Midrasch zu Zechariah 13:7

כתיב כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה (תהלים מ״ד כ״ג). פעם אחת עלה בלב לוליאנו קיסר והביא עשרה חכמים ופירשו לו את החומש ומצא שם מכירת יוסף, ועוד מצא וגונב איש ומכרו מות יומת, ואותו היום יום חמישי בשבת היה, ושלח וקרא לרבן שמעון בן גמליאל וחביריו. א״ל, מי שגונב נפש אחת מישראל ומוכרה מה דינו? אמרו לו, מות יומת. אמר להם, א״כ התחייבתם מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה? אמר להם אלמלא אחי יוסף בחיים הייתי תופשן ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אני עושה עמכם דין שאתם שקולין כנגד אחי יוסף בחסידות. בא הדבר לפני ר׳ נחוניא בן הקנה, אמר להם, שאלו מעט זמן. אמרו, תן לנו זמן. נתן להם זמן ונתקבצו עשרה זקנים וקטן שבכולם ר׳ ישמעאל בן אלישע כהן גדול. אמרו לו... (חסר כאן) במרכבה ותודיענו. אמר להם, אם תחלקו עוני מן השם אני מזכירו ועולה לרקיע ונדע, אם גזרה זו מן השמים נקבל עלינו, ואם לאו יכול אני לבטלה בשם. אמרו לו חבריו, עונך יהי מופלג עלינו. עמד ר׳ ישמעאל והזכיר את השם והעלהו רוח סערה עד שעלה למרום. כיון שעלה למרום פגע בו מטטרון שר הפנים. א״ל, מי אתה? א״ל אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול. א״ל, אתה ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום ואומר יש לי עבד בארץ כמוך זיוו כזיווך מראהו כמראך? א״ל, אני הוא. א״ל, ומה עסקך הדר זיווי הנה, מה טיבך במקום טהורים? א״ל גזירה גזרה מלכות הרשעה עלינו שיהרגו עשרה חכמי ישראל ועליתי כאן לידע אם גזירה זו מן השמים נקבל עלינו ואם לאו יכול אני לבטלה בשם. א״ל, אשריכם שגלה לכם הקב״ה סוד זה שלא גלה למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל הגזרות בשם המפורש. מיד א״ל מטטרון, כבר כתבו בית דין ונתנו לו לסמאל שר של רומי להכחיד מאבירי ישראל כל נתח טוב ירך וכתף, וכך שמעתי מאחורי הפרגוד שיהרגו מחכמי ישראל עשרה אלו. א״ל למה? אמר, לפי שהיתה מדת הדין מרובה לפני הקב״ה עם מיכאל, ואמר, רבש״ע כלום כתבת בתורתך דבר אחד לבטלה, והרי כתיב כי לא דבר ריק הוא מכם, וכתיב וגונב נפש מאחיו מבני ישראל וגו׳, והשבטים מכרו את יוסף ועדיין לא תבעת מידם, מיד גזר שיהרגו עשרה מאבירי ישראל. א״ל ר׳ ישמעאל, ולא מצא הקב״ה ליפרע דין יוסף אלא ממנו? א״ל אשריכם שלא מצא הקב״ה חסידים כבני יעקב אלא אתכם. מיד א״ל ר״י, מה זה לפניך? א״ל מזבח. א״ל וכי יש מזבח למעלה? א״ל הן, כל מה שיש למטה יש למעלה, דכתיב בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. א״ל, ומה אתם מקריבים עליו, יש לכם פרים וכבשים ואילים? א״ל, נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו. אמר, שמעתי מה שלא שמעתי מעולם. מיד ירד ומצא את חבריו בתענית ובתפלה. אמרו לו מה בידך? אמר להם, לכו והטהרו ולבשו תכריכים, שגזרה זו מלפני הקב״ה. אמר ר׳ ישמעאל כשבאתי והעדתי מלפני כסא הכבוד עדות... שמחו כל חבריו וישבו לפני ר׳ נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, שמחין בימין ומתאבלין בשמאל, שמחין ששקולין כבני יעקב ומתאבלין שנקנסה עליהן מיתה משונה, ולא עוד אלא שאמר הנשיא בעת שמחתם: הואיל ועתיד ה׳ אלהי ישראל לקבל נפשותינו קרבן ולעשות נקמה ברומי הרשעה נגילה בשמחת כנור ועוגב, והיו עוסקים בהלכות הפסח ושונים אלו עוברין בפסח, לא הספיקו לגמור עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו והוציאן למיתה. א״ל ר׳ ישמעאל, בחייך אני אהרג תחלה שאני כהן גדול ובן כ״ג ואל אראה במיתת חברי, ורשב"ג אומר אני נשיא בן נשיא - אני אהרג תחלה ואל אראה במיתת חברי. א״ל ההגמון, הפילו גורלות, והפילו גורלות ונפל הגורל על רשב״ג. מיד פשט את צוארו ונטל איספקלטור הסייף והתיז את ראשו. מיד נטל ר״י את ראש רשב״ג, ונתנו בחיקו ונתן עיניו על עיניו ופיו על פיו ופניו על פניו, וצווח ואמר: פה מפיק מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה זו! עליך אומר הכתוב (זכריה י"ג ז') חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי, א"ל ההגמון, ריקה! עד שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו, מיד התחיל וצווח עד שנשקפה בתו של מלך לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה אותו ביפיו. אמרו, מימות יוסף לא היה אדם יפה כמוהו. באותה שעה אמרה להגמון המתן שעה אחת עד שאכנס אצל אבי, נכנסה ואמרה שאלה יש לי אצלך. אמר לה המלך, בתי כל שאלתך אעשה חוץ מר״י וחבריו. אמרה לו כיון שאינך רוצה, אם כן הפשיטו עור פניו. מיד צוה לטבחים והפשיטו עור פניו, כיון שהגיעו למקום הנחת תפילין צעק צעקה גדולה ונזדעזע כל העולם כלו. אמר לפניו, רבש״ע! הראני למה נקנסה עלי מיתה זו. יצתה ב״ק ואמרה לו לא קרית גם כל חלי וכל מכה וגו׳, צעק צעקה שניה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב״ה להפוך כל העולם כלו לתהו ובהו, מיד ירד מטטרון ואמר לו אם תצעק עוד צעקה שלישית יהפך העולם כלו לתהו ובהו, אשריך ואשרי חבריך, מה גנוז לכם ומה צפון לכם! כיון ששמע כך עמד עד שיצאה נשמתו. מיד פתח הקב״ה ואמר זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרונו לברכה, אשריהם שזכו להתקרב קרבן על גבי מזבח שבמרומים. ועוד פתח הקב״ה והבטיחם ואמר להם ממתים ידך ה׳ וגו׳... ועדיין קלסתר פניו של ר׳ ישמעאל ברומי הרשעה, כל ע׳ שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חגר וכו׳ (ע״ז י״א:). כתיב כי כרם ה׳ צבאות וגו׳... (הכל כמו בנוסחא ב׳ לעיל).

אמרו עליו על ר׳ ישמעאל בן אלישע כ״ג שהיה אחד משבעה אנשים יפים שהיו בעולם, ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר׳ אבהו, ור׳ ישמעאל. ובשעה שהביאוהו לרומי כל הנשים שרואות אותו שופעות דם, וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומותך כמותך או יפה ממך? אמר לו, לאו. מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר׳ ישמעאל ושל רשב״ג, אמר לו ר׳ ישמעאל חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כ״ג מזרע אהרון הכהן, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים. א״ל רשב״ג, לא כן - אלא אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני, אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב״ג. מיד פשט רשב״ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר׳ ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר׳ ישמעאל, חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק. אמר לו, עשה. מיד נטל ר׳ ישמעאל את ראשו של רשב״ג ונתנו על ארכבותיו, ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו, ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, (עליו) [עליך] הכתוב אומר חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי (זכריה י״ג ז׳). אמר לו אותו הגמון, ריקה! עד שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח, עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יפיו. אמרו, מימות יוסף לא היה יפה כמוהו. אמרה לאותו הגמון, המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי. נכנסה אצל אביה ואמרה לו שאלה אחת יש לי אצלך. אמר לה המלך, שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחביריו. אמרה לו, אבא, היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה. אמר לה, לא תעשה שאלתך. אמרה לו, אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו. מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודנו חי, וכיוון שהגיע הפושט למקום תפילין, התחיל ר' ישמעאל לצעוק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך. אמרו לו, מפני מה לא בכית עד עכשיו ועתה אתה מתחיל לבכות? אמר להם ר״י, על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון שם אל עליון על התפילין. אמרו לו, וכי עדיין אתה בוטח בשם ה׳, אם גדול הוא יבא יצילך עכשיו. ומן אותה צעקה שצעק ר״י נזדעזע כל העולם. אר״י והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתת זו. יצתה בת קול ואמרה, לא קרית גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ (דברים כ״ח ס״א). פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב״ה, רבש״ע! צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים, גזרה זו נגזרה עליו?! אמר להם הקב״ה, הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות. ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד, ובקש הקב״ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר״י, אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם. כיון ששמע ר״י כך, הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב״ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא, פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים, פתחו שרפים ואמרו רוח ה׳ תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים. ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו, אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים. ועוד פתח הקב״ה ואמר להם, מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וגו'.(תהלים י"ז י"ד) ועדיין קלסתר פניו של ר״י ברומי היא אדום הרשעה, ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של אדם הראשון ומביאין קלסתר פניו של ר׳ ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתין מתקל ד׳ זוזי פיתקא ותליה ליה על צואריה, ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא, ומסיימין ווי לדין כד יקום דין (עי׳ ע״ז י״א ע״ב), והקב״ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו׳ (יחזקאל כ״ח י״ד).

לפני אפרים ובנימין ומנשה. חמשה דברים ישנים בעולם. הגבורה שנאמר עוררה את גבורתך. והקשת שנאמר (חבקוק ג ט) עריה תעור קשתך. והחרב שנאמר (זכריה יג ז) חרב עורי על רועי. והזרוע שנאמר (ישעיה נא ט) עורי לבשי עז זרוע ה'. והקנאה (שם מב יג) כאיש מלחמות יעיר קנאה. הוי לפני אפרים [ובנימין] ומנשה וגו'. ולכה לישועתה לנו. אמר רבי חלקיה בשם ר' אבהו ולכה מלא כתיב שכל הישועה שלך היא. אלקים השיבנו והאר פניך ונושעה. אמר רבי אין לנו אלא הארת פניך: