Halakhah zu Tehillim 27:1

ואחר שביארתי לך ענין עולם הנשמות הנקרא ג"ע אצל רבותינו ז"ל וגליתי לך טעם למה לא הזכירתו התורה בפירוש כ"א למשכיל הנלבב. הנני מרחיב לך באור בענין התענוג ההוא שיהיה כשיעור התענוג שהתענג אדם הראשון בג"ע קודם החטא, בשכבר ידעת כי היתה עמידתו שם רב ועצום מאד רב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיותו כלו שכלי ונפשו וגופו הסכמה אחת בהשגת בוראו ולא מנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם חיי עד אבל אחר החטא שאכל מעץ הדעת אחר האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ולכן נתתייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה. אבל קודם החטא היה מתענג בג"ע ומשתעשע ברצונו. וזהו שאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כי הניחו בגן עדן כדי שיהיה עובד אדמת הגן ויהיה זורע בו כל מיני תבואות ונוטע כל מיני פירות והיתה פרנסתו מעצי הגן והיו משתיו מנחלי עדן והיו מלבושיו ענני כבוד עד שנתקנאו מלאכי השרת במעלתו ונתגלגל הענין למה שידעת, ואל המעלה הזאת ואל שיעור התענוג הזה עתידים בני תחית המתים שיתעדנו יחדו בגוף ובנפש ויהיה הרב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף כאדם הראשון קודם החטא, לכך יתחייב על כל מי שהוא בבני תחית המתים שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים כי אז יחזור העולם לשלמותו כשיהיה לרצון בוראו יתעלה:

ועתה אודיעך ענין האור העליון שזכרתי למעלה ואחתום בו השער הזה. דע כי האור העליון שזכרתי למעלה הנקרא במעשה בראשית יום ועליו אמר הנביא (זכריה י״ד:ז׳) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, ביאור הכתוב והיה יום אחד מלת והי"ה באותיותיו השם המיוחד וכן כתוב (תהילים כ״ז:א׳) הי אורי וישעי ממי אירא ה' וכו'. יום אחד האור הוא יודע לה' יודע לעצמו. וכן דרשו ז"ל גנזו לעצמו הבדילו לעצמו. לא יום ולא לילה כלומר יגיע זמן שישמש היום ההוא לצדיקים ולא יהיה הזמן נוהג יום ולילה כמו עכשו שהוא מתנהג אור וחשך אלא לעת ערב יהיה אור גדול. וערב זהו סוד האלף הששי שהוא שבת כמו יום ו'. והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו ע"ה בנקרת הצור לאספקלריא המאירה שמשם התנבא וזכה בקירון עור פניו שהיו כפני חמה. ובפירוש אמרו נובלות אורה של מעלה גלגל חמה כי אורה של מעלה היא מעלת נבואתו של משה גלגל חמה שהיא הנובלת היא קירון עור פניו היה מיד הקב"ה למשה, והקירון הזה הוא הפירות שהיה לו בעוה"ז מלבד הקרן קיים לו לעוה"ב והוא מעלת האור העליון וג"כ מלת קרנים כוללת הפירות והקרן. וכל זה היה לו מתוך הלוחות וכן נרמז בו לוח (חבקוק ב) קרנים מידו "לו "ושם "חביון עוזו ראשי תיבות לוח, ואמרו במדרש והנה קרן עור פניו כל ההוד שנטל משה לא היה אלא פירות מתן שכרו, אבל הקרן קיים לו לעוה"ב שנאמר קרנים מידו לו. ודרשו עוד (שמות ל״ג:כ״ב) ושמתיך בנקרת הצור מנקרת הצור זכה משה לקירון עור פניו וכה"א קרנים מידו לו ושם חביון עזו: