Parshanut zu Dewarim 5:22

ועתה למה נמות כו' מי כל בשר, קרב אתה כו' ושמענו ועשינו. הרצון, כי החומר הוא המחיצה המבדלת הסוכך על הנפש, ואם יופיע אליו רצון הבורא, יעבור דרך מפלשי החומר, ויזדכך, ויתגבר הנפש, וירוץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים, אבל בעמידתם בחורב ובשמעם קול ד' הוסר מסוה החומר ונעשו רוחניים, וזה מה שאמרו חז"ל, שיצאה נשמתם, ובנ"י רואים את הקולות, שומעים הנראה כו'. והנה התכלית האנושי כי הנפש תהיה סכוכה בחומר, ובכ"ז תעוף כנשר אל מטרת השלמות והתכלית האמתי, אך שיאמינו ישראל בד' לא מצד המופת, כאשר האריך רבינו משה והאלבו הנעים אמריו, לכן הראה להם כי ידבר אלדים את האדם ונבואת משה אמת, וזה שאמרו התכלית שבאנו בסבתו אל הענין הנשגב הזה כבר ראינו, וא"כ לתכלית האומה די בזה, וכעת אשר נשמע קול ד' מדבר אלינו ימצא שנהנה מקדשי גבוה שלא לצורך ומתנו כו', כי בהוסר התכלית, אשר די בהמראה אשר ראינו ליסוד התורה וקיום האמונה, וא"כ בודאי תאכלנו האש הגדולה, ולכן קרב אתה ושמע, ואת תדבר אלינו כו' ואז יהיה כדרך התכליתי, ששמענו ועשינו, השמיעה הוא ההגעת רצון אלדים והברקתו דרך מפלשי החומר ועשינו משא"כ קודם שפסקה זוהמתן והוסר החומר אמרו נעשה ונשמע, כי העשיה אינו צריך לשמיעה, שאין כאן החומר החוצץ, והשמיעה הוא השגת האלודית, זהו גוף עבודה, והוא סוד שמלאכי השרת משתמשין בו המה הרוחנים בלי מסך מבדיל כלל. והבן. וזה שאמר השם מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים, וכאחד האומר מי יתן שכדבריכם כן הוא שדי, לכן בראות זה לתכלית האמונה. והבן, כי זה דרוש יקר.