Parshanut zu Dewarim 5:24

קרב אתה ושמע כו' ושמענו ועשינו. הענין דקודם הדברות אמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע, וזה סוד שמלאכי השרת משתמשין בו, עושי דברו לשמוע בקול דברו, וזה שלעשות דבר ד' אין צריך הכנה להתבונן מה, רק שעצם הדבור האלדי היה נוצץ בתוך לבבם ומאיר בחדרי רוחם הטהור, ומזה היה מתעורר התשוקה לשמוע עוד בקול ד', וזה כמלאכי השרת, שהמושכל הוא עצמותם, ומה שמשיגים רצון השי"ת הוא נעשה להם בפועל, ולכן אמרו, כי מלאך אין לו שם, רק ע"ש שליחותו נקרא, וזה כשמשיג איזה רצון מהשי"ת, אז נעשה המושכל הזה מלא כל מפלשי זהרו ומתנוצץ ממנו עצם המושג הזה, ולכן זכו ישראל אשר הדבור של אנכי ולא יהיה לך הוא מתנוצץ מבין נפשותם והוא אצלם כמעט בפועל, והמושכל הוא עצם נפש הישראלי, אשר בלי חינוך והרגל רב ימסר עצמו על מציאת השי"ת ולבלי לעבוד לזולתו, ואולי גם זה הטעם שעל זה יהרג ואל יעבר, מפני שהוא נקל מאד על נפש הישראלי, אשר הדבור הזה נקבע עמוק, עמוק בשבילי נפשו ומסילות לבבו, אמנם בעת אשר אמרו למשה שידבר עמהם אמרו ושמענו ועשינו, שהשמיעה יהיה קודם לברר את דבריו, ואם יאמר הנביא לעבוד עבודה זרה יהרג, ואם יעקר מצוה אחת מן התורה (שלא להוראת שעה) הוא נביא שקר. ולזה אמר וישמע ד' כו', שמעתי את קול כו' הטיבו כל אשר דברו, וזהו כל מה שאמרו ושמענו ועשינו, מי יתן והיה לבבם זה ליראה כו' ולשמור כל מצותי כל הימים, כי ידעה החכמה העליונה, כי מחטאות נביאיה, אשר ידברו, את אשר לא דבר ד' יהרס מצב הלאומי בזמן מן הזמנים, כי יפירו מצוה וחקי תורה, לזה אמר אם את הדבר הזה ישמרו לשמוע, ואחר כך לעשות, ייטב להם כל הימים. ודו"ק.

קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ד' ואת תדבר את אשר ידבר ד' אליך, כי אמרו, כי דבור הוא לשון עזה, לשון קשה (מכות דף י"א) וכבר אמרו, כי דבר הנאמר עפ"י נביא אינה יכולה להשתנות אם הוא לטובה, ומכ"ש הנאמר עפ"י משה אינה יכולה להשתנות, אף אם נשתנו מעשיהם, כמוש"ב, לכן כששמע משה מפי השם, הי' באפשרי להשתנות אם ישנו מעשיהם, והנה שמע רק בלשון אמירה מהשי"ת, אבל כיון שדבר משה לישראל תו אינה יכולה להשתנות והוה בגדר דבור לשון קשה, לכן אמרו ושמע את כל אשר יאמר, אבל כיון שתדבר אלינו, אז יהי' מה שאמר הש"י בגדר דבור. ודו"ק.