Midrasch zu Kohelet 9:7

ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית מקדם אשר נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד לעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה עשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו והכינו ואח"כ ברא בו אדם והשליכו לפניו והיה מדקדק עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות. אמר אם אני משמר לו חובות הראשונים אין העולם עומד. עלי להעביר ראשונות וכך עשה. ומנין תדע לך שהוא כך כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות ל״ד:ו׳) אל תקרי ויעבור אלא ויעביר מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו. תדע לך שהוא כך מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה ואלו הן הדברים שדברה שלא כהוגן שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך וגו' השיב לה כי אם החרש תחרישי וגו' וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן לך כנוס את כל היהודים העביר כל דבריה שנאמר ויעבור מרדכי (אסתר ה) ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח): גלמי ראו עיניך וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז) מה תלמוד לומר עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי שנאמר אל תזכרו ראשונות וגו' (ישעיהו מ״ג:י״ח) ואומר ולא תזכרנה הראשונות וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ז). ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהילים קל״ט:ט״ז) זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳) אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳) לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל ה' בוקר תשמע קולי וגו' (תהילים ה׳:ד׳):

לך אכול בשמחה לחמך. על שאמ' על הרשעים וחלק אין להם עוד לעולם ושכר אין להם כי נשכח זכרם שב לומר על הצדיקים, ומה טובה שכיון שמסתלק הצדיק מן העולם הזה מלאכי השרת מקבלין אותו. בשמחה לחמך. תורה שיגעת בה בחייך בא וקבל שכר טוב תחתיה מזומן לך טובה ומנוחה לחיי עד לפני קונך להודיעך שכל דברי קהלת בן דוד על חזוק התורה והמצוות לא על אכילה ושתיה.

בַּר הֶדְיָא, מַפְשַׁר חֶלְמִין הֲוָה. מַאן דַּהֲוָה יָהִיב לֵיהּ אַגְרָא, מַפְשַׁר לֵיהּ לְמַעַלְיוּתָא, וּלְמַאן דְּלָא (הוה) יָהִיב לֵיהּ אַגְרָא, מַפְשַׁר לֵיהּ לִגְרִיעוּתָא. אַבַּיֵי וְרָבָא חָזוּ חֶלְמָא, אַבַּיֵי יָהִיב לֵיהּ (אגרא) [זוּזָא], רָבָא לָא (הוה) יָהִיב לֵיהּ (אגרא) [זוּזָא]. אַמְרֵי לֵיהּ: אַקְרִינָן בְּחֶלְמִין. (דברים כ״ח:ל״א) "שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ" וְגוֹ'. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: פַּסִיד עִסְקָךְ, וְלָא אַהֲנֵי לָךְ לְמֵיכַל מֵעוּצְבָא דְּלִבָּךְ. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: נָפִישׁ עִסְקָךְ, וְטָבַחְתְּ וְלָא אָכַלְתְּ וְשָׁתִית מֵחֶדְוְתָא דְּלִבָּךְ. אַמְרֵי לֵהּ: אַקְרִינָן (דברים כ״ח:מ״א) "בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד" וְגוֹ'. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: כְּבִישׁוּתֵיהּ. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ נְפִישִׁין, וּמִנְסְבָן בְּנָתָךְ לְעָלְמָא, וְדַמְיָן בְּאַפָּךְ כִּדְקָא אַזְלָן בַּשִּׁבְיָה. אַקְרִינָן (שם) "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר", לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ נְפִישִׁין, וְאַתְּ אָמַרְתְּ, לִקְרִיבַי יָהִיבְנָא לְהוֹן, וְהִיא אָמְרָה, לִקְרִיבָהּ, וְאַכְפָּהּ לָךְ וִיהַבְתְּ לְהוֹן לִקְרִיבָהּ, וַהֲוָת לָךְ כְּ"עַם אַחֵר". לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: דְּבִיתְהוּ שְׁכִיבָא, וְאַתּוּ בְּנֵיהּ וּבְנָתֵיהּ לִידֵי אִתְּתָא אַחֲרִיתָא. דְּאָמַר [רָבָא, אָמַר] רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: (שם) "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר", ("ועיניך רואות") זוֹ אֵשֶׁת הָאָב. אַקְרִינָן [בְּחֶלְמִין] (קהלת ט׳:ז׳) "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ". ("ושתה בלב טוב יינך") לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מַרְוַח עִסְקָךְ, (וטבחת) וְאָכַלְתְּ וְשָׁתִית, וְקָרִית פְּסוּקָא מֵחֶדְוָא דְּלִבָּךְ. לְרָבָא אָמַר: פָּסִיד עִסְקָךְ, טָבַחְתְּ וְלָא אָכַלְתְּ, וְשָׁתִית וְקָרִית (פְּסוּקָא) לִפְכּוּחֵי פַּחֲדָךְ. אַקְרִינָן (דברים כ״ח:ל״ח) "זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׁדֶה", לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מֵרֵישֵׁיהּ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: מִסּוֹפֵיהּ. אַקְרִינָן (שם) "זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ" וְגוֹ'. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מֵרֵישֵׁיהּ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: מִסּוֹפֵיהּ. אַקְרִינָן (שם) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ". ("כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ".) לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: נָפִיק לָךְ שְׁמָא, דְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא הֲוִית, (ודחיל כולי עלמא מינך) [אֵימְתָךְ נַפְלִית בְּעָלְמָא]. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: [בְּדַיְנָא דְּמַלְכָּא אִתְּבַר, וּ]מִיתְפַּסְתְּ כְּגַנְּבִי, (ביזינא דמלכא,) וְדָיִן כּוּלֵי עָלְמָא קַל־וָחֹמֶר מִינָךְ. לְמָחָר, אִתְּבַר (בי זינא) [בְּדַיְנָא] דְּמַלְכָּא, וְאַתּוּ וְתַפְשׂוּהָ לֵיהּ לְרָבָא. (דחיל כולי עלמא ואמרי: רבא אתפס, אנן לא כל־שכן.) אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן, חַסָּא עַל פּוּם דָּנֵי. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: עַיִף עִסְקָךְ כְּחַסָּא. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: מָרִיר עִסְקָךְ כְּחַסָּא. (ועוד רבות כאלה) [אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן בִּשְׂרָא עַל פּוּם דָּנֵי. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: בַּסִים חַמְרָךְ, וְאַתּוּ כּוּלֵי עָלְמָא לְמִזְבַּן בִּשְׂרָא וְחַמְרָא מִינָךְ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: תַּקִּיף חַמְרָךְ וְאַתּוּ כּוּלֵי עָלְמָא לְמִזְבַּן בִּשְׂרָא לְמֵיכַל בֵּיהּ. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן חֲבִיתָא דְּתָלִי בְּדִיקְלָא. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מִדְלֵי עִסְקָךְ כְּדִיקְלָא. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: חָלִי עִסְקָךְ כְּחַמְרֵי. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן רוּמְנָא דְּקַדְחֵי אַפּוּם דָּנֵי. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: עָשִׂיק עִסְקָךְ כְּרוּמְנָא. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: קָאוִי עִסְקָךְ כְּרוּמְנָא. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן חֲבִיתָא דְּנָפַל לְבִירָא. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מִתְבָּעִי עִסְקָךְ, כִּדְאָמַר: נָפַל פִּתָּא בְּבִירָא וְלָא אִשְׁתַּכַּח. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: פָּסִיד עִסְקָךְ וְשַׁדֵּיהּ לֵיהּ לְבִירָא]. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזִינָן בַּר חַמְרָא דְּקָאִי אַאִיסְדָן וְנוֹעֵר. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מַלְכָּא הֲוִית וְקָאִי אַמוֹרָאָה עֲלָךְ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: פֶּטֶר חֲמוֹר גָּהִיט בִּתְפִלָּךְ. אָמַר לֵיהּ: לְדִידִי חֲזָאִי לִי וְאִיתֵּיה. אָמַר לֵיהּ: וָא"ו דְּפֶטֶר חֲמוֹר וַדַּאי גָּהִיט מִתְּפִלָּךְ. (עיין רבא ואשכח וא"ו דפטר חמור גהיט בתפיליה) לְסוֹף אָזַל רָבָא לְחוּדֵיהּ לְגַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי דָּשָׁא בְּרַיְתָא דְּנָפַל. אָמַר לֵיהּ: אִתְּתָךְ שָׁכְבָא. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי כַּכֵּי וְשִׁינֵי דְּנַתּוּר. אָמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ שָׁכְבָן, אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי תְּרֵי יוֹנֵי דְּפַרְחָן, אָמַר לֵיהּ: תַּרְתֵּי נָשֵׁי מְגָרַשְׁתְּ, אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי תַּרְתֵּי גַּרְגִּלִידֵי דְּלִיפְתָּא, אָמַר לֵיהּ: תְּרֵין קוּלְפֵי בָּלַעְתְּ. אָזַל רָבָא הַהוּא יוֹמָא וְיָתִיב בֵּי מִדְרָשָׁא כּוּלֵי יוֹמָא. אַשְׁכַּח הַנְהוּ תְּרֵי סַגִי נְהוֹרֵי, דַּהֲווּ קָא מִנְצֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אָזַל רָבָא לִפְרוֹקִינְהוּ וּמַחוּהָ לְרָבָא תְּרֵי. דָּלוּ לִמְחוּיֵיהּ אַחֲרִיתִי. אָמַר: מִסְתַּיֵיהּ, תְּרֵין חֲזָאִי. לְסוֹף אָתָא רָבָא וְיָהִיב לֵיהּ אַגְרָא, אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי אֲשִׁיתָא דְּנָפַל. אָמַר לֵיהּ: נְכָסִים בְּלֹא מְצָרִים קָנִיתָ. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי אַפַּדְנָא דְּאַבַּיֵי דְּנָפַל, וְכַסְּיָן אַבְקֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַבַּיֵי שָׁכִיב, וּמְתִיבָתֵיהּ אַתְיָא לְגַבָּךְ. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי אַפַּדְנָא דִּידִי דְּנָפַל, וְאַתּוּ כּוּלֵי עָלְמָא וְשָׁקוּל לְבֵינְתָּא לְבֵינְתָּא. אָמַר לֵיהּ: שְׁמַעְתְּתָךְ מִבַדְּרָן בְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי דְּאִבְקַע רֵישִׁי וְנָתַר מוֹקְרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אוּדְרָא מִבֵּי סַדְיָא נָפִיק. אָמַר לֵיהּ: אַקְרְיוּן הַלֵּלָא מִצְרָאָה בְּחֶלְמָא. אָמַר לֵיהּ: נִיסָא מִתְרַחֲשִׁי לָךְ. הֲוָה קָא אָזִיל בַּהֲדֵיהּ בְּאַרְבָּא, אָמַר: בַּהֲדֵי גַּבְרָא דְּמִתְרָחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, לָמָּה לִי. בַּהֲדֵי דְּקָא סָלִיק, נָפַל סִפְרָא מִינֵיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ רָבָא וְחָזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ: "כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה". אָמַר: רָשָׁע, בְּדִידָךְ קַיְמָא וְצִעַרְתָּן כּוּלֵי הַאי, כּוּלְּהוּ מָחִילְנָא לָךְ, בַּר מִבְּרַתֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. יְהֵא רַעֲוָא דְּלִימְסַר הַהוּא גַּבְרָא לִידֵי דְּמַלְכוּתָא דְּלָא מְרַחֲמֵי עֲלֵיהּ. אָמַר: מַאי אַעָבִיד? גְּמִירִי, דְּקִלְלַת חָכָם, אֲפִלּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה, וְכָל־שֶׁכֵּן רָבָא, דִּבְדִינָא קָא לַיִט. אָמַר: אֵיקוּם וְאִיגְלִי, דְּאָמַר מַר: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן. קָם גָּלָה לְבֵי רוֹמָאֵי, אָזַל יָתִיב אַפִּתְחָא דְּרֵישׁ טוּרְזִינָא דְּמַלְכָּא. רֵישׁ טוּרְזִינָא חָזָא חֶלְמָא. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי חֶלְמָא דְּעַיִל מַחֲטָא בְּאֶצְבְּעָתִי. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי זוּזָא, וְלָא יָהַב לֵיהּ. לָא אָמַר לֵיהּ וְלָא מִידִי. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי דְּנָפַל תִּכְלָא בְּתַרְתֵּין אֶצְבְּעוֹתַי. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי זוּזָא, וְלָא יָהַב לֵיהּ. לָא אָמַר לֵיהּ. חֲזָאִי דְּנָפַל תִּיכְלָא בְּכוּלָהּ יְדָא. (אמר ליה: עילוי מאי אפקדוך, אמר ליה: עילוי שיראי דמלכא.) אָמַר לֵיהּ: נָפַל תִּיכְלָא בְּכוּלָהּ שִׁירָאֵי. שַׁמְעֵי בֵּי מַלְכָּא וְאַתְיוּהָ לְרֵישׁ טוּרְזִינָא, קָא קָטְלוּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אֲנָא אַמַּאי אַתְיוּהָ, לְהַאי דַּהֲוָה יָדַע וְלָא אָמַר. אַתְיוּהָ לְבַר הֶדְיָא, אַמְרֵי לֵיהּ: אַמְטוּ זוּזָא דִּידָךְ חָרְבוּ שִׁירָאֵי דְּמַלְכָּא. כָּפְתוּ תְּרֵי אַרְזָא בְּחַבְלָא, אָסְרוּ חַד כַּרְעֵיה לְחַד אַרְזָא, וְחַד כַּרְעֵיהּ לְחַד אַרְזָא, וְשָׁרוּ לְחַבְלָא עַד דְּאִסְתַּלִיק. (אמר רבא: לא מחילנא ליה) עַד דְּאִסְתַּלִיק רֵישֵׁיהּ, אָזַל כָּל חַד וְחַד וְקָם אַדּוּכְתֵּיהּ וְאִסְתַּלִיק (רישיה,) וְנָפַל בִּתְרֵין.