Midrasch zu Tehillim 15:4

ו): מקל וחומר סתום, כיצד? נשבע להרע ולא ימיר (תהילים ט״ו:ד׳), יכול אם נשבע להרע לא ימיר ואם נשבע להטיב מחליף, וכי מה קשה לבני אדם להרע לעצמו או להטיב לעצמו? אם להרע לעצמו אינו מחליף ק״ו להטיב לעצמו. איזהו להרע לעצמו שמותר לו לעשות? אר״י כגון שהיה בים (במקום סכנה) ואמר אהא בתענית עד שאבא לביתי, כיוצא בדבר ושחד על נקי לא לקח יכול לא לקח שחד על נקי להרגו אבל לקח שחד על נקי לפוטרו, אמרת על מי דרך בני אדם ליקח שחד על הצדיק או על הרשע? הוי אומר על הצדיקים לא לקח ק״ו על הרשעים.

פס'. או נפש כי תשבע וגו'. אינו חייב על המהרהר עד שיבטא בשפתיו. להרע או להיטיב. מה הטבה רשות אף הרעה רשות להרע לאחרים שאינו חייב אלא בנשבע להרע לעצמו כי הא דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי. וכן הוא אומר (תהילים ט״ו:ד׳) נשבע להרע ולא ימיר. או להיטיב לאחרים הוא חייב ולא להרע יכול לעבור על המצוה (והוא) חייב קרבן ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות. הנשבע לבטל את המצוה שאם עבר לבטל את המצוה מלקין אותו ומקיים את המצוה אבל נשבעין לקיים את המצוה כדי לזרז את עצמו וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. ומנין אפילו דברים שאין בהם הרעה והטבה כגון אזרוק צרור לים ושלא אזרוק. ת"ל לבטא בשפתים. לכל אשר יבטא האדם, להביא את שאמר אוכל ושלא אוכל אכלתי ושלא אכלתי. האדם בשבועה. פרט לאנוס. ונעלם ממנו. פרט למזיד שמזיד אינו בקרבן אלא במלקות ארבעים. מיכן אמרו חכמים אל תהי פרוץ בנדרים שמא תמעול בנדרים:

פו אִיבָּעְיָא לְהוּ: הֶסְפֵּדָא, יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, אוֹ יִקְרָא דְּשִׁיכְבֵיהוּא. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? דְּאָמַר: "לָא תִּסְפְּדוּהָ לְהַהוּא גַּבְרָא", אִי נַמִּי: לַאֲפוּקֵי מִיּוֹרְשִׁים. (מאי) תָּא שְׁמַע: (בראשית כ״ג:ב׳) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּאַבְרָהָם, מַשְׁהוּ לָהּ לְשָׂרָה? שָׂרָה גּוּפָא נִיחָא לָהּ, כִּי הֵיכִי דְּנִתְיַקֵּר בָּהּ אַבְרָהָם. תָּא שְׁמַע: "וְסָפְדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ", וְאִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, הַנֵי בְּנֵי יִקְרָא נִינְהוּ? נִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקֵי, דְּנִתְיַקְּרוּ בְּהוּ אִינְשֵׁי. תָּא שְׁמַע: "לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ", (אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּשַׁכְבֵי, שַׁפִּיר, דְּהַנֵי, לָאו בְּנֵי יִקְרָא נִינְהוּ. אֶלָא אִי אָמַרְתְּ, יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, הָא נַמִּי יִסָּפְדוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהֲוֵי לְהוּ יִקְרָא לְאִינְשֵׁי?) לָא נִיחָא (לְהוּ) [לְצַדִּיקַיָּא], דְּנִתְיַקְּרוּ בִּרְשִׁיעַיָּא. תָּא שְׁמַע: (ירמיהו ל״ד:ה׳) "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים וְגוֹ'. וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ". אִי אָמַרְתְּ [מִשּׁוּם] יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לִיתְיַקְּרוּ בָּךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵיכִי דְּאִיתְיַקְּרוּ בַּאֲבָהָתָךְ. תָּא שְׁמַע: (תהילים ט״ו:ד׳) "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁגֵּרֵר עַצְמוֹתָיו שֶׁל אָבִיו בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים. וְאִי אָמַרְתְּ יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי טַעְמָא עָבִיד הָכִי? מִשּׁוּם דְּתִיהֲוֵי כַּפָּרָה לְאָבִיו. וּמִשּׁוּם כַּפָּרָה דַּאֲבוּהָ, מַשְׁהֵי לֵיהּ לְיִקְרָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל? יִשְׂרָאֵל גּוּפַיְהוּ נִיחָא לְהוּ, דְּמָחֲלוּ יִקְרַיְהוּ לְגַבֵּיהּ. תָּא שְׁמַע: אָמַר לְהוּ: (רבי) אַל תַּסְפִּידוּנִי בָּעֲיָרוֹת. וְאִי אָמַרְתְּ יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? קָסָבַר, (רבי) לִיתְיַקְּרוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל טְפֵי. (פורתא). [תָּא שְׁמַע: הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, מַאי לָאו, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת! לֹא, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַי. וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל חַי, מַבִּיתלֵיהּ לַמֵּת? אִין, כִּי אָמַר רַחֲמָנָא: (דברים כ״א:כ״ג) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ", דּוּמְיָא דְּתָלוּי, דְּאִית בֵּיהּ בִּזָּיוֹן, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ בִּזָיוֹן, לָא. תָּא שְׁמַע: הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְשַׁמֵּעַ עָלָיו עֲיָרוֹת, לְהָבִיא לוֹ מְקוֹנְנוֹת, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה, אֵינוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת. הָכִי קָאָמַר: כָּל הָעוֹשֶׂה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַי, אֵין בּוֹ בִּזָּיוֹן לַמֵּת]. תָּא שְׁמַע: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: סִימָן יָפֶה לַמֵּת, שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַחַר מִיתָה; מֵת שֶׁלֹּא נִסְפַּד, וְלֹא נִקְבַּר, אוֹ שֶׁחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִיםעַל מִטָּתוֹ, זֶהוּ סִימָן יָפֶה לַמֵּת. שְׁמַע מִינָהּ: יִקְרָא דִּשְׁכִיבָא הוּא, שְׁמַע מִינָהּ.