Musar zu Tehillim 145:9

וְאָמַר הֶחָכָם מִן הַנְּדִיבוּת שֶׁיַּעֲמֹד הָאָדָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה וּבְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה ע"ה מְצַוֶּה עַל הָרַחֲמִים וְהַחֲנִינָה כמ"ש (מִשְׁלֵי כ"ד י"א) הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת. וּמַמַּעֲלַת הַמִּדָּה הַזֹּאת אֵצֶל הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהּ עִם כָּל בְּרוּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קמ"ה ט) וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. וּבְסֵפֶר הַקּוֹטִי אוֹמֵר: אַל תִּקְצַר מֵהַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת בְּכָל יְכָלְתְּךָ. וְאָמַר: אַל תִּבְזֶה הָעֲנִיִּים כִּי גּוֹאֲלָם חָזָק. וְאָמַר אַשְׁרֵי מִי שֶׁלִּבּוֹתָם מְרַחֲמִים וּנְמוּכִים. וְעוֹד יֵשׁ בּוֹ: מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם — יִהְיֶה מוֹתוֹ בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עָלָיו.

לרחם על כל הנבראים: עוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת רַחֲמָיו פְּרוּשִׂים עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, לֹא יְבַזֵּם וְלֹא יְאַבְּדֵם. שֶׁהֲרֵי הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא פְרוּשָׂה עַל כָּל הַנִּבְרָאִים דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ וְחַי וּמְדַבֵּר. וּמִטַּעַם זֶה הֻזְהַרְנוּ מִבִּזּוּי אוֹכְלִים. וְעַל דָּבָר זֶה רָאוּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ מְבַזָּה שׁוּם נִמְצָא וְהַכֹּל נַעֲשָׂה מִשָּׁם כְּדִכְתִיב "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" , כֵּן יִהְיֶה רַחֲמֵי הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו יִתְבָּרַךְ. וּמִטַּעַם זֶה הָיָה עֹנֶשׁ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי שֶׁלֹּא חָס עַל בֶּן הַבָּקָר שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּא אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ "זִיל לְכָךְ נוֹצַרְתָּ" (בָּבָא מְצִיעָא פה.) בָּאוּ לוֹ יִסּוּרִין, שֶׁהֵם מִצַּד הַדִּין שֶׁהֲרֵי הָרַחֲמִים מְגִנִּים עַל הַדִּין, וְכַאֲשֶׁר רִחֵם עַל הַחֻלְדָּה וְאָמַר "רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" כְּתִיב, נִצּוֹל מִן הַדִּין מִפְּנֵי שֶׁפֵּרַשׂ אוֹר הַחָכְמָה עָלָיו וְנִסְתַּלְּקוּ הַיִּסּוּרִים. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה לֹא יְבַזֶּה בְּשׁוּם נִמְצָא מִן הַנִּמְצָאִים שֶׁכֻּלָּם בְּחָכְמָה וְלֹא יַעֲקֹר הַצּוֹמֵחַ אֶלָּא לְצֹרֶךְ, וְלֹא יָמִית הַבַּעַל חַי אֶלָּא לְצוּרֵךְ, וְיִבְרֹר לָהֶם מִיתָה יָפָה בְּסַכִּין בְּדוּקָה לְרַחֵם כָּל מַה שֶׁאֶפְשָׁר.

ומעלת המידה הזאת תבחין ותשכיל, אשר הבורא מתנהג בה עם כל הברואים, שנאמר (תהלים קמה ט): "ורחמיו על כל מעשיו".