Midrasch zu Jeschijahu 1:15

תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ, אַיְיתֵי עֲלֵיהוֹן מִן דְּאַיְיתֵית עָלַי, דַּקְדֵּק עֲלֵיהֶן מַה דְּדִקְדַּקְתָּ עָלַי. וְעוֹלֵל לָמוֹ, קְטֵיף עוֹלְלָתֵיהוֹן כְּמָה דִּקְטַפְתְּ עוֹלְלָתִי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַּוָּי. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁבַּדָּבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בּוֹ לָקוּ וּבוֹ מִתְנַחֲמִים, חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, וּמִתְנַחֲמִים בְּרֹאשׁ. חָטְאוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (במדבר יד, ד): נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. וְלָקוּ בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (ישעיה א, ה): כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי. וּמִתְנַחֲמִין בְּרֹאשׁ, דִּכְתִיב (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. חָטְאוּ בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב (זכריה ז, יא): וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ, וְלָקוּ בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב (שמואל א ג, יא): אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. וּמִתְנַחֲמִין בְּאֹזֶן, דִּכְתִיב (ישעיה ל, כא): וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר. חָטְאוּ בְּעַיִן, דִּכְתִיב (ישעיה ג, טז): כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, וְלָקוּ בְּעַיִן, דִּכְתִיב (איכה א, טז): עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַיִם. וּמִתְנַחֲמִין בְּעַיִן, דִּכְתִיב (ישעיה נב, ח): כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. חָטְאוּ בְּאַף, דִּכְתִיב (יחזקאל ח, יז): וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם, וְלָקוּ בְּאַף, דִּכְתִיב (ויקרא כו, מא): אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי. וּמִתְנַחֲמִין בְּאַף, דִּכְתִיב (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם. חָטְאוּ בְּפֶה, דִּכְתִיב (ישעיה ט, טז): וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה. וְלָקוּ בְּפֶה, דִּכְתִיב (ישעיה ט, יא): וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה. וּמִתְנַחֲמִין בְּפֶה, דִּכְתִיב (תהלים קכו, ב): אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ. חָטְאוּ בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב (ירמיה ט, ב): וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, וְלָקוּ בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב (איכה ד, ד): דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק. וּמִתְנַחֲמִין בְּלָשׁוֹן, דִּכְתִיב (תהלים קכו, ב): וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה. חָטְאוּ בְּלֵב, דִּכְתִיב (זכריה ז, יב): וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְׁמוֹעַ, וְלָקוּ בְּלֵב, דִּכְתִיב (ישעיה א, ה): וְכָל לֵבָב דַּוָּי. וּמִתְנַחֲמִין בְּלֵב, דִּכְתִיב (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. חָטְאוּ בְּיָד, דִּכְתִיב (ישעיה א, טו): יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. וְלָקוּ בְּיָד, דִּכְתִיב (איכה ד, י): יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן. וּמִתְנַחֲמִים בְּיָד, דִּכְתִיב (ישעיה יא, יא): יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. חָטְאוּ בְּרֶגֶל דִּכְתִיב (משלי א, טז): כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ. וְלָקוּ בְּרֶגֶל, דִּכְתִיב (ירמיה יג, טז): וּבְטֶרֶם יִתְנַּגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף. וּמִתְנַחֲמִין בְּרֶגֶל, דִּכְתִיב (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵֹּׂר. חָטְאוּ בְּהוּא, דִּכְתִיב (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא. וְלָקוּ בְּהוּא, דִּכְתִיב (ישעיה סג, י): וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב וְהוּא נִלְחַם בָּם. וּמִתְנַחֲמִין בְּהוּא, דִּכְתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. חָטְאוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב (שמות לב, א): כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. וְלָקוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב (איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה. וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה, דִּכְתִיב (ישעיה כה, ט): הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ. חָטְאוּ בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב (ירמיה ז, יח): הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ. וְלָקוּ בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב (איכה א, יג): מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ. וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב (זכריה ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, חָטְאוּ בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב (שמות יז, ז): הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, וְלָקוּ בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב (איכה א, יב): אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. וּמִתְנַחֲמִין בְּיֵשׁ, דִּכְתִיב (משלי ח, כא): לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב (איכה א, ח): חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם. וְלָקוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב (ישעיה מ, ב): כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. וּמִתְנַחֲמִים בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב (ישעיה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. סְלִיק אַלְפָא בֵּיתָא קַדְמָאָה

ו אָמַר רַב: הַמַּקְשֶׁה עַצְמוֹ לְדַעַת יְהֵא בְּנִדּוּי. וְלֵימָא: אָסוּר! דְּקָמְגַּרִי יֵצֶר הָרַע אַנַפְשֵׁיהּ. וְרַבִּי אַמִי אָמַר: נִקְרָא (מומר) [עֲבַרְיָן], שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ. וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אָמַר רַבִּי אַמִי: כָּל הַמֵּבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּתִיב הָכָא: (בראשית ל״ח:י׳) "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה'", וּכְתִיב הָתָם: (תהילים ה׳:ה׳) "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע". [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי "לֹא יְגֻרְךָ רָע"? לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רַע]. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיהו א׳:ט״ו) "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", אֵלּוּ הַמְּנָאֲפִים בַּיָּד. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: (שמות כ) "לֹא תִנְאָף", לֹא תְּהֵא בְּךָ נִאוּף בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל. תָּנוּ רַבָּנָן: הַגֵּרִים וְהַמְּשַׂחֲקִים בְּתִינוֹקוֹת מְעַכְּבִים אֶת הַמָּשִׁיחַ. בִּשְׁלָמָא גֵּרִים, כְּרַבִּי חֶלְבּוֹ, דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, אֶלָּא מְשַׂחֲקִים בְּתִינוֹקוֹת, מַאי הִיא? אִילֵימָא מִשְׁכַּב זָכוּר? בְּנֵי סְקִילָה נִינְהוּ! אֶלָּא דֶּרֶךְ אֵבָרִים? בְּנֵי מַבּוּל נִינְהוּ! אֶלָּא דִּנְסִיבֵי קְטַנּוֹת דְּלָאו בְּנוֹת אוֹלוּדֵי נִינְהוּ, דְּאָמַר רַב אַסִי: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ז:ט״ז) "כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי".

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שְׁנַיִם עוֹמְדִים בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶחָד מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ וְאֶחָד סָנֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ, לֹא כָּל הַמְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא וְלֹא הַמְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן הוּא מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא הוּא מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא. הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): הוֹי גוֹי חֹטֵא. הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה כו, ב): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): עַם כֶּבֶד עָוֹן, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): בָּנִים מַשְׁחִיתִים, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): זֶרַע מְרֵעִים, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה סא, ט): וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, טו): גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִי שֹׁמֵעַ, הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, יד): חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה סו, כג): וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. לָמָּה אָמַר חָדְשֵׁיכֶם, לְפִי שֶׁחֳדָשִׁים מַתָּנָה הֵם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

[יא] דברו על לב ירושלם וקראו אליה וג' (ישעיה מ:ב). חטאו בראש, ולקו בראש, ומתנחמים בראש. חטאו בראש, נתנה ראש ונשוב מצרימה (במדבר יד:ד). לקו בראש, כל ראש לחולי (ישעיה א:ה). ומתנחמים בראש, ויעבר מלכם לפניהם וי"י בראשם (מיכה ב:יג). חטאו בעין, ולקו בעין, ומתנחמים בעין. חטאו בעין, ומסקרות עינים (ישעיה ג:טז). ולקו בעין, עיני עיני יורדה מים (איכה א:טז). ומתנחמים בעין, כי עין בעין יראו בשוב י"י ציון (ישעיה נב:ח). חטאו באוזן, ולקו באוזן, ומתנחמים באוזן. חטאו באוזן, ואזניהם הכבידו משמוע (זכריה ז:יא). ולקו באוזן, ואזניהם תחרשנה (מיכה ז:טז). ומתנחמים באוזן, ואזניך תשמענה דבר (ישעיה ל:כא). חטאו באף, ולקו באף, ומתנחמים באף. חטאו באף, והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח:יז). ולקו באף, אף אני אעשה זאת לכם (ויקרא כו:טז). ומתנח' באף, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים (שם שם מד). חטאו בפה, ולקו בפה, ומתנחמים בפה. חטאו בפה, וכל פה דבר נבלה (ישעיה ט:טז). ולקו בפה, ויאכלו את ישראל בכל פה (שם שם יא). ומתנחמים בפה, אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה (תהלים קכו:ב). חטאו בלשון, ולקו בלשון, ומתנחמים בלשון. חטאו בלשון, וידרכו את לשונם (ירמיה ט:ב). ולקו בלשון, דבק לשון יונק (איכה ד:ד). ומתנחמים בלשון, ולשונינו רנה (תהלים שם). חטאו בלב, ולקו בלב ומתנחמים בלב. חטאו בלב, ולבם שמו שמיר (זכריה ז:יב). ולקו בלב, וכל לבב דוי (ישעיה א:ה). ומתנחמים בלב, דברו על לב ירושלם (שם מ:ב). חטאו ביד, ולקו ביד, ומתנחמים ביד. חטאו ביד, ידיכם דמים מלאו (ישעיה א:טו). ולקו ביד, ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (איכה ד:י). ומתנחמים ביד, והיה ביום ההוא יוסיף י"י שנית ידו (ישעיה יא:יא). חטאו ברגל, ולקו ברגל, ומתנחמים ברגל. חטאו ברגל, וברגליהם תעכסנה (ישעיה ג:טז). ולקו ברגל, בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמיה יג:טז). ומתנחמים ברגל, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נב:ז). חטאו בזה, ולקו בזה, מתנחמים בזה. חטאו בזה, כי זה משה האיש (שמות לב:א). ולקו בזה, על זה היה דוה לבינו (איכה ה:יז). ומתנחמים בזה, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה (ישעיה כה:ט). חטאו בהוא, ולקו בהוא, ומתנחמים בהוא. חטאו בהוא, כחשו בי"י ויאמרו לא הוא (ירמיה ה:יב). ולקו בהוא, ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם (ישעיה סג:י). ומתנחמים בהוא, אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם נא:יב). חטאו באש, ולקו באש, ומתנחמים באש. חטאו באש, הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש (ירמיה ז:יח). ולקו באש, ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א:יג). ומתנחמים באש, ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב:ט). חטאו בכפלים, ולקו בכפלים, ומתנחמים בכפלי'. חטאו בכפלים, חט חטאה ירושלם (איכה א:ח). ולקו בכפלים, כי לקחה מיד י"י כפלים בכל חטאתיה (ישעיה מ:ב). ומתנחמים בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ:א). חסילה.

ובעון עשרה דברים תפלתו של אדם פרחה, בעון המסיר אזנו משמוע תורה, ובעבור הגזלן, ואוטם אזנו מזעקת דל, ובעון היועץ לפני דרכו, והיועץ עיצה רעה והמתעסק בדבר שקר, והמוציא שם רע של חבירו, ובעון המכשף, והמורה קלות לעצמו וחמורות לאחרים, ועליהם הכתוב אומר, גם כי תרבו תפלה אינני שומע (ישעיה א' ט"ו):

לא תרצח מכלל שנ' (במדבר ל"ה ט"ז) מות יומת הרוצח למדנו עונש אזהרה מניין ת"ל לא תרצח: מניין אמר הריני רוצח על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת"ל לא תרצח: מניין ליוצא ליהרג ואמר הריני רוצח הרי זה מותרה ת"ל לא תרצח: ד"א לא תרצח לא תתיר דמו של רוצח: לא תרצה לא תעשה הדם שיהיה צווח עליך: קשה היא שפיכות דמים שאין לה כפרה אלא רציחה שנ' (במדבר ל"ה ל"ג) ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו: וכן את מוצא כשהרג שאול נוב עיר הכהנים והשמיד את הגבעונים שהיו שם מהוא אומר (ע' ש"ב כ"א א') ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים וישאל דוד בה' ולמה לא שאל אלא לאחר שלוש שנים אלא שבשנה ראשונה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם עובד ע"ז שהגשמים נעצרים בעון ע"ז שנאמר (דברים י"א ט"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שנייה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם מגלי עריות שהגשמים נעצרים בעון גלוי עריות שנ' (ירמיה ג' ג') וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שלישית אמר להם צאו וראו שמא יש בכם פוסק צדקה ברבים ואינו משלם שהגשמים נעצרים בעון מי שפוסק צדקה ואינו משלם שנ' (משלי כ"ה י"ד) נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר יצאו ובדקו ולא מצאו: מיכאן ואילך אינו אלא שפיכת דמים מיד שאל באורים ותומים (ש"ב כ"א א') ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים אם כן להורג גר קל וחומר אחד מישראל: לא תנאף מכלל שנ' (ויקרא כ' י') מות יומת הנואף והנואפת למדנו עונש אזהרה מניין ת"ל לא תנאף: מניין אמר הריני נואף על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת"ל לא תנאף: מניין האוכל בקערו ורואה את עצמו כאלו אוכל בקערה של חבירו והיה שותה בכוסו ורואה עצמו כאלו שותה בכוסו של חברו הרי זה מותרה ת"ל לא תנאף: ד"א לא תנאף לא תינאה באף מיכאן [אמרו] אסור להריח בשמים שעל ערוה מן העריות: ד"א לא תנאף אל תניח את האף שיבא לעולם: ד"א לא תנאף מרובע שלא ינאף לא ביד ולא ברגל ולא בעין ולא בלב: ומניין שהיד מזנה דכתיב (ישעיה א' ט"ו) ידיכם רמים מלאו: ומניין שהרגלים מזנה דכתיב (משלי י"ט ב') [ואץ] ברגלים חוטא: ומניין שהעינים והלב מזנין דכתיב (במדבר ט״ו ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם: קשה היא הזנות שלא ניטלו עשרים וארבעה תכשיטין אלא על ידה דכתיב (ישעיה ג' ט"ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוית גרון ומשקרות עינים: נטויות גרון שהיו מהלכין קצרה בין ארוכות וארוכה בין שתי קצרות: ומשקרות עינים שהיו סוקרות עיניהם בסקרה: הלוך וטפוף תלכנה בבתי יד שלהם: וברגליהן תעכסנה שלפיחות מלאות אפרסמון מניחות תחת עקביהן כדי שיהיה ריחן נודף מהוא אומר שם (שם י"ח) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והסחרונים: הנטיפות והשרות והרעלות: הפארים והצעדות והקשורים ובתי הנפש והלחשים: הטבעות ונזמי האף: הרי שלשה עשר תכשיטי זהב וכסף: המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים: והנליונים והסדינים והצניפות והרדידם: והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגרה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי הרי אחד עשר תכשיטי בגדים: קשה היא הזנות שהאריך הקב״ה לנביאי השקר על הכל חוץ ממנה ומי הן אלו זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שנ' (ירמיה כ"ט כ"ג) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי ריעיהם מה היו עושין היה אחאב אומר לאשה תשמעי לצדקיה ואת יולדת נביא: וצדקיא אומר לה כה אמר ה' השמעי לאחאב ואת יולדת נביא: במלאת שפקו יצר לו (איוב כ' כ"ב) כד מטת שעתהון עשו כן בבתו של נבוכדנצר וכיון שהרגיש בהן אמר אלהיהם של אלו שונא ומה הוא: מיד הכיר בהן שהן נביאי שקר שלח והביא אותן אמרו לו אמת דברינו ונביאי אמת אנחנו אמר להם יש לי לבדוק את נביאי האמת שהרי השלכתי מהם לאור וניצלו חנניה מישאל ועזריה אף אני אבדוק אתכם אמרו אתן היו שלשה ואנחנו שנים אמר להם בחרו לכם מי שתרצו: אמרו יהושע בן יהוצדק הכהן: עשה להן טיגן גדול ונתנן בתוכן והסיק תחתיהן הן נשרפו שנ' (ע' ירמי' כ"ט כ"ב) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה לאמר ישימך אלהים כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש: ויהושע ניצל דכתיב (זכריה נ' ב') הלא זה אוד מוצל מאש: קשה היא הזנות שהיא אחד משלשה דברים שפירש בהן הכתוב גיהנם ואלו הן הבא על אשת איש ובעל לשון הרע ומלכות הרשעה: הבא על אשת איש שנ' (משלי ו' כ"ז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה: ובעל לשון הרע דכתיב (תהלים ק"כ ג') מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים ומלכות הרשעה דכתיב (ישעיה מ״ז י״ג) נלאת ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים הנה היו כקש אש שרפתם: לא תגנב מיכלל שנ' (כ"א ט"ז) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תגנוב הרי זה אזהרה לגונב נפש: אחד הגוננב את האיש או את האשה את הגדול או את הקטן אפלו קטן בן יומו הרי זה חייב: ולענין ממון הוא אומר (ויק' י"ט י"ז) לא תגנובו הרי זו אזהרה לגניבת ממון: לא תענה ברעך עד שקר אין שקר אלא מבדה כאיזה צד הפקיד לו זהב לא יאמר לו מרגלית מרגלית לא יאמר לו זהב: מכלל שנ' (דברים י"ט י"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשין עונשין עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תענה ברעך עד שקר:

וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע צָרִיךְ לְהַזְכִּיר קְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרִים בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב, וְאִם לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, ג): לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמַה בֵּין יְצִיאַת מִצְרַיִם לִקְרִיעַת יַם סוּף, אֶלָּא שֶׁיְצִיאַת מִצְרַיִם קָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, (דברים ד, כ): וְאֶתְכֶם לָקַח ה', תֵּדַע לְךָ שֶׁזּוֹ קָשָׁה מִזּוֹ, שֶׁבִּיצִיאַת מִצְרַיִם כְּתִיב (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ וגו', אֲבָל בִּקְרִיעַת יַם סוּף אֵינוֹ מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, וְלָמָּה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר קְרִיעַת יַם סוּף בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁקָּרַע לָהֶם אֶת הַיָּם הֶאֱמִינוּ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ, וּבִזְכוּת הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ זָכוּ לוֹמַר שִׁירָה וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה, לְכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כְּשֵׁם שֶׁהֵם הִסְמִיכוּ שִׁירָה אַחַר הָאֲמָנָה וְהַקְּרִיעָה, וּכְשֵׁם שֶׁהֵם טִהֲרוּ לִבָּם וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ, וְאַחַר כָּךְ: אָז יָשִׁיר, כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְטַהֵר לִבּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וְכֵן אִיּוֹב אָמַר (איוב טז, יז): עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה וְכִי יֵשׁ תְּפִלָּה עֲכוּרָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁיָּדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּגָזֵל הוּא קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ עוֹנֶה אוֹתוֹ, לָמָּה, שֶׁתְּפִלָּתוֹ בַּעֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, יג): וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר וגו', אֲבָל אִיּוֹב שֶׁלֹא הָיָה בַּעֲמָלוֹ גָּזֵל, הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ זַכָּה, לְכָךְ אוֹמֵר: עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי, לְפִי שֶׁאֵין עָוֶל בְּכַפַּי וּבַעֲמָלִי, תְּפִלָּתִי זַכָּה. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁהַגָּזֵל בְּיָדוֹ תְּפִלָּתוֹ עֲכוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, טו): וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וגו' אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, מִפְּנֵי מָה, שֶׁיְּדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל תְּפִלָּתוֹ זַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כד, ד): נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים כד, ה ו): יִשָֹּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', זֶה דוֹר דּוֹרְשָׁיו.

[כט] "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" – זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם"; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם. "ויברכם" – בעמידה. אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה?... תלמוד לומר (דברים י, ח) "לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" – מקיש ברכה לשירות. מה שירות בעמידה – אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דה"ב ל, כז) "ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים". בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקין בתורה מה נאמר בהם? "ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים"; בדורות האחרים שהיו עובדים עכו"ם מה נאמר? (ישעיהו א, טו) "ובפרשכם כפיכם..."