Midrasch zu Tehillim 12:2

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר. לְעוֹלָם יִבְדֹּק אָדָם בַּשֵּׁמוֹת לִקְרֹא לִבְנוֹ, הָרָאוּי לִהְיוֹת צַדִּיק. כִּי לִפְעָמִים הַשֵּׁם גּוֹרֵם טוֹב אוֹ גּוֹרֵם רָע, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּמְּרַגְּלִים, שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר (במדבר יג, ד), עַל שֶׁלֹּא שָׁמַע בְּדִבְרֵי הַמָּקוֹם, וּכְאִלּוּ שָׁאַל בִּזְכוּרוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי (ש״‎א טו, כ). שָׁפַט בֶּן חוֹרִי (במדבר יג, ה), עַל שֶׁלֹּא שָׁפַט אֶת יִצְרוֹ, וְנַעֲשָׂה חוֹרִי מִן הָאָרֶץ. יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף (שם פסוק ז), עַל שֶׁהוֹצִיא דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, לְכָךְ נֶאֱסַף בְּלֹא עִתּוֹ. פַּלְטִי בֶּן רָפוּא (שם פסוק ט), פָּלַט עַמּוֹ מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים וְרָפוּ יָדָיו, שֶׁהֲרֵי מֵת. גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי (שם פסוק י), דִּבֵּר דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין. גַּדִּי בֶּן סוּסִי (שם פסוק יא), הֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְהֶעֱלָה סִיסְיָא. הוּא שֶׁאָמַר, אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (שם פסוק לב). עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי (שם פסוק יב), הֶעֱמָה כֹּחוֹ, עַל שֶׁאָמַר, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (שם פסוק לא), וְגָמַל לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל (שם פסוק יג), עַל שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ לִסְתֹּר מַה שֶּׁכָּתוּב, מִי הוּא כָּאֵל ה'. וְאוֹמֵר: אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן (דברים לג, כו). נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי (במדבר יג, יד), הֶחְבִּיא הָאֱמֶת וּפָסָה הָאֱמוּנָה מִפִּיו, כְּמוֹ פַּסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם (תהלים יב, ב), לוֹמַר דִּבְרֵי כְּזָבִים עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנַעֲשָׂה מָךְ.

משנה. משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דינאי ותחנה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן משרבו הנואפים פסקו המים המאררים וריב״ז הפסיקם שנאמר (הושע ד יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנא׳ (מיכה ז א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי יוחנן כה״ג העביר הודיות המעשר ואף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין (ע״ב) עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כל ימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. (דף מח) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבתי המשתאות שנאמר (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב ביהמ״ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים יב ב) הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם רשב״ג אומר משום ר״ש בן הסגן משחרב בהמ״ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות רבי שמעון אומר אף ניטל שומן הפירות:

מִשְׁנָה. מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִין בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינָאִי, וּתְחִנָּה בֶּן פְּרִישָׁא הָיָה נִקְרָא, חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ: 'בֶּן הָרַצְחָן'. מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִים פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:י״ד) "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם" וְגוֹ'. מִשֶּׁמֵּת (יוסף) [יוֹסֵי] בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, (ויוסף בן יוחנן) [וְיוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה] אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ז׳:א׳) "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל, בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי". יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר (הודאת) [הוֹדָיַת] הַמַּעֲשֵׂר, וְאַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין. עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם. כָּל יָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמַאי. מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט׳) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן, יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו". מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר, וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי־אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ב׳) "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: (משום רבי שמעון בן הסגן) [הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ]: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד טַל שֶׁל בְּרָכָה, וְנִטָּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי (שמעון) [יוֹסֵי] אוֹמֵר: אַף נִטָּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת. בְּפֻלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוֹס. בְּפֻלְמוּס שֶׁל (קיסר) [טִיטוּס] גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ (חכמת) יְוָנִית. בַּפֻּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. (מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁע, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גּוֹבַי, וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פָּסַק הָעֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים). מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטִּינְתָּן פָּסְקוּ הַחֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'קַטִּינְתָּן'? שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטְלָה זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת [רַבִּי] יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי בָּטְלָה זִיו הַכְּהֻנָּה.