Midrasch zu Tehillim 71:6

תָּנוּ רַבָּנָן: עַד הֵיכָן הוּא בּוֹדֵק? עַד חָטְמוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַד לִבּוֹ. בָּדַק וּמָצָא עֶלְיוֹנִים מֵתִים, לֹא יֹאמַר: כְּבָר מֵתוּ הַתַּחְתּוֹנִים. מַעֲשֶׂה הָיָה, וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים, וְתַחְתּוֹנִים חַיִּים. לֵימָא הַנֵי תַּנָּאֵי כִּי הַנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא, מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצָר? מֵרֹאשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״א:ו׳) "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי", וְאוֹמֵר: (ירמיהו ז׳:כ״ט) "גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי". אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִטַּבּוּרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ שָׁרָשָׁיו אֵילָךְ וָאֵילָךְ. אֲפִלּוּ תֵּימָא, אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, דְּכָל מִידִי, מִמְּצִיעָתֵיהּ מִתְּצָר. אֲבָל לְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, אֲפִלּוּ אַבָּא שָׁאוּל מוֹדֶה, דְּעִקָּר חִיּוּתָא, בְּאַפֵּיהּ הוּא, דִּכְתִיב: (בראשית ז׳:כ״ב) "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו". אָמַר רַב פָּפָּא: מַחֲלֹקֶת, מִמַּטָּה לְמַעְלָה, אֲבָל מִמַּעְלָה לְמַטָּה, כֵּיוָן דְּבָדַק לֵיהּ עַד חָטְמוֹ, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ, דִּכְתִיב: "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִים בְּאַפָּיו".

מִשְׁנָה. מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטַּבּוּרוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחָטְמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ. גְּמָרָא. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי? מַר סָבַר: עִקָּר חִיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ הוּא. וּמַר סָבַר: עִקָּר חִיּוּתָא בְּטַבּוּרֵיהּ הוּא. לֵימָא: כִּי הַנֵי תַּנָּאֵי: מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצָר? מֵרֹאשׁוֹ! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים ע״א:ו׳) "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גּוֹזִי". וְאוֹמֵר: (ירמיהו ז׳:כ״ט) "גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי". אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִטַּבּוּרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ שָׁרָשָׁיו אֵילָךְ וָאֵילָךְ. אֲפִלּוּ תֵּימָא, אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, [דְּכִי מִיתְּצַר וָלָד, מִמְּצִיעָתֵיהּ מִיתְּצַר], אֲבָל לְעִנְיַן (נשמה) [חִיּוּתָא], דְּכוּלֵי עָלְמָא בְּאַנְפֵּיהּ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז׳:כ״ב) "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ.

גמ׳. במאי קא מיפלגי מ״ס עיקר חיותא באפיה הוא ומ״ס עיקר חיותא בטבורו הוא לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכה״א (תהלים עא ו) ממעי אמו אתה גוזי ואומר (ירמיה ז כט) גזי נזרך והשליכי אבא שאול אומר מטבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול עד כאן לא קאמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה אבל לענין נשימה דכ״ע באפיה היא שנאמר (בראשית ז כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו מ״ט דרבי אליעזר בן יעקב דכתיב (יחזקאל כא לד) לתת אותה על צוארי חללי רשעים: