Midrasch zu Tehillim 87:4

הָסֵבִּי עֵינַיִךְ, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ מִפָּלָטִין בַּחוּץ. מֶה עָשְׂתָה, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד חוּץ לַפָּלָטִין, לִכְשֶׁעָבַר הַמֶּלֶךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ הַעֲבִירוּהָ מִנֶּגֶד פָּנַי, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִין וְגוֹזְרִין תַּעֲנִיּוֹת וְהַיְּחִידִים מִתְעַנִּים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, הֵן גָּרְמוּ לִי לִפְשֹׁט יָדִי בְּעוֹלָמִי. וּבְשָׁעָה שֶׁבֵּית דִּין גּוֹזְרִין תַּעֲנִיּוֹת וְתִינוֹקוֹת מִתְעַנִּים, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, הֵם הִמְלִיכוּנִי עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ (שמות טו, יח): ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. וּבְשָׁעָה שֶׁגּוֹזְרִין תַּעֲנִיּוֹת וּזְקֵנִים מִתְעַנִּים, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, הֵם קִבְּלוּ מַלְכוּתִי עֲלֵיהֶם בְּסִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וּכְתִיב (תהלים פז, ד): אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי וגו'. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא בַּר פַּפָּא כְּתִיב (תהלים סח, יט): וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים, וְאַף סוֹרְרִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, בְּאֵי זוֹ זְכוּת, בִּזְכוּת כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, מָה עֵז זוֹ בְּזוּיָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּזוּיִין בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וגו'.

מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען וגו'. זה שאמר הכתוב (משלי ו א) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. בתלמידי חכמים הכתוב מדבר בשעה שהזקן נתמנה אומר לו הקב"ה עד שלא נתמנית לא היית ערב על הצבור עכשיו שנתמנית נעשית ערב שנאמר אם ערבת לרעך. זה הקב"ה שנאמר (שיר השירים ה טז) זה דודי וזה רעי. ואומר (משלי כז י) רעך ורע אביך אל תעזוב. וכן (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי. ומה אתה עושה שלא תאמר על הטמא טהור ועל הטהור טמא ועל האסור מותר ועל המותר אסור ותתחייב באמרי פיך. ומה תעשה עסוק בתורה. שנאמר (משלי ו ג) עשה זאת איפא בני והנצל. ואין זאת אלא תורה שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם. (משלי ו ג) לך התרפס ורהב רעך. עשה לך רב ומדייש עליך כעפר והמליכהו עליך שנאמר ורהב רעך. ואין רהב אלא מלכות שנאמר (תהלים פז ד) אזכיר רהב ובבל. ואם עשית כן תנצל כצבי מיד. דבר אחר בני אם ערבת לרעך. בישראל הכתוב מדבר בשעת מתן תורה שהיו ערבים זה לזה. שבשעה שביקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל אמר להן תנו לי ערבים שתקיימו את התורה. אמרו לו הרי אבות ערבים בנו. אמר להן הקב"ה חייבין הן לי ולואי שיעמדו בעצמן. משל למה הדבר דומה למי שהולך ללוות אמר לו הבא לי ערב הלך והביא את מי שחייב לו. אמר לו ולואי שיעמוד בעצמו הבא לי מי שאינו חייב לי. כך אמר הקב"ה לישראל הבאתם לי ערבים וכמה חובות יש לי עליהם אלא תנו לי ערבים שאינן חייבין לי כלום. וכן הוא אומר (דברים ה ג) לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. אמרו לו מי הן שאינן חייבין לך. אמר להן התינוקות. מיד הביאו לו התינוקות מדדי אמותיהן ומעוברות שלהן ועמדה כריסן של אמן כמראה של זכוכית והיו רואין להקב"ה מתוך כריסן ומדברין עמו. שנאמר מפי עוללים ויונקים. וכתיב (איוב ג טז) כעוללים לא ראו אור. אמר להם הקב"ה ערבים אתם על אבותיכם שאם אינן מקיימין את התורה שאתם נתפסין עליהן. אמרו לו הן. אמר להם (שמות כ ב) אנכי ה' אלקיך. אמרו לו הן. אמר להם (שם ג) לא יהיה לך אלקים אחרים. אמרו לו הן. וכן על כל דבור ודבור היו משיבים לו על לאו לאו ועל הן הן. אמר להן מפיכם אני נותן את התורה להן שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז. ואין עז אלא תורה שנאמר (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן. לכך כשיבטלו ישראל את התורה הן נתפסין עליהן שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי דעת ואומר (שם) ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני. מה הוא גם אני מצטער אני עליהם שהם מחסירים עצמם ואינם מקיימין את התורה. דבר אחר מה הוא גם אני. אמר ר' חייא כביכול אף אני משתכח שיהו התינוקות מברכין אותי שנאמר גם אני. מהו עוללים ר"י אמר עוללים אלו שבחוץ. שנאמר (איכה ד ד) עוללים שאלו לחם. יונקים אלו שבמעי אמן. ר"י אמר עוללים אלו שבפנים. שנאמר (איוב ג טז) כעוללים לא ראו אור. יונקים אלו שבחוץ. רב ולוי. רב אמר נעשו כריסותיהן של אמן כאיספקלרייא המאירה. מיד התינוקות פרשו מדדי אמותיהן והעוללים פרשו מטבורן. א"ר לוי הנס האחרון גדול מן הראשון שחזרו כריסן של אמותיהן לכמות שהיו והתינוקות חזרו לדדיהן ועוללים חזרו לטבורן. פתחו פיהם אלו ואלו ואמרו שירה הדא הוא דכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עז. למען צורריך שנים. להשבית אויב ומתנקם שנים. הרי ד' מלכיות. דבר אחר למען צורריך בגין שנאיכון יהבית לכון אורייתא:

דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, ד): שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ו, א): בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה, נֶאֶמְרָה עַל הַחֲבֵרִים, כָּל הַיָּמִים שֶׁאָדָם חָבֵר לֹא אִכְפַּת לוֹ בַּצִּבּוּר וְאֵינוֹ נֶעֱנַשׁ עָלָיו, נִתְמַנָּה אָדָם בָּרֹאשׁ וְנָטַל טַלִּית, לֹא יֹאמַר לְטוֹבָתִי אֲנִי נִזְקָק, לֹא אִכְפַּת לִי בַּצִּבּוּר, אֶלָּא כָּל טֹרַח הַצִּבּוּר עָלָיו, אִם רָאָה אָדָם מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה, וְלֹא מְמַחֶה בְּיָדוֹ הוּא נֶעֱנַשׁ עָלָיו. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֲךָ, אַתָּה עָרֵב עָלָיו, (משלי ו, א): תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִכְנַסְתָּ עַצְמְךָ לַזִּירָה, וּמִי שֶׁהוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ לַזִּירָה אוֹ נִצּוֹחַ אוֹ נוֹצֵחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי וְאַתָּה עוֹמְדִים בַּזִּירָה אוֹ נִצַּחְתָּ אוֹ נִצַּחְתִּי. (משלי ו, ב): נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ, אֵין אִמְרֵי אֶלָּא הוֹרָאַת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, א): בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי, וְכֵן (משלי ד, כ): לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ, (משלי ו, ג): עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְּכַף רֵעֶךָ, אֶלָּא תֵּן רְצוֹנְךָ לֵידַע מַה לַּעֲשׂוֹת, הוֹאִיל וְהִכְנַסְתָּ עַצְמְךָ לְעַרְבוּת זֶה לֵעָשׂוֹת רֹאשׁ, (משלי ו, ג): לֵךְ הִתְרַפֵּס בַּאֲבַק רַגְלֵיהֶם שֶׁל שָׂרִים וּגְדוֹלִים מִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, ג): וּרְהַב רֵעֶיךָ, וְאֵין רְהַב אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פז, ד): אַזְכִּיר רַהַב, וְאִם לָאו דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ כְּדַם צְבִי וְאַיָּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, ה): הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד [כמו שכתוב בפרשת ויגש בבראשית רבה]. וְרַבָּנִין אָמְרִין, בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֲךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲרֵבִים בֵּינָן לְבֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכב, ח): לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, וּמָה הָיְתָה עַרְבוּתָן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, לֹא קִבְּלוּהָ אַחַת מִן הָאֻמּוֹת אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שָׂדֶה וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְמָסְרָהּ לַאֲרִיסִים, קָרָא לָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ, תְּקַבֵּל אַתָּה אֶת הַשָֹּׂדֶה הַזּוֹ, אָמַר לוֹ אֵין בִּי כֹּחַ קָשָׁה הֵימֶנִּי, וְכֵן לַשֵּׁנִי וְלַשְּׁלִישִׁי וְלָרְבִיעִי וְלֹא קִבְּלוּהָ מִמֶּנּוּ, וְקָרָא לַחֲמִישִׁי וְאָמַר לוֹ תְּקַבֵּל אַתָּה הַשָֹּׂדֶה הַזּוֹ, אָמַר לוֹ הֵן, עַל מְנָת לְפָלְחָהּ, אָמַר לוֹ הֵן, מִשֶּׁנִּכְנָס לְתוֹכָהּ הוֹבִירָהּ, עַל מִי הַמֶּלֶךְ מַקְפִּיד עַל אוֹתָם שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבְּלָהּ, אוֹ עַל מִי שֶׁקִּבְּלָהּ עָלָיו וּמִשֶּׁקִּבְּלָהּ עָלָיו נִכְנָס בָּהּ וְהוֹבִירָהּ, לֹא עַל זֶה שֶׁקִּבְּלָהּ. כָּךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, לֹא הִנִּיחַ אֻמָּה שֶׁלֹא הִרְתִּיק עָלֶיהָ וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְשָׁמְרָהּ, וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְכָךְ בְּדִין הוּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב, וְאִם לָאו תֵּעָנְשׁוּ בָעַרְבוּת, הֱוֵי: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֲךָ. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ דְּבַר ה', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו שִׁמְרוּ לִי ב' כּוֹסוֹת הַלָּלוּ וְהָיָה דִיאַטְרִיטָא, אָמַר לוֹ הֱוֵי זָהִיר בָּהֶם, עַד שֶׁהוּא נִכְנַס לַפָּלָטִין הָיָה עֵגֶל אֶחָד שָׁרוּי עַל פֶּתַח הַפָּלָטִין, נָגַח הָעֶבֶד וְנִשְׁבַּר אֶחָד מֵהֶם, וְהָיָה הָעֶבֶד עוֹמֵד וּמַרְתִּית לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ לָמָּה מַרְתִּית, אָמַר שֶׁנְּגָחַנִי עֵגֶל וְשִׁבַּר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַכּוֹסוֹת. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אִם כֵּן דַּע וְהִזָּהֵר בַּשֵּׁנִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי כּוֹסוֹת מָזַגְתֶּם בְּסִינַי, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שִׁבַּרְתֶּם נַעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם לְפָנַי עֵגֶל, הִזָּהֲרוּ בְּנִשְׁמָע, הֱוֵי: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ דְּבַר ה', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נה, ג): שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, הֵיאַךְ חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְפַתֶּה אוֹתָם, אָמַר לָהֶם אִם יִפֹּל אָדָם מֵרֹאשׁ הַגַּג כָּל גּוּפוֹ לוֹקֶה וְהָרוֹפֵא נִכְנַס אֶצְלוֹ וְנוֹתֵן לוֹ רְטִיָּה בְּרֹאשׁוֹ וְכֵן בְּיָדָיו וְכֵן בְּרַגְלָיו וּבְכָל אֵבָרָיו, נִמְצָא כֻּלּוֹ רְטִיוֹת. אֲנִי אֵינִי כָּךְ, אֶלָּא רמ"ח אֵבָרִים בָּאָדָם הַזֶּה וְהָאֹזֶן אֶחָד מֵהֶם, וְכָל הַגּוּף מְלֻכְלָךְ בַּעֲבֵרוֹת וְהָאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל הַגּוּף מְקַבֵּל חַיִּים, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, לְכָךְ אָמַר: שִׁמְעוּ דְּבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיִתְרוֹ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִיעָה זָכָה לְחַיִּים, שֶׁשָּׁמַע וְנִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וגו'.