Parshanut zu Dewarim 7:5
כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃
Aber so sollt ihr mit ihnen umgehen: ihr sollt ihre Altäre niederreißen und ihre Säulen in Stücke zerschlagen und ihre Ascherim niederhauen und ihre geschnitzten Bilder mit Feuer verbrennen.
משך חכמה
כי אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תתצו ומצבותם תשברו ואשריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש כי עם קדוש אתה לד' אלקיך כו'. הנה בגר תושב כתוב לקמן בפ' ראה לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כו' כי עם קדוש אתה כו', הרי דגר תושב אינו בכלל עם קדוש, כן הכא לענין אבוד עו"ג אינו מצווה גר תושב, ואין זה בכלל, אבזרייהו דעו"ג דגר תושב מצווה ואף לר"מ דסבר דגר תושב צריך שיקבל כל התורה לבד מנבלות ג"כ אינו מצווה באבוד עו"ג. וזה ברור. כיון שכן, נתברר טעמא דירושלמי יבמות פ"ק הערל הלכה א' דגר תושב מבטל עו"ג כעכו"ם, היינו משום דישראל מצווה על אבוד עו"ג ולשקצה, וכי מאבד עו"ג הוא עושה מצד המצוה בלבד, לא מן הרצון, לכן אין זה בטול, אבל גר תושב שאינו מצווה על אבוד עו"ג, וכי מבטלה הוא מצד הרצון והשכל הוי בטול, כעו"ג שמבטל עו"ג. וזה טעם הירושלמי. ונראה, דטעם הבבלי דסבר דגר תושב אינו מבטל עו"ג, משום דלא פלח לא מבטל, טעמו משום דסבר, דגר תושב היה צריך להיות מצווה גם על אבוד עו"ג ג"כ, ומה דלא נצטוה הוא, משום דאבוד עו"ג אמר בספרי פרשה ראה דבחוצה לארץ אינו מצווה ע"ז רק בארץ, ומצות אבוד עו"ג הוי כחובת קרקע, שאינו נוהג רק בארץ לכן כתוב כל הימים, יעוי' באדרת אליהו להגר"א שביאר זה היטב, לכן כיון שבגר תושב, אם מוכרין לו קרקע או כל דבר שבמחובר עובר משום לא תחנם, לא תתן להם חני' בקרקע, כדמשמע מדברי רמב"ם פ' י' ה"ד *) מהלכות עו"ג, אם כן לכן אינו מצוה על אבוד עו"ג, דלדידי' כיון שאינו רשאי לקנות במחובר, הוי לדידי' כמו ישראל בחו"ל דפטור מאבוד עו"ג, ולחייבו בחו"ל לא יתכן לחייבו יותר מישראל גופי'. ודו"ק היטב.
Ask RabbiBookmarkShareCopy