Midrasch zu Tehillim 96:1

בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם. רַבָּנָן אָמְרֵי אַל תִּקְרֵי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אֶלָּא בּוֹנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹשְׁבִין וּמְבִינִין אוֹתוֹ בְּכָל שְׁאֵלָה וּמִשְׁפָּט. דָּבָר אַחֵר, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהֵעָשׂוֹת מֶטְרוֹפּוֹלִין לְכָל הַמְדִינוֹת, וּלְהַמְשִׁיךְ כְּנָהָר אֵלֶיהָ לִכְבוֹדָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יהושע טו, מז): אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד [לשע] [לשעת] הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (יחזקאל טז, סא): וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ, מַהוּ לְבָנוֹת, לְכוּפְרָנִין. וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ, לֹא מִן פְּרָנִיךְ אֶלָּא מִן פְּרָנִין דִּידִי. רַבִּי בֵּיבַי מִשּׁוּם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר (ישעיה נד, א): רָנִּי עֲקָרָה, הָא רִנָּה עַקְרוּתָא הִיא, אֶלָּא רָנִּי עֲקָרָה שֶׁא יָלְדָה בָנִים לְגֵיהִנֹּם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, מַה נְּקֵבָה זוֹ נוֹטֶלֶת עִשֹּׂוּר נְכָסִים מֵאָבִיהָ וְיוֹצְאָה, כָּךְ יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ שִׁבְעָה עַמָּמִים, שֶׁהוּא עִשֹּׂוּר שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְעַל יְדֵי שֶׁיָּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, אָמְרוּ שִׁירָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עֲתִידִין לִירַשׁ כְּזָכָר הַיּוֹרֵשׁ לְכָל נִכְסֵי אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מח, ז): מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד, (יחזקאל מח, א ב): דָּן אֶחָד, אָשֵׁר אֶחָד, וְכֻלְּהוֹן כָּךְ, וְהֵן אוֹמְרִין בִּלְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צו, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, שִׁירָה חֲדָשָׁה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא שִׁיר חָדָשׁ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לָמָה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, מַה נְּקֵבָה זוֹ טוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת, טוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת, וְחוֹזֶרֶת וּפוֹרֶקֶת, וְשׁוּב אֵינָהּ טוֹעֶנֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּעְבְּדִין וְנִגְאָלִין, מִשְׁתַּעְבְּדִין וְנִגְאָלִין, וְחוֹזְרִין וְנִגְאָלִין וְשׁוּב אֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין לְעוֹלָם. בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁצָּרָתָן צָרַת נְקֵבָה יוֹלֶדֶת, הֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי שֶׁצָּרָתָן אֵין צָרַת יוֹלֶדֶת, הֵן אוֹמְרִים שִׁירָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה.

[ה] אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני (תהלים קלז:ה). בר קפרא א' קיצי בידך וקיצך בידי. קיצי בידך, ורם לבבך ושכחת את י"י אלהיך וג' (דברים ח:יד). וקיצך בידי, אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני (תהלים שם). ר' דוסא או' אם אשכחך ירושל' תשכח ימי' מלעשות ניסים. ר' עזריה ר' אבהו בשם ריש לקיש, את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו שונאים לירושלם, נטלו גבורי ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמ' הקב"ה, כת' עמו אנכי בצרה (תהלים צא:טו), בניי שרויים בצרה ואני ברווחה, כביכול השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב:ג). ובסוף גילה אותה לדניאל, ואתה לך לקץ (דניאל יב:יג), א' ליה ליתן דין וחשבון, א' ליה ותנוח (שם). א' ליה והא ניחא לעולם, א' ליה ותעמוד (שם). א' לפניו רבון העולמים עם מי, עם הצדיקים או עם הרשעים, א' ליה לגורלך (שם), עם הצדיקים אשר כיוצא בך. א' ליה אימתיי, א' ליה לקץ הימין (שם). א' לפניו, רבון העולמים לקץ הימים או לקץ הימין, א' ליה לקץ הימין, לקץ אותה הימין שהוא משועבד'. א' הק' קץ נתתי לימיני, שכל זמן שבניי משועבדים תהא ימיני משועבדת, גאלתי בניי גאלתי ימיני. הוא שדוד אומ' למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני (תהלים ס:ז). א' דוד לפני הק' רבון העולמים כל זמן שיש לישר' זכות עשה להם בעבור ידידיך אברהם יצחק ויעקב, וכל זמן שאין לישראל זכות עשה להם בעבור ימינך, הושיעה ימינך וענני (שם). א' דוד לפני הק', רבון העולמים למה כל דרחם לך מטרף, עובדיהון ניחין, כמה דאת אמ' והחליצנו. מיכן קבעו חכמים והחליצנו בשבת. אמ' דוד לפני הק' רבון העולמים למה כל דרחם לך מיסכן, עובדיהון עתירין, כמה דאת אומ' יחלץ עני בעניו (איוב לו:טו). א' דוד לפני הק' רבון העולמים למה כל דרח' לך תשיש, עובדיהון ברוי, כמה דאת אמ' ועצמותיך יחליץ (ישעיה נח:יא). ר' לעז' בשם ר' יוסי בר זימרה עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואו' מזמור שירו לי"י שיר חדש (תהלים צו:א). ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמ' עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומ' קול רינה וישועה באהלי צדיקים (שם קיח:טו). א' הקב"ה ימיני עתידה לעשות לכם כל הניסים האילו וציון אומרת עזבני י"י שכחני, ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט:יד).

למנצח לבני קרח משכיל. אלקים באזנינו שמענו. זה שאמר הכתוב (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה וגו'. מכאן אתה למד שלא היה ביד ישראל כשיצאו ממצרים מעשים שיגאלו בהם ולא מעשה אבותם ולא בזכותם נקרע הים אלא לעשות לו שם. וכן הוא אומר (שם יד) כבהמה בבקעה תרד. וכשנגאלו ממצרים אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך ליתן שבח למקום שבניו מספרים כבודו בין העכו"ם. וכן הוא אומר (תהלים צו א) שירו לה' שיר חדש. (שם ג) ספרו בגוים כבודו. וכן אמרו בני קרח אבותינו ספרו לנו והלא הם עצמם מספרים שיצאו ממצרים. ומה כבודו של הקדוש ברוך הוא שמספרים בניו בין העכו"ם. אלא שהיו מתנבאים על הדורות. אמרו בני קרח לאבותינו עשית ולא לנו מה הנאה יש לנו במה שעשית לאבותינו. ואימתי יש לנו הנאה כשתעשה עמי אות לטובה (תהלים פו יז) עשה עמי אות לטובה. ראשונים בימי אברהם פעלת פעולה גדולה שנאמר (בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה. אף בניו במדבר פעלת להם ולהם רצית ולא לנו. וכן הוא אומר (תהלים פה ב) רצית ה' ארצך: