Midrasch zu Nechemja 9:6

ד"א שור או כשב או עז [וגו'] לקרבן לה' אינו אומר כן אלא לקרבן אשה, מהו אשה, אלא אמר להם הקב"ה אם הבאתם קרבן לפני ברצון הרי הוא קרבן, אם הבאתם אותם באונס (ע"כ) אני מעלה (עליך שקרבת) [עליכם שלא קרבתם] לפני אלא קרבן אשה, צו את בני ישראל [וגו'] (במדבר כ"ח ב') את קרבני לחמי ריח נחחי אין כתיב כאן אלא לאשי, מהו לאשי, א"ל הקב"ה אם הבאתם אותם ברצון ובאהבה הרי הוא קרבני אבל אם הבאתם (אותו) [אותם] באונס לאשי אינם שלי. ד"א מהו לאשי, אמר הקב"ה בני לא יטעה אותך יצרך הרע לומר אינו מצוה אותנו כל שעה על הקרבנות אלא שיש אכילה [מלפניו, אילו היתה אכילה] מלפני [ממך] הייתי מבקש אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב), ואם מטעה אותך יצה"ר אפילו להרהר (לומר) [למוד] מאשי מאסטרטייה [שלי] שכולה אש, כמה רובי (תבואות) [רבואות] עומדים לפני נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן (דניאל ז' י') כמה (יתחדשון) [מתחדשין] לבקרים בכל יום ואינם לא אוכלים ולא שותים, אם אין אתה אוכל ואין אתה שותה אתה מת והם אינם לא אוכלים ולא שותים ואינם טועמים טעם מיתה, למה, מפני שהם [רואים] דמות כבודי והם ניזונים מזיו השכינה, שאעפ"י שאמרתי שאינם רואים את כבודי, א"ר יצחק רואין כמתוך וילון, באור פני מלך חיים (משלי ט"ז ט"ו) אתה [הוא] ה' לבדך [וגו'] ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט' ו'), ואם אסטרטייה שלי מפני שהם רואים דמות כבודי אינם לא אוכלים ולא שותים ואני יש לפני אכילה, אילו היתה אכילה לפני לך הייתי אומר, אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (תהלים נ'). דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר ריש לקיש עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כ"ח ו') וכי בהר סיני קרבו קרבנות, אלא אמר הקב"ה אם באת להרהר ולומר שמא יש אכילה לפני הרי משה שעלה להר סיני ועשה אצלי מ' יום ומ' לילה יבא משה ויעידני אם יש לפני אכילה, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות ל"ד כ"ח) (לא אכל ולא שתה) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר משה אוכל ושותה אצליכם, וכשעלה אצלי מ' יום ומ' לילה לא אכל ולא שתה ויהי שם עם ה' ארבעים וגו' (שמות ל"ד), ומי שהוא לומד להיות אוכל ושותה וכשעלה אצלי לא אכל ולא שתה אני יש לפני אכילה, ואפילו היתה לפני לא הייתי אומר [לך] אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אפילו היה לפני מאכל לך לא הייתי אומר, למה, שאני רחמן ואתה אכזרי, אמר ריש לקיש י"ג מדות יש בהקדוש ברוך הוא ה' ה' אל רחום וגו' וחטאה ונקה (שמות ל"ד ו' וז') אני רחמן ואתה אכזרי והייתי מוסר מזונותי ביד אכזרי, לפני מאכל [לך] הייתי אומר אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך א"ר חייא בר אבין אמר הקדוש ברוך הוא (לקרבני) [לקרבנך] אני צריך אם ארעב לא אומר לך, בא וראה בריותי לבריותי אינם צריכים ואני צריך שתאכילני, ראית מימיך בני אדם אומרם נשקה הגפן הזה יין כדי שתעשה יין, נשקה את הזית שמן כדי שתעשה שמן, אמר הקדוש ברוך הוא [בריותי] לבריותי אינם צריכים למעשיהם ואני צריך לך. דבר אחר אם ארעב לא אומר לך אמר (לו) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי מבקש לאכול הייתם יכולים להספיק לי, מלך אחד לא הייתם יכולים לעמוד בו, לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו' לבד מאיל וגו' (מלכים א' ה' ב' וג'), (שמי) [שבוי] אחד לכם וכמה היה מטריח (לכם) עליכם, ואשר היה נעשה ליום אחד שור וגו' (נחמיה ה' י"ח), ובבשר ודם כמותכם לא הייתם יכולים לעמוד בו וכי הייתם יכולים לעמוד אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' ואילו (היית) [הייתי] מבקש לאכול היית יכול לעמוד אפילו להשקות אותי, אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי גבור אם מהלך בדרך ויצמא למים אינו שותה פחות מעשרה שעלים, אמר הקדוש ברוך הוא ואני כל (ימי) [מימי] בראשית צמצמתי לתוך שעלי שנאמר מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ' י"ב) ואת יכול להשקות אותי, בא וראה מה כתיב ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר וגו' לכבש יין זאת עולת [וגו'] (במדבר כ"ח י"ד) וכמה הוא [הין] שנים עשר לוגין, ואמרתי לך שתביא עם הכבש ג' לוגין ועם האיל ד' לוגין, ולא עוד אלא מהו אומר בקדש הסך נסך שכר לה' (במדבר כ"ח ז'), אמר (לך) הקדוש ברוך הוא ואילו הייתי צריך לקרבנך לא הייתי אומר לך להקריב לפני [אלפי] אלים בבת אחת רבבות נחלי שמן בבת אחת, לא אמרתי שתקריב אלא לפי כחך שור או כשב או עז, ואפילו כך לא היה קרב לפני אלא הדם, ואת דמו יזרק על (יסוד) המזבח (ויקרא ז' ב'), א"ר שמואל א"ר שמעון בן יוחי בא וראה הדם דבר בזוי הוא ומאכל כלבים הוא ואמר הקב"ה שיהא קרב על המזבח, אלא כביכול אמר הקב"ה הבא לפני קרבן וטול דמו ותן על קרנותיו של המזבח כדי שיכפר דם על הדם, בשביל צורכך וכפרתך תבעתי קרבן ולא שהייתי מבקש לאכול אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' בריה אחת יש לי שבראתי למאכלך לעתיד לבא זהו בהמות והוא רועה אלף הרים בכל יום בהמות בהררי אלף (תהלים נ' י') היאך הוא שותה, יש אומרים ראשו על פי הירדן ופיו פתוח כנגדו והירדן שופך לתוך פיו והוא שותה מים, וי"א מה שהירדן מכניס לששה חדשים הוא שותה בגמיאה אחת שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ' כ"ג), אמר הקדוש ברוך הוא יכול אתה לזון (אותי) [אותו] לילה אחד ואם ילין על אבוסך (איוב ל"ט ט') ומה שבראתי לך מאכל (והייתי) [והיה] צריך לך לזון (אותי) [אותו] ואין אתה יכול ולי אתה יכול להספיק מזונות אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' לויתן התקנתי לך למאכל [לעתיד לבא] והיית צריך להאכיל אותו אין אתה יכול להספיק אותו, אמרו רבותינו אלולי שהוא (רבוין) [רבוץ] על התהום וכובש עליו (אלו כן) היה עולה ומאבד את העולם ומציפו (אלא כשהוא), וכיון שהוא מבקש לשתות אינו יכול לשתות מימי אוקיינוס מפני שהם מלוחים, מהו עושה, תולה אחת מן סנפיריו והתהום עולה והוא שותה, ומשהוא שותה הוא מחזיר סנפיריו למקומה וסותם בפני תהום, אמר הקדוש ברוך הוא מה שהתקנתי לך למאכלך אין אתה יכול (ליתן) [לזון] ולי אתה יכול לזון (ולי אתה יכול להספיק מזונות) אם ארעב לא אומר לך. דבר אחר אם ארעב וגו' כי לי תבל ומלואה מה ענין זה אצל זה, אמר (לו) הקב"ה אילו הייתי מבקש [אכילה לך] היה לי לומר כי לי תבל ומלואה (הוי) [הרי] שמשיי ומלאכים לפני להם הייתי ראוי לומר (כי לי תבל ומלואה) שיקריבו, (אמר) [אמור] ושאל להם אם מקריבים לפני כי מי בשחק יערוך לה' וגו' (תהלים פ"ט ז'), מהו יערוך, א"ר אלעזר ב"ר שמעון מי עורך למעלן לפני קרבן וערך הכהן אותם על העצים (ויקרא א' י"ב) הוי כי מי בשחק יערוך לה', להם היה נאה לומר שיקריבו לי (ידמה לה' בבני אלים) הוי לא בשביל שיש לפני אכילה אמרתי לך שתקריב אלא בשביל כפרתך ובשביל כבודך. דבר אחר אם ארעב וגו' אמר (לו) הקדוש ברוך הוא חייך לא שהייתי צריך לקרבנך אלא בשביל עוונותיך, למה, אתה מוצא לא היה קרב בכל יום אלא שני כבשים שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במדבר כ"ח ד') מהו כבשים (במדבר כ"ח ג') בית שמאי אומרים שהם כובשים את העוונות ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו (מיכה ז' י"ט) ובה"א כבשים למה אתם כובשים הם העוונות כשם שדרשו ב"ש עד עכשיו הם קיימים כבסים אמור וודאי שבזכותם עוונותיהם מתכבסים ומתלבנים כמה שאתה אומר כבסי מרעה לבך ירושלים (ירמיה ד' י"ד) [כי] אם תכבסי בנתר וגו' (ירמיהו ב' כ"ב) וכבס (בגדי) [בגדיו וגו'] (ויקרא י"ג ו') הוי כבסים, מהו בני שנה (במדבר כ"ח) אמר להם הם מתקרבים לפני ובזכות קרבנותיכם אני מכפר על (עוונותיהם) [עוונותיכם] ואתם תהיו לי כתינוק בן שנה שאין לו עוון כמ"ש בשאול בן שנה שאול במלכו (שמואל א' י"ג א') וכי בן שנה שאול מלך [אלא] שהיה נקי מעוון כתינוק בן שנה הוי כבשים בני שנה תמימים, תמימים (במדבר כ"ח) מהו תמימים כנגד אבות, אברהם התהלך לפני והיה תמים (בראשית י"ז א'), יצחק אף הוא היה תמים, אמר הקדוש ברוך הוא יש בן תמים מזה, יודע שאביו הולך לקרבו והוא מהלך עמו בתמות וילכו שניהם יחדיו (בראשית כ"ב ח'), יעקב אף הוא היה תמים ויעקב איש תם (בראשית כ"ה כ"ז) הוי אומר תמימים, מהו שנים ליום (במדבר כ"ח) א"ל הקדוש ברוך הוא בזכות שנים כבשים שאתם מקריבים ליום, מהו ליום שאני עושה פניכם מאירות לעתיד לבא כיום ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' ל"א), אל תוכח לץ וגו' (משלי ט' ח'), עמי מה עשיתי לך וגו' (מיכה ו' ג'), יודע צדיק נפש בהמתו וגו' (משלי י"ב י').

(דף כה) א״ר יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה שנא׳ (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים. מתקיף לה רב אחא בר יעקב אימא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה קשיא ור׳ הושעיא סבר ששכינה בכל מקום דאמר רבי הושעיא מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר (שם) אתה הוא ה׳ לבדך וגומר שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחין לשם מחזירין שליחותם אבל שלוחיך למקום שמשתלחין שם מחזירין שליחותם שנאמר (איוב לח לה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו יבאו ויאמרו לא נאמר אלא ילכו ויאמרו מלמד שהשכינה בכל מקום ואף ר׳ ישמעאל סבר שהשכינה בכל מקום דתנא דבי רבי ישמעאל מניין שהשכינה בכל מקום שנאמר (זכריה ב ז) הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו אחריו לא נאמר אלא לקראתו מלמד שהשכינה בכל מקום ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום דאמר ליה רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן לבר ממדינחא ולאו משום דלית ביה שכינה אלא משום דמורו ביה מינאי ורבי אבהו סבר שכינה במערב דאמר רבי אבהו מאי אוריה אויר יה:

מ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהוֹדִיעוּנוּ מְקוֹם תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ט׳:ו׳) "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים". מַתְקִיף לָךְ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: (אימא) [וְדִילְמָא] כְּעֶבֶד שֶׁנּוֹטֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו וּמִשְׁתַּחֲוֶה? קַשְׁיָא. (ואף רבי) [וְרַבִּי] הוֹשַׁעְיָא סָבַר: שְׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם, דְּאָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: (מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר:) [מַאי דִּכְתִיב]: (שם) "אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם" וְגוֹ'. שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִּשְׁלוּחֵי בָּשָׂר־וָדָם. שְׁלוּחֵי בָּשָׂר־וָדָם, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִין לְשָׁם מַחֲזִירִין שְׁלִיחוּתָם. אֲבָל שְׁלוּחֶיךָ, לְמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִין, (שם) [מִשָּׁם] מַחֲזִירִין שְׁלִיחוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ח:ל״ה) "הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים, וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ: הִנֵּנוּ". 'יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ', מְלַמֵּד, שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם. וְאַף רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִנַּיִן שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ב׳:ז׳) "וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא, וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ". 'אַחֲרָיו' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לִקְרָאתוֹ', מְלַמֵּד, שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם. וְאַף רַב שֵׁשֶׁת סָבַר: שְׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם, דְּאָמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמְעֵיהּ: לְכָל רוּחֲתָא אוּקְמָן, לְבַר (ממדינחא) [מִמִּזְרָח], וְלָאו מִשּׁוּם דְּלֵית בֵּיהּ שְׁכִינָה, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּמוֹרוּ בֵּיהּ מִינָאֵי. וְרַבִּי אַבָּהוּ (סבר) [אָמַר]: שְׁכִינָה בַּמַּעֲרָב, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מַאי 'אוּרְיָה'? אֲוִיר־יָהּ!