Midrasch zu Tehillim 77:19

בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרם בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם".

וְעַל הָרְעָמִים. מַאי 'רְעָמִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל: עַנְנֵי (דאתיא) בְּגַלְגְּלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ז:י״ט) "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ". וְרַבָּנָן אַמְרֵי: עַנְנֵי דְּשָׁפְכֵי מַיָּא לַהֲדָדֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו י׳:י״ג) "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: בַּרְקָא תַּקִיפָא, דְּבָרִיק עַנְנַיָא וּמִתְבַּר גְּזִיזֵי דְּבַרְזָא. רַב (אסי) [אַשִׁי] אָמַר: עַנְנֵי, חַלְחוּלֵי מְחַלְחְלֵי, וְאַתִּי זִיקָא וּמְנַשֵּׁב אַפּוּמַיְהוּ, וְדָמִי כְּזִיקָא עַל פּוּם דָּנֵי. וּמִסְתַּבְּרָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּבָרִיק בַּרְקָא וּמְנַהֲמֵי עַנְנֵי וְאַתִּי מִטְרָא.

ויסר את אופן מרכבותיו רבי יהודה אומר מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגלים שלמטה והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: ר' נחמיה אומר מחמת רעם שלמעלה ניתזו צינורות מלמטה שנ' (תהלים ע"ז י"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל (ראמה ותחל) [רגזה ותרעש] הארץ, והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: וינהגהו בכבדות. במדה שמרדו בה מדדת להן הם אמרו (ה' ט') תכבד העבודה אף אתה באותה מדה מדדת להן וינהגיהו בכבדות: לשעבר פרדות מושכות את המרכבות עכשיו מרכבה מושכת את הפרדות: וינהגיהו בכבדות ר' יהורה ביר' שמעון אומר לפי שיצאו מצרים כולם בסוסים לפיכך העמיד להן הקב״ה סוסים של אש בים והיו מכין את הפרדות כולן ומחזירין אותן ליבשה והגלגלים משיבין אותן לים לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ר' מאיר אומר כשנגלה הקב״ה על המצרים בים עלה עליהן בתשעת אלפים רבוא ממלאכי חבלה מהן מלאכי זייע ומהן מלאכי רתת ומהן מלאכי ברד ומהן מלאכי שלהבת וחלחלה אוחזת למי שרואה אותן אמרו לפניו רבונו של עולם הנה לנו ונעשה רצונך במצרים אמר להן אין דעתי מתקוררת עד שאני בעצמי נפרע משונאיהן של ישראל לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל. טפשין שבהן אמרו מפני דווים וסכופים אלו אנו בורחין, פקחין שבהן אומרין מי שנלחם להן במצרים הוא יעשה להם נסים בכל זמן: ר' יוסי אומר מניין שהמכות שלקו על הים היו מעין מסות שבמצרים שנ' כי ה' נלחם להם במצרים מעין מכות שבמצרים ואומר (ש"א ד' ח') אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, ולא במצרים לבד אלא בכל המצירין להן עד סוף כל הדורות וכן הוא אומר (תהלים ע"ח ס"ו) ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו, ואומר (תהלים כ״ז ב') צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו: כמעט איביהם אכניע ועל צריהם אשיב יד (תהלים פ"א ט"ו), ואומר (ישעיה י"א י"ג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו ואומר (שם י"ד כ"ה) לשבור אשור בארצי ועל הר אבוסנו וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור: מדה זו נוהגת על פני הארץ שנא' (שם כ"ו) זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים, מפני מה (שם כ"ז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה: הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם עד סוף כל הדורות לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים: