Midrasch zu Tehillim 44:23

עֵינַיִךְ יוֹנִים, עֵינַיִךְ הֵן סַנְהֶדְּרִין, שֶׁהֵם עֵינַיִם לָעֵדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר טו, כד): וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה. מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים יֵשׁ בָּאָדָם, וְכֻלָּם אֵינָם הוֹלְכִין וְחוֹזְרִין אֶלָּא אַחַר הָעֵינַיִם, כָּךְ אֵין יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר חוּץ מִסַּנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶם. יוֹנִים, מַה יּוֹנָה זוֹ תַּמָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נָאִים בְּהִלּוּכָן כְּשֶׁהֵן עוֹלִין לְפַעֲמֵי רְגָלִים. מַה יּוֹנָה זוֹ מְצֻיֶּנֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין, בְּתִגְלַחַת, בְּמִילָה, וְצִיצִית. מַה יּוֹנָה זוֹ צְנוּעָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל צְנוּעִים. מַה יּוֹנָה זוֹ פּוֹשֶׁטֶת צַוָּארָהּ לִשְׁחִיטָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. מַה יּוֹנָה זוֹ מְכַפֶּרֶת עַל הָעֲוָלִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְכַפְּרִים עַל הָאֻמּוֹת, שֶׁכָּל אוֹתָן שִׁבְעִים פָּרִים שֶׁמַּקְרִיבִים בֶּחָג, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁלֹא יִצְדֶּה הָעוֹלָם מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קט, ד): תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה. מַה יּוֹנָה זוֹ מִשָּׁעָה שֶׁמַּכֶּרֶת בֶּן זוּגָהּ, עוֹד אֵינָהּ מְמִירָה אוֹתוֹ בְּאַחֵר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מִשָּׁעָה שֶׁהִכִּירוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הֵמִירוּהוּ בְּאַחֵר. מַה יּוֹנָה זוֹ נִכְנֶסֶת לְקִנָּהּ וּמַכֶּרֶת קִנָּהּ וְשׁוֹבָכָהּ וְגוֹזָלֶיהָ וְאֶפְרוֹחֶיהָ וְחַלּוֹנוֹתֶיהָ, כָּךְ הֵן שָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. מַה יּוֹנָה זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ נוֹטֵל גּוֹזָלֶיהָ מִתַּחְתֶּיהָ, אֵין מַנַּחַת שׁוֹבָכָהּ לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא בָּטְלוּ שָׁלשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה. מַה יּוֹנָה זוֹ מְחַדֶּשֶׁת לָהּ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ גֹּרֶן, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְחַדְּשִׁים לָהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה יּוֹנָה זוֹ מְשׁוֹגֶרֶת רוֹגְלִיּוֹת הַרְבֵּה וְחוֹזֶרֶת לְשׁוֹבָכָהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יא, יא): יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר. וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. אֵלּוּ וָאֵלּוּ וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם ה'. רַבִּי אוֹמֵר יֵשׁ מִין יוֹנָה שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתָהּ, וְחַבְרוֹתֶיהָ מְרִיחוֹת אוֹתָהּ וּבָאוֹת אֶצְלָהּ לְשׁוֹבָכָהּ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁהַזָּקֵן יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ הַרְבֵּה גֵרִים מִתְגַּיְרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּגוֹן יִתְרוֹ, הָא שָׁמַע וְאָתֵי, רָחָב שָׁמְעָה וְאָתְיָא, אַף בַּחֲנַנְיָא מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, הַרְבֵּה גֵרִים נִתְגַּיְּרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מַה טַּעְמָא (ישעיה כט, כג): כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיה (ישעיה כט, כד): וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ. רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְנִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָרֵס אֶחָת, וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לֵיהּ מַאן הֲוָת כָּךְ, אָמַר לֵיהּ זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁיָּלְדָה אֶת משֶׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁהֵם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, (שמות לט, לב) (במדבר א, נד): וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. עֵינַיִךְ יוֹנִים, כְּיוֹנִים, דּוּגְמָא דִידָךְ דָּמְיָיה לַהֲדָא יוֹנָה, מַה יּוֹנָה זוֹ הֵבִיאָה אוֹרָה לָעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְבִיאִין אוֹרָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ. וְאֵימָתַי הֵבִיאָה יוֹנָה אוֹרָה לָעוֹלָם, בִּימֵי נֹחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ח, יא): וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וגו', מַהוּ טָרָף בְּפִיהָ, קְטִיל, כְּמָה דְתֵימַר (בראשית לז, לג): טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִלּוּלֵי קְטַלְתִּינֵיהּ אִילָן רַב הֲוָה מִתְעֲבֵד. וּמֵהֵיכָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשַּׁמְטוּטֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֱבִיאַתּוּ, הֲדָא הִיא דְּאָמְרִין בְּרִיָּיתָא, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָא לְקָת בְּמוֹי דְמַבּוּלָא, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כב, כד): בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרוֹבִּלִין שֶׁל רֵיחַיִם נִמְחוּ בַּמַּיִם. רַבִּי טַרְיִי אָמַר, שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן נִפְתְּחוּ לָהּ וּמִשָּׁם הֵבִיאָה אוֹתוֹ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַיְּבוּ אִלּוּ מִגַּן עֵדֶן הֵבִיאָה אוֹתוֹ, לֹא הָיָה לָה לְהָבִיא דָּבָר מְעֻלֶּה, כְּגוֹן קִנָּמוֹן וּבַלְסְמוֹן, אֶלָּא רֶמֶז רָמְזָה לְנֹחַ וְאָמְרָה לוֹ, מָרִי נֹחַ, מַר מִזֶּה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא מָתוֹק מִתַּחַת יָדֶיךָ.

וְנֶחֱזֶה בָּךְ, אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרוֹת לְיִשְׂרָאֵל עַד מָתַי אַתֶּם מֵתִים עַל אֱלֹהֵיכֶם וּמְשַׁלְּמִין לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים א, ג): עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, וְעַד מָתַי אַתֶּם נֶהֱרָגִין עָלָיו, כְּדִכְתִיב (תהלים מד, כג): כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. וְעַד מָתַי אַתֶּם גּוֹמְלִין טוֹבוֹת עָלָיו וְלוֹ לְעַצְמוֹ, וְהוּא גּוֹמֵל לָכֶם רָעוֹת, בֹּאוּ לָכֶם אֶצְלֵנוּ וְאָנוּ מְמַנִּין אֶתְכֶם דֻּכָּסִין אִפַּרְכִין וְאִיטְרַטְלִין. וְנֶחֱזֶה בָּךְ וְאַתּוּן אִינוּן מֵחֶזְיָתֵיהּ דְּעַלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יח, כא): וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם. וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין לָהֶם: מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם, שְׁמַעְתֶּם מִימֵיכֶם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁיַּעַבְדוּ בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, וְלֹא אֲבוֹתֵינוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא אָנוּ נַעֲבוֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא מָה אַתֶּם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת לָנוּ, כַּחוֹלָה שֶׁנַּעֲשָׂה לְיַעֲקֹב אָבִינוּ כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית לָבָן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים הָיוּ חָלִין וּמְרַקְּדִים לִפְנֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצֵאתוֹ מִבֵּית לָבָן, וְרַבָּנָן אָמְרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לב, ב): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, הֲרֵי שִׁשִּׁים רִבּוֹא, (בראשית לב, ב): וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם, הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא. אוֹ שֶׁמָּא אַתֶּם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת לָנוּ כַּחוֹלָה שֶׁנַּעֲשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יט): וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים. אוֹ שֶׁמָּא יְכוֹלִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָנוּ כַּחוֹלָה שֶׁנַּעֲשָׂה לֶאֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, טו): וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה, וּכְתִיב (מלכים ב ו, טז): וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. מִיָּד (מלכים ב ו, יז): וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. אוֹ שֶׁמָּא יְכוֹלִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָנוּ כַּחוֹלָה שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְעוּלָא בִּירָאָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמְרוּ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ חוֹלָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מח, יד): שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, לְחוֹלָה כְּתִיב, וּמַרְאִין לוֹ בְּאֶצְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מח, יד): כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת, כַּעֲלָמוֹת, כִּמְחוֹלוֹת שֶׁל צַדִּיקִים.

הנך יפה רעיתי, ר' סימון בן פזי אמר היא מקלסת אותו לשון פשוט, והוא מקלס אותה לשון כפול, למה הוא מלקס אותה לשון כפול, שאם אינה עושה רצונו יכול להמירה באחרת, אבל היא מקלסת אותו לשון פשוט, שאינה יכולה להמיר אותו באחר, הנך יפה דודי אף נעים, לפיכך הנך יפה רעיתי הנך יפה עינים יונים, אלו סנהדרין, מה כל הגוף מהלך אחר העינים, כך ישראל היו מהלכין אחר סנהדרין, על מה שאומרין להם טמא טמא טהור טהור, עיניך יונים, מה היונה הזאת כשהעופות כולן נשחטין הם מתפרכסין, אבל היונה אינה עושה אלא פושטת צוארה, כך אין נותן נפשו על הקב"ה אלא ישראל, שנאמר כי עליך הורגנו כל היום [נחשבנו כצאן טבחה] (תהים מד כג), מבעד לצמתך (שה"ש ד א), האשה הזו כשגודלת שער ראשה. היא נותנת את השער לאחריה, והוא נאה לה, כך ישראל סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית ומצומצמת מבעד לצמתך.