Kommentar zu Tehillim 99:24

ירגזו עמים. מדבר במלחמת גוג ומגוג, ואז ירגזו עמים כענין שנאמר (זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה וגו':

ה'. למעלה אמר ה' מלך תגל הארץ ואמר למעלה ה' מלך אף תכון תבל בל תמוט, והנה אמר ירגזו עמים תנוט הארץ ואמת הוא הכל, כי ירגזו עמים ותנוט הארץ במפלת גוג מגוג ואחר כך תגל הארץ ותכון תבל בל תמוט כי לא תהיה עוד מלחמה בעולם: ואמר יושב הכרובים. שיחזיר שכינתו לציון בבית המקדש:

ה' מלך ירגזו עמים כו'. הנה במזמורים הקודמים הפליג משרע"ה בעל י"א מזמורים אלו לדבר על מלכותו יתברך ואמר כמה פעמים ה' מלך וב' פעמים אמר לפני ה' כי בא כו' שהוא לעתיד והוא להשרות שכינתו בבית המקדש בין ב' הכרובים וכל ענינים אלו לא אמרם כמדבר עם ישראל כי אם עם כל העמים והנה אין ספק כי אפי' באמור ה' מלך ירגזו עמים כי הלא כמו זר יחשב להם כי במי שאין בו שנוי הלא כמו זר נחשב איך נאמר שימלוך שיורה היות זמן משולל מלכות וזמן במלכות. ועוד כי יוצר הכל הוא והכל תחת רגליו ומה צורך אליו למלוך ביוצריו ובידו נפש כלם ואם על אמור ה' מלך ירגזו עמים מה יעשו באמור שהוא יושב הכרובים כי הלא תנוט הארץ שהיא תמיהא והרעשה יתירה מהרגזה הנז' כי הלא מאשר יאמרו למזמה ירעשו בשמוע כי ישב אלהים על הארץ ומה גם מי ששמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ישב במקום צר בארץ וז"א ה' מלך על זה ירגזו עמים כ"ש באמור ישב הכרובים כי מזה תנוט הארץ:

ירגזו. ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו (לעיל ד):

ה' מלך ירגזו עמים - מלת מלך, תשרת אחרת מלך יושב הכרובים.

ה׳‎ מלך. כאשר תתגלה מלכותו ירעדו העמים סביב ארץ ישראל:

ה' מלך, הנה עת יתגלה ה' במלוכה והנהגה זאת ירגזו עמים, כמ"ש שמעו עמים ירגזון, וע"י שהוא יושב כרובים תנוט הארץ, כי בצד הראשון בא ציור ה' כמלך יושב בשמים, כי מנהיג ע"י המערכת שבזה כסאו בשמים, ומסדר הנהגת השמים כפי הראוי להנהגה השגחיית בצד ובמשפט, אבל עתה יצייר כיושב בארץ ושוכן על הכרובים, שהוא ציור אל ההנהגה הנסיית שבא ע"י המלאכים משרתיו עושי רצונו, שהם בעלי כנפים שזה ציור הכרובים, ומצד זה תנוט הארץ מחרדת המלך הגדול השוכן בה:

תנוט. לשון נטיו רגלי:

תנוט הארץ - כמו: תרעש ואין חבר לו.

יושב. מלפני היושב על הכרובים שעל הארון תהיה הארץ נוטה לנפול ר״‎ל ליושבי הארץ תאחז חלחלה:

וטעם ירגזו עמים – הם הרשעים.

ה'. אז יהיה בציון גדול כי שם יתגדל על כל העמים בעשותו משפט ברשעים:

אך לא יבינו כי הנה מה שהוא יושב הכרובים כו' אינה קושיא כי הנה ה' בציון גדול כו' והוא כי אשר עולה על רוח המקשים איך ישב אלהים על הארץ הוא חשבם שגשמות הארץ מעכבת מבוא בה רוחניות ית' והן אמת כי במלאכי השרת יצדק ענינם כי על כן בבא המלאך אל העולם השפל מתלבש מכח העולם הלז התלבשות דק מעין העולם ובו מתראה לפני בני האדם כדמות איש אך אין זה רק למי שלא ברא את העולם שאין העולם משועבד אליו אך הוא יתברך שהעולם משועבד אליו לא יעצר כח לעכבו מהיותו יתב' בו בקדושת רוחניות מבלי יתלבש חלילה מעין העולם כמלאך הבא כי על כן לא נמנע מהיות גם העולם הגשמי הלז מעשה ידיו כמקרא שכתוב ויבשת ידיו יצרו ויהיה המצאו בארץ כבריאתו אותה וזה יהיה מאמר הכתוב ה' בציון שהיא ארץ גשמית אינו כמלאך שמתמעט מאיכות גדולתו כי מתלבש מעין העולם כי הוא יתב' בהיותו בציון הוא גדול באיכות גדולת רוחניות קדושתו בלי שנוי חלילה וגם כוון באמרו גדול שהוא בגדולתו על רכב אלהים וזהו ה' בציון גדול אך אמנה זה הוא לנו בני ישראל אך ורם הוא על כל העמים כי סברא שעל כל העמים הוא כי רם הוא יתברך כי על השמים בלבד הוא ולא על הארץ הלזו העכורה וזהו ורם הוא על כל העמים:

גדול ורם. עמ''ש למעלה (ל''ד ד') :

ה' - בעבור שהזכיר יושב הכרובים, הזכיר כי מעונתו בציון.

ה׳‎ בציון. ה׳‎ אשר מעונתו בציון הוא גדול ורם על הכל וממנו יחרדו:

ה', עתה החל לסדר שלש מדרגות אלה וההבדל שביניהם, ושיעור הכתובים, בעת אשר בציון גדול וכו' אז יודו שמך וכו', ובעת אשר עז מלך משפט אהב וכו', אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, ובעת אשר משה ואהרן בכהניו וכו' אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו לה' קדשו, חושב שלש מדרגות, א. בעת אשר ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים, ויש הבדל בין גדול ובין רם, הגדול מתפשט בכמות מלמעלה למטה, כמו עמוד הנצב בארץ וראשו בשמים, שכ"א ישיג ממנו כפי גדלו, שהננס יחזיק בתחתית העמוד והענק יחזיק באמצעו, ובציור הזה ימצא ה' בציון, שכ"א ישיג ממנו לפי שלימותו אם מעט ואם הרבה, והוא נמצא עם כל איש ישראל גם עם הקטן שבהם, אבל הדבר הרם, כמו כוכב בשמים, אין שום אדם יכול להשיג אותו ובדמיון הזה נמצא ה' אל העכו"ם, כמ"ש רם על כל גוים ה', שאומרים שהוא בלתי מושג כלל, ושאינו משגיח כלל בעולם השפל, עפ"ז יאמר בעת שה' רם על כל העמים והוא בעת שמסרם להנהגת המערכת ואינו מראה להם השגחתו כלל, רק שהוא גדול בציון, ששם הוא משגיח ומושל ממשל רב, אז. יודו רק שמך, אז לא יודו לו בעצמו רק לשמו, שההודאה לשמו מורה ששמעו שמעו למרחוק, ולא השיגו את עצמו, שכן אז לא ידעו מה' רק מה שהשיגו ממה שנתפרסם ממעשיו שעשה בציון, שע"י שמע השגחתו בציון יודו לאמר גדול ונורא קדוש הוא, שלשה התוארים האלה כוללים שלש הנהגות שידבר בהם בסימנים אלה, שם גדול מורה שהוא ראשית הסבות ואחריתם, וש נורא מורה שיוכל לערך המערכה ולשדדה שתסכים עם הנהגתו, ושם קדוש מורה שהוא מרומם על הנהגה הרגילה באמצעות הטבע רק יפליא פלאות בימינו ובזרוע קדשו באופן נשגב נסיי מרומם מחקי העוה"ז וסדריו:

יודו שמך. יודו את עז מלך האוהב משפט:

יודו. אז יודו כל העמים שמך כי גדול ונורא הוא:

כי הנה מה שיודו העמים שמך אשר הוא גדול ונורא הוא אמרם קדוש הוא והענין כי אלו היה יתברך על השמים כבודו ומשולל שייכות בארץ לא יראוהו אנשים ולא יפחדו ממנו כי תשולל השגחתו בהם באופן כי היה נקרא גדול באיכות אך לא נורא כי מוראו לא יהיה על בני העולם אך לפי האמת הוא גדול ונורא גדול הרוחניות וגם נורא מבני העולם שלא יעצרנו הגשם אשר לעולם מהמצא רוחניותו יתברך בו להשגיח ולהטיל מורא על עוברי רצונו אך הגוים לא יודו רק לומר קדוש הוא כלומר כי להיותו קדוש אין לו שייכות בעולם השפל כי רם הוא ועל השמים כבודו. ושיעור הכתוב כי העמים הנז' מה שיודו שמך אשר הוא באמת גדול ונורא אינו אלא אמרם קדוש הוא:

יודו - שב אל העמים ושמך שם העצם הנכבד הנגלה על יד משה לישראל, כי בכל הלשונות אין לשם שם כבוד, רק עם ישראל לבדם.

יודו שמך. כלם יודו לשמך כי גדול וגו׳‎:

יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. אפשר לומר במ"ש בזהר הקדוש גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו אימתי אקרי גדול כשהוא בעיר אלהינו. וז"ש יודו שמך מלכות דאז קב"ה גדול שהוא בבחינת גדלות והקב"ה נקרא גדול ונורא קדוש הוא שיש לו מוחין דאבא דאז יש זיווג בסוד אחותי בת אבי כמ"ש בזהר הקדוש ונקרא גדול וא"ש ההי"ב. ואפשר דבגאולה העתידה ב"ב שמו וכסאו יתברך יהיה שלם וזה רמז גדול ונורא קדוש הוא כי ה"ו אותיות השם וא' מהכסא שלמים הם:

ועז מלך. מוסב על מקרא העליון:

ועז מלך. אז יראה עוזו ושהוא מלך על הכל, ואז יכירו כי אתה אוהב המשפט וכי אתה כוננת כל במשרים ואתה הוא שעשית שמשפט ביעקב בהגלותך אותם בין העמים, ואתה הוא שעשית הצדקה ביעקב בהוציאך אותם מהגלות. ויש מפרשים הפסוק על משפטי התורה שנתן ליעקב כי כולם מישרים ואז יודו בם כל העמים:

ועז מלך וכו' הנה כתבנו כי על שני דברים יתחמץ לב העמים א' על אמור ה' מלך כי אין בו שינוי ואיך נאמר שמלך שיורה שהיה זמן משולל מלכות והוא שינוי ומה גם כי מאליו הוא היוצר הוא הבורא הוא הכל ומה יתחדש לו במלכו והשני הוא איך נאמר שהוא יושב הכרובים והנה על זאת השנית דסליק מניה כבר דבר ויישב הענין עתה בא למאי דפתח ביה ואמר ועז מלך משפט אהב כו' והוא לומר כי הן אמת כי לא יבצר מהיותו יתברך מאליו מולך בעולם אך הנה דרכו להתנהג בחסידות וגם כי יעשה משפט יצרפנה עם צדקה ויש זמן שלא יהיה רק משפט לבדו שהוא לעתיד בקום למשפט אלהים כי יבא לשפוט את הארץ. והנה ידוע כי תואר מלך הלא יאמר על מציאות משפט לבדו כי זה הוא עוז המתואר לכל מלך ועל כן על העתיד שיהיה משפט לבדו נתאר אותו בתואר מלך לומר על הזמן ההוא ה' מלך משא"כ עתה כי מתנהג בחסד ובצדקה עם המשפט עם שלא יבצר כי מלכותו עולם ועד וזה מאמר הכתוב ועוז מלך כו' לומר הנה עוז המתואר למלך שעליו יקרא מלך הוא היותו משפט אהב שהוא משפט לבדו כלומר ועל כן על זמן המיוחד למשפט נקרא מלך אליו יתברך לומר ה' מלך על העתיד משא"כ עד כה כי הנה אתה כוננת מישרים להתנהג בחסידות הנקרא מישרים כד"א ועשית הישר ואמרו רז"ל זו לפנים משורת הדין וכן בכל הימים אשר תעשה לנו משפט הוא משותף עם צדקה כי משפט וצדקה ביעקב אתה עשית ע"כ לא תארנו תואר מלך על מה שעד כה כ"א לעתיד לומר ה' מלך כמדובר:

ועז, כוננת מישרים. שכננת עז מלך על המישרים

ועז - עז וכבוד הוא למלך שהוא אוהב משפט.

ועוז מלך. העוז הוא למלך אשר אוהב המשפט:

אתה כוננת. בלא ה"א בסוף תיבה:

ועז מלך משפט אהב וכו'. אפשר דהכונה ועז מלך תוקף ועיקר המלך הוא משפט אהב דבזה יש יחוד קב"ה ושכינתיה ת"ת ומלכות כי המלך נאחז בשב"ח מלכות אוהב משפט הרומז לת"ת ועי"ז אתה כוננת משרים פנים בפנים והמשכת החסדים בסוד אתה כהן ואח"ז משפט ת"ת וצדקה מלכות ביעקב בעבור יעקב החקוק בכסא אתה עשית ליחדם. א"נ אפשר במ"ש לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא משבט לוי ויששכר וכתבו המפרשים דהמלך אפילו משאר שבטים מכוין אל האמת ועוד כתבו דמי שהוא עניו מכוין אל האמת ועוד כתבו דמי שעוסק בתורה וג"ח מכוין אל האמת זה תורף הדברים בקצור ולכל האמור יש להם ראיות מהש"ס. וז"ש ועז מלך דבהיותו מלך משפט אהב יש לו סגולה לכוין אל האמת וזהו עז מלך תוקפו ועיקרו. גם אתה כוננת לענוים שיכוונו אל האמת וזהו משרים שהם ענוים כמ"ש סוף פרק כיסוי הדם. ועוד משפט וצדקה מי שעוסק בתורה וג"ח אתה עשית שיכוונו אל האמת ולפנים פירשתי בעניותי בסגנון אחר בס"ד:

ועז, (מדרגה ב) בעת שכוננת עז מלך אשר משפט אהב על המישרים בעת שאינך רם על העמים בלתי משגיח, רק אתה דומה כשופט המנהיג הכל במשפט ע"פ הדין, ודומה כמלך האוהב משפט, שכנן עזו על המישרים שיתנהג הכל לפי חקות היושר, עד שהמערכה שהוא כסא ה' מכוננת על המישרים לפעול כפי היושר והצדק, כפי שכנן אותה המלך העליון האוהב משפט, זה יהיה בהנהגת העכו"ם שיתנהגו עפ"י המערכה, שבכ"ז יהיה הנהגת המערכה כפי הגמול והעונש, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית אולם ביעקב יהיה הנהגה אחרת מעולה ממנו, כי הם לא יתנהגו באמצעות המערכה רק אתה בעצמך עשית בו משפט וצדקה המשפט הוא מה שיתן כפי הגמול, והצדקה הוא מה שיתן כפי הצדקה העליונה שהיא תתן בחסד מצד צדקת אלהים יותר מן הראוי כפי המעשה, ובעת שיתנהג עם כלל העולם במישרים יתנהג עם יעקב במדרגה יותר גדולה שהיא הנהגה מורכבת ממשפט וצדקה, והיא הנהגה נסיית פלאיית לפי הגמול הפרטי שהוא המשפט, ולפי חסד אלהים באהבה מיוחדת שהיא הצדקה שיעשה להם נסים נסתרים, אז רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, שהגם שעתה מדבר עדיין מעת שאין ה' שוכן בארץ להנהיג הנהגה מיוחדת מאתו לבדו, רק יצוייר כאלו השמים כסאו, כי גם הנסים הם נסתרים ויורדים דרך השמים והטבע, בכ"ז הדום רגליו הוא בארץ, דהיינו סוף השגחתו הוא בארץ דרך השמים, ויערך הנהגת הכסא וישיבתו עליה שהיא הנהגת המערכת לפי הדום רגליו והצורך בארץ כפי מעשה וצורך התחתונים, ובזה תשתחוו להדום רגליו, שעכ"פ סוף מסובביו בארץ הם כפי השגחה הפרטיית, ושם הוא קדוש ונבדל ומנהיג כפי ההשגחה והפלא, שזה גדר הקדושה, (ואמר קדוש הוא בנסתר כי במדרגה זו עדיין קדושתו מעוטף ומכוסה במסך הטבע):

אתה כוננת מישרים. פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כ״ג:ד׳) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך ומי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא:

משפט וצדקה. עי' ישעיה נ''ט י''ז מש''ש :

וטעם אתה לבדך – או מאתך התחלה.

מישרים. התורה שהוא מישרים אתה כוננת:

וטעם מישרים – הם משפטי התורה וצדקתיה שנתנה על ידי שלוחיו והם - משה - בכהניו מלת כהן בכל המקרא משרת כהני ה' משרתי אלהינו, וכהנו לי, על כן אם אהרן היה הכהן הראש משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם, וענהו ככתוב: אקרא אל ה' וענהו מיד.

משפט וצדקה. משפטי התורה ודבריה המצודקים הנתונים ביעקב מעשה ידיך המה:

רוממו. יאמר כנגד כל ישראל וכנגד כל העמים רוממו ה' אלהינו בפיכם:

רוממו ה' כו' אחרי דברו נגד העמים אשר יאמרו למזמה באמרם כי רם ה' ועל השמים כבודו ולא בארץ אמר עתה לישראל אתם המאמינים כי לא ימנעהו יתברך הגשם של העולם הזה מלהשרות בו אל יעלה על רוחכם להרהר סלוקו מלמעלה כשהוא למטה או לחשוב שנוי חלילה מהבחינה אשר למטה מאשר ישנה למעלה כי הנה רוממו ה' אלהינו לומר הודו והאמינו כי רם הוא יתברך על השמים אך לא שבהיותו רם למעלה יעדר מלמטה חלילה כ"א והשתחוו להדם רגליו בבית המקדש הנקרא הדום רגליו כי קדוש הוא מה שלמעלה ומה שמתפשט למטה הכל קדוש יאמר לו וזהו קדוש הוא כי כאחת הוא למעלה ולמטה והכל בבחינת קדוש ורוחני עד אין קץ:

להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו הדום לרגליך (לקמן קי):

להדום רגליו. הוא בה״‎מ ואחז במשל כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבה״‎מ:

והשתחוו להדום רגליו. שהוא בית המקדש כי הוא קדוש ושמו קדוש, כי תראו הנביאים הראשונים שהיו קדושים בהשתחוותם והתפללם לפניו היה עונה אותם ה':

קדוש הוא. כי הוא קדוש וחלה הקדושה בהדום רגליו:

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו: א"ל הכי א"ר יוחנן זקנה קפצה עליו דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו רבש"ע שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי אמר הקב"ה היכי אעביד לימות שאול לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה היינו דכתיב ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי וכו':
(תענית ה ע"ב)

משה ואהרן. שהיו הכהנים הגדולים בכהניו וכן שמואל שהיה גדול בנביאים שהיו בזמנו שהנביאים הם קוראי שמו ואלה בכל עת שהיו קוראים אל ה' היה עונה אותם וזכר שמואל שהיה ממשפחת משה ואהרן ונביא כמו הם ואיפשר שהיה גדול בנבואה משאר הנביאים אחר משה וכן אמר אם יעמוד משה ושמואל לפני: ומה שאמר בכהניו. כי גם משה כהן היה והוא שמש בכהונה תחלה ששימש שבעת ימי המלואים:

והנה עדיין אפשר לומר כי גם שנודה כי הוא יתברך למעלה ולמטה כאחת הוא בבית המקדש הנקרא הדום רגליו שהוא נגד שער השמים מכון לשבתו יתברך נגד ב"ה של מעלה אך לא בשאר מקומות שבעולם הזה לז"א הנה אעידה לי עדים נאמנים והם משה ואהרן ולא שלא יש זולתם בשבטי ישראל שיהיה להם כן כ"א שאלו נתייחדו בכהניו וכן שמואל בקוראי שמו הנה שלש אלה היה להם כי בהיותם קוראים אל ה' והוא בעצמו יענם מיד שלא עלי די אמצעי:

[וטעם מישרים – הם משפטי התורה וצדקתיה שנתנה על ידי שלוחיו והם -] משה - בכהניו מלת כהן בכל המקרא משרת כהני ה' משרתי אלהינו, וכהנו לי, על כן אם אהרן היה הכהן הראש משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם, וענהו ככתוב: אקרא אל ה' וענהו מיד.

משה ואהרן. ר״‎ל ראו גודל קדושתו כי הלא משה ואהרן היו מהגדולים ומהמיוחדים בכהני ה׳‎ (כי גם משה היה כהן כי שמש בימי המלואים) ושמואל היה מהגדולים ומהמיוחדים בקוראי שמו:

בכהניו. הבי"ת בגעיא:

משה ואהרן וכו'. פירש בספר ארץ החיים דמשה רע"ה לא נטל משום אדם כמש"ה לא חמור אחד מהם נשאתי. ואהרן הכהן היה הולך לבתי ישראל לשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. ושתים זו הי"ל לשמואל שלא נטל כלום משום אדם והיה הולך ומסבב לדון דיניהם ולכן שקול כמשה ואהרן:

משה (מדרגה ג) אבל בעת שנמצאו משה ואהרן בין כהניו, ושמואל נמצא בין קוראי שמו, ר"ל בעת שישראל הם במדרגה כזאת שישרה שכינתו עליהם בדרך פלאיי, וימצא עם כהניו כמו שנמצא עם משה ואהרן, שידמו כהניו כמשה ואהרן בדיבוק אלוה עמהם, וקוראי שמו ידמו כשמואל ומפרש כמו שענה לשמואל בעת קרא אליו וינוסס נס להתנוסס (כמש"ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) כן קוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם, וכמו שדבר עם משה ואהרן בעמוד הענן כמ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כן בעמוד ענן ידבר אליהם, וכמו שלמשה ואהרן נתן תורה ומצות כן הם שמרו עדיותיו וחק נתן למו, עד שנראה לכל כי ה' אלהינו אתה עניתם, לא ע"י שליח ואמצעי, אל נושא, כי בעת ינהיג ה' בהנהגה המופלאה הלזו כמו שהתנהג בדורו של משה, אז יעניש על החטא תיכף, כמו שהיה בדור המדבר, וגם יסלח להחוטא תיכף, כי כ"ז שתהיה הנהגה בהשגחה נסתרת יצויר שלא יעניש תיכף בשאין הטבע מסכים לזה, וכן לא יסלח להחוטא תיכף כמ"ש הנה אנכי שולח מלאך וכו' כי לא ישא לפשעיכם, לא כן המונהג בהשגחה הנסיית ע"י ה' בעצמו, יעניש תיכף ויסלח תיכף, כמ"ש רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם כאב לבנו שיענישוהו תיכף במריו ויסלח לו תיכף, וז"ש אל נושא היית להם וגם ונוקם על עלילותם שע"י שיענישהו תיכף יכופר העון תיכף:

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו: ונתתה לאמתך זרע אנשים מאי זרע אנשים אמר רב גברא בגוברין ושמואל אמר זרע שמושח שני אנשים ומאן אינון שאול ודוד ורבי יוחנן אמר זרע ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וכו':
(ברכות לא ע"ב)

קוראים אל ה'. האל"ף נחה וכן חוטאים אל ה':

קוראים. הם היו קוראים לה׳‎ והוא היה עונה להם:

קראים. האלף נחה וכן חטאים לה' שמואל א' יד:

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו: ת"ר למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתח כמשמעו ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים וכו':
(ראש השנה כה ע"א)

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו: ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מאי ואומר וכי תימא לדורות הוא דכתיב ואומר משה ואהרן בכהניו וכו':
(זבחים קב ע"א)

בעמוד ענן ידבר אליהם. אף עם שמואל וזה הוא שנאמר (שמואל א ט׳:י״א-י״ב) היש בזה הרואה ותעננה אותם ותאמרנה יש, ראו הענן קשור על פתחו, כד"א ויש אשר יהיה הענן (במדבר י׳:י״א):

בעמוד. טעמו על משה ואהרן:

ושמא תאמר הנה בשמואל ניחא שנאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ומיד בקראו נענה לעיני כל ישראל וכן משה אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ויהי כן אך אהרן היכן הוא על כן אמר לא אמרתי באהרן בהיותו לבדו כ"א בהיותו עם משה ואז היה יותר מבלי יקראו שהוא כי בעמוד ענן ידבר אליהם יחד בעצמו יתברך כמפורש בכתובים והוא כאשר דברו אהרן ומרים במשה נאמר להם יחד בעמוד ענן צאו שלשתכם וכו' ואלו היתה שכינה על השמים ולא על הארץ איך ענם מיד אם לא ישגיח בעולם השפל אך הוי אומר כי מלא כל הארץ כבודו והיה זה שלא במקדש הנקרא הדום רגליו כ"א במקומות רחוקים מהקדושה ושמא תאמר למה לא יעשה כן לכל כ"א לאלו לז"א שמרו עדותיו יתברך וחק נתן למו והוא כי אין איש ישראל בא אל העוה"ז שלא יהיה לו חק מוגבל אל כל השגת השלמות הראוי לו לפי בחינת נפשו אלא שמי שיעשנו בפעם הראשונה לא יגולגל עוד כ"א ינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין ומי שלא ישלים חוקו יתגלגל עד ישלימנו ואמר כי כל א' משלשתן שמרו עדותיו יתברך וגם החק שנתן למו כי כל א' אשר הושם לו חק מאתו יתברך שמרו ועשאו שהוא תכלית השלמות ועכ"ז הוצרך עמוד ענן אך הוא על גודל קדושתו יתברך גם על הארץ הלזו כמדובר ואמרו חק הוא כד"א חק עולם ולא יעברנהו שהוא לשון גבול וכן אשלים חוקי:

עדותיו. הם מצות שבאו להעיד על מעשה ה' והשגחתו, וחק הם מצות שאין להם טעם

בעמוד ענן, אליהם - ישוב אל משה ואהרן ואין שמואל עמהם, כמו וישם דמי מלחמה בשלום, שב אל יואב לבדו ולא עמשא וכמוהו רבים. וטעם לאמר על משה ואהרן שהם שומרי עדותיו, בעבור היותם אמצעיים בין השם ובין ישראל והעדות והחקים שנתן להם השם שמרום לאמרם כן לישראל ולא יוסיפו ולא יגרעו וזה הוא שבחם, כי אין צורך לזכור עליהם ששמרו התורה.

בעמוד ענן. עם עמוד הענן בא ודבר עליהם על אשר שמרו עדותיו והחוק אשר נתן להם:

ידבר אליהם. ביו"ד כי לא נמנה עם החסרים בספר כתובים:

שמרו עדתיו וחק נתן למו. וחוק אשר נתן למו:

שמרו עדותיו וחוק נתן למו. משה ואהרן שמרו העדות והחוקים שנתן להם שיאמרו לישראל, שמרו אותם לאמר לישראל בלי תוספת וגרעון וכן מה שצוה לאהרן במשמרת הכהונה, וכן שמואל שמר עדותיו והורם לישראל והשיבם לדרך טובה כמו שכתוב ויעבדו את ה' לבדו:

רוממו - בבואכם אל המקדש.

והשתחוו להדום רגליו - לנגד מקום הארון כי מקום הדומו קדוש הוא, או שב אל השם הנכבד ככתוב בסוף המזמור.

משה בעמוד - פירשתיו.

אל נושא. עון ישראל:

ה'. כשהיו מתפללים על ישראל עניתם ונשאת לישראל בעבורם:

ואם יאמר אולי העונה אותם היה מלאך אך הוא יתברך רם הוא ועל השמים כבודו לז"א לא כן הוא כי אם ה' אלהינו אתה עניתם בעצמך והראיה כי במה שעניתם היית אל נושא להם כלומר בשבילם לישראל כאמרו סלחתי כדברך וכיוצא בזה והנה אם היה מלאך הדובר בם לא היה יכול למחול כי לא ישא לפשעכם כתיב כי אין כח ביד מלאך לישא מה שחוטאים לרבו ית' א"כ ודאי שאתה בעצמך עניתם וכן ראיה כי בכלל מענה שהיה עונה אותם היה נוקם על עלילותם כענין אם בריאה יברא ה' ומיד נענה בעשות נקמת ה' על עלילותם וכן בשמואל כאמרו אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר כו' שהיה סימן קללה על קציר חטים ודרך נקימה על עלילותם ענהו ה' מיד משא"כ במלאך לעשות אך הוי אומר כי ה' היה העונה אותם וזהו אתה עניתם כו' ונוקם כו' וכל זה היה חוץ לביהמ"ק:

עלילותם. מעשיהם כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב):

ה' אלהינו אתה עניתם - משה ואהרן בנפלם על פניהם ודבר הקטרת היית להם, כי בעבורם נשאת לישראל.

אתה עניתם. אם כי אתה ענית להם בכל עת קראם ובעבורם היית נושא עון ישראל ועכ״‎ז נוקם היית על מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים:

היית להם. בשבילם:

להם. פירושו עבורם:

ונוקם על עלילותם - בדבר השרופים והבלועים.

ונוקם. היית על עלילותם, משה ואהרן (שם כ) שמעו נא המורים, שמואל על שלא הדריך בניו בדרך טובה מת בחור:

ונוקם על עלילותם. על העלילות שעשו להם קרח וכל עדתו:

כי קדוש ה' אלהינו. על אשר הוא מדקדק עם הצדיקים הוא מקודש בעולם, וכן הוא אומר (שמות כ״ט:מ״ג) ונקדש בכבודי, במכובדי:

רוממו. כשתראו מה שהוא עושה לאוהביו:

נמצא כלל הדברים כי הראוי הוא לומר רוממו ה' אלהינו כלומר רוממוהו ואמרו כי רם ה' על השמים עד אין קץ הוא ועם כל זה לא יבצר מעל הארץ כי אם והשתחוו ולא בלבד בבית המקדש הנקרא הדום רגליו כמו שאמרתי למעלה כ"א להר קדשו גם שלא יהיה בית המקדש כאשר למדנו ממשה ואהרן ושמואל כי הנה קדוש ה' אלהינו בהחלט בכל מקום ולא יעצרנו הגשם של הארץ גם בהר שאין שם בית:

רוממו - בצאתם מן המקדש והשתחוו אל הר קדשו בנראה, רק באמונת הלב הוא לשם הנכבד.

רוממו. לזה רוממו וגו׳‎:

רוממו. המ"ם בשוא לבדו וכן חברו שבמזמור:

רוממו, אז דומה ה' כשוכן ביניהם וכאלו דירתו בהר קדשו למטה, לא בשמים והארץ הדום רגליו, רק רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי שם ה' שוכן וקדוש ה' אלהינו בתוכנו, וע"ז לא אמר קדוש הוא, כי הוא אלהינו ונמצא בינינו:

והשתחוו להר קדשו. הוא הר המוריה שבו בית המקדש כי הוא קדוש ומקומו קדוש וכשיראו הבית לא יראו אלא מי שצוה על בית ובחר בו וכשישתחוו אל קיר הבית לא ישתחוו אלא למי שקדש הבית וישימו מגמתם לזכור האל ולעורר הלב אליו:

(ו) ואם באנו לשים לב אל אומרו ושמואל בקוראי שמו מה ענין קוראי שמו ולמה מזכירם. ועוד כי גם משה ואהרן בקוראי שמו ראוי לכוללם ואפשר יובן במה שאמרו בגמרא שאמר אליהו ז"ל שאם היו ג' האבות מתפללים יחד לא היו צריכים שאלה כי אם בהזכיר שבחיו של מקום היו נענים ואמרו לו יש כיוצא בהם בעולם הזה אמר הן ומי הם ר' חייא ובניו אז העמידום להתפלל יחד אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא באו לומר מחיה מתים רגש עלמא וכו' וענין זה יאמר פה אם משה או אהרן יתחבר בכהניו שהם אלעזר ואיתמר שהם ג' או שמואל עם ב' קוראי שמו שבדורו לא היו צריכים שאלה כ"א שמיד בהיותם קוראים אל ה' בלבד שהוא בשלש ראשונות שהם כקוראים בלבד אל ה' והוא יענם או יכוין שאפילו לא יצטרכו לספר שבחיו מוריד הגשם וכיוצא כי אם בקראם בלבד אל ה' באמור ברוך אתה ה' מיד יענם בכל ענין התפלה והדרך הראשון נכון מדובר:

להר קדשו. הוא בה״‎מ של הר המוריה:

והשתחוו. הוא"ו בגעיא:

ה' מלך ירגזו עמים. היינו כשרצון הש"י לגלות כבוד מלכותו להושיע את ישראל באשר הוא מלכם והם עמו, אז האומות מרגישים ומתמלאים רגזה וחלחלה על ישראל וגוזרין עליהם גזירות.