Halakhah zu Tehillim 72:5

וְאֵי זֶה הוּא זְמַנָּה בַּיּוֹם. מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר לִקְרוֹת וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וְשִׁעוּר זֶה כְּמוֹ [עִשּׂוּר] שָׁעָה קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם אִחֵר וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁעוֹנָתָהּ עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְמִי שֶׁעָבַר וְאִחֵר:

אע"פ שמצינו בשער הכונות מפורש דרבינו האר"י ז"ל היה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא סמוך לשקיעת החמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק "יראוך עם שמש" (תהילים עב, ה), הנה הוא היה לו מנין מיוחד שיתפללו עמו וממתינים עד שיגיע זמן זה ולא שייך בהו טרדה, אבל כל אדם צריך להיות זריז למצוה שאם ימתין עד זמן זה אפשר שיזדמן לו עסקים ויעבור הזמן ולא יתפלל:

זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל עִם הַנֵּץ הַחַמָּה, כְּדִכְתִיב יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וּבְדִיעֲבַד אִם הִתְפַּלֵל לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא, וְנִמְשַׁךְ זְמַנָהּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאָסוּר לְהִתְאַחֵר יוֹתֵר וּמִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד, אִם עָבַר וְהִתְאַחֵר יוֹתֵר, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַד חֲצוֹת הַיּוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר תְפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, שְׂכַר כִּתְּפִלָּה מִיהוּ אִכָּא. עָבַר בְּמֵזִיד עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וְלֹא הִתְפַּלֵּל, אֵין לוֹ עוֹד תַּשְׁלוּמִין, וְעָלָיו נֶאֱמַר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְאִם שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס יְבֹאָר בְּסִימָן כא (פ"ט).