Musar zu Jeschijahu 65:25

ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך (בראשית ג', י"ד). והנה אם נדמה קללת הנחש לקללת אדם הראשון היה נראה שקללת אדם הראשון חמורה מקללת הנחש, שהרי פרנסת הנחש מזומנת לו בלי שום יגיעה [ואין לומר שעפר אינו מאכל נחשים והנחש נתקלל לאכול עפר נגד טבעו, שהרי כתוב בפירוש "ונחש עפר לחמו" (ישעיה ס"ה, כ"ה)], ואילו האדם נתקלל שלא ישיג את מאכלו בלי יגיעה וכדכתיב "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט). ולכאורה, מאחר שהנחש הוא שהחטיא את האדם, ראוי הוא שקללת הנחש תהיה חמורה מקללת האדם.

ו' ר' חלפתא אומר, אפי' אוכל פטומים, ושותה כל מתוקים, הם נעשים בפיו עפר, שנא' (ישעיהו סה, כה) ונחש עפר לחמו. ז' שהוא מוליד לשבע שנים. ח' שאדם רואה בהמה ואינו מקפיד, וכיון שהוא רואה נחש מיד הוא מקפיד עליו והורגו. ט' שהכל מתברכין והוא עומד בקללתו. י' היה ר' מאיר אומר בקבלה, והשבתי חיה רעה מן הארץ, זה נחש. ועשרה על הארץ. ואלו הן. א' שתהיה שותה מאליה מכאן ואילך, ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. ב' שתהא לוקה בפירותיה. ג' שתהא לוקה בשדפון ובירקון. ד' שנבראו בה טרשים. פי' ארץ קשה. ה' שיעלו בה אילני סרק. ו' שיעלו בה דרדרים וקוצים. ח' שזורעים הרבה והיא עושה מעט. ט' שהיא עתידה לעמוד ולהעיד על הרוגיה. י' שהיא עתידה לבלות כשלמה. ארבעים גזירות הללו כנגד ארבעים יום שהוולד נוצר בהם. ועוד כשנכנס אדם לדין ומתחייב ולוקה, מלקין אותו מלקות ארבעים, כנגד ארבעים מכות הללו של אדם ושל חוה ושל נחש ושל ארץ.

ודע כי יש שלוחים ידועים ממונים על דם ברית, ונוטלין אותו ומניחים אותו בהיכל ידוע מז' היכלי המלך, ובשעת כעסו של הקב"ה, משגיח בדם ההוא והמקטרג מסתלק משם, והקב"ה מרחם על ישראל. ודע כי הערלה ההיא חלק השר היודע בקרבן ההוא, וכשרואה שזה חלקו, נכנע ואין לו יכולת לקטרג, ועולה ומלמד סניגוריא על ישראל. וסתרי הסתרים בגנזי החכמה גנוזים, טעם שימת הערלה בעפר שאל המאור הקדוש ע"ה לאליהו ז"ל. והשיב, שמעתי בישיבה של מעלה, שהערל הוא הנחש, וכיון שמעבירין אותו ממקומו, צריך לתת לו מזונו, הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, כה) ונחש עפר לחמו: