Musar zu Bereschit 18:25

ועל זה יתבאר גם כן הפסוק (בראשית יח, כה) חלילה לך מעשות כדבר הזה וגו'. וקשה ב' פעמים חלילה למה. ורש"י פירש מה שפירש. ועוד קשה, והיה כצדיק כרשע, כבר הזכיר זה הענין בחלילה. עוד קשה, ב' כפי"ן כצדי"ק כרשע למה:

אמנם ד' דברים אלו הן כנגד ד' כתות שאינן רואות פני שכינה חשמ"ל (סוטה מב) חנפים כנגד תפלה הלא יחניף איש לרעהו להרבות לו תארים וישק עפרות זהב לו ויחוה קידה היותו מחלה פני נדיב ומצפה לתשלום גמול כי אולי ייטב לו או ירע לו בהמנעו מלעשות ואיך לא יתפלל לה' באמת ותמים ויתארו בתארים האמיתיים וכאשר יתפלל לה' בכוונה וישים אל לבו כי לה' נתכנו עלילות להרע ולהטיב שוב לא יחניף לאיש ולא ישא פני אדם כי מה' לבדו הכל ובמה נחשב אדם אשר נשמה באפו ולכך אסרו (ברכות יד) ליתן אפילו שלום לאדם קודם תפלה ואין לך דבר שמבטל חנופה רק תפלה בכונה ושימו לנגד עיניכם כי אין ביד אדם להרע ולהטיב אם ה' לא צוה וכנגד מדות השקרנים היא התשובה כי עיקר התשובה היא מדת אמת להודות על פשעיו ומבלי לשקר בו בכל דבר ובזה ינצל מכל חטא כי אם יפתהו יצרו שיגנוב הלא זכור יזכור אם ישאלו אם גנב הלא לא יכול להודות כי באמת גנב ואם יכחיש שיקר וכן כולם כלל של דבר מדת האמת היא עיקרית לבעל תשובה וזהו חותם כל דבריו כמאמרם (שבת נה) חותם של הקב"ה אמת וע"ז נתייסדו כל המצות לשומרן ולכך נקראת התורה אמת ועיקר כת לצנים היינו יושבים ומבטלים מהתורה ומבלים זמן בהבלי עולם כמ"ש (אבות פ"ג ג) כל המדבר דברים בטלים בכלל מושב לצים ולכך תורה נגד לצים והוא פשוט כי הוא דבר והיפוכו טבע מספרי לשון הרע להרע לחבירו וזהו דרכם כסל למו אומרים כאן והורגים באספמיא וכל מחשבתם לרוע כנורע ולכך תקנו להיטיב לזולתו ולראות להשתדל בטובת חבירו ולכך צדקה נגד מדת לשון הרע ולזאת אחיי ובניי דעו כי עיקר דרשתי היום תמכתי לד' מדות הנ"ל כי מוחזקני בכם שאתם תודה לאל יראי ה' ואין צריך להוכיח לכם על עבירות זדונות ושגגות וידיכם מנוקות מכל פשעים זכי חולקכון קמיה מלכא קדישא אבל במדות הללו כשל יכשלון כל איש גדול וקטן שם הוא בעו"ה אין אחד נמלט מזה אוי לי על שברי אשר בעו"ה אין אחד נקי מדברים אלו והם דברים חמורים כי ענשם קשה כנודע ולכן אמרתי להאריך בזה ולהזכיר דברים אלו ואולי ירחם ה' להסיר מאתנו לב אבן להשליך מאתנו רוע המדות המגונות האלה אשרי אדם ימלט מהן והנה מדת החנופה יבינו רבים שהוא אם יאמר לחבירו כמה יפה אתה והוצק חן בשפתותיך וכדומה מתארים והוא רק להחניפו לקבל גמול או לבל ירע לו וכדומה ובאמת גם זה עון חמור הוא אבל עיקר החנופה בראותו כי חבירו עובר עבירה קלה או חמורה והוא שותק ואין מוחה זהו תכלית המרי מהחנופה ע"ז תאבל הארץ ומלואה כי חנף תחנוף ארץ וכאשר דרשתי כמה פעמים כי החנופה לראות בחבירו דבר עבירה ושותק הוא ממש בכופר בגמול ועונש כי הלא עין כל רואים שותפים במשא ומתן ויורשים בתפיסת הבית שלא חלקו אם ישליך אחד צרור כסף לים הלא יצעק עליו חבירו בכל כחו ואם לא ישמעו לו יקבל עליו בב"ד ויצעק בשלך אתה רשאי ולא בשלי כי שלך שלי ושלי שלך כי שותפים אנחנו בדבר הזה ואילו יראו עובר עבירה אשר אנו בכלל שותפים וחטאת הקהל ההוא ונדון עלמא בתר רובא ובעונו יגיע לנו רעה וא"כ איך יהיה כמחריש ושותק ולא ירד עמו עד לחייו כמאמר חז"ל (ערכין טז ע"ב) עד הכאה והוא הכל מתגבורת החנופה ובעו"ה כ"כ החנופה הגיעה עד שרבים בראותם חבריהם עושים עבירה לא זו ששותקים אף זו שמתנצלים בעדם לומר יפה עושים ובעו"ה נלאו כל רודפי אמת להעמיד הדת והישר על תילה ומי שבידו להוכיח ואינו מוכיח רבים חללים הפיל ויש להבין במה שאמר אברהם (בראשית י"ח כה) חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט דקשה הא אברהם לא התפלל על חיות הצדיקים שבעיר רק כל בקשתו היה להחיות כל העיר אפילו הרשעים וא"כ מה זו תפלה להמית צדיק עם רשע הקב"ה ישיב לו הצדיקים יחיו והרשעים ימותו ולא יהיה מקרה אחד לעובר ולשאינו עובר וכפל אברהם הדבר השופט כל הארץ לא יעשה משפט והדבר תמוה לכאורה דכי יחייב המשפט להחיות רשעים בשביל צדיקים הלא המשפט הוא איש בעונו ימות ובמדרש (ב"ר פמ"ט ט) אמרו אמר אברהם אתה תופס החבל בתרין ראשין אם דין לית רחמים אם רחמים לית דין והדבר תמוה לכאורה אנה ראה בזה בסדום דתופס רחמים ודין כאחד הלא ה' אמר לו להשחית סדום והוא דין ולא רחמים והפסוק הלזה נקבע בכל תפלות לאמרו בימים נוראים כמעט בכל סליחות ולא ידעתי מה סנגוריא יש לנו בו שאנו בעו"ה חוטאים ומתייראים מיום הדין:

והבוטחים באמת בה' בלבב שלם, לא מן השפה ולחוץ כדרך רבים מעמי הארץ, בזאת יבחנו אם כנים הם שלא יבטלו רצונו כדי להשיג רצונם, והוא יהיה עזרם ומגנם, ואשר עושים רצון קוניהם ומניחים עסקיהם בבטחונם באלקים, האפשר שבשביל כך יקפח פרנסתם או יתמעט טובתם, חלילה וחס, השופט כל הארץ לא יעשה משפט (בראשית יח כה) הס כי לא להזכיר, אדרבא הבוטח על חריצותו ורב השתדלותו, או שבוטח באדם מניחים אותו ביד מי שבוטח בו, ואם לשעה מזלו עוזרו או שמשלמין לו איזה מצוה אל פניו להאבידו, סוף סוף יתהפך הגלגל עליו ואבד העשר וירד פלאים כמעשים בכל יום, או יהיה עשרו שמור לו לרעתו לטרדו ולהאבידו, והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים לב י), ואם ראשיתו מצער ויחיה חיי צער חלילה להאמין שהוא מחמת היותו עובד אלקים רק כי ה' צדיק יבחן ולו נתכנו עלילות ודטבא לה עבדי לה וסוף הכבוד לבוא: