Parshanut zu Dewarim 19:19

ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. ולא כאשר עשה. ונראה בעיני טעם מושכל ע"ז דתרי ותרי נינהו [וחדוש הוא], וא"כ חיישינן שמא כשנהרג הנידון בעדותם ע"י העבירה שעשה ילך גואל הדם, אביו או בנו, אשר לבבו מר עליו וישכור עדים להזימן בשקר ולהנקם מן העדים ולכפר קצפם בדם העדים אשר בעדותן נהרג בנו או אביו, לכן אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה, דקודם שנהרג הנידון אם ישכור הנידון עדים שקרנים להעיד עליו להזים העדים המעידין על מיתתו הלא בטח יראה שלא יזימו השקרנין את העדים, רק כי ישכור אותם להכחישן וינצל הוא ויצא נקי מדינו, דאם יזימו העדים הלא העדים המחוייבים מיתה או מלקות יחפשו עדים אמיתים להזים השקרנים או אחרי עדים שקרנים ויהיה אין לדבר סוף, וא"כ טפי ניחא להו שישכור עדים להכחישן, דבזה גם העדים לא יחפשו כ"כ להזימן דהם ג"כ אין להם הפסד כלום לא חיוב ממון ולא חיוב נפשות. ודו"ק.

לאחיו ולא לאחותו. יעוין רש"י. והטעם מושכל, דהתורה חששה על כבוד המשפחה של כהן ביותר והחמירה בשרפה לבת כהן, אבל כששקר הדבר והוזמו והעדים נהרגין, אם ישרפו העדים א"כ יחקורו על מה נשרפין ויאמרו, כי העידו על בת כהן שזינתה והוזמו, ויאמר השומע מאן יאמר דהני סהדי שקרי דלמא הני, וכמו שאמרו חידוש הוא מאי חזית כו', ויתחזק הלעז על בת כהן, ובפרט דמצות שריפה לא מצאנו רק בעריות וחששה רחמנא על כבוד המשפחה, וחששה רחמנא ע"ז שלא יהיו נהרגין העדים רק במיתת הבועל ולא ידברו מהבת כהן כלל ובפרט דסקילה או חנק איכא גם בהנך דלאו עריות, וישתכח הקול ממה שהעידו בשקר. ודו"ק.