Parshanut zu Wajikra 10:52

ויקחו בני אהרן כו' וישימו עליה קטרת, פשט המקרא נראה דהם הקטירו הקטרת במזבח החיצון וכן כתבו בתוספות עירובין דף ס"ג תוד"ה מאי דרוש יעו"ש. וטעמם היה, דמה שצוה להקטיר במזבח הפנימי משום ששם היה קדש הקדשים והיא מעצמותה קודש הקדשים, וכן כתוב בראש כי תשא במקום אשר אועד לך שמה, וכעת שהכל ראו את הכבוד במזבח החיצון היה עולה על דעתם, שדין מזבח החיצון הוא כמזבח הפנימי, וטעו מפני שראו שקרבן חטאת של אהרן נשרף והיה בדמיונם, שקדושת המזבח בשמיני דין היכל יש לו וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקדש פנימה באש תשרף, שכל חטאת פנימי נשרפת, ולכך נשרף פרו של אהרן, ולכך הקטירו על מזבח החיצון ונשרפו. לכן על שעיר החטאת כפשוטו, שעל שעיר העם קאי, שחטאת העם נשרף דרש והנה שורף ולכך ויקצוף על אלעזר ואתמר בניו הנותרים, שאף הם היו ראוים לשרפה (סוף יומא), שלדעתו שטעו שדין חטאת בשמיני, שהכל ראו הכבוד במזבח החיצון הוי חטאת דין חטאת פנימי יש לו ונשרף, א"כ זה הטעיות של נדב ואביהוא, שמפני זה הקטירו במזבח החיצון וא"כ גם הם ראוים לאותו עונש ודו"ק. אמנם רבותינו פירשו באופן אחר. יעוין בתו"כ.

הוא אשר דבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. פירוש, כי מיתתם היה הכרחי עבור שכל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעוהי, דישראל חטאו בעגל ונצלו עדים והוסר הענן ובטלה כל מעלתן, ואחרי תפלת משה והבאתן זהב למשכן, חזרו ענני כבוד ושכינה שורה ביניהן, והקימו כהנים ולוים ואש יצאה מן השמים, א"כ יאמר ישראל הקב"ה נח לרצות וכרגע חיש קל יתנחם על הרעה והקב"ה ותרן הוא, לכן היה צריך להראות כי לא מחשבותם מחשבות השי"ת ולהראות בענין קל מאוד, אשר ביום חתונתו והוקמו לכהנים לשרת בבית ד', עבור דבר אחד, אשר לא צוה נשרפו לפני ד' ולהראות כמה גדול כוחה של עבירה, והקב"ה יחשוב במאזני צדק ומשפט על עון קל. וזה שאמר בקרובי אקדש ואז על פני כל העם אכבד אראה כבודי לישראל, אבל לולא זה לא אוכל להראות כבודי לבני ישראל למען לא ידמו, כי בן אדם הוא ונושא פשע בלי משפט, חלילה מאלקי משפט לא יעשה משפט. וכיון שהגיד לו שזה סבה להשראת השכינה בישראל וידום אהרן. וזה שאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד', כי בגללם נשרפו עבור חטא העגל ובסבתו ודו"ק.

וכן ראשיכם אל תפרעו, שזה לשון בקשה לעשות מעשה לגלח כדי להיות ראוי לעבודה, ובגדיכם לא תפרומו שלא לקרוע בגדים של"ת מעשה נופל ע"ז לשון צווי והבן. וזה יין ושכר אל תשת שבשעת השתיה אינו עושה איסור עדיין רק בשכבר שתה אסור ליכנס, ואם שתה הרבה שהגיע לשכרותו של לוט פטור ממלקות א"כ לא מיירי הקרא בכגון זה, אלא ששתה רביעית ונמצא דבשעת השתיה אינו עושה איסור עדיין ואם כן אינו רק בקשה שלא יביא עצמו לשכרות ולכנוס אח"ז וכמו דאמרו בהוריות דף י' נפ"מ דלפניא אחרינא לא הו"ל למישתי ודו"ק. וכן אל תחלל את בתך להזנותה דדריש בפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ו) שלא ימסור בתו לזנות, דזה אינו מפעולות בעל שכל שימסור בתו לזנות או שיזנה עמה זה נגד הטבע כי יצה"ר לא מתגרי בזה וכל אדם רוצה שתהא בתו בצניעות היותר גדולה ולכן אמר אל ומפני זה לא מצאנו צווי מפורש בתורה על זנות הבת רק יליף לה מקו"ח ומכש"כ מה דפירשו המשיא בתו לזקן המשהה בתו בוגרת זה ענין בקשה שיחוס על כבוד בתו שלא תבוא לזנות עם אחרים ואינו נופל ע"ז צווי ופקודה ועיין רמב"ם סוף פ"ב מהלכות נערה.

ולהבדיל בין הקודש ובין החול כו' אשר דבר ד' אליהם ביד משה. אשר דבר ד' זו הלכות (למשה מסיני) ביד משה זו גמרא. כן הגירסא בכריתות דף י"ג ע"ב ובתו"כ גירסא אחרת. והפירוש עפ"י מה דאמרינין בנדרים דף ל"ח לא נתנה תורה אלא למשה כו' נהג בה טובת עין ונתנה לזרעו כו', אלא פלפולא בעלמא להבין דבר מתוך דבר. רש"י. וזהו גמרא היה ביד משה. ועיין רש"י דף מ"ז ע"ב ד"ה שלא שימש ת"ח זה לימוד גמרא ודו"ק.

וידבר משה כו' בניו הנותרים, שגם עליהם היה קצף. פירוש לזה אמר ואכלוה מצות אצל המזבח ולא בהיכל (תו"כ), אף שק"ק נאכלים בהיכל וכמו שאמרו בזבחים ס"ג, רק משום שהארון אמרו מי שארון קולטו למיתה ובמזבח אמרו מי שמזבח קולטו לחיים, כי הארון משכן הכבוד בעצמו ומי יעלה בהר ד' וצריך לזה הזדככות גמורה, לא כן המזבח מורה על קשור האומה בכלל אחד אל אחד ביחוסם אצל השי"ת המאחד לבביהם לכן מזין ומחבב ומזיח. ולזה אמר, כיון שהקצף גדול לכן אכלוה מצות אצל המזבח ולא פתח אהמ"ע כמו מלואים כי הקצף גדול ורק המזבח יקלטן לחיים וכמו שאמרו המזבח קולט ודו"ק. ועיין זבחים ס' וכי אצל המזבח אכלוהו.

ואכלוה מצות כו'. לפי שהיא מנחת צבור והיא מנחת מצות שעה כו', שלדורות אין בצבור מנחה נאכלת והו"א דדינה כמו מנחה הנאכלת בצבור וזה שתי הלחם דאיקרי מנחה (מנחות מ"ו) דנאכלין חמץ, כן הכא הו"א דרק הקטרה מצה, אבל שיריה נאכלין חמץ קמל"ן.

ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה כו'. שוק התרומה וחזה התנופה כו'. הנה דרך הכתוב לאמור לא זו אף זו כמבואר בכורות בתוספות דף מ"א ד"ה הג' גרב כו', לכן אמר שבמלואים היה שוק מונף עם החלבים והחזה היה מונף לבדו והשוק הי' נקטר לגבוה והחזה נאכלת לכן אמר, כי חזה והשוק ג"כ תאכלו והשוק וגם החזה יניפו עם החלבים ולא כמו במלואים. ויתכן דאמרו בפרק גה"נ, דגיד הנשה של עולה מעלהו למזבח וחולצו משום הקריבהו נא לפחתך, שגנאי הוא להביא ירך מפורעת למזבח. וכפי הנראה להניף לפני ד' גנאי להניף ירך מפורעת ג"כ אין ליטול טרם תנופה וכן לאכילה שהשוק מפורע מגיד הנשה כתב בסוף משום שמחוסר עדיין תיקון לאכול. ודו"ק.

במקום טהור. אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לטהר מטומאת מצורע לומר שיהיו נאכלים בירושלים. פירוש אע"ג דכל עיירות המוקפות חומה מצורע משתלח מהם, זה דוקא מעשה דבדד ישב שלא ישבו שאר טמאים עמו אבל אין זה מפני הטומאה. אמנם בירושלים אם נכנס שם מצורע לוקה משום לא יטמאו את מחניהם מפני טומאתו כמו שכתב רמב"ם בהל' באמ"ק פ"ג ה"ח יעו"ש. וכן כתוב והבאתם שמה ואכלתם לפני ד' כו' את שלמיכם, הרי דנאכל לפני ד' וזה רק בירושלים ואכמ"ל.

והנה שורף. בתו"כ. ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרף לכך נאמר כאלה. ומפרש הגמרא בזבחים, דמשה טעה וסבר שאין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות והוא נצטוה בקדשי שעה לאכול באנינותן וכמו דדריש לעיל כי כן צויתי באנינות יאכלוה ועיין היטב בסוגיא. ולהקל הטעות מאדון הנביאים מבחר האנושי אמינא דמשה לא שמע מהקב"ה שיאכלו באנינות והראיה דלא קאמר זה הדבר אשר צוה ד' כדרך המקרא בכ"מ, וע"כ דלא שמע כלל מאתו שיאכלו באנינות, רק משה קאמר להם, שזה הדבר אשר דבר ד' בקרובי אקדש כו' הרי היה הגזירה קודם וכמאמרם במכילתא דמלואים פסקא כ"א מסיני נטלו להם שראו משה ואהרן כו', א"ל הקב"ה נראה מי קובר את מי כו', ועיין ק"א שם, א"כ כשצוה הקב"ה שיאכלוה הרי ע"כ לפום מה דגלוי לשמו יתברך שימותו ויהיו אוננין ואפ"ה יאכלוה. וע"ז השיב אהרן לא כן אחי אם שמעת בקדשי שעה, היינו שצוה הקב"ה לאכול וע"כ דאף באנינות, אולם בקדשי דורות שאמר שהשעיר יאכל אינו להתיר באנינות, רק הוא הלכה לדורות, שלדורות השעיר תאכל, אבל השתא באנינות אסורים באכילה, ומנא יליף מקו"ח דמעשר. וזה שאמר וישמע משה ויטב בעיניו ע"ד אם חכם בני כו', דמדת קו"ח היה משה הראשון שדן קו"ח בעצמו מה ישראל כו' אני שהדבור מצוי כש"כ שיש לי לפרוש מאשתי (ועיין הקדמת בית מאיר וכוון בזה לדעת ר"ת בספר הישר). ודו"ק היטב.

הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה כו', דאינו חטאת הבא על עו"ג שדמו על הפרוכת והוא נשרף ומדוע לא אכלתם כו'. כי חשש שמא טעו וסברו כי הוא בא לכפר עון העגל וכמו שאמרו בתו"כ לכן אינו נאכל, והשיב אהרן איך חושב אתה אותנו למוטעים כאלה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם ובעו"ג הלא העולה קודם לחטאת בהקרבה ורק הסבה של ותקרנה אותי כאלה כו'. ויתכן כי אמרו כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואכלו אותם אשר כופר בהם (פרק תמיד נשחט), לכן אמר כיון שמתו בניו ומיתת צדיקים מכפרת, נעשה התועליות אשר היה מאכילתו, ולכן כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל. ודו"ק היטב.