Midrasch zu Schemot 15:26

‎וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁיִּקְרָא אָדָם אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְהָאֶפִּיקוֹרוֹס, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.

יב אָמַר (ריש לקיש) [רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִסּוּרִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ה) "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף". וְאֵין 'עוּף' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ג:ה׳) "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ". וְאֵין 'רֶשֶׁף' אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב) "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף". אָמַר [לֵיהּ] רַבִּי יוֹחָנָן: הָא, אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:כ״ו) "וַיֹּאמֶר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה" וְגוֹ'. אֶלָּא, (אימא) כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכֹעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ט:ג׳) "נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה, הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, וּכְאֵבִי נֶעְכָּר". וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂרוָדָם. [מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם], אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ, מוֹכֵר עָצֵב לוֹקֵחַ שָׂמֵחַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, נָתַן [לָהֶם] תּוֹרָה (לישראל) וְשָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רָבָא (אמר רב הונא) [וְאִיתֵימָא רַב חִסְדָּא]: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג׳:מ׳) "נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה" [וְגוֹ']. (פשפש במעשיו ומצא יעשה תשובה, שנאמר: (איכה ג׳:מ׳) "ונשובה עד ה'".) פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא, יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:י״ב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". וְאִם תָּלָה וְלֹא מָצָא, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ". אָמַר רָבָא, אָמַר רַב סְחוֹרָה, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ, מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ג:י׳) "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי". יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא קִבְּלָן מֵאַהֲבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ". מָה אָשָׁם לְדַעַת, אַף יִסּוּרִין לְדַעַת. וְאִם קִבְּלָם, (עליו מאהבה) מַה שְּׂכָרוֹ? (שם) "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ג:י׳) "וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח". פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי (חמא) [אַחָא] בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר: (כל יסורין שיש בהם בטול תורה אינן יסורים של אהבה) [אֵלּוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה: כָּל שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה], שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:י״ב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". (ואידך) [וְחַד] אָמַר: (כל יסורין שיש בהם בטול תפילה אינן יסורין של אהבה.) [אֵלּוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה: כָּל שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל תְּפִלָּה], שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי". אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן! שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ". אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ"? אַל תִּקְרָא: 'תְּלַמְּדֶנּוּ' אֶלָּא 'תְּלַמְּדֵנוּ'. דָּבָר זֶה, מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ.

שבע נביאות נתנבאו להם לישראל מאן נינהו שרה ומרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר. שרה דכתיב (בראשית יא כט) אבי מלכה ואבי יסכה ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה [שסכתה] ברוח הקודש והיינו דכתיב (שם כא יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. מרים דכתיב (שמות טו כו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגומר אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב נחמן אמר רב מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל כיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמרה לה היכן נבואתך והיינו דכתיב (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו מה יהא בסוף נבואתה. דבורה דכתיב (שופטים ד ד) ודבורה אשה נביאה אשת לפידות אמר רבי יצחק מלמד שהיתה עושה פתילות למשכן. (שם) והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד. ד״א מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו הדור (אין) [לא היה] להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. חנה דכתיב (ש״א ב א) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני. רמה קרני ולא רמה פכי. דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן (שהקרן הוא דבר המתקיים משא״כ פך עלול להשתבר. מהרש״א) שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן (שם) אין קדוש כה׳ כי אין בלתך ואין צור כאלהינו אמר רבי יהודה בן מנשיא (ברכות פ״ק וע״ש מהרש״א) אל תקרי בלתך אלא לבלותיך בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ברוך הוא הוא מבלה את מעשיו. ואין צור כאלהינו אל תקרי אין צור אלא אין צייר. מנהגו של עולם אדם צר צורה בכותל ואין יכול להטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעיים. אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעיים. אביגיל דכתיב (ע״ב) (שם) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך כי הוה אזיל קאמרה ליה (שם) והיטיב ה׳ לאדוני וזכרת את אמתך אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא אי נמי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין. חולדה דכתיב (מלבים ב כב יד) וילך חלקיה הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנבאה איהי אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא אקפיד עלה ויאשיהו גופיה היכי שביק ירמיה וקא משדר לה לחולדה אמר רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן. רבי יוחנן אמר ירמיה הוא דלא הוה תמן שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנ״ל דאהדור דכתיב (יחזקאל ז יג) כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר דיובל בטל הוא ונביא מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שהחזירן ירמיה ויאשיה בן אמון מלך עליהם מנ״ל דכתיב (מלכים ב כג יז) מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל אלא מלמד שירמיה החזירן ויאשיהו מלך עליהם רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (הושע ו יא) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי. אסתר דכתיב (אסתר ה א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקודש כתיב הכא ותלבש אסתר מלכות וכתיב התם (ד״ה א יב יט) ורוח לבשה את עמשי: