Dibur_hamatchil zu Wajikra 5:4
א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃
Oder wenn jemand schwört durch Aussprechen mit den Lippen, in allem, was der Mensch ausspricht mit einem Schwur, einem zuleide oder zu Liebe, und es entfällt ihm, und verletzt den Eid, nachher aber erinnert er sich dessen und fühlt sich schuldig.
ילקוט שמעוני על התורה
רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. מאי בינייהו חזקיה אמר שרץ ונבלה איכא בינייהו. רבי אליעזר סבר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי. ור' עקיבא סבר לא בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי דכיון דידע דאיטמי תו לא צריך. עולא רמי דרבי אליעזר אדרבי אליעזר מי אמר רבי אליעזר בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי ורמינהו רבי אליעזר אומר מה נפשך, חלב אכל חייב, נותר אכל חייב, שבת חל חייב, יום הכפורים חלל חייב, אשתו נדה בעל חייב, אחותו בעל חייב, א"ל רבי יהושע הרי הוא אומר [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה עד שיודע לך במה חטא, ומשני התם אשר חטא בה אמר רחמנא חטא כל דהו הכא מכדי כתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ טמא למה לי שמע מינה בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי. ור' עקיבא איידי דבעי למיכתב בהמה וחיה לכדרבי כתב נמי שרץ, כדתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ושנשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ור' אליעזר האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק. ורבי יוחנן אמר משמעות דורשין איכא בינייהו. רב ששת מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
יכול נשבע לבטל את המצוה ולא בטל יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע לבטל את המצוה ולא בטל שפטור, יכול נשבע לקיים את המצוה ולא קיים יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הרעה ראשות אף הטבה רשות. יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו. יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע להרע לאחרים ולא הרע שאין הרשות בידו, מנין לרבות הטבת אחרים ת"ל או להיטיב ואי זו היא הרעת אחרים אכה את פלוני ואפצע את מוחו. וממאי דקראי בדבר הרשות כתיבי דילמא בדבר מצוה כתיבי. לא ס"ד מקיש הרעה להטבה והטבה להרעה מקיש הרעה להטבה מה הטבה שאינה בבטול מצוה אף הרעה שאינה בבטול מצוה הרעה גופה הטבה היא. מקיש הטבה להרעה מה הרעה שאינה בקיום מצוה אף הטבה שאינה בקיום מצוה הטבה גופה היא. אי הכי בדבר הרשות נמי לא משכחת לה מקיש הרעה להטבה מה הטבה שאינה בלא אוכל אף הרעה שאינה בלא אוכל הרעה גופה הטבה היא. ומקיש הטבה להרעה מה הרעה שאינה בקיום אכול אף הטבה שאינה בקום אכול הטבה גופההרעה היא. והאי מאי אי אמרת בשלמא בדבר הרשות כתיבי קראי היינו דאצטריך או להיטיב לרבות הטבת אחרים, אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיבי השתא הרעת אחרים איתרבי הטבת אחרים מיבעיא. והאי או מיבעי ליה לחלק. לחלק לא צריך קרא. הניחא לרבי יונתן אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר דתניא איש כי יקלל את אביו וכו'. אפילו תימא ר' יאשיה סבר לה כר' עקיבא דדריש רבוי ומעוט ואייתר ליה או לחלק. אי אמרת בשלמא בדבר הרשות כתיבי קראי ממעט דבר מצוה אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיבי מאי ממעט:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים. מיתיבי בשפתים ולא בלב גמר בלבו מנין ת"ל לכל אשר יבטא וכו'. אמר רבא תריץ ואימא הכי בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין, גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פתך סתם מנין, ת"ל לכל אשר יבטא מיתיבי מוצא שפתיך אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב וכו', ונגמור מניה, משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ולמאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר, הוי חולין וקדשים וחולין מקרשים לא גמרינן. אמר ר' אמי כל שבועה שהדיינין משביעים אותה אין בה משום שבועת בטוי שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים תשבע מעצמה וכדריש לקיש כי משמש בארבע לשנונות אידילמא אלא דהא, ופליגא דרבי ירמיה דאמר רבי ירמיה פעמים ששניהם בחטאת ופעמים ששניהם באשם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy