Kommentar zu Tehillim יא:9

איך תאמרו לנפשי נודי וגו'. זהו דוגמת כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' (שמואל א כ״ו:י״ט) שגרשוהו מארץ לחוצה לארץ וכאן הוא אומר בה' חסיתי, שיחזירני להסתפח בנחלתי איך תאמרו אתם טורדים לנפשי נודי הרכם עבור הר שלכם אתה צפור הנודד שכל אדם המיטלטל נמשל לצפור הנודדת מן קינה כדכתי' כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו (משלי כ״ז:ח׳) שנדד קינך שטרדנוך מכל ההר כצפור הנודדת, נודו כתיב שהוא נדרש אף בישראל שהאומות אומרים להם כן:

למנצח לדוד ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו נודו כתיב ונודי קרי. הכתיב כנגד הגוף והנפש, כלומר: כי אמרו שונאיו עליו, כי גופו יאבד, שימית אותו שאול, ונפשו גם כן, שהיו אומרים עליו שהוא רשע, ונפשו תאבד ותנוד, על דרך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א כה כט); וקרי הוא על נפשו, כי היא המנהגת הגוף.

למנצח כו'. גם זה ידבר על ענין הגלות והוא על פרטות צרה הגדולה שבגדולות הלא היא בגזרות אשר עמדו עלינו להמיר כבודנו חלילה כמפורסם בספרי האף והחמה אשר ניתכה עלינו בגליותינו ומה גם על גלות יון שנתנו עיניהם להשמיד על התורה ועל העבודה כמאמר רז"ל שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וכן בענין חנה ושבעה בניה וכמה רבבות נהרגו למשחית על דבר כבוד שמו יתב' ועל זה אומרת רוח הקדש כאלו ישראל העומדים נגד הבאים להעבירם על דת כאלו הם המדברים ואומרים כלם כאחד בה' וכו' והוא כי הנה הטענה שבה היו באים עלינו היתה באמרם אל נפשנו נודי כי תסע מעל אלהיה כי האלהים אשר היה חזק כהר לעזרנו כבר כצפור נודדת מקנה פרח ונסתלק מעלינו בהחלט וטרם ישימו מצח לעומתם לבטל טענתם היו פותחים פיהם אל ה' ואומרים אליו בך ה' חסיתי להתריס נגדם ומתחילים נגדם ואומרים איך תאמרו לנפשי נודי משרשך שהוא בהמיר כבודה בטענת אמור כי הרכם ה' צפור הוא לומר ידמה לצפור הנודדת מקנה כן עקר דירתו והשגחתו מהארץ הלזו הנשמה בהחלט וענין התמיהא כי אלו אל הגוף שעליו ימשלו היו אומרים היה מקום לדבר כי זה מאמר האויב תמיר כבודך שהוא איבוד הנפש או תהרג שהוא איבוד הגוף כי הלא כל הרעה אשר ביד האויב לעשות אינו כי אם לגוף כי יאמר ישראל הרגני נא הרוג את גופי ואל אראה ברעת נפשי להמיר טוב ברעה כי לא תמשול רק בגופי והוא מאמר חנניה מישאל ועזריה לא חשחין אנחנא על דנא פתגם כו' שהוא על זה הנוגע אל הנפש פתגם להתבותך וכן הכיר נבוכדנצר באחרונה באמרו ויהבו גשמהון כו' לומר כי עשו בחכמה שלא שמו מנגד כי אם גשמהון שהם הגופים אך לא הנפש כי בה הם משלו ולא המלך וזה מאמר המשורר על אשר יבקשו נפשו להמיר כבודה הנה על הגוף יתכן תמשלו אך איך תאמרו לנפשי נודי כו' כי על הנפש מי יוכל למשול כי אין המלך יכול עליה כ"א על הגוף כי גם בהמית את עוברי רצונו את הגוף הם ממיתים ולא את הנפש ואיך תאמרו לנפשי כו' ואם נאמר כי דוד על נפשו ידבר והיא כי היא העתידה לגאול את ישראל שהוא המלך המשיח ועל המדברים נגדה על מה שאחר החרבן אומר דוד מעתה הנה בך ה' העתיד להיות שלם בארבע אותיותיך חסיתי כי אגבך תושיענו כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל וזהו בך ה' חסיתי איך תאמרו אויבי ישראל לנפשי נודי נעה ונדה כי אין תקומה תשובי לנוח במלכות בישועה כי הרכם היא שכינה שהיא מעוזכם אינה למטה בארץ שעליה תבטחו שבצאת מהגלות תצאו אתה כי הלא הרכם הפורח כצפור כי כך עלתה ונסתלקה עד עולם:

נודי. שם, נוד שלי על הרכם, כנוד צפור :

למנצח, איך תאמרו - טעם איך תאמרו לנכח שונאיו הרשעים ולהם ידבר.

לנפשי. איך תאמרו על נפשי הר שלכם הוא נד כצפור ר״‎ל מלך ישראל הוא נד מפני שאול כצפור הזה הנודד וסופו לפול ברשת וכן יהיה סופו ליפול ביד שאול ואמר איך תאמרו כן הלא בה׳‎ חסיתי וכל יכול להצילני:

נודו. נודי קרי ויש בו דרש באגדת תילים והמלה מלעיל בשקל קומי שובי והכתיב ראיי' על הקרי ובס"ס אין בהם רביע לא בדל"ת ולא בנו"ן ובספרים כ"י שיש בהם רביע הוא בנו"ן:

למנצח לדוד בה' חסיתי. כלומר אני דבק בה' דכתיב וה' עמו ואמרו רז"ל אפשר שכינה עמו והוא בא לידי חטא וז"ש איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור הר שלכם צפור נדדו כמשז"ל והלוא בה' חסיתי ואין חטא בא על ידי כך פירשו המפרשים ואפשר ונבין כי לנפשי נודי הכתיב נודו וקרי נודי. כי הנה אמרו רז"ל אי רישא דעמא זכאה כ"ע זכאין וידיעת ההפכים אחת היא וז"ש איך תאמרו לנפשי נודי וזה גורם דכיון דרישא לאו זכאה נודו כלכם. ואפשר דבהיות דשונאי דוד הע"ה היו אומרים שבא מרות המואביה ואמרו בזהר הקדוש דנקראת רות שהוא תור כי היא צפור טהור. והם היו לועגים על דוד שבא מרות ומפני זה היו אומרים הרכם צפור הר שלכם המלך בא מרות שהיא צפור תור ואומרים אתם שהם שתי פרידות טובות אך הוא צפור מבלק בן צפור. ולכן היו אומרים נודי הרכם צפור שנפש הר שלכם הבא מצפור רות תור ובלק בן צפור תנוד על דרך יקלענה בתוך כף הקלע כמו שפירש רד"ק ז"ל. ועל זה היה אומר ברוח הקדש איך תאמרו לנפשי נודי. כי הנה הרשעים בעלי לה"ר ידרכון קשת כוננו חצם חץ שחוט לשונם לירות במו אופל לישרי לב שהם ענוים כמ"ש פרק כיסוי הדם יכול יגיס דעתו ת"ל משרים. ורוח הקדש מלתו על לשונו ההוא אמר לישרי לב שהוא עניו ועשה היצה"ר טוב וז"ש לישרי ל"ב. ואיך יתכן מי שהוא עניו וה' עמו ועוסק בתורה תמיד לבא לידי חטא. כי השתות יהרסון כלומר אם ח"ו יסודי התורה להיות עניו ועוסק בתורה ודבק בו יתברך יהרסון ולא יצילו מחטא. צדיק מה פעל במעשיו הטובים. והאמת הוא ה' בהיכל קדשו שהיא השכינה והעניו מרכבה לשכינה. ה' בשמים כסאו. ואצל האורות כביכול אוצר הנשמות עיניו יחזו כל דרכי ומסילות הנשמה שבהם בא השפע לחלק הנשמה שבגוף האדם עפעפיו יבחנו בני אדם. ומה שבא הענין באופן זה היינו טעמא ה' צדיק יבחן. ועל כן ימטר על רשעים פחים שהם מפליגים לדבר לה"ר וכו' כי צדיק ה' צדקות אהב ואינו מקפח אפילו שיחה קלה וכ"ש העוסק בתורה ומתכשר בעבודתו ללמוד לשמה ומקיים מצות כסדרן והלכתן ודאי ישר הקב"ה כביכול יחזו פנימו של צדיקים. ועד"ה צדיק יסוד צדקות לאה ורחל יחזו גימטריא א"ל המשכת החסדים פנימו פב"פ וא"ש ההי"ב:

הרכם איך תאמרו לה שתנוד מהרכם שבאה להמלט שם בהר שלכם? והרכם כמו מהרכם. וכן אלחנן בן דודו בית לחם (שם ב כג כד) כמו מבית לחם; עד יקם גוי איביו (יהושע י יג) כמו מאויביו. ואמר זה כנגד אויביו המגידים לשאול מקומו שהיה חושב להמלט באותו המקום, והם היו מגלים לשאול כמו שאמר ויגד לשאול כי בא דוד קעילה (שמואל א כג ז). ופרוש

הרכם - הר שלכם.

צפור: כצפור הנודדת מקן אל קן ומהר אל הר. וחסר כ"ף השמוש, כמו גור אריה יהודה (בראשית מט ט); יששכר חמר גרם (שם יד) והדומים להם. ואמר דוד כנגד השונאים המגלים אותו: ביי' חסיתי מכל מקום. אף על פי שאני בורח ביי' חסיתי שיושיעני; אבל אתם איך תאמרו לנפשי שתנוד?

וצפור - חסר כ"ף, כמו: ויקרא אריה על מצפה ה' כי הוא כאריה, כי השם הוא הקורא והעד היות על מצפה בשלש נקודות, כי איננו סמוך, כי הטעם תאמרו לנפשי נודי מעצמך אל הר שלנו, כי את כצפור והנה הקשת דרוכה במו אפל.

כי הנה הרשעים. דואג ודלטורי הדור המטילין איבה ביני ובין שאול:

כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים: חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי וכו':
(סנהדרין כו ע"א)

כי הנה הרשעים ידרכון קשת כמו שאתם מגלים עלי כן יגלו עלי האחרים שתנוס אליהם כי כן דרך הרשעים לדרוך קשת

כי הנה הרשעים כו'. אמר מאין יצא להם שעזב ה' את הארץ ואמר כי הנה הרשעים קרה להם כדורך קשת ואח"כ כונן החץ על היתר לירות אלא שלא הגיע החץ אל הלב אשר בקשו להמית כי היה באפל וחשך ולא נעשית עצתם והוא כי ההקדמה וההנחה להוציא ממנה תולדה ונפקותא היא נמשלת לקשת והנפקותא נמשלת לחץ היוצא מהקשת והמור' בנפש בהאמין התולדה ההיא הוא נמשל אל אשר ירה יירה חץ שנון וימיתנו אלא שבהיות באופל לא יתיישר נגדו ולא ימיתנו והוא כי לומר הרכם צפור הקדימו תחלה הקדמה וכוננו חצם זה על יתר והנחת ההקדמה לירות ולהמית בסברא זו:

יתר. חבל הקשת כמו שבעה יתרים (שופטים ט״ז, ה):

כי הנה. ר״‎ל ואם תחשובו שעזבני ה׳‎ בעבור עון הריגת כהני נוב כי הלא הנה הרשעים דרכו קשת וכו׳‎ והוא משל הלה״‎ר שאמר דואג לשאול על כהני נוב:

כי הנה הרשעים ידרכון קשת, וגם כוננו את חציהם על יתר לירות לישרי לב במו אפל, שאורבים על הישרים באופל להכותם נפש, וחציהם מכוננים, וגם יצליחו במעשיהם:

ידרכון. לשון דריכה נופל בקשת שכשהוא חזק צריך ליתן רגלו עליו כשרוצה לנטותו:

כוננו חצם על יתר ולכונן חצם על יתר הקשת.

לירות. להשליך כמו ירה בים (שמות ט״ו):

לירות. את החצים:

קשת. לשונם ידרכו קשתם שקר:

לירות במו אפל כלומר בהסתר.

במו. כמו בתוך:

במו אופל. ר״‎ל בהסתר:

כוננו חצם על יתר. הקשת קורד"א דאר"ק בלעז:

לישרי לב: כמוני היום שאין בי עון. ואמר לירות ואינם יורים, כי אינם מועילים מעשיהם ומחשבותם כי ביי' חסיתי. והדרש (בקצת שנוי לשון שוחר טוב במקומו) מפרש הענין הזה על ישראל. בשעה שגלו ישראל היו אמות העולם שמחים עליהם להגלותם ממקומם. נודי אין כתיב כאן אלא נודו כלפי מעלה וכלפי מטה. כלפי מעלה: כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו (משלי כז ח); ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו ג) יי' איש מלחמה, ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד. כלפי מטה: ישראל. כי הנה הרשעים, ידרכון קשת כוננו חצם על יתר. ר' ברכיה בשם רבי אבא אמר: זה שבנא ויואח. מה עשו? כתבו אגרת והכוה בחץ ופשטוה לסנחריב בעד החלון, וכתוב בה: כל ישראל מבקשים להשלים לך; וישעיה וחזקיה אין מניחים אותם. לירות במו אופל לישרי לב לשבר שני ישרי לב חזקיה וישעיה.

אופל. חשך:

לישרי לב. על כהני נוב:

לירות. אהגיט"ר בלעז:

במו אפל. במסתר:

לישרי לב. דוד וכהני נוב:

כי השתות יהרסון. על ידכם נהרגו כהני ה' הצדיקים שהם שתות של עולם:

כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן: אמר רבי אלעזר שבנא בעל הנאה היה כתיב הכא לך בא אל הסוכן הזה וכתיב התם ותהי לו סוכנת (ואומר) כי השתות יהרסון וכו':
(סנהדרין כו ע"א)

כי השתות יהרסון מה אם הצדיקים שהשתיתו עולמך, ומה אבן שתיה שממנה הושתת העולם עמדו הרשעים ופגרו אותה

ופירש הנמשל ואמר כי הקשת אשר דרכו הוא אומרו כי השתות יהרסון כו' והוא אמרם הנה אשר שלטנו בעמו יש טענה שהיה על כי חטאו לו אך הבית המקדש וציון וירושלים מה חטאו כי לא די שהיינו מרקדים בהיכלו כי אם השתות יהרסון עד היסוד צדיק הוא צדיקו של עולם מה פעל לנו על הרוס השתות שלא חטאו הנה זאת היא הקשת דרוכה והחץ אשר כוננו עליו היא הנפקותא הוא אמרם הרכם צפור כי אין זה כי אם כי עזב ה' את הארץ ובחץ הזה בקשו לירות והוא במו אופל כי חשכה להם מלהתיישר חצם בלבנו כי אנו ישרי לב לא נטה ימין ושמאל את לבנו מאמונתנו:

השתות. היסודות כמו והיו שתותיה מדוכאים (ישעיה י״ט):

השתות. היסודות :

כי השתות - מצודות, כמו: והיו שתותיה מדוכאים. ויש אומרים: יסודות, כמו וחשופי שת והעד יהרסון וזה רמז לעצות שהם כמו יסודות.

כי השתות. הרשעים הללו הרסו יסוד העולם הם כהני נוב צדיקי יסודי עולם צדיק מה פעל על עצמו אמר דוד הלא אני צדיק בזה ומה פעלתי אני הלא לא עשיתי מאומה:

כי השתות יהרסון, שמהרסין יסודות העולם, שמאבדים צדיקים יסודי עולם ומחריבים יסודי הקיבוץ המדיני ושלומם, ובכל זאת, צדיק מה פעל, אחר שה' הוא הצדיק היה ראוי שיפעל פעולה השגחיית לענוש את הרשעים ולהגן על הצדיקים, שזה ראוי שיפעל מצד הצדק והמשפט, ומדוע לא פעל מאומה? ע"כ שאינו משגיח, (וזה כטענות איוב שטען כן להכחיש את ההשגחה), זאת טענת בני דורו, מתחיל להשיב על טענותיהם. ה', דלתות הכתוב מקבילות, [ה' בהיכל קדשו עיניו יחזו [בני אדם, ה' בשמים כסאו עפעפיו יבחנו בני אדם, ר"ל שאנחנו רואים שהשגחת ה' בעולמו ושכרו ועונשו, היא לפעמים גלויה ופעמים צפונה, שמצד אחד יראה המשכיל ויצייר לעצמו שה' יושב בהיכל קדשו בבהמ"ק למטה, כמלך היושב בין בני עמו שופט ודן ומשגיח על מעשיהם, ובצד אחר יתדמה אל ההמון כי בשמים כסאו, שסלק השגחתו מן הארץ וישם כסא הנהגתו בשמים, כאלו מסר ההנהגה אל השמים והמערכת שעל ידם מנהיג עולמו לא ע"י ההשגחה, ומבאר שבאמת ה' הוא בהיכל קדשו ועיניו יחזו וישגיחו השגחה פרטית, ומה שנראה מצד אחר כי בשמים כסאו ושהוא מעצים את עיניו ובלתי משגיח, הוא מפני כי עפעפיו יבחנו בני אדם, [העפעפים הם הסוגרים את העינים, והוא ציון אל סילוק ההשגחה שאז דומה כאילו עיניו סגורים ע"י העפעפים לבל יראה את הנעשה בארץ] מה שמעצים עיניו מלהשגיח, הוא כי עי"ז יבחנו בני אדם ויצא לאור מעשה הצדיקים אם עובדים לשמו, ועי"כ מלא לב הרשעים לעשות רע, ומפרש ה' צדיק יבחן ה' מעלים השגחתו שעי"כ יבחן את הצדיק אם עובדו מאהבה מבלי פניה חיצונית, שע"י שהצדיק נרדף מן הרשע ובכ"ז לא מט מצדקתו יבחן שעובד מאהבה, והגם שע"י שהשגחת ה' נעלמת עי"כ מלא לב בני אדם לעשות רע, את הרשע והאוהב חמס שנאה נפשו, וע"כ מניחו ברשעתו ואינו מעניש אותו עד שיתמלא סאתו, ואז ימטר על רשעים פחים אש וגפרית והעונש הזה יהיה מנת כוסם, המנה שהכינו הם לעצמם, ר"ל שאם היתה ההשגחה גלויה והיה מענישו תכף היה מתירא מלהרשיע ואין כאן בחינה להרשע, ב. שלא היה יכול להענישו בעונש גדול פחים אש וגפרית, לכן מאריך לו עד שיתמלא סאתו ויאבידנו אם בעוה"ז או שר"ל פחים אש וגפרית בגיהנם, כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:

צדיק מה פעל. דוד שלא חטא מה פעל בכל זאת אתם תשאו עון ולא אני:

צדיק מה פעל: מה פעלה פעלת לפעלי מצות?! (קצור משוחר טוב במקומו). כי השתות יהרסון השתות הם היסודות כמו והיו שתתיה מדכאים (ישעיהו יט י) וחשופי שת (שם כ ד). או פרושו: רשתות ומצודות; ויהיה זה או זה משל על המחשבות והעצות. צדיק מה פעל: כי מחשבות הרשעים יהרסון ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות, והצדיק יהיה לו מה שפעל כלומר יגמלהו יי' כצדקו.

וטעם צדיק מה פעל – כי זה פעל אלהים אל תתרעמו על הצדיק, על כן אחריו ה' בהיכל קדשו - הוא השמים.

עיניו יחזו - כנגד לירות במו אפל.

ה' בהיכל קדשו. הרואה ובוחן מעשיהם ואע"פ שבשמים כסאו גבוה עיניו יחזו אתכם בארץ:

יהוה בהיכל קדשו היכל קדשו הם השמים.

ה' כו' הנה זאת תשובתנו כי הנה בין עודנו יתב' פה בהיכל קדשו בבית המקדש של מטה בין כאשר נסחלק השמימה לא זז מהשגיח בפרטים עד חדרי בטן וז"א וה' בין עודנו בהיכל קדשו בין כאשר בשמים כסאו עיניו יחזו כו' וכפל ואמר עיניו יחזו עפעפיו יבחנו כי על אומרו ה' בהיכל קדשו שהוא בהיותו בהיכל קדשו שיש לו דירה בתחתונים ופה הוא עיקר שכינה אמר עיניו יחזו ועל אומרו ה' בשמים שעיקר שכינה שהיא כסאו עלתה לשמים שהיא שכינה בעת החרבן וידמה קצת לישן שסובל שגוים מרקדים בהיכלו הנה גם אז עפעפיו שהם כחות שכינה המתפשטים בעולם בכל מקום לפי כבודו גם הם יבחנו בני אדם ושמא תאמרו אם כן איפה שעיניו יחזו איך עפעפיו יבחנו וינסה בני אדם כאברהם שנאמר בו והאלהים נסה את אברהם כי מאשר ינסה יראה כמסכל מה שבלבו ועל כן יהי להם פתחון פה לומר כי בימי אברהם ויצחק היתה שכינה למעלה מהארץ כארז"ל שאברהם הורידו מרקיע שביעי לששי ויצחק לחמישי ועל כן הוצרך לנסות:

עפעפיו. כן יקרא אישון העין:

עיניו, עפעפיו. העפעף סוגר את העין, עמ''ש (ירמיה ט' י''ז) :

ה'. טעם יבחן אם בא רע על הצדיק לענותו הוא ולנסותו ולהוכיחו, כדרך: כי את אשר יאהב ה' יוכיח, רק הרשע לעולם ישנאנו.

וה׳‎ בהיכל וגו׳‎. אף שה׳‎ מגביה לשבת בהיכל קדשו אשר בשמים עכ״‎ז משפיל עיניו לראות בארץ לבחון מעשה בני אדם ויודע הוא בשלמי הרעה:

בהיכל קדשו. הבי"ת בגעיא:

יהוה בשמים כסאו הוא כפל דבר. כלומר אף על פי שבשמים כסאו

עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם: על דרך כי רם יי' ושפל יראה (תהלים קלח ו) ויגמול לצדיק ולרשע לכל אחד ואחד כפי מעשיו.

ה' צדיק יבחן. ואם מפני שאני לוקה ונרדף על ידכם אתם מתהללים לאמר אלהים עזבו (לקמן עא) לא כן הוא אך כן מדתו של הקב"ה לייסר ולנסות הצדיקים ולא את הרשעים, הפשתני הזה כל זמן שיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליה וכשאינו יפה הוא ממעט בכתישה לפי שמתנתקת:

יהוה צדיק יבחן על דרך כי את אשר יאהב יי' יוכיח (משלי ג יב), ויביא עליו צרות ויבחננו לעיני העולם להראות צדקו לבני האדם, כי לא ימוט לעולם לבבו בעבור הצרות, וינקהו מפשעיו;

לא כן הוא חלילה כי אם כן למה ינסה צדיקים ולא רשעים צבועים האם יותר יסתפק במה שבלב צדיק ממה שבלב רשע אך הנה צדיק בלבד יבחן ואם תאמרו למה ינסה את הצדיק אינו לדעת מה שיסכל כי אם יבחן והוא מאמרם ז"ל בב"ר שרצה הקב"ה לפרסם ולהודיע בעולם צדקת אברהם והביאו משל לקדר שאינו מכה אלא לחבית שלמה וכו' והוא כמפורש אצלנו שם שכוונו כי כאשר אין הקדר מכה בידו בחבית אלא להודיע שהיא שלמה לעם הקונים כן הוא יתב' עושה להודיע צדקתו לעולם כמ"ש ז"ל שהיו תמהים העולם למה היה עושה הקב"ה כ"כ בשבילו והנה הענין ההוא תקרא בחינה שהוא כזהב הנבחן באבן בוחן שמחכך אותו באבן ונבחן ערכו לפני הרואים וזה יאמר צדיק יבחן שהוא ענין בחינה כמדובר אך רשע כו' איך בחנם לחבבם בעיני העם אם אותם שנאה נפשו ואומרו ואוהב חמס הוא כי יש שני מיני רשעים הבלתי נגלים לבריות א' הרשע לשמים ואין הבריות יודעים שנית האוהב לחמוס את בני האדם שהם רעים לבריות אך אינו בפועל שיהיה נגלה לעם כי אם אוהב חמס בלבו כי תועבת ה' גם שניהם וגם שאין רעותם מפורסמות אין צריך לבחון אותם לגלות לעם רוע לבם כי אין רצונו לבחון רק לחבב את הטוב בעיניו אך אלו שנאה נפשו אך ודאי הכל גלוי לפניו:

צדיק יבחן. מה שאני נרדף משאול לא הוא בעבור העון רק כן דרך ה׳‎ להבחין את הצדיק ביסורים אם יעמוד בצדקתו להטיב אחריתו ולא משנאתו אותו מייסרו:

שנאה נפשו. ומצניע לו את גמול עונותיו לעולם ארוך ואז ימטר עליהם בגיהנם:

ורשע ואהב חמס שנאה נפשו: אבל הרשע ואהב חמס שנאה נפשו מלהוכיח, כי לא יקבל תוכחות עד בא עתו ויאבידנו מן העולם. וזהו שאמר:

ורשע. אבל את הרשע ישנא עם כי חדל הוא מן היסורים:

פחים. ל' פחמים:

ימטר על רשעים פחים מן פח יקוש (הושע ט ח). ואמר: ימטר לפי שהגזרות באות מן השמים. ויש מפרשים (תרגום ורש"י): פחים כמו פחם לגחלים (משלי כו כא); והוא משקל אחר. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: כמו רקעי פחים (במדבר יז ג), והם כדמות אבנים שורפות יורדות עם המטר.

ימטר על רשעים מה שתראה שהוא יתב' סובל כל זה מהאומות אל תתמה על החפץ כי הנה ימטר על רשעים כו' אך ימתין עד יהיה מנת כוסם שימלא כוסם וסאתם. עוד יכוין מאמר רשב"י בספר הזוהר על פסוק המון כל הגוים אשר צבאו כו' אשר יצבאו לא נאמר אלא אשר צבאו כו' אלא שעתיד הקב"ה להחיות את כל ישראל ואת כל הגוים מ"ה עצמם אשר הרעו לישראל בדמותם בצלמם וכל איש ישראל אשר קבל צרה יכיר את כל אשר הרע לו ויאמר הנה זה עשה לי כך וכך ומיד רואה נקמתו מהם ובזה יאמר אל תתמה למה בכיניו של ישרי לב אשר סבלו גזרות רעות לא יראה נקמתו לעיניו כי הלא ימטר מן השמים על הרשעים כו' כשתמלא מנת כוסם שהוא לעתיד לבא:

פחים. רשתות כמו מפח יקוש (לקמן צ״א):

פחים. כמו פחם לגחלים (משלי כ''ו),

ימטר - דמה הרעה הבאה על הרשעים פתאום, כמו הפחים וחברו רקועי פחים והם כדמות אבנים שורפים, שהם יורדים עם המטר.

ימטר. כי סוף הדבר יקבל גמולו משלם כי הרבה רשתות כמטר ירדו עליו מן השמים וילכד בהם:

אש וגפרית. בס"ס בטעם ימנית וי"ס חונה:

זלעפות. לשון שריפה ומנחם פתר אותו לשון שער קטב וכן (איכה ה׳:י׳) מפני זלעפות רעב (לקמן קיט) זלעפה אחזתני כלומר שערו שער (סא"א):

אש וגפרית ורוח זלעפות זלעפות הזי"ן בחיר"ק והעי"ן בקמ"ץ מן זלעפה אחזתני (תהלים קיט נג): ענין רעדה, או ענין שרפה.

זלעפות. רעדה כמו זלעפה אחזתני (לקמן קי״ט):

מנת כוסם. המנה שהכינו להם על פי מעשיהם, כמו תכסו על השה, במכסת נפשות :

זלעפות - כמו: זלעפה אחזתני כמו רעדה.

מנת כוסם. המנה למלאות כוסם יהיה מרוח זלעפות ר״‎ל פורעניות רב יביא עליהם:

מנת כוסם: פרושו: חלקם. וכן מנת חלקי וכוסי (שם טז ה). ונסמך מנת אל החלק ואל הכוס, אף על פי שהם ענין אחד, כמו אדמת עפר (דניאל יב ב); מטיט היון (תהלים מ ג). או זה לפי כי מנת יש בו ענין הזמנה גם כן.

מנת. חלק ומתנה כמו והיה לך למנה (שמות כ״ט):

כוסם - חלקם. וככה ה' מנת חלקי וכוסי, והם מפעלי הכפל והעד: תכוסו על השה.

כי צדיק ה' צדקות אהב. וירחם על הצדיק ואוהב אותם שפנימו יחזו ישר:

כי צדיק יהוה צדקות אהב צדקות איש צדקות כמו ואני תפלה (שם קט ד)

ולמה שצדיק ה' צדקות אהב על כן יעשה כל זה בפני הישר שסבל גזרותם כי כל ישר יחזו פנימו של הרשעים הנזכר כשתהיה כל הנזכר עליהם שיראה פנימו ויכירם ויתנקם מהם ואכשר שלהיות כל זה להם בגוף ונפש כאמור ייחד ארבע שפטים כנגד ארבע יסודותם שילקו כלם על יסוד האש אמר אש וכנגד יסוד העפר אמר גפרית שהוא מהעפר יסודו וכנגד יסוד הרוח אמר ורוח זלעפות וכנגד יסוד המים אמר מנת כוסם. וע"ד רז"ל האומרים ישר יחזו פנימו שרואים כת ישרים את הפנים בעמדם לפניו יתברך בעולם הבא אפשר יאמר כי אחר אומרו ימטר כו' על מאי דסליק מיניה שהוא על אומרו ורשע כו' חזר למאי דפתח ביה שהוא ה' צדיק יבחן כו' ואמר הנה מאשר הביא הוא ית' את הצדיק בגזירות רעות ע''י הצר הצורר אותו בשמדות ובנסיונות הנזכר הלא יראה כי את הצדיק לא יאהב ה' עם כל צדקות ה' אשר עשה עד יובא בנסיון ויסבול ביושר לבב לז"א לא כן הוא כי הנה צדיק ה' צדקות שעשה הצדיק אהב אלא שישר יחזו פנימו שהיא מעלה גדולה על כן מביא את הצדיק אל גדר זה להנחילו אושר שיחזה פנימו והוא אשר לו יושר לבב ועומד בנסיון בכל לבו. או יאמר במה שכתבנו בביאור התורה פרשת וירא על מאמר רז"ל שאומרים על פסוק ה' צדיק יבחן שני משלים אחד משל לקדר שהקדרה שהיא שלמה מכה בה אך ברעועה אינו מכה ומשל שני והוא משל לפשתני כשפשתנו יפה מכה בו שהוא משביחו אך אשר כתבנו שכוונתם היא שלאחת משתי סבות מנסה ית' את הצדיקים אחד להודיע צדקתו להמון כקדר שלהודיע לקונים שהקדרה שלמה מכה בה להשמיע קול שיכירו כי שלמה היא כאשר ארז"ל באברהם שרצה להודיע צדקתו בעולם שהיו תמהים על היותו ית' כ"כ מגן לו והשני הוא כפשתני שלפשתן הטוב יכה למען השביחו כך הקב"ה את הצדיק מביא בנסיון למען השביחו כי ע"י הלחמו אז עם יצרו מזדכך ונטהר לבו עשר ידות על הקודם עד קדוש יאמר גם לגופו. ונבא אל הענין והוא כי שתי בחינות יש הא' משל הקדר והוא אשר כתבנו באמרו ה' צדיק יבחן כו' ועל אומרו ורשע ואוהב כו' הוצרך לסיים ולומר ימטר על רשעים כו' שלא יאמר איש אם שנאה אותם נפשו למה לא יאבדם לז"א ימטר ה' כו' אך מנת כוסם שהוא עד תמלא סאתם ורוחם עתה בא ואמר הבחינה השנית ואמר אותה כפולה והוא כי הנה הוא יתב' נקרא צדיק על עשותו הצדק ונקרא ישר על עשותו לפנים משורת הדין כד"א ועשית הישר והטוב כו' וארז"ל זו לפנים משורת הדין. ונבא אל הענין אמר כי צדיק ה' כו' לומר הנה יש עוד טעם שני אל נסיון הצדיק כענין נסיון יצחק ויוסף והוא כי הנה למה שצדיק ה' על כן צדקות אהב על כן צדיק ינסה למען ירבה מאז בצדקות ולמה שהוא יתברך נקרא ישר הוא עושה לפנים מן השורה לזכך ולהשביח את הצדיק ע"י נסיונות עד יחזו הצדיקים פנימו של עצמן שבעיני בשר להם יעצרו כח לחזות את פנימו הוא צלם אלהים שבפניו וקירון פנים שבפניהם שהוא תכלית גדר זיכוך החומר:

יחזו. הצדקות יחזו פניו ישר, ופנימו כמו פניו, כמו יסכון עלימו משכיל (איוב כ״ב:ב׳) כמו עליו :

כי - אמר ר' משה: פנימו תחת פניו וככה כי יסכון עלימו משכיל. ויפת אמר: כי הוא על דרך כאשר התעו אותי אלהים. ולא דבר נכונה, כי לא ימצא לשון רבים עם השם הנכבד רק על שם אלהים לסוד עמוק ולא מצאנו הפנים רואים רק העינים, שהם בם ואין טענה מן פני ה' חלקם כי הוא כמו: פני ה' בעושי רע. והנכון: כי יחזו שב למלת יבחנו בני אדם ואם הוא רחוק או יחזו החוזים, כמו: אשר ילדה אותה ללוי.

צדקות. איש צדקות יאהב ולא יעזבו ביד אויביו:

כי, מבאר איך יבחן בזה את הצדיק, שאם היתה הנהגת ההשגחה גלויה והיה משלם שכר הצדיק תיכף, הי' פונה בעשותו הצדק בעבור השכר וגמול, אבל ה' צדיק הוא אוהב צדקות בתנאי אם הצדקות ישר יחזו פנימו אם הצדקות יביטו ישר נוכח פני ה', היינו אם מטרת הצדקות וכוונתם הוא לשם ה' בלבד, לא כן אם עושה הצדקות בעבור שכר וגמול, שאז לא יפנו לה' בדרך ישר רק יחזו אלי, בדרך עקלתון, שעיניו יחזו אל השכר שיקבל, ודרך פניה זאת יחזה אל ה' לעשות מצותיו, וצדקות כאלה לא יאהב ה', ולכן מעלים מאתו שכר העבודה וימצאוהו רעות וצרות ובזה יבחן שעשה צדקות רק לשם ה' ואליו היתה פנייתו בדרך ישר:

ישר יחזו פנימו. מוסב על צדיק ה' צדקות אהב ואותם אשר ישר יחזו פנימו, ורבותינו פתרו הרשעים ידרכון קשת על שבנא וסייעתו ופתרו לישרי לב על חזקיהו וסיעתו:

ישר יחזו פנימו: ואיש ישר יחזו פניו על דרך ופניתי אליכם (ויקרא כו ט). פנימו כמו פניו; וכן כי יסכן עלימו משכיל (איוב כב ב) כמו עליו. או פרוש ישר יחזו פנימו: על דרך אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז טו). או פרוש פנימו: פניהם כמשמעו, כי מ"ם וא"ו לשון רבים. ופרושו: כי פני הצדיקים יחזו האל שהוא ישר. ובדרש (שוחר טוב בשנוי קצת): לא היה לו לומר אלא ישרים יחזו פניו, או ישר יחזה פניו: מהו ישר יחזו פנימו? אלא לישרו של עולם יחזו פניהם של ישרים.

או יאמר למה שהוא יתברך צדיק צדקות שאדם עושה אהב אך לא יעשה שהצדקות יהיו נעשות מלאכים אבל למה שהוא ישר עושה לפנים מן השורה עושה שכל יושבי עולם העליון אשר שם הזכיות יחזו פנימו של הצדקות הנזכר שיעשה אותם בריות בעלי פנים שהוא היותם מלאכים:

ומלת ישר – תאר, והטעם משפט ישר כמו: וישר משפטיך.

ישר. איש ישר יראה פני ה׳‎ והוא ענין משל ממלך שאת אשר יאהב הוא מרואי פניו:

כי השתות יהרסון. אם השתות נהרסו על ידם צדיקו של עולם מה פעל ואין סדר המקראות נופל על המדרש:

צא מן התבה. ברשות נכנס ברשות יצא. בא אל התבה. ויבא נח. צא מן התבה. ויצא נח. יודע הקב"ה את מי בוחן. מי שיכול לעמוד בנסיון. שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה).

4031 / (תהלים יא,ב) / יתר הקשת
קורד"א דאר"ק / corde d'arc / יתר של קשת
חסר בכתבי-היד.

4032 / (תהלים יא,ב) / לירות
א"ה גיטי"ר / a geter / לזרוק
חסר בכתבי-היד.