Midrasch zu Tehillim 61:3

וְעוֹד, שֶׁקִּלֵּל זַרְעוֹ וְאָמַר, אָרוּר כְּנָעַן וְגוֹ'. וְחָם עַל שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו עֶרְוַת אָבִיו, נַעֲשׂוּ עֵינָיו אֲדֻמּוֹת. וְעַל שֶׁהִגִּיד בְּפִיו, נַעֲשׂוּ שִׂפְתוֹתָיו עֲקֻמּוֹת. וְעַל שֶׁחָזַר פָּנָיו, נִתְחָרֵךְ שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ. וְעַל שֶׁלֹּא כִסָּה הָעֶרְוָה, הָלַךְ עָרֹם וְנִמְשְׁכָה לוֹ עָרְלָתוֹ. לְפִי שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרִחֵם עָלָיו, שֶׁרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְנִמְכַּר עַצְמוֹ לְעַבְדוּת, יֵצֵא עַיִן בְּעַיִן שֶׁרָאָה וּבְפֶה שֶׁהִגִּיד. בְּדִין הוּא שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת בְּשֵׁם וּבְעַיִן, דִּכְתִיב וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְגוֹ' לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ (שמות כא, כו). וּכְתִיב: וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ (שמות כא, כז). וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה, אִם עַבְדּוֹ קִנְיַן כַּסְפּוֹ עַל שֶׁסִּמֵּא עֵינוֹ וְהִפִּיל שִׁנּוֹ, יֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. זֶרַע בְּרוּכֵי ה', שֶׁהֵן מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר, כְּשֶׁהֵן מֵתִין אֵינוֹ דִין שֶׁיֵּצְאוּ לְחֵרוּת מִן הָעֲוֹנוֹת, דִּכְתִיב: בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פח, ו), שֶׁיֵּצְאוּ לְחֵרוּת בְּרַמַ״‎ח אֵיבָרִים.

בעטוף לבי. עד היכן אדם חייב לעמוד בתפלה עד שיעטוף. שנאמר (תהלים קב א) תפלה לעני כי יעטוף. וכן הוא אומר (יונה ב ח) בהתעטף עלי נפשי:

בצור ירום ממני תנחני. ואי זו זו ירשלים. שנאמר (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה. לכך בצור ירום ממני תנחני. אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם איני מבקשת אצל האויב הזה אלא אגורה באהלך עולמים. וכן הוא אומר (תהלים כו ח) מה אהבתי מעון ביתך. (שם פד יא) כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע: