Kabbalah zu Schemot 22:27

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', רבי שמעון פתח, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כל הנקרא בשמי, דא אדם, דקב"ה ברא ליה בשמיה, דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו. וקרא ליה בשמיה, בשעתא דאפיק קשוט ודינא בעלמא. ואקרי אלהים, דכתיב אלהים לא תקלל.

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, מִיתָה אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ, אֲבָל נִידּוּי מְחַיְיבִין אוֹתוֹ, מִשּׁוּם לָאו דְּאוֹרַיְיתָא, דִּכְתִיב (שמות כ״ב:כ״ז) אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל סְתָם. אֲבָל אִם קִלֵּל שֵׁם הַמְיוּחָד, חַיָּיב מִיתָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ״ד:ט״ז) וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת, מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּזְכִּיר שְׁמוֹ הַמְיוּחָד.

בְּרֵאשִׁית (ישעיה סו טז) כִּי בָאֵשׁ יהו''ה נִשְׁפָּט, אלהי''ם מָארֵי דְּדִינָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (שמות כב כז) אלהי''ם לֹא תְקַלֵּל, בְּוַדַּאי כְּמָה דִלְעִילָא אִתְּמַר (תהלים עה ח) כִּי אלהי''ם שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, כַּךְ אִיהוּ צָרִיךְ לְמֶהֱוִי דַיָּינָא לְתַתָּא, לְדָא יַשְׁפִּיל בְּדִינָא וּלְדָא יָרִים, כְּפוּם