ואש גפרית על הרשעים יגידו צדק האל כי זהו צדקו וכבודו בעשותו משפט ברשעים עד כלותם:

ושמא תאמר והלא זה יפלא דהא לא עביד קב"ה ניסא לשקרא ואיך ראתה כל הארץ שהוא כל העמים ונתן להם הוא יתברך כח לסבול לז"א שהוא כי רצה ה' לעשות ב' דברים שהגידו השמים צדקו שמה שנמסו הרים כדונג יכלו לסבול ישראל וזה יגידו השמים שהוא מאמר רבי יהודה במכילתא שהיו ישראל משולהבים מאש של מעלה ואמר הקב"ה לשמים הזילו על בני טל וכו' הרי כי הגידו בזה צדקו יתברך ומה שסבלו העמים הראיה עם היותם רחוקים שלא הגיע אליהם שיעור חום שהיה לישראל כי נתן להם ולעיניהם כח לסבול הוא כי רצה ה' לפרסם כבודו בכל העמים וזהו וראו כל העמים כבודו:

הגידו - יושבי שמים, כי הם עושים דברי השם.

השמים. מלאכי השמים יספרו צדקו שעשה לישראל:

הגידו, ובזה יראו כי הנהגת השמים והמערכת אינה הנהגה מוכרחת לפי חקי הטבע, רק שהיא הנהגה מסודרת לפי הצדק והמשפט, והשמים הגידו צדקו, שעל ידם יגמול ויעניש, ולא בחלקים לבד, כי כל העמים יראו כבודו, ור"ל כי לפי דעת בעלי הצאב"א כל העשוי בעולם השפל בא מצד מוסבת המערכת וחיוב התולדות, עד שהשמים במערכתם אינם מביטים על הצדק והיושר כפי המעשה, רק סובבים כפי המחויב במערכתם הגם שיקרה עול לצדיק וטוב לרשע, אבל עתה הגידו שמים צדקו זאת שנית לדעת בעלי הצאב"א כל כוכב מושל ופועל בכחו הטבעי רק על חלק אחד מכדור הארץ, ועל עם מבלתי עם אחר, אבל עתה יראו כל העמים כבודו, כי הוא בחפצו מנהיג המערכת לפי רצונו לפי חקי צדקו הנהגה כוללת את כל העמים, וממילא יבושו כל עובדי פסל, ר"ל בין עובדי פסל, בחשבם שע"י הפסל יורידו עליהם רוחנית איזה כוכב מן הכוכבים, או מן חילי השמים, ובין המתהללים באלילים, בחשבם שהם או ארץ מושבותם, מושגח מאיזה אליל המשפיע עליהם יקר וגדולה, כי עתה יראו כי לו השתחוו כל אלהים, שכל כחות הנמצאות משתחוים לפניו, מכירים שהוא מושל עליהם להנהיגם כחפצו:

יבשו כל עובדי פסל. דכתיב (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף:

יבשו. ואז יבושו כל עובדי פסל שהיו מתהללים ומשתבחים באלילים והיו אומרים כי הצלחתם היתה על ידי האלילים שהיו עובדים ועתה כשישפטם האל יתברך יראו וידעו כי אין ממש בהם ואין היכולת בלתי לה לבדו:

יבשו בל עוברי כו' הנה פסל יקרא של אבן או עץ ואלילים הם מה שלמעלה שהפסל הוא דוגמתו כשמש ירח או שר או מלאך כנראה מאמרו כי כל אלהי העמים אלילים כי שם כלל העליונים שאם לא כן אלא בשל עץ ואבן איך להורות הפרש אמר וה' שמים עשה. ונבא אל הענין אמר כי לבלתי יתבוששו בהשתחוות לפסל נסך חרש יש מהם יתהללו לאמר שאינן כזולתם שלא יכוונו רק אל הדומם כי הם לא יכוונו רק אל האלילים ולא שהם קוראים דוגמתם אלילים רק אלהים כי אם שרוח הקדש מכנה בלשון הבלים והענין שאמר מרע"ה איזה סימן אתן לכם שיתחיל ליתקן העולם שהוא כשיכנעו שרים של מעלה הלא הוא כאשר תראו שיבושו כל עובדי פסל גם כת המתהללים שאין עובדים כי אם העליונים אז הוא הוראה שהשתחוו לו כל אלהים כי מידי איתרע מזלייהו ותשש בטחונם. או יאמר דברים כפשטם כי בימים ההם תגלה ותראה מלכותו לעיני הכל שיראו כי ישראל ישמחו ויעלצו לפני אלהים ואש מלפניו תאכל צריו שאין זה כי אם גלוי שכינה לעיני הכל והנה בראות שרי האומות כך יראו מאשו יתברך ויבואו וישתחוו לפניו יתברך ברוב ההודאות ואמר שגם בראות כל עובדי וכו' שלהבה תלהט צריו לא יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים עד ראותם שישתחוו לו כל אלהים שישפילם אז ה' עד יבואו וישתחוו בפועל לפניו יתברך ומי שנתן כח לעיניהם לראות גלוי שכינה מכל שכן שיתן לראות בהשתחויית שריהם:

המתהללים. מלשון הלול ושבח:

יבושו - וטעם השתחוו לו, כדרך: ובאלהיהם עשה ה' שפטים.

המתהללים. המשבחים את עצמם בעבודת גלולים שלהם והמה אלילים מבלי תועלת:

המתהללים. המתפארים לע"ג:

והפסל והאל והאלילים, הם צורות שעושים על תכונת צבא השמים ועובדים אותם:

כל אלהים צבא. השמים הנעבדים לאלהים הם ישתחוו לה׳‎ על כי עשה משפט בעובדיהם:

השתחוו לו כל אלהים. הם צבא השמים שהם נעבדים הם יודו וישתחוו לה' כי עשה משפט בעובדיהם:

והשתחוו. אינו צווי אלא עבר במקום עתיד: או פירושו כל אלהים. כל עובדי אלהים אחרים:

ועובדי. שזכר עומד במקום שנים:

משפטיך. נקמתך:

שמעה. קול הברקים והרעמים ותשמח ושאר העם יחילו לקול וישראל ישמעו וישמחו כי ידעו כי אבני הברד והאש יורדים למשפט הרשעים:

ויותר השכלה תהיה לציון ובנות יהודה מהגוים ההם כי הגוים לא יבושו בשמיעה ולא בראות תלהט סביב צריו עד ראותם שישתחוו לו שריהם אך ציון וכו' מהשמיעה האמינו ושמחו וזהו שמעה ותשמח ציון וכו' למען כו' לא על טובת עצמם רק למען משפטיך ה' שידעו גוים משפטיך ה' שהם עשות שפטים עם רחמים כאחת שישראל נהנים מזיו השכינה והם מרכבה וכסא ועם היות אש אוכלה סובלים ומתעלצים וצריו יתברך מאש שלפני ה' מתלהטים.

בנות יהודה. כפרי יהודה כמו קנת ואת בנותיה (במדבר לב):

שמעה - יש אומרים: כי כל אלהים הם המלאכים.

שמעה. כאשר תשמע ציון נקמות האויב אז תשמח:

שמעה, ר"ל והגם שהנהגת ציון היא גבוהה ונעלה מן ההנהגה שהזכיר פה, שהיא ההנהגה באמצעות הטבע, כי ציון וירושלים יונהגו בהנהגה נסיית השגחיית אישיית המשדדת כל חקי הטבע כמו שיתבאר, בכ"ז בעת שמעה כי השגיח על כלל העמים להנהיג הנהגת המערכת לפי חקי הצדק והמשפט, תשמח ציון למען משפטיך אלה:

וזכר ציון. כי הוא ראש ממלכת ישראל ועוד כי שם סמוך יהיה משפט הרשעים בעמק יהושפט לפיכך זכר גם כן בנות יהודה שהם ערי יהודה:

או יאמר שמעה שהשתחוו השרים ותשמח ציון ותגלנה וכו' וטעם שמחתה הוא למען משפטיך ה' שיודעו בעולם:

וטעם השתחוו לו – להודות על כי בושו כל עובדי פסל.

למען משפטיך. בעבור עשיית משפטיך:

ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.

כי. אז יכירו כי אתה עליון מאד עד לאין קצבה נעלית על כל אלהים והם צבא השמים שהיו נעבדים עד עתה:

ואל יאמר איש אולי מה ששמחה הוא מפני שבחרבן נסתלקה שכינה והניח הממשלה לשרים ומהם בא מה שהוצת אש בציון ובנות יהודה שעל כן היו גוים מרקדים בהיכלו ושותק ולכן שמחה עתה שחזרה המעלה לה' לזה אמר חלילה וחס שכך עלה אפילו במחשבה כי לא כן הוא חלילה כי אם יאמינו כי גם כאשר עתה ה' עליון מסולקת שכינה למעלה עם כל זה גם אז מאד נעלית על כל אלהים הם אלהי העמים כהוברי השמים ושרים כי הוא יתברך עליהם ומידו נותן להם אשר גזרה חכמתו להצלחה הראויה להם בזמנים הללו אחרי אומרו כי מאז שמעה ציון את אשר יהיה לעתיד שמחה ציון כו' והנה היה אפשר לומר כי מה ששמחו הוא על העתיד כי כעת בזמן הגליות לא יבצר כי יעלה על רוחם כי מאז נחרב הבית נסתלקה שכינה על השמים ותעזוב הנהגת העולם לשרים ולהוברי השמים ועל כן היתה הצלחתם מאז. ואחשבה יהיה שיעור הכתוב לפי זה שמעה ותשמח ציון וכו' והשמחה היא למען יודע משפטיך ה' שמה שנעשה משפט בציון שהיו אומרים גוים מרקדים בהיכלו וכו' עתה יודע כי אלהי העמים אלילים בבואם בהכנעה לפניו שאם בידם היה כח מבלעדי ה' חלילה מה זו הכנעה אלא ודאי כי כאשר אתה ה' היית עליון מסולק על כל הארץ מאד נעלית וכו' כי מלכותך מלכות עולם:

נעלית. מל׳ מעלה ושבח:

[ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - ] כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.

נעלית. אתה מעולה ומשובח על כל אלהים הם צבא השמים הנעבדים לאלהות:

כי אתה ה'. בלא גרמי' אחר אתה:

כי אתה, כי ע"י משפטיך, א. נעשית עליון על כל הארץ, שיכירו הכל שאתה העליון והסבה הראשונה, ב. כי מאד נעלית על כל אלהים, שכל כחם מאתך, ולא כפועל בהכרח רק כפועל ברצון ובמשפט וצדק, שבזה נעלית על כולם, כמשיהם מוכרחים ובלתי יודעים ובוחרים במעשיהם:

אהבי. מעתה כל אוהב ה' ישנא כל איש רע ולא יהיה שום ספק בלבו שאין ה' רואה מעשה הרשעים כי יראה כי האל יתברך לבדו שומר נפשות חסידיו שהצילם מיד הרשעים והוציאם מגלות בבל ומדי ופרס:

אהבי ה' כו' אחרי אומרו כי גם שלות הרשעים בהשגחה היא גם בזמן סילוק שכינה כי בשום זמן לא עזב ה' את הארץ יוכל איש לדבר איך הכל בהשגחה ודרך רשעים צלחה וידם רמה ותקיפה וצדיקים בחוסר לחם ויסורין וגם מה שאדם אוכל פירות בעה"ז גם זה לא יותן למו ומהיותם אך נכאים יכופו ראשם תחת רשעים מדאגה מדבר פן יצרו להם וה' לא ימחה בידם לבלתי בטל בחירתם על כן על שלות רשע ידבר בפסוק זה ועל חסרון טוב הצדיק בפסוק שאחריו ובראשון החל ואמר אוהבי ה' שנאו את מי שהוא רע ואל תחושו להצלחתו כי אם שנאו אותו ואל תשיתו לב פן תפלו בידם ואין מציל מפני הבחירה כי הנה מי ששומר נפשות חסידיו מן חטא שאינו מניחם ביד כחות סמאל הוא שטן הוא יצר הרע ומכל כחות המחטיאים העצומים מן הרשעים שאינו מניחם בידם לבא לידי חטא כי רגלי חסידיו ישמור שלא תבא תקלה על ידם מכל שכן הוא שמיד רשעים יצילם בל יהרגו אותם ובמה שאמר מיד רשעים ולא אמר מרשעים הורה מה שכתבנו בביאור משלי כי הוא יתברך מניח את הרשע בבחירתו יכין כל הכנותיו עד יפרוש רשת ליד מעגל הצדיק לאספו במכמרתו ואחר כך ממציא דרך לצדיק שלא יפול בלכד ההוא וזהו אל תירא כו' ומשואת רשעים כו' כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד שהוא מלכד של שואת רשעים הבחירים וזה יכוון פה כי שומר נפשות חסידיו שהוא כי עם שהיצר הרע עושה כל הכנותיו מרחיק הוא יתברך את חסידיו בל ילכד ברשתו כן גם על דרך זה אומר כאן מיד רשעים יצילם שעם היותם בידם הוא רשת טמנו לו משם יצילם ולא בלבד מרשע אחד כי אם גם מרשעים רבים:

אוהבי - הטעם הנה השם שופט, על כן אתם אוהביו שנאו כל איש רע ולא תגורו ממנו, כי השם לבדו הוא שומר חסידיו.

אוהבי. אתם אוהבי ה׳‎ שנאו עושי הרע ולא תפחדו מהם כי הנה ה׳‎ שומר נפשות חסידיו ויצילם מיד הרשעים ההם:

אהבי ה', אחר שבאר את ההשגחה הכללית באמצעות המערכה והטבע שבה מנהיג את כלל העולם, משיב פניו אל ישראל וצדיקיהם ואומר אתם אוהבי ה' שנאו רע, כי אתם לא כיתר העכו"ם שהנהגתם טבעיית, וההשגחה עליהם היא כללית לא אישיית, כי אינם דבקים בה', ולכן יעבדו לצבא השמים, כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי אתם הדבקים בה' אלהיכם, כבן הנתון תחת השגחת אביו שמשגיח עליו בהשגחה פרטיית מקפת כל עניניו מצד האהבה, שלכן תקראו אתם אוהבי ה', ולכן לכם לשנוא את הרע, כי אהבת ה' היא אהבת הטוב המוחלט, כי הוא הטוב המוחלט ושורש הטובה, כי אתם אינכם תחת המערכת רק מצד ששומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם, שמצד נפשותיכם שהיא חלק אלוה יש לו דיבוק ואהבה עמכם כאב את בנו, עד שהוא שומר נפשות חסידיו, כל נפש ונפש ביחוד בהשגחה אישיית, ומצד השמירה הזאת מיד רשעים יצילם, לא כעכו"ם שההשגחה עליהם היא כללית וכפי חיוב המערכת, עד שלא יצוייר שיצילם בפרטות מיד רעת בעלי הבחירה, ובזה המה מובדלים, א. בשמירה אישיית, ב. כי אור זרוע לצדיק, שנמצא זרוע בם אור האלהי, שהוא כמו זרע זרוע בנפשם המוכן לפרות ולהרבות אם ישקוהו ויצרוהו ויעבדוהו כזרע המוכן לפרות ולרבות, כי מי ששומר נפשו ועובד עבודתה, יגדל האור הזרוע ויפרה עד יהיה אור שבעתים, כמ"ש וארח צדיקים כאור נוגה ויתפלש עליו האור הגדול הנבואיי, ובזה לישרי לב שמחה, שישמחו שמחה הרוחנית ע"י אור האלוה הזורח בנפשם בהלו נרו על ראשם, כמ"ש אור צדיקים ישמח:

אור זרוע לצדיק. זריעה ממש מוכנת לצמוח להם:

אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה: אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרים שמחה דכתיב ולישרי לב שמחה:
(תענית ? ע"?)

אור זרוע לצדיק. בעולם הזה הוא זרוע לצדיקים:

אור זרוע כו' הנה על אשר יראה הצדיק שלות רשעים שעל ידי כן היה חושש ונופל חתיתו עליו הנה תיקן בפסוק הקודם ועל מה שיראה ביסורי הצדיק בעה"ז ולא יאכילוהו לפחות פירות מעשיו בעה"ז ופירות תורתו לזה בא ויאמר אור זרוע כו' והוא מאמרנו על פסוק להנחיל אוהבי יש כו' לומר אל תשיתו לב אם תראו אוהבי משוללי טובה בעה"ז אפילו פירות מעשיהם כי הנה לא מבלתי היות מה ליתן להם שם אני נמנע מלתת להם טובה בעה"ז כי הנה להנחיל אוהבי יש ודאי מה להנחיל כי אם כונתי הוא כדי שואוצרותיהם אמלא שאוצרותיהם של העה"ב אמלא ע"י מה שאצרף הפירות עם הקרן ואעשה הכל אושר רוחני עד המלא האוצרות על אשר היה בם מקרן הזכיות וזה יאמר פה אור זרוע כו' לומר אור פירות טוב הצדיק זרוע לו כי כזורע כור תבואה ומצמחת ומתרבית עד מלאת אוצרות ממנה כן אור טובם של עה''ז אשר הוא מועט כי גשמי הוא זרוע לצדיק שמתגדל עד מלאת אוצרות ולישרי לב מקבלי יסורין ביושר לבב ובשמחה אצ"ל שזרוע להם פירותיהם כי אם גם שמחתם על היסורין ששמחים ביסורין מיושר לבם גם זכות השמחה זרוע להם להעשות אושר רוחני גדול נוסף על זכות תורה ומצות אשר להם:

לצדיק, לישרי לב. הצדיק הוא הכובש יצרו, והישר לב טבעו נוטה אל הטוב והוא ישמח כי אין לו מלחמה פנימית, ועי' למעלה (ל''ב י''א) :

אור - טעם זרוע - אם זרע מעט יקצור הרבה.

לצדיק. לצורך הצדיק יש אור זרוע ר״‎ל כמו הזורע דבר מה הנה יותר תוציא השדה ממה שזרע כן הרבה שכר מוכן לצדיק יותר מאלו קבל שכרו מיד:

אור זרוע לצדיק וכו'. אפשר במ"ש רבינו אפרים ז"ל דהקב"ה זורע התורה והוא על דרך שאמרו רז"ל בשוחר טוב דזורע המצות והרב מהר"ר יוסף דוד ז"ל הוכיח במישור על פי הדין דהפירות היוצאות מהמצות אינו חייב הקב"ה לתתם לבעלי המצות ע"ש וה"ה בפירות התורה ואמטו להכי אתא קרא לומר אור זרוע שזורע הקב"ה התורה שנקראת אור כמ"ש רבינו אפרים ז"ל בפסוק זה והגם דמן הדין אינו זוכה בפירות מ"מ בחסד ה' הוא לצדיק וזוכה בפירות. א"נ הצדיק אם מכוין בזיווגו לש"ש ואם זכה לאשה כשרה דגם היא מטהרת רעיוניה זוכים לזרע ברך ה' וז"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב איש ואשה שזכו שמחה שזכו לזרע קדש. א"נ במ"ש רב יוסף פרק היה נוטל בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה תורה אגוני מגנא אצולי מצלא וכבר כתבתי בכמה דוכתי דראיתי בילקוט כ"י על פרשיות המועדים דמייתי סברת רב יוסף בלשון שנו רבותינו וקאמר שם דדואג ואחיתופל לא הוו עסקי לשמה דהוא מאי דפריך רבא על רב יוסף בש"ס ומכח זה פליג ארב יוסף ובילקוט הנזכר משני שפיר גם כתבנו בכמה מקומות משם הרב החסיד מהר"ר אברהם הלוי ברוכים דמי שהוא עניו אין ס"מ שולט בו ומקרוב ראיתי שכן כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל ומהש"ס סוף פרק כיסוי הדם מוכח דישרים נקראים הענוים. וז"ש אור שהיא התורה זרוע לצדיק שלומד לשמה דתדיר הוא זרוע להצילו ולהגן עליו ולישרי לב שהם ענוים שמחה שהיא השכינה עמהם דהעניו מרכבה לשכינה ואין רשות לסט"א לשלוט בו. א"נ במ"ש דר' עקיבא יצא מסיסרא והקשה הרב מגן אברהם ז"ל בספר זית רענן משם גדול אחד דר' עקיבא ס"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד ממזר ובאמת שהיא קושיא חזקה ומה שתירץ הרב שם אינו מספיק. ואני בעניי ראיתי להרב מהר"י דוד ז"ל בספר צמח דוד שהביא משם רבינו האר"י ז"ל דנזדמנה שידה בין רגלי יעל ושכב עם השידה דוקא ויעל מחצה וחלפה רקתו להוציא ניצוצות הקדושה שבראשו ומאלו הניצוצות שבראשו יצא ר' עקיבא זהת"ד בקצור והני מילי קילורית לעין לישב הכתוב דכתיב בין רגליה כרע נפל שכב וארז"ל ז' בעילות וכו' וארז"ל בשמיכה שמי מעיד עליה שלא נגע בה ונראין הדברים סתרא"י נינהו ועל פי אמרי קדוש נחה שקטה האר"ש ואפשר לרמוז בין רגליה כרע נפל שכב הכונה בין רגליה כרע אבל נפל שכב שהי"ל נפילה שכב בגימטריא בשידה עם הכולל ועל פי מ"ש דמחצה וחלפה רקתו להוציא ניצוצי הקדושה שבראשו ומאלו הניצוצות יצא רבי עקיבא אנהירנהו לעיינין דאין הכונה שבא עליה ומשם יצא רבי עקיבא וכמו שנראה מדברי הרמ"ע ז"ל אלא מניצוצות שבראשו שהוציאה יעל והניצוצות עלו לשכינה ואח"כ באו דרך גבר ותנוח דעתנו בקושיא הנזכר. ועתה נבא לרמוז בקראין אוהבי ה' שנאו רע אוהבי ה' כגון יעל שנאו רע טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים כמ"ש ביבמות דף ק"ג על יעל ולא תסבור שבא עליה לז"א שנאו ר"ת שידה נזדמנה אצלו ושכב. שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם כגון נפש רבי עקיבא שהיה בסיסרא הקדוש ברוך הוא מצילם ומוציאם לאור ולא תסבור שבא סיסרא על יעל לז"א מיד רשעי"ם בגימטריא יעל בראשו עם הכולל דיעל הוציאה מראשו של סיסרא ניצוצי הקדושה ומשם יצא ר' עקיבא. וס"ת אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת ר' עקיבא כמשז"ל. וגם זרע לצדיק גימטריא בראשו עם ב' כוללים א"נ אור שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא ולישרי לב הענוים כאמור שמחה שבעבורם באה הגאולה כמ"ש לשאר עמו דמשים עצמו כשיריים. א"נ אור זרע אותיות עזר שהתורה נמשלה לאשה לצדיק והיא אשת חיל ברוחניות והיא עוזרת בכל ולישרי לב הענוים שמחה שמכוונים לאמת כמ"ש גבי ב"ה א"נ במאמר זהר כ"י דכל זיווג לשם שמים מוליד בג"ע ואח"כ רואים אותם ואומרים מי ילד לי את אלה וכו' וז"ש אור זרוע בגן עדן לצדיק ולישרי לב איש ואשה שזכו שמחה בראות ילדיהם:

ולישרי לב שמחה. האור והשמחה ויקצרוהו לעתיד בימות המשיח ואז תשמחו בו באמת כי ראו משפטיו הישרים:

ולישרי לב שמחה - זרועה. אם כן ישמחו הטעם כל השמחה הוא בשם.

ולישרי לב שמחה. לישרי לב זרוע שמחה וכפל הדבר במ״‎ש:

וזכר קדשו. הוא שמו:

ואם תאמרו במה ינוחמו הצדיקים סובלי יסורין בעולם הזה הלא הוא שמחו צדיקים בה' כי גם שכינתו בגלות כ"י וכאשר מרגלא בפומייהו דרז"ל האומרים שאומר הקב"ה אני לא שמחתי כביכול בעולמי ואתם תבקשו לשמוח בו וכן אמרו כי בזה יתנחם הצדיק סובל יסורין כי דיו לעבד להיות כרבו וזה יאמר שמחו צדיקים בה' כי במה שהוא יתברך גם הוא אין לו שמחה בעולמו שמחו בה' כי שמחה היא הדמות ליוצרכם או בה' בעולם העליון או לעתיד כאשר ישמח ה' במעשיו כי דיו לעבד להיות כרבו והודו למי שעשה זכר קדשו בכם וזהו והודו לזכר קדשו:

בה׳‎. במשענת ה׳‎:

שמחו צדיקים בה', כי הוא דבוק עמכם בדבקות אהבה, ועי"כ יעשה עמכם נסים ונפלאות בענין קדוש נעלה על הטבע, ואתם תודו לזכר קדשו, לא תודו על הנהגה טבעיית רק על זכר הנסים שהם בקדש למעלה מן הטבע:

לזכר. לזכרון שם קדשו:

להעלות נר תמיד. שיהא אורך לפני תמיד, אמר דוד אור זרוע לצדיק וגו' (תהלים צז יא).