Midrasch zu Tehillim 22:30

יד דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלָאִי: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לְפִנְקָס שֶׁמְּקֻפָּל וּמֻנָּח, יָדָיו עַל שְׁנֵי צְדָעָיו, וּשְׁנֵי אַצִּילָיועַל שְׁתֵּי אַרְכֻּבּוֹתָיו, וּשְׁנֵי עֲקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו, וְרֹאשׁוֹ (על) [מֻנָּח לוֹ בֵּין] בִּרְכָּיו, וּפִיו סָתוּם, וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ, וְאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת, וְשׁוֹתֶה מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה, וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי, שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת אִמּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, נִפְתָּח הַסָּתוּם, וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. וְנֵר דָּלוּק [לוֹ] עַל רֹאשׁוֹ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כ״ט:ג׳) "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ". וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אָדָם יָשֵׁן כָּאן וְרוֹאֶה חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא, וְאֵין לְךָ יָמִים [שֶׁאָדָם] שָׁרוּי בְּטוֹבָה יוֹתֵר מֵאוֹתָן הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם, כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי". וְאֵיזֶהוּ יָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יְרָחִים, וְאֵין בָּהֶם שָׁנִים? הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ יַרְחֵי לֵדָה, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד׳:ד׳) "וַיֹרֵנִי, וַיֹאמֶר לִי: יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה". וְאוֹמֵר: (איוב כ״ט:ד׳) "בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי". מַאי: 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: נָבִיא הוּא דְּקָאָמַר, תָּא שְׁמַע: "בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי". וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד׳:ז׳) "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם, עַד שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ה:כ״ג) "כִּי (לך) [לִי] תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, [תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן]". "כִּי (לך) [לִי] תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ", זֶה יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים כ״ב:ל׳) "לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָל יֹרְדֵי עָפָר". "תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן", זֶה יוֹם הַלֵּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כד) "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ? תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ: צַדִּיק אַתָּה, הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע, וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה, מוּטָב. וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְכֹהֵן (שנתן) [שֶׁמָּסַר] תְּרוּמָה לְעַם־הָאָרֶץ, וְאָמַר לוֹ: אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ, בְּטָהֳרָה מוּטָב, וְאִם לָאו, הֲרֵינִי שׂוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי קְרָא? (שם עא) "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גּוֹזִי". מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי 'גּוֹזִי' לִישְׁנָא דְּאִשְׁתַּבּוּעֵי הוּא? דִּכְתִיב: (ירמיהו ז׳:כ״ט) "גָּזִי נִזְרֵךָ וְהַשְׁלִיכִי". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמַה וָלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לֶאֱגוֹז מֻנָּח בְּסֵפֶל שֶׁל מַיִם, אָדָם נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ עָלֶיהָ, שׁוֹקֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.

פרק ראשון: כיצד אדם מת באין אליו מלאכי הרקיע, אחד ממלאכי השרת ואחד ממלאכי מות ואחד סופר ואחד שממונה עמו ואומרים לו קום הגיע קצך (גירסא אחרת: מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו), אומר להם עדיין לא הגיע קצי, מיד פותח את עיניו ורואה מלאך (נוסחא ב׳: מיד מזדעזע ונופל על פניו), ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים, לבושו אש כסותו אש כלו אש, וסכין בידו וטפה של מרה תלוי בו, ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקב״ה בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג ג׳), בחייהם אינם רואים אבל רואים במיתתם, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כ״ב ל׳). מיד מעיד והקב״ה חותם. אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, אם רשע גמור הוא מקשה ערפו ומגביר יצרו. מכאן אמרו חז״ל אפילו בפטירתו של אדם רשע יצרו מתגבר עליו. ר״א בן יעקב אומר כשם שמקשה ערפו בעוה״ז כך מקשה ערפו בשעת פטירתו שעומד בדין שנאמר רשע יראה וכעס וגו׳ (שם קי״ב י׳). בשעת פטירתו של צדיק מהו אומר הצדיק אבד וגו׳ (ישעיהו נ״ז:א׳), ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר ובליעל כקוץ מונד וגו׳ (ש״ב כ״ב).

פס'. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. רבותינו אמרו בישראל לא קם אבל באומות קם. ואיזה זה בלעם. אלא הפרש שהיה משה מדבר עמו מעומד שנאמר (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי. ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנא' (במדבר כד) נופל וגלוי עינים. משל משלו חכמים למה הדבר דומה משה דמהו לשר גדול שאין יודע מה יציאות יצאו בשלחן המלך. ובלעם דמהו לטבחו של מלך שהוא יודע ומה יציאות יצאו על שלחנו של מלך. טוביהו ברבי אליעזר ז״ל אמר ולא קם נביא עוד בישראל במשה. מה ת״ל בישראל והלא ביאשיהו כתיב (מלכים ב' כג) לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה'. למה נאמר כאן בישראל אלא כך פירושו של פסוק. ללמדך שמימות משה לא עמד נביא באומות העולם. לפי שביקש משה רבינו רחמים שלא תשרה שכינה על אומות העולם לכך נאמר כאן בישראל. כלומר ידענו שאומות העולם אין שכינה שורה עליהן אלא אפילו בישראל שעתידין לקום בהם נביאים. כענין שנאמר (דברים יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם. כך אפילו הכי לא קם נביא עוד בישראל כמשה. ומהו ולא קם כלומר לא קם ולא יקום עוד אלא שדבר הכתוב בלשון קצרה. אשר ידעו ה' פנים אל פנים. זה הוא שאמר (שמות לג) הראני נא את כבודך. אפילו בעוה״ז אין אתה רואה שנאמר (שם) ופני לא יראו זה עוה״ז המשילו בפנים. והעוה״ב המשילו באחוריים. שנאמר (שם) וראית את אחורי לפי שהעוה״ז לפני העוה״ב הוא נקרא פנים. וכה״א (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ואומר (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ואימתי הראהו הקב״ה כבודו סמוך למיתה שנא' (שמות כ) וראית את אחורי למדנו שהמתים רואים וכה״א (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. לכך נאמר אשר ידעו ה' פנים אל פנים: