Parshanut zu Dewarim 4:14
וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
Und der Herr hat mir damals geboten, euch Satzungen und Verordnungen zu lehren, damit ihr sie in dem Land tut, wohin ihr hinübergeht, um es zu besitzen.
משך חכמה
ואותי צוה בעת ההיא ללמד אתכם כו' חקים ומשפטים לעשותכם בארץ. היינו שסמוך לעשרת הדברות צוה לו דיני עבד ואמה העברים, ודבר זה אינו נוהג רק בארץ, דאינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (ערכין כ"ט) ובמדבר לא מנו יובלות עד כיבוש וחילוק הארץ, וכן אמר ירמיה לד' אנכי כרתי ברית כו' ביום הוציאי אותם כו'. יעו"ש ודו"ק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
משך חכמה
ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ. לעשותכם פירושו ע"י כפיה [ובגמרא מצאנו שנשתמשו בלשון זה הרבה, מעשין לפסולות וכיו"ב הרבה] שתעשו בעל כרחם, וכמו דקיי"ל האומר איני נוטל לולב כו' מכין אותו עד שתצא נפשו, וזה אינו רק בארץ, דהא מודעה רבה לדאורייתא, וע"כ כמוש"כ הרשב"א שאם לא יקיימו אין להם חלק בארץ שע"מ כן ניתן להם, וא"כ טרם בואם לארץ לא היה דין כפיה עליהם. ודו"ק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy