Quotation_auto zu Bereschit 30:55

ואמר ותצא דינה בת לאה. להורות כי לא שלו ולא שקט. ובהיותו שלו ושלם. מיד והנה אשה לקראתו יוצאת שלא כמנהג בנות ישראל הצנועות. וזהו בת לאה ולא בת יעקב. ואע"פ שנולדה ליעקב לא למדה מדרכיו ומוסריו. וזהו לראות בבנות הארץ ולעשות כמעשיהן. ולכן וישכב אותה. כמו שאמר בפסוק ותצא לאה לקראתו וגומר וישכב עמה בלילה ההוא. כי די שיאמר ויקח אותה ויענה. ואמר ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ולא בת לאה. להורות שהנושא אשה ראוי להביט בב' דברים. האחד לבדוק במשפחת בית אביה. והשני לבדוק בה שתהא ראויה. ולכן אמר בכאן ותדבק נפשו בדינה. מצד האב אמר בת יעקב. ומצדה אמר ויאהב את הנערה. ויעקב שמע כי טמא דינה בתו. ולא אמר כי ענה או שכב את דינה אלא טמא. כי על זה חרה לו איך רוח טומאה נחה על זרעו זרע טהור וקדוש. ועכ"ז החריש יעקב עד בואם. וזה להורות על חכמתו וסבלנותו מורגל בתלאות ובלהות. ואולי רמז כמו וידום אהרן שהצדיק הדין ושתק. כי הוא המסבב בשלוח כל בניו עם המקנה. כי אם היו קצתם בבית ילווה וישמרוה. ולפי שראוהו מחריש אמר שיצא חמור לדבר אתו. אחר שלא ראוהו בוכה וצועק בקול מר:

אח"כ סיפר ששמע יעקב את דברי בני לבן ולא שת לבו להם לפי שהיו נערים. אבל כשראה את פני לבן זועפים שעשה התפעלות בלבן. מיד נתירא ונגלה אליו האלהים לחזקו שלא יירא ממנו. וא"ל שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך. ואז שלח וקרא לנשיו להסכים עמהן. ולפי שידוע שקשה לאיש לפרוש מארצו וממולדתו וכל שכן לנשים. לזה הוצרך לומר להן ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן באמונה ואביכן התל בי. ולא זה בלבד אלא שהיה מבקש להרגני ולא נתנו אלהים להרע עמדי. ולכן ראוי לכם שתשכחו את אביכן. אחר שהתל בי כאלו הייתי איש נכרי. והש"י אשר רואה דמעת העשוקים השגיח עלי ואם כה יאמר נקודים וגו'. עד שבהשגחה גמורה הציל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי. לפי שהיה שולח מלאכיו ומביאים העתודים עקודים נקודים מצאן לבן אל צאני להוליד דוגמתן. ולא הגיד להן דבר המקלות לפי שאין סוד בנשים. כאומרו משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ואולי לא הגיד להן לפי שהוא דבר סתר מסודות התורה כמו שכתבנו. ואולי דבר המקלות עשה על פי הש"י שגלה לו סודו בענין שיצליח בנכסיו וילדו הצאן עקודים נקודים דוגמתן כמו שעשה מלאך האלהים בחלום. ולכן אמר שא נא עיניך וראה במראה הנבואה וראה כולם עתודים עקודים נקודים כמו שגליתי אליך בענין המקלות. ולפי שענין החלום והמקלות היה שוה לא הזכיר להן אלא אחד מהן. ואמר אנכי האל בית אל להודיע שהשם רמז לו שאיחר נדריו ולכן באה לו הצרה הזאת ושצריך לשלם נדריו. ולכן עתה במהרה בלא איחור קום צא מן הארץ הזאת שהיא ארץ טמאה וארץ מהתלות. ואין ראוי לאיש אמונים כמוך לשבת בה. וכל זה להודיענו שהיה מושגח מהש"י ומוכרח לעשות מאמרו ולא מעצמו. ואין ראוי להן למאן בדבר הזה. והן ענו לו העוד לנו חלק כלומר למה לך להאריך בדבר זה ולתת סבות להליכתך כאילו היה לנו חלק ונחלה לירש. ובעבור זה נעכב ההליכה. אינו כן כי הלא נכריות נחשבנו לו. וכן אין אתה צריך להודיענו סבת הצלחתך כי אנו יודעין שהיה בהשגחה אלהית. וזהו אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא. ועתה בלי איחור צא מן הארץ הזאת כמאמר הש"י:

אחר כך אמר וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה להשלים תאות אמו. ורמז במלת דודאים על התורה של יששכר שבא מריח הדודאים כאומרו הדודאים נתנו ריח. ואולי רמז על מעלת ראובן שהיה בעל תורה ובעל נבואה כאומרם הושע בן בארי והוא בארי הוא בארה אשר הגלה תגלת פלאסר לראובני. ולמה נקרא בארה שהיה בארה של תורה וכו'. ולכן הזכיר בראובן וימצא דודאים בשדה. ולהורות על זה אמר בימי קציר חטים. כי מה לנו אם היה קציר חטים או קציר שעורים. אבל הרמז בזה על התורה שנמשלה לחטה כדכתיב בטנך ערמת חטים. לפי שבתורה יש נגלה ונסתר כאומרם ע' פנים לתורה. ולכן הורגל בפיהם הכל צריכין למארי חטיא. ולפי שראובן היה בעל תורה סבב בדודאים שיצא משם יששכר שהוא בעל תורה. ולפי שלאה היתה חושקת התורה כי כבר היו לה כהונה ומלכות. על כן אמר ותצא לאה לקראתו לכבוד התורה כמו שאמר במ"ת ויוצא משה את העם לקראת האלהים. ובזוהר אמרו לכבודה שהיא לא יצאת אלא דגעא חמרא וכששמעה קול חמורו [של] יעקב יצאתה לקראתו. וזהו יששכר חמור גרם. חמור גרם:

ובמדרש הגלוי אמרו כי ראובן יצא לרעות חמורו של אביו וקשרו בשורש אחד של דודאים והלך לו. וכשחזר מצא החמור מת שעקר שורש הדודאים שהעוקרם מת ולקח הדודאים והביאם לאמו. וזהו יששכר חמור גרם. ולפי הפשט אינו קשה שתצא לקראתו ותאמר אלי תבא. כי בדברים המוכרחים והטבעיים אין בושה בעשייתם כמו שאין בושה באכילה או ברוק. אחר שהוא דבר טבעי שאין עמידה בלתו. וכמו שאין הלידה בושה. כן בתשמיש להוליד בנים אין בו בושה. ולכן אמר וישכב עמה בלילה הוא שהקב"ה סייע בהריונה שנקרא הוא. ולפי שיצא מכאן יששכר שהוא בעל תורה. אמרו בזוהר שאמר בכאן לשון ישכב לרמוז על התורה ועל שמו וזהו יש שכר לפעולותיך. וזהו י"ש כ"ב. יש מאין. כד"א להנחיל אוהבי יש. וזהו יש כ"ב רמז על כ"ב אותיות של תורה. וזהו נגילה ונשמחה בך. ולכן אמר בה וישמע אליה אלהים. שידע כוונתה לשמים. וכן וישמע אליה שאמרה לאחותה בלב נשבר ונדכה המעט קחתך את אישי וגומר. ואולי אמר וישמע אליה אלהים. כי אולי בעלה היה מתרחק ממנה לפי שעמדה מלדת. ואולי על זה מה שאמר בזבולון הפעם יזבלני אישי. ר"ל תהיה דירתו עמי אחר שאני שקולה ככל הנשים וילדתי לו ששה בנים:

ובמדרש הגלוי אמרו כי ראובן יצא לרעות חמורו של אביו וקשרו בשורש אחד של דודאים והלך לו. וכשחזר מצא החמור מת שעקר שורש הדודאים שהעוקרם מת ולקח הדודאים והביאם לאמו. וזהו יששכר חמור גרם. ולפי הפשט אינו קשה שתצא לקראתו ותאמר אלי תבא. כי בדברים המוכרחים והטבעיים אין בושה בעשייתם כמו שאין בושה באכילה או ברוק. אחר שהוא דבר טבעי שאין עמידה בלתו. וכמו שאין הלידה בושה. כן בתשמיש להוליד בנים אין בו בושה. ולכן אמר וישכב עמה בלילה הוא שהקב"ה סייע בהריונה שנקרא הוא. ולפי שיצא מכאן יששכר שהוא בעל תורה. אמרו בזוהר שאמר בכאן לשון ישכב לרמוז על התורה ועל שמו וזהו יש שכר לפעולותיך. וזהו י"ש כ"ב. יש מאין. כד"א להנחיל אוהבי יש. וזהו יש כ"ב רמז על כ"ב אותיות של תורה. וזהו נגילה ונשמחה בך. ולכן אמר בה וישמע אליה אלהים. שידע כוונתה לשמים. וכן וישמע אליה שאמרה לאחותה בלב נשבר ונדכה המעט קחתך את אישי וגומר. ואולי אמר וישמע אליה אלהים. כי אולי בעלה היה מתרחק ממנה לפי שעמדה מלדת. ואולי על זה מה שאמר בזבולון הפעם יזבלני אישי. ר"ל תהיה דירתו עמי אחר שאני שקולה ככל הנשים וילדתי לו ששה בנים:

אחר כך אמר ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים. לרמוז שכל השתדלותה וחריצותה שקר. בין מה שנתנה שפחתה לבעלה בין מה שלקחה הדודאים מאחותה. כי הדודאים מיד בלקיחתם הם פועלים. ולכן סבב השם יתברך שתתאחר שנה שנים או שלשה שנולד בזה הזמן יששכר וזבולון ודינה אחותם ואחר כך זכרה. ולכן אמר בה זכירה כאילו היתה שכוחה. בענין שתתן אל לבה כי הכל הבל בטבע ותעתועיו. אלא שם ה' הדובר אליה. וזהו ויזכור אלהים את רחל במדת הדין. כי מדת הדין היתה נותנת שיהיו לה שני בנים כמו לשפחתה. וזהו וישמע אליה אלהים. רוצה לומר לקול תפלתה. ולא הביט און ולא ראה עמל. חריצותה אחר ההבלים והטבעים. ויפתח רחמה הוא ולא הדודאים. ואז אמרה אסף אלהים את חרפתי. כי חרפה גדולה היא לאשה היות עקרה. שנראה כי תוהו בראה ולא לשבת יצרה וטוב לה את אשר עדן לא היה. ובזה הכירה שהכל מאתו יתברך. וזהו אסף אלהים את חרפתי ולא אחר. ולפי שהיתה יודעת ברוח הקודש שלא יהיה לה אלא בן אחר להשלים הבנין והמנין. אמרה יוסף ה' לי בן אחר:

בלידת גד כתיב ותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד: ובברכת יעקב כתיב גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. ובברכת משה כתיב ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת וכו'. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה מה שעתידים שבט גד לעשות בחלוק הארץ ובירושתה. ואיך עתידים לילך עם ישראל כל חלוץ צבא למלחמה עד התנחל בני ישראל איש נחלתו. ואיך עתידים לחזור בארצם ולירושתם ולא יפקד מהם איש לפי שהיו כולם גבורים. ולזה אמרה לאה בא גד. כלומר יבא גד וישוב לארצו בגדודיו ואנשיו. וזהו שאמר יעקב גד גדוד יגודנו. כלומר גדודים יגודו ממנו ללכת עם ישראל כל גבור חיל. ואותם הגדודים עצמן ישובו במסלותם ובעקביהם ובדרך אשר הלכו בה ישובו. וזהו והוא יגוד עקב. וז"ש משה ברוך מרחיב גד כלביא שכן. לרמוז על גבורותם. ולהורות שהלכו עם בני ישראל ושבו במסלותם. אמר ויתא ראשי עם ובזה צדקת ה' עשה וכן ראתה לאה במראה הנבואה הבגידה הגדולה שעתידים שבט גד לעשות. בהשארם אשר נשארו חוצה לארץ בארץ טמאה בארץ סיחון ועוג. כאומרם יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. וזה מרד גדול במאסם בארץ טובה ורחבה ארץ קדושה צבי היא לכל הארצות. וחשבו לפי שהיה להם מקנה רב וגדודים רבים שארץ ישראל קטנה מהם. ולא תשא אותם הארץ כי רכושם רב. ולא ראו שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום גשה לי ואשבה. ולא ראו שנקראת ארץ צבי כמאמרם ז"ל מה צבי זה אינו מחזיק עורו לבשרו. כך ארץ ישראל. ולא ראו שנקראת ארץ חמדה שחמדוה אבות העולם וניתנה להם בשבועה לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. ולא ראו מה שעשה משה עליו השלום בשביל ליכנס בה. ולא זכה בכל תפלותיו בעונותיהם. והם מאסו בה נהפכו כקשת רמיה. ולא ראו שהיא ארץ קדושה אפי' כשהיא חרבה. כאומרו יסודתו בהררי קדש. מוכנת ליכנס תפלות ישראל לשמים כדכתיב וזה שער השמים. ולא ראו שהיא מכפרת על יושביה כדכתיב וכפר אדמתו עמו. ואמר רבי אלעזר לא היה אדם לן בירושלם ובידו עון שנאמר העם היושב בה נשוא עון. ולא ראו שהיושב בחוצה לארץ אינו זוכה בדברים הללו. ולא עוד אלא שדומה כמי שאין לו אלוה. שנאמר להיות לך לאלהים לרשתך את ארץ מגוריך. וכן בדוד הוא אומר ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי דוד עובד ע"ז היה. אלא לומר לך שכל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד ע"ז. ולכן תמצא כי מיד ששבו לארצם כששלחם יהושע וברכם. מיד נחשדו בעבודה זרה כשבנו אותו מזבח. כדכתיב ויבואו אל גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שם מזבח על הירדן מזבח גדול למראה. וכששמעו בני ישראל שלחו שם את פנחס ועשרה נשיאים עמו. וכן אמרו להם מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום בה'. המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה וגומר. ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' וגומר. הרי שנחשדו מכל ישראל כעובדי עבודה זרה וגלוליהם. בדבריהם שהיו עומדים בארץ טמאה. והם ענו להם אל אלהים ה'. אל אלהים ה' הוא יודע. וישראל הוא יודע. אם במרד בה' ואם במעל בה' וגומר. ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלהי ישראל. רצונם לומר כי ח"ו שתהיה זאת כוונתם למרוד בה'. כי הם יודעים כי לו היכולת הגמור. והוא בעל הדין לפרוע מהם. והוא בעל הרחמים לרחם עליהם. ולזה הזכירו אלו הג' שמות אל אלהים ה'. ומי שמכיר זה איך יקרא מורד באדוניו. אחר שהוא יודע שלו היכולת לגמול ולענוש פרטי האדם וכחותיו. ונתנו התנצלות כי מדאגה מדבר עשו זה. רמזו בדבריהם שכבר נתחרטו ממה שעשו והיו דואגים ועצבים על שנשארו בארץ טמאה. ואיך יעלה על דעת כי הם יעשו דבר כזה למרוד בה' אחר שראו את מעשה ה' אשר עשה עם ישראל וילחם באויביהם. ולכן תמצא שכתוב בבנין המזבח מזבח גדול למראה. כלומר למראה ולא לקרבנות וזבחים:

בלידת אשר כתיב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר. ובברכת יעקב כתוב ולאשר אמר ברוך מבנים אשר. יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו. הנה לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה. כי שבט אשר יהיה מאושר בבנים ובארץ שמנה וטובה יותר מכל השבטים. ולכן אמרה באשרי כי אשרוני בנות. ומזה הוציא יעקב מאשר שמנה לחמו. וכן משה רבינו ע"ה אמר ברוך מבנים אשר וטובל בשמן רגלו. וממה שאמרה כי אשרוני בנות ולא אמרה בנים. נוכל לומר שראתה כי שבט אשר יהיה מאושר בבנות מלכים יפות וצנועות מכל בנות השבטים. ולכן אמרה באשרי כי אשרוני בנות. עד שאמרו ז"ל שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים. וז"ש בדברי הימים הוא אבי ברזית. ולכן אמר יעקב עליו השלום מאשר שמנה לחמו. ומלת לחמו בתורה כנוי לנשים. כאומרם כי אם הלחם אשר הוא אוכל זו אשתו. כמאמר יוסף ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. וכן קראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם. וכן עד ככר לחם. וסימניך לחם אשה. וזהו מאשר שמנה לחמו מאכל ופרי הבנות שבא ממנו הוא מאכל שמן ויפה. עד שבסבת זה והוא יתן מעדני מלך. כי אחר שהיו בנותיו נאות ויפות תואר ומראה. הוא היה נותן מעדני מלך כל מעדני המלך ותענוגיו הם הנשים היפות. והעד אחשורוש ומלכי ישראל. ולזה צותה התורה ולא ירבה לו נשים לבקש אשה יפה וסרת טעם. אחר שאשה יראת השם היא תתהלל. שהיא התורה היתה עמו וקרא בה. דדיה ירווהו בכל עת באהבתה ישגא תמיד. וז"ש משה ברוך מבנים אשר. אחר שבנותיו יפות תואר ויפות מראה שהמלכים והכהנים גדולים ראו כי טובות הנה ויקחו מהן נשים. אם כן הן טובות מהבנים הזכרים. וזהו ברוך מבנים אשר. ואמר באשר ברוך מבנים מה שלא אמר כן בשאר השבטים. לפי שידוע שבבנות אין בהם ברכה. וכמו שאמרו יברכך בבנים וישמרך בבנות. לפי שהבנות צריכות שמירה. כלומר שישמרהו שלא יתן לו בנות ואם יתנם לו שישמרם. וכן אמרו שלשה דברים אין אדם רוצה ואי אפשר לעולם בלא הם. נקבה בבניו. קמה בשדהו. חומץ ביינו. לפי שהם סימן קללה. ולכן אנו מברכין שלא עשני אשה. שהאשה סימן קללה. אלא שא"א לעולם בלא הם. הלא תראה חוה יציר כפיו של הקב"ה וסבבה קללות לאדם ולכל העולם. ואחר שזה כן ואמרנו כי אשר היו לו בנות יפות תואר. והבנות אין בהם ברכה. לפי שאין אדם רוצה שתהיה נקבה בבניו. לזה אמר ברוך מבנים אשר כלומר אע"פ שבבנות אין בהן ברכה. באשר לא תאמר כן. כי אע"פ שהיו לו בנות הוא ברוך ומבורך. לפי שבנותיו היו טובות מבנים. וזהו ברוך מבנים אשר. ומכאן תבין מה שאמרו בספרי ברוך מבנים אשר. אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר. ואע"פ שהרב הגדול ז"ל כתב בפירושיו ואיני יודע כיצד. לכאורה נראה כמו שכתבתי. ואמר יהי רצוי אחיו לפי שהיה מרצה לאחיו בבנותיו. כמו שאמר בדברי הימים הוא אבי ברזית. כלומר שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים הנמשחים בשמן זית. ולזה אמר וטובל בשמן רגלו. לרמוז שאע"פ שהוא לא היה מלך היה טובל בשמן רגלו בטיבול מעט פרי כמי שטובל בחומץ. וזהו וטובל בשמן רגלו ולא גופו בסבת בנותיו הנשואות למלכים. וכל זה הוציאו ממה שאמרה לאה באשרי כי אשרוני בנות. כלומר אע"פ שהעושר והברכה אינו מצוי בבנות אלא בבנים כמו שכתבתי למעלה. עכ"ז אני אומרת שאני מאושרת בבנות ושראוי שיאשרוני כל העולם. אחר שבנותיהן ראויות לברכה ולמלוכה. וכן רמז באשרי כי אשרוני בנות מה שכתבתי למעלה בגד. כי לפי שראתה לאה שעמדה מלדת ונסתלקה מזלה. כשילדה שפחתה אמרה בא גד. כלומר כבר חזר המזל. זה הבן יהיה הסימן שיתן לי השם יתברך בנים אחרים. שהם זבולון ויששכר כמו שכתבתי בלידת גד. וכשראתה שחזרה שפחתה לילד בן אחר. אמרה כי זה הבן ג"כ הוא סימן לה שיתן ה' לה הריון מבנות. ולכן קראה שמו אשר. כלומר מאשר ומישר ומדריך להיות לה בנות. וז"ש לאה באשרי כי אשרוני בנות. כלומר להיות אני מאושרת ראוי שיאשרוני בנות. ואף ע"פ שיש לי בנים לא יצאתי ידי חובתי. לפי שאין הלכה כב"ש שאמרו שני זכרים. אלא כב"ה שאמרו זכר ונקבה. שנאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. וזהו באשרי כי אשרוני בנות. וזה רמז על מה שכתב אחר זבולון ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. וז"ש יעקב מאשר שמנה לחמו. כי אשר הביא עמו מאכל שמן. וכן אמר מרע"ה ברוך מבנים אשר. כי בנותיו טובות מהבנים:

בלידת אשר כתיב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר. ובברכת יעקב כתוב ולאשר אמר ברוך מבנים אשר. יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו. הנה לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה. כי שבט אשר יהיה מאושר בבנים ובארץ שמנה וטובה יותר מכל השבטים. ולכן אמרה באשרי כי אשרוני בנות. ומזה הוציא יעקב מאשר שמנה לחמו. וכן משה רבינו ע"ה אמר ברוך מבנים אשר וטובל בשמן רגלו. וממה שאמרה כי אשרוני בנות ולא אמרה בנים. נוכל לומר שראתה כי שבט אשר יהיה מאושר בבנות מלכים יפות וצנועות מכל בנות השבטים. ולכן אמרה באשרי כי אשרוני בנות. עד שאמרו ז"ל שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים. וז"ש בדברי הימים הוא אבי ברזית. ולכן אמר יעקב עליו השלום מאשר שמנה לחמו. ומלת לחמו בתורה כנוי לנשים. כאומרם כי אם הלחם אשר הוא אוכל זו אשתו. כמאמר יוסף ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. וכן קראן לו ויאכל לחם ישא אחת מכם. וכן עד ככר לחם. וסימניך לחם אשה. וזהו מאשר שמנה לחמו מאכל ופרי הבנות שבא ממנו הוא מאכל שמן ויפה. עד שבסבת זה והוא יתן מעדני מלך. כי אחר שהיו בנותיו נאות ויפות תואר ומראה. הוא היה נותן מעדני מלך כל מעדני המלך ותענוגיו הם הנשים היפות. והעד אחשורוש ומלכי ישראל. ולזה צותה התורה ולא ירבה לו נשים לבקש אשה יפה וסרת טעם. אחר שאשה יראת השם היא תתהלל. שהיא התורה היתה עמו וקרא בה. דדיה ירווהו בכל עת באהבתה ישגא תמיד. וז"ש משה ברוך מבנים אשר. אחר שבנותיו יפות תואר ויפות מראה שהמלכים והכהנים גדולים ראו כי טובות הנה ויקחו מהן נשים. אם כן הן טובות מהבנים הזכרים. וזהו ברוך מבנים אשר. ואמר באשר ברוך מבנים מה שלא אמר כן בשאר השבטים. לפי שידוע שבבנות אין בהם ברכה. וכמו שאמרו יברכך בבנים וישמרך בבנות. לפי שהבנות צריכות שמירה. כלומר שישמרהו שלא יתן לו בנות ואם יתנם לו שישמרם. וכן אמרו שלשה דברים אין אדם רוצה ואי אפשר לעולם בלא הם. נקבה בבניו. קמה בשדהו. חומץ ביינו. לפי שהם סימן קללה. ולכן אנו מברכין שלא עשני אשה. שהאשה סימן קללה. אלא שא"א לעולם בלא הם. הלא תראה חוה יציר כפיו של הקב"ה וסבבה קללות לאדם ולכל העולם. ואחר שזה כן ואמרנו כי אשר היו לו בנות יפות תואר. והבנות אין בהם ברכה. לפי שאין אדם רוצה שתהיה נקבה בבניו. לזה אמר ברוך מבנים אשר כלומר אע"פ שבבנות אין בהן ברכה. באשר לא תאמר כן. כי אע"פ שהיו לו בנות הוא ברוך ומבורך. לפי שבנותיו היו טובות מבנים. וזהו ברוך מבנים אשר. ומכאן תבין מה שאמרו בספרי ברוך מבנים אשר. אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר. ואע"פ שהרב הגדול ז"ל כתב בפירושיו ואיני יודע כיצד. לכאורה נראה כמו שכתבתי. ואמר יהי רצוי אחיו לפי שהיה מרצה לאחיו בבנותיו. כמו שאמר בדברי הימים הוא אבי ברזית. כלומר שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים הנמשחים בשמן זית. ולזה אמר וטובל בשמן רגלו. לרמוז שאע"פ שהוא לא היה מלך היה טובל בשמן רגלו בטיבול מעט פרי כמי שטובל בחומץ. וזהו וטובל בשמן רגלו ולא גופו בסבת בנותיו הנשואות למלכים. וכל זה הוציאו ממה שאמרה לאה באשרי כי אשרוני בנות. כלומר אע"פ שהעושר והברכה אינו מצוי בבנות אלא בבנים כמו שכתבתי למעלה. עכ"ז אני אומרת שאני מאושרת בבנות ושראוי שיאשרוני כל העולם. אחר שבנותיהן ראויות לברכה ולמלוכה. וכן רמז באשרי כי אשרוני בנות מה שכתבתי למעלה בגד. כי לפי שראתה לאה שעמדה מלדת ונסתלקה מזלה. כשילדה שפחתה אמרה בא גד. כלומר כבר חזר המזל. זה הבן יהיה הסימן שיתן לי השם יתברך בנים אחרים. שהם זבולון ויששכר כמו שכתבתי בלידת גד. וכשראתה שחזרה שפחתה לילד בן אחר. אמרה כי זה הבן ג"כ הוא סימן לה שיתן ה' לה הריון מבנות. ולכן קראה שמו אשר. כלומר מאשר ומישר ומדריך להיות לה בנות. וז"ש לאה באשרי כי אשרוני בנות. כלומר להיות אני מאושרת ראוי שיאשרוני בנות. ואף ע"פ שיש לי בנים לא יצאתי ידי חובתי. לפי שאין הלכה כב"ש שאמרו שני זכרים. אלא כב"ה שאמרו זכר ונקבה. שנאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. וזהו באשרי כי אשרוני בנות. וזה רמז על מה שכתב אחר זבולון ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. וז"ש יעקב מאשר שמנה לחמו. כי אשר הביא עמו מאכל שמן. וכן אמר מרע"ה ברוך מבנים אשר. כי בנותיו טובות מהבנים:

בלידת יששכר כתב נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר. ובברכת יעקב כתיב יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. ובברכת משה כתיב ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. ימים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע עמים יינקו ושפוני טמוני חול. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה איך הדודאים נתנו ריח תורה. ולכן היתה מתאוה ומתפללת על בנים אחרים. והענין שבתחלה כשילדה ליהודה שהוא מלך. חשבה עצמה מאושרת. אחר שהיו לה ארבעה בנים ובהם היה המלכות. והאדם כשיעלה במעלות לא יוכל לעלות למעלה מן מעלת המלכות. ולכן אמרה ותעמוד מלדת. כאלו היא עצמה עמדה מלדת. אחר שהשיגה חפצה ורצונה להשיג המלכות. אח"כ חשבה מחשבה אחרת וראתה בעצמה חסרה. כאלו לא השיגה דבר. ותקטן בעיניה דבר המלוכה אחר שידעה שהמלך נושע בה' ובתורתו. והיה ראוי למלך להיות נשמע לבעל התורה והסנהדרין ולעשות על פי התורה אשר יורוהו. ואם יסור מן התורה אפילו במצוה קלה של נביא ראוי שיאבד מלכותו. בענין שראוי למלך שיהיה נכנע למורה התורה. ולכן חזרה לעמוד על משמרתה הראשון להתחנן ולבא אל המלך לבקש מלפניו שיתן לה בן עוסק בתורה. וזהו וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי עוסק בחמשה חומשי התורה. וזאת ההערה באה ללאה מראובן שמצא דודאים בשדה והביאם אל לאה אמו. כאלו לא ילדה מעולם. ולכן אמרה לאחותה המעט קחתך את אישי. כי אחר שאין לי בן בעל תורה הריני חסרה כאלו לא ילדתי מעולם. וכל זה לפי שהריחה ריח התורה שנקראת דודאים. כאומרם ז"ל ערבים עלי דברי דודים יותר מיינה של תורה. ומכאן זכה ראובן גם כן להיות בעל תורה בסבת הדודאים. כאומרם הושע בן בארי לפי שהיה בארה של תורה. וכשהשלים השם חפצה בבן בעל תורה. אמרה נתן אלהים שכרי. כי זהו השכר האמיתי שכר הנפש העולה למעלה כאומרו מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. אבל כל דברי זה העולם והמעלה והשררה והמלכות. הם דברים גופניים כלים ואובדים. אבל שכר הנפש הוא דבר קיים לפי שהוא מתנה אלהית. וזהו נתן אלהים שכרי. ואמר אשר נתתי שפחתי לאישי. ואולי לא רצתה לתלות בדבר הדודאים כי הוא דבר נשים ותלתה הדבר בשפחתה. והעיקר הוא כמו שכתבתי למעלה במאמר בא גד. כי היא חשבה כשעמדה מלדת נסתלקה מזלה. וזהו ותרא לאה כי עמדה מלדת. וכשנתנה שפחתה לאישה וילדה בן. אמרה בא גד כלומר המזל שנסתלק כבר בא. בענין שמיד ראתה שזה הבן הוא מזל וסימן שיתן לה השם ית' בנים אחרים. ובפרט שיששכר הוא בעל תורה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. כמו שכתבתי למעלה. וכן בבן השני אמרה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר. לרמוז שהוא סימן לבן אחר שתלד היא שהוא מאשר העם בדברי תורה והמצוה שהוא האושר האמיתי. ולכן אמרה באשרי כי אשרוני בנות. להיות אני מאושרת ראוי שיאשרוני בנות. ואחר שסימן הבנים באו לה משפחתה מצד הדודאים. אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי אע"פ שהיו לי בנים. כי רחל אמרה אולי אבנה ממנה. לפי שלא היו לה בנים. אבל אני כבר היו לי בנים ועכ"ז נתתי שפחתי לאישי כאלו אין לי בנים. לפיכך נתן אלהים שכרי וכו':

ואמר ותקרא שמו יששכר. להורות על מעלת התורה שהיא השכר האמתי הקיים. וזהו יששכר כמו יש שכר לפעולתיך. ויש הוא דבר קיים. כמו יש מאין. כי שכרו אתו. כאומרו ששכר מצוה מצוה. ולכן נקרא יש שהוא דבר קיים לא כמו שאר הדברים שהם הווים ונפסדים. אבל זה יש לו מציאות וקיום. וז"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כמנין יש. שכן אמר להנחיל אוהבי יש. לרמוז שהוא שכר קיים. וזהו שכר העולם הבא מעין העוה"ז לימות המשיח. וזהו יובילו שי למורא. וכן עד כי יבא שילה. ואמרו רז"ל שי לו יובילו שי למורא והיא מנחה טהורה מעין עוה"ב. כי אז יהיו במעלת מלאכים. וכבר רמזתי למעלה שזה השכר הוא מעלת התורה רמוז במלת לכן ישכב עמך הלילה. יש כנגד יש. כ"ב כנגד כ"ב חפצים של האותיות. כמאמרם ז"ל נגילה ונשמחה בתורתך. ולפי שיששכר היה לו לעסוק בתורה ולהמית עצמו עליה שהיא מתשת כחו של אדם. אמר יעקב יששכר חמור גרם. שיהיה חזק ובעל עצמות לעסוק בתורה אחר שהיא מתשת כחו של אדם. ודמהו לחמור רמז למה שאמרו לא בשמים היא. כי אחר שהיא מביאה השכר האמיתי ראוי שהעוסק בה יהיה מהביל ענייני העוה"ז ולא יהיה בעל גאוה ושררה. אלא שישים עצמו כחמור מוכן למשא. כאומרו ישא מדברותיך. וכן רמז באומרו חמור גרם. שיהיה חזק בכל רמ"ח איבריו. ושיהיה זהיר ברמ"ח מצות. כי כן הוא בהפוך אותיות. ואם לא יהיה זהיר בהם יתהפך לנגע ותועבה כי חרם הוא. וכן דימהו לחמור להורות על התורה שנקראת כרם חמר יין חמר. שבו סוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. וזהו כי טובים דודיך מיין. וזהו יששכר חמור גרם. ואמר רובץ בין המשפתים. לרמוז שאחר שבו סוד יין והתענוג. אין ראוי שיבקש תענוגים אחרים ומטות סרוחים זהב וכסף וכלי מילת שטוחים. רובץ בין המשפתים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כאומרם ז"ל פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן. ולא אחר התענוגים. כאומרו ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים. לפי שהיה מקום שמן וטוב מבושם בפירות. ואין ראוי לעשות כן בעל התורה. כי ראוי לו שיתענג בעונג התורה שהיא מתוקה מדבש ונופת צופים. והיא התענוג האמיתי שאינו כלה ואובד כמו תענוגי העוה"ז. וזהו וירא מנוחה כי טוב. היא מנוחת התורה כאומרו על מי מנוחות ינהלני. שהם מי תורה. ומיד נפשי ישובב וינוח בגורלה בארץ החיים. וזהו ואת הארץ כי נעמה. היא ארץ חפץ ארץ החיים ששם נועם ה' הוא השכר הקיים. ואחר שכל זה השכר והנועם משיג מצד התורה. ויט שכמו לסבול עול התורה בלי גאוה ושררה כמו החמור:

ואמר ויט שכמו לסבול. לרמוז שהחכם בחכמתו מפרק הרים ומשבר סלעים המחלוקות ומחלקה לכמה פעמים. כאומרו הלא כה דברי כאש נאום השם וכפטיש יפוצץ סלע. כן החכם בפלפולו משבר הרים הקשים ומחליקן בדברי פיו. ולכן קראו שם החכמים סיני ועוקר הרים. לפי שהם שוחקים ופוצצים הסלעים וההלכות הקשים והעמוקים. וזהו אבנים שחקו מים. וזהו שאמר קהלת מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה. אשר פירושו אצלי בפירוש קהלת. שבא להורות על מעלת החכם שידע בחכמתו להפשיט ולהחליק הדברים הקשים כאבן והמים השורפים האש וזהו מי הוא זה ואי זה הוא שיהיה לו כח כאיש החכם שיודע בחכמתו להפשיר ולצנן הדברים השורפים והקשים לעשותן מיד פושרים. וזהו פשר דבר הקשה כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות. חכמת אדם תאיר פניו רוצה לומר חכמת אדם מאיר פני הדבר. ולא פני אדם. כענין שישאר דבר דבור על אופניו. כאומרו תפוחי זהב במשכיות כסף וגומר. כי הזהב הוא יותר קשה מהכסף ויותר שוה. ובזהב ובדברים הקשים עושים משכיות וציורים בכסף. כן הוא דבר דבור על אופניו. כי בדבר הקשה שהיא התורה משיבין ומחליקין כל הדברים להיות דבר דבור על אופני הדבר. והוא כמו לבעבור סבב את פני הדבר. וזהו תאיר פניו פני הדבר. ועוז פניו ישונה. כלומר חכמת אדם מאיר פני הדבר הקשה והחשוך. ואף אם יהיה זה הדבר יותר עז וקשה. החכם בחכמתו משנה פני אותו דבר העז והקשה. וכל זה בעיון נמרץ ובהשקפה נפלאה ובטורח גדול עד שמתישים כחם. ולכן בירך לומדי התורה ברך השם חילו. שיהיו חזקים בכחם ובגבורתם להחליק הדברים. וזהו יששכר חמור גרם. בעל עצמות ובעל כח להגות בתורה יומם ולילה. וזהו רובץ בין המשפתים. ולא ע"ג מטה. כי לפעמים החכם ישן על הארץ ולא ינום ולא יישן עד יוציא כנוגה צדקו ודינו. ולכן אמר ויט שכמו לסבול. שמטה שכמו על הדבר החזק והקשה להפשירו ולפוצצו ולכובשו לו לעבד עולם. וזהו ויהי למס עובד. רוצה לומר זה הדבר הקשה הוא למס עובד לו וכעבד לעולם יתננו. אל כל אשר יחפוץ יטנו. וכל זה עושה לפי שממתין התענוג האמתי והשכר הקיים מאת השם ית'. כמאמר לאה נתן אלהים שכרי. ולכן אמר משה רבינו עליו השלום שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. זבולון היה מרויח שכרו בצאתו בדרכים ובימים. ויששכר היה קונה עולמו ושכרו אתו בהיותו באהלי החכמה והתבונה. כמו שהיה עושה אביו יעקב איש תם יושב אהלים אהלו של שם ואהלו של עבר. וכן אהל של מעלה ואהל של מטה. וזהו התענוג האמתי כשהוא יושב בישיבתו וכל צבא השמים והתלמידים עומדים עליו מימינו ומשמאלו והוא יושב ושבע מקול הקורא. כמו שפירשתי במסכת אבות על מרבה ישיבה מרבה חכמה. שהוא כנגד מרבה בשר מרבה רמה. כי מצד תענוגיו מרבה בשר. והבעל ישיבה מרבה חכמה וקנה שם טוב וקנה לעצמו ד"ת. וזהו כנגד שם טוב וזהו ויששכר באהליך. עד שבסבת זה עמים הר יקראו לקבל הוראות החכמה. ואז יזבחו זבחי צדק. לרמוז מה שאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ואם הוא על אוה"ע יהיה כמו שאמר והלכו עמים רבים וגומר כי מציון תצא תורה. ואם הוא על ישראל שהולכים לירושלם למקום הסנהדרין ושם יזבחו זבחי צדק מהקרבנות כי שפע ימים יינקו שיונקים מהוראות התורה. ומדדי התורה שבכתב ותורה שבע"פ. וזהו שפע ימים יינקו ב' ימים. ובאותם ב' ימים שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה ספונים וטמונים סודות התורה. וזהו ושפוני טמוני חול. ואמר טמוני חול להורות שהסודות הן דבר שבחשאי. כמו שאמר דבש וחלב תחת לשונך. ואמר דברים שהם כבשונו של עולם. וכמו שאמרו חגור חרבך על ירך גבור מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר. וזהו רמז על סודות התורה שראוי שיהיו בחשאי ולא בקולי קולות. וזהו ושפוני טמוני חול. כי החול אם תמצא כלי מנוקב לא ישמיע קול. מה שאין כן בדברים אחרים. וזהו שאמר ויך את המצרי ויטמנהו בחול שאמרו בילמדנו. שטמן זה הסוד בין ישראל שנדמו לחול שנאמר וכחול אשר על שפת הים. וחשב משה שיהיה טמון ביניהם כמו שאמרו שלא גילו מסתורים שלהם ובא אותו רשע וגילה הדבר. ולכן אמר בכאן ושפוני טמוני חול על הסודות שנתגלו בשבט יששכר ולחכמי ישראל ולנביאים. כאומרם לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולא לאחרים. וזהו שאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא מהשכר האמתי. וכל זה כנגד ותקרא שמו יששכר:

בלידת זבולון כתיב ותאמר לאה זבדני אלהים זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא שמו זבולון. ובברכת יעקב כתיב זבולון לחוף ימים ישכון. ובברכת משה כתיב ולזבולון אמר שמח זבולון עמים הר יקראו. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה שהשם יתברך מלא חפצה ורצונה ביששכר שהוא בעל תורה. וראתה גם כן כי אם אין קמח אין תורה. ואם שבט יששכר יהיו עוסקים בתורה יומם ולילה כמאמר התורה. מלאכתם היכן נעשית ומה יאכלו. כמאמרם ז"ל לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. לזה חשבה מחשבת אמת ואמרה צריכה אני איש אחר ובן אחר שיכין צידה לדרך ויתן מזונות לפיו של יששכר. שאם לא כן תורתו אימתי נעשית. לזה אמרה זבדני אלהים זבד טוב. כלומר עכשיו שנולד זבולון שהוא יתן מזונות לפיו של יששכר. נתן אלהים שכרי נתן לי אלהים חלק טוב. כי יששכר יושב באהליו לעסוק בתורה שבע"פ בסבת זבולון שהוא בן ששי. ואולי על זה רמז ותלד בן ששי ליעקב כנגד שיתא סדרי משנה. והם ס' מסכתות כנגד ששים המה מלכות. וזהו זבד טוב כי בזה יוכל לעסוק בתורה שנקראת לקח טוב. אחר שיש לו מאכל ומזון. ולכן נראה לי שאמרה זבדני אלהים זבד טוב שהוא לשון צדה. כמו צדה לדרך שתרגום צדה זוודין לארחא והבי"ת מתחלפת בוא"ו. וזהו זבדני אלהים נתן לי צדה ומזון לשבט יששכר והוא מזון טוב וצידה טובה בלי חרפת אנוש. כי אחר שהם אחים ושותפים מה שירויחו יהיה לאמצע. ולכן אמרה זבדני אלהים זבד טוב. ולא אמרה נתן לי אלהים חלק טוב או זבול טוב כמו שאמרה הפעם יזבלני אישי. אבל רמזה בדבריה כי אחר שיש מאכל ומזון לאדם יש לו שלום בזבולו. ואם לאו אין שלום באהלו. כאומרו מעת דגנם ותירושם רבו מיד בשלום יחדיו אשכבה ואישן. אבל כשאין דגן ותירוש יש מלחמה בבית. וזהו זבדני אלהים זבד טוב וצדה טובה ואם כן מיד יזבלני אישי בשלום יחדיו. ורמז גם כן בזה כי זבולון היה עיקר הבית. אחר שהוא יוצא וטורח אחר המזונות ולכן אמרה יזבלני כאומרו בנה בניתי בית זבול לך. אבל ביששכר לא כתיב זבול אלא ויששכר באהליך. שהוא כמו אהל עראי בערך דירת זבולון. כמו שאמרו עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים. הם המסייעים לחכמים שהם מקבלים שכר בראשונה. ולכן אמר יעקב זבולון לחוף ימים ישכון. כלומר אחר שהוא בעל הצדה ראוי שיהיה לחוף ימים לפי שריוח הים הוא מרובה. וזהו שאמר בברכת משה עמים הר יקראו. כי השם יתברך היה מסבב שיבואו אומות העולם לארץ ישראל עם פרקמטיא בסבת אניות זבולון. וכשרואין שבחה של ירושלם שם יזבחו זבחי צדק. באופן כי שפע ימים יינקו. כלומר כי זבולון ויששכר שפע כל הימים יונקים שבאים שם משאר ימים לקנות ולמכור. וכן היה להם שפע טמוני חול כמאמרם ז"ל. ולכן אמר שמח זבולון בצאתך בימים אע"פ שהוא מקום סכנה. אחר שיששכר יושב באהליך הם אהלי התורה ועוסק בתורה ומתפלל עליך כי אתה בטוח שהשם יתברך יצילך. ולכן הזכירו בראשונה שמח זבולון בצאתך. ואם פי' שפע ימים יינקו כמו שכתבתי למעלה. שהוא רמז על תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ. לכן אמר יעקב זבולון לחוף ימים ישכון וכפל והוא לחוף אניות. כי אע"פ שזבולון אינו בעל תורה. בשכר שהוא נותן לתוך פיו של יששכר. הוא יושב לחוף ימים. וחלק יש לו כאלו ב' ימים שהם תורה שבכתב ותורה שבע"פ כאלו היה עוסק בה אחר שהוא מסייעו. וזהו שאמר ומזבולון מושכים בשבט סופר. כלומר אחר שהם מושכים מזונות לשבט סופר שהוא יששכר. זבולון עצמו יכול להקרא חכם וסופר. וזהו לחוף ימים התורה ישכון ויהיה לו חלק. אחר שהוא הולך לחוף אניות וממרחק הביא לחמו. ורמז בזה ג"כ מה שאמר לו משה שמח זבולון בצאתך ולא תירא. אחר שיששכר יושב באהליך והבית נקרא על שמך ה' יצילך מכל רע. וזהו זבולון לחוף ימים ישכון לפי שהשם שנקרא ה' הוא האלהים יושב לחוף אניות. וזהו והוא לחוף אניות. וזהו מה שאמרה לאה הפעם יזבלני אישי. אישי שהוא אישי כדכתיב תקראי אישי. יזבלני וידור עמי באהלי כדכתיב והוא לחוף אניות. וכן רמזה יזבלני אישי הפעם אני יודעת שהשם יתברך שהוא אישי ידור עמי אחר שיש לי בן בעל תורה. כי עד עכשיו לא היה לו מדור. וכמו שאמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. וזהו הפעם יזבלני אישי. ולכן אמר ויששכר באהליך ולא אמר באהליו אלא באהליך. רמז לאהלי יעקב כדכתיב מה טובו אהליך יעקב:

בלידת בנימין כתיב ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין. ובברכת יעקב כתיב בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד. ולערב יחלק שלל. ובברכת מרע"ה כתיב לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. רחל הצדקת במראה הנבואה בשעת מיתתה ראתה כל עניני בנימן ומקריו שיקרו לו. טובות שיבואו עליו לפי שהוא ילד שעשועים קטן. ולכן יבחר בו השם לבנות בית מקדשו בחלקו. וזה פלא גדול כי אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך עצבות. והיא יושבת על המשבר מיללת על מר נפשה ובוכה ומצטערת על צער בנה שראתה כמעט שהגיע בנה לשערי מות. בענין פלגש בגבעה עד שלא נשאר לו שריד כמעט. אבל זה אינו דבר פלא בצדיקים כמאמרם ז"ל תוסף רוחם יגועון. ואמרו כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אותי אבל במיתתם רואים. ולכן ראתה עינה מה שלא ראתה בחייה. כי בחייה האריכה בענייני יוסף. ואמרה אסף אלהים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר. ואחר שהאריכה נוכל להבין בדבריה דברים רבים. אבל בכאן שלא אמרה אלא מלה אחת והיא ותקרא שמו בן אוני. ובזו המלה רמזה דברים נפלאים מכל עניני בנימן. זה יורה על מעלתה וחכמתה. ולא לחנם כתב בה קול ברמה נשמע. שתרגם יונתן בן עוזיאל קל ברום שמיא אשתמע נהי בכי תמרורים. שני בכיות הבכי שבכתה בצאת נפשה כי מתה על שבט בנימן. ובכי אחר גלות בניה. וזהו רחל מבכה על בניה. ולכן אמר בצאת נפשה כי מתה. כלומר עד שכמעט היתה מתה ותקרא שמו בן אוני. כלומר כי זה הבן הנולד לה יגיע לשערי מות על ענין פלגש בגבעה. וזהו בן אוני בן צערי בן אבלי. והיא אמרה זה כמצטערת ומייללת ואומרת. אני הייתי חושבת שאתה תהיה ילד שעשועים ילד זקונים קטן ושאשמח בך. ואחר שאני קרובה למות ולא אזכה לראות בשמחתך אני קורא לך בן אוני בן צערי בן אבלי. כמו לא אכלתי באוני ממנו. וזאת הנבואה היתה על ענין פלגש בגבעה שכמעט מתו כולם על אותה נבלה. כמו שכתוב שם אותי דמו להרוג ואת פלגשי ענו ותמת. ולכן אמר בכאן בצאת נפשה כי מתה. כי די שיאמר בצאת נפשה. מה צריך לומר כי מתה. אלא שיש בכאן כי בעת צאת נפשה ראתה אותו ענין של פלגש איך אנסוה בני בנימין עד שמתה. וזהו בצאת נפשה ראתה כי מתה אותה פלגש כמו שאמר ואת פלגשי ענו ותמת. ולכן קראה שמו בן אוני בן צערי כי אני גולה וסורה ועצבה ומתאוננת על בני. שיהיה ביניהם רעה ונבלה כזאת. ועוד רמזה בדבריה שאמרה בן אוני בן כחי. כמו מצאתי און לי. הוא ראשית אוני. מרוב אונים. וראתה בכאן צרת ישראל בעניין המן שגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד. שהיו כולם חשובים כמתים לולי שהעיר השם את מרדכי ואסתר המלכה לעמוד על נפשם. והם היו כח ישראל וראשית אונו. ולכן אמרה בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני. לרמוז שאף על פי שיגיעו לדכדוכה של נפש ויהיו קרובים לצאת נפשם. זכות הצדיקים ואונם וכחם יגינו עליהם. וזהו ותקרא שמו בן אוני בן כחי. כי בכח ידו ובחכמתו של מרדכי ניצולו ישראל מהמיתה. כי הצדיקים נקראו כח ה'. לפי שהם פועלים בכח שם ה' בתפלותיהם. ועתה יגדל נא כח ה'. ומהו כח ה' ה' ארך אפים וגומר. כי בכח ידו ובחכמתו של מרדכי ניצולו ישראל מהמיתה. כי הצדיקים נקראו כח ה' לפי שהם פועלים בכח שם ה'. ובכח י"ג מדות של רחמים ישראל נענים. וזהו אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם. ר"ל בכח תפלתם ובכח שמותיו יתברך. ובזה הם הגבורים לעמוד בפרץ לסתום פי שטן ולגדור הפרץ שפרצו הדור ויעבירו. כאומרו לולי משה בחירו עמד בפרץ לסתום פי שטן ולגדור הפרץ. וזהו כח הצדיקים וחכמתם שיש להם כח ה'. וזהו חכמה כח מה. שהוא שם שעולה במילואו מה. וזהו מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו דמות כמראה אדם עליו מלמעל'. הוא שם יהו"ה שעולה למספר אדם. ולכן הצדיקים יש להם כח ואון לבטל הגזרות. כאמרו צדיק מושל ביראת אלהים. וכשהצדיקים מסתלקין מן העולם כשל כח הסבל. כאומרו התרפית ביום צרה צר כחך. וכן אמר כי השתות יהרסון שהם צדיקים שהם יסוד וכח העולם כאומרו וצדיק יסוד עולם. ולכן כשראתה רחל מרדכי ואסתר שהם כחם של ישראל. קראה לבנימין בן אוני בן כחי. וזהו איש יהודי כמו וחזקת והיית לאיש. כי מרדכי הראה כחו להמן ולא קם ולא זע ממנו עד שנפל בידו בכח תפלתו ותעניותיו. ומסר עצמו למיתה לעבור מאמר המלך בשביל מלכו של עולם. ואביו קרא לו בנימין. כלומר בן ימין שעמד לימין אביו להושיע משופטי נפשו המן ואחשורוש. וכן עומד לימין השם שהוא רחמים לרחם ישראל ולהושיעם ולשבר האויב בכוחו וגבורתו. וזהו ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. כלומר נאדרי בכח הצדיקים ותפלתם לפי שהם ימין ה'. וזהו איש יהודי חזק וגבור. היה בשושן הבירה והוא איש ימיני. כאומרו ואביו קרא לו בנימין בן ימין השם. וזהו איש ימיני. וזהו בן אוני. וכן ראתה במראה הנבואה בנימין שהיה ידיד השם ילד שעשועים שבו היה משתעשע השם בבית קדשו ותפארתו שהיה בחלק בנימין. וזהו בהמ"ק שהיא עוזם ותפארתם וכחם של ישראל. כדכתיב עוז ותפארת במקדשו. וזהו בן אוני בן עוזי וכחי. כי אין עוזם ותפארתם של ישראל אלא ב"ה. שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם. וכן ושברתי את גאון עוזכם. כי היא גאונם ועוזם של ישראל. ובה היו מתגאים שהיו מתפללים בה על כל צרה שלא תבא על הצבור ונענים. כמוזכר בתפלת שלמה. וזהו בן אוני בן כחי ועוזי. כי בית המקדש היה מכפר על כל עונותיהם. וזהו מעוזם ותקפם היות נקיים בלי עון. כאמרם ז"ל א"ר אליעזר לא היה אדם לן בירושלים ובידו עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. ולכך היו חזקים ובריאים כאולם. אבל כשהיו חוטאים היו חלשים וחולים מפחד ומדאגה. כדכתיב פחדו בציון חטאים בלי עון וחטא. וזהו שאמר מצאתי און לי ומהו האון והכח כל יגיעי לא ימצאו בי עון אשר חטא. וזהו בן אוני. וכל זה כלל יעקב בברכתו באמרו בנימין זאב יטרף. זהו עון פלגש בגבעה שכמעט מתו כלם. והנשארים לא היו יכולים ליתן להם נשים מפני השבועה. וכדי שלא יחסר שבט אחד מישראל התירו להם וחטפתם לכם איש אשתו. ושם נתקיים בן אוני בן אבלי. וזהו בנימין זאב יטרף. בבקר יאכל עד זה שאול שהיה מלך ראשון בתחלת בקרן של ישראל. ולערב יחלק שלל זה מרדכי ואסתר שעמדו להם לעת ערב כשהם בגלות ובחשך בנשף בערב יום ושללו שלל עמלק והמן. וזהו בן אוני בן כחי. וכן רמז על ב"ה שהיה בחלקו של בנימין שהיה עוזם ואונם של ישראל וכפרתם בסבת המקום והקרבנות. וזהו בנימין זאב יטרף טרף הקרבנות. כאומרו טרף נתן ליריאיו. ואמר בכהן ואתנם לו מורא וייראני. בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל כנגד את הכבש א' תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וכן משה כלל בברכתו ואמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. כלומר שאע"פ שאמו קראתו בן אוני בן צערי. לפי שלא שמחה להשתעשע בו כילד זקונים קטן. הקב"ה קראו ידיד ומשתעשע בו ומחבבו תחת אמו. ואע"פ שחטאו לפניו בענין פלגש בגבעה. ואח"כ היה ידידו ואהובו בסבת בהמ"ק שבחלקו שנקראת ידיד שנא' מה ידידות משכנותיך. ואף על פי שנחרב ונתמשכן בעונותיהם. כמאמר רחל בן אוני בן אבלי וצעק' על חורבן פעמים. עוד יבא זמן שיהיה ידיד ה' בלי הפסק. ישכון לבטח עליו בבנין בית שלישי שלא יחרב עוד. כאומרו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. ולא אמר השני מן הראשון. ואז יתקיים מקדש ה' כוננו ידיך. ואז ובמקום הזה אתן שלום השקט ובטח עד עולם. לא כבית הראשון שהיה חופף עליו ומצטער כל היום. כאמרו כי על אפי ועל חמתי היתה לי וגומר. ולא כבנין בית שני ששכן בין כתפיו ולא בכל גופו שחסרו בו ה' דברים. כאומרם וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב שחסרו בו ה' דברים. וזהו ידיד ה' ועוזו ומקדשו ישכון לבטח עליו לימות המשיח. חופף עליו כל היום בבית ראשון. ובין כתיפיו שכן בבית שני. וזהו בן אוני בן כחי ועוזי. וכן רמז ידיד ה' על מרדכי הצדיק שהיה ידיד ה' ואוהבו וראש לכל הבשמים. כאומרו ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. ובשבילו שכן ישראל בטח בדד. וזהו ישכון לבטח עליו בזכות שהיה חופף עליו כל היום ומצטער כדכתיב וילבש שק ואפר ויצעק צעקה גדולה ומרה. וזהו ג"כ בן אוני בן צערי שהיה מתאונן על צרתם של ישראל. וזהו חופף עליו. וכן דרשו רז"ל חופף עליו בנימין היה מצטער על שהיה ליהודה רצועה קטנה בהיכל. ולכן בין כתיפיו שכן בגובה שבגוף דכתיב וגדול ליהודים. וכל זה הוציאוהו יעקב ומרע"ה ממלת בן אוני. וכל זה להורות על מעלת רחל ולאה שהסכימה דעתן לדעת המקום ב"ה. וקראו הן שמות לבניהן מורים על העתידות. ועל כל מה שהתנבאו הנביאים. ואדון הנביאים ע"ה ומבחר האבות ע"ה יעקב. שתו מימיהן ונתחבטו בדבריהם ונשאו ונתנו בהן והגיעו לסוף דעתן. וכל ברכותיהן והעתידות שבהן עד סוף כל הדורות הוציאו מדברי רחל ולאה. ראה נפלאות תמים דעים איך אלו הגבירות בנות לבן. ליבנו וביררו דבריהם כמצרף לכסף וכור לזהב. ולא לחנם אמר יצחק ע"ה קום לך פדנה ארם. כי הגיע השעה וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך הצדקת. ובהכרח הוא שיהיו בנותיו טובות. וזאת היתה תאות רבקה אלא שלא רצתה לגלות ליצחק עד ראות רצונו. הרי לך מה שעלה בדעתי בענין לידת השבטים וחקרתי ופשפשתי ומצאתי דברי חפץ מחופש. לא יערכם זהב ומופז כאלו כבוד ה' עלי זרח. ומלתו על לשוני ערך. בלי מלמד ובלי ספר. אלומותי אני מאלם. מי הקדימני ואשלם. ואם שכחתי או שגגתי פרסת העלם. המעיין בהם ידינני כנער ועלם. כי כפי הזמן והמקום אני ממשש בכל תלם ותלם. והשם יכפר בעדי כי שגיאות מי יבין. שוב מצאתי בדברי רז"ל סיוע לדברי שאמרו כל שמות השבטים ע"ש העתיד נקראו. ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי וגו'. שמעון ע"ש וישמע את נאקתם. לוי ע"ש ונלוו גוים רבים אל ה'. יהודה ע"ש אודך ה' כי אנפת בי. דן ע"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. נפתלי ע"ש נופת תטופנה שפתותיך כלה. גד ע"ש מגיד דבריו ליעקב. אשר ע"ש ואשרו אתכם כל הגוים. יששכר ע"ש יש שכר לפעולתכם. זבולון ע"ש בנה בניתי בית זבול לך. יוסף ע"ש אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. בנימין ע"ש ימין ה' עושה חיל. ואיני רוצה להאריך בפי' המאמר. כי המעיין יראה שבו כלול כל מה שאמרתי בה:

ויבן קשטה ככלה והביאה לו את סבור שמתחת חרוב אחד או מתחת שקמה אחת הביאה לו אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין ואחר כך הביאה לו הדא הוא דכתיב בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו' ועשה לו כתלים של זהב וקתדראות של אבנים טובות ומרגליות. ויבן התבונן מהיכן לבראותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש ולא מן העין שלא תהא סקרנית ולא מן האזן שלא תהא צייתנית ולא מן הפה שלא תהא דברנית ולא מן הלב שלא תהא קנאתנית ולא מן היד שלא תהא משמשנית ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית אלא ממקום צנוע באדם ואפילו הוא ערום אותו מקום מכוסה ועל כל אבר ואבר שהוא בורא היה אומר לה אשה צנועה ואף על פי כן ותפרעו כל עצתי לא בראתי אותה מן הראש ומקלת ראשה ותלכנה נטויות גרון ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים ולא מן האוזן והרי היא צייתנית שנאמר ושרה שומעת ולא מן הלב והרי היא קנאתנית שנאמר ותקנא רחל באחותה ולא מן היד והרי היא משמשנית שנאמר ותגנב רחל ולא מן הרגל והרי היא פרסנית שנאמר ותצא דינה בת לאה ולא מן הפה והרי היא דברנית שנאמר ותדבר מרים. ויביאה אל האדם טובוי לקיריא דמלכא שושביניה. ויאמר האדם זאת הפעם בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירים ודם והפליגה וחזר ובראה לו פעם שניה הדא הוא דאמר זאת הפעם.

ויבן קשטה ככלה והביאה לו את סבור שמתחת חרוב אחד או מתחת שקמה אחת הביאה לו אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין ואחר כך הביאה לו הדא הוא דכתיב בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו' ועשה לו כתלים של זהב וקתדראות של אבנים טובות ומרגליות. ויבן התבונן מהיכן לבראותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש ולא מן העין שלא תהא סקרנית ולא מן האזן שלא תהא צייתנית ולא מן הפה שלא תהא דברנית ולא מן הלב שלא תהא קנאתנית ולא מן היד שלא תהא משמשנית ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית אלא ממקום צנוע באדם ואפילו הוא ערום אותו מקום מכוסה ועל כל אבר ואבר שהוא בורא היה אומר לה אשה צנועה ואף על פי כן ותפרעו כל עצתי לא בראתי אותה מן הראש ומקלת ראשה ותלכנה נטויות גרון ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים ולא מן האוזן והרי היא צייתנית שנאמר ושרה שומעת ולא מן הלב והרי היא קנאתנית שנאמר ותקנא רחל באחותה ולא מן היד והרי היא משמשנית שנאמר ותגנב רחל ולא מן הרגל והרי היא פרסנית שנאמר ותצא דינה בת לאה ולא מן הפה והרי היא דברנית שנאמר ותדבר מרים. ויביאה אל האדם טובוי לקיריא דמלכא שושביניה. ויאמר האדם זאת הפעם בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירים ודם והפליגה וחזר ובראה לו פעם שניה הדא הוא דאמר זאת הפעם.

אחר לידת יוסף כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני. הטעם בזה לפי שראה שהשם השלים תאותו לזכור לרחל. לפי שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל. ולכן כשנולד יוסף שאל לו רשות דרך מוסר. וי"א כי הטעם בזה כי כל עוד שלא ילדה רחל היה מפחד שיקחה ממנו. כאלו אינה הוגנת לו או הוא שונא לה אחר שלא ילדה עד כאן. ואז א"ל נחשתי כלומר בנסיון ראיתי בדבריך. ולכן לא תעזבני כי כל אשר תשאל ממני אתן לך. ואולי אמר זה לפי שאמר נחשתי. וידוע בדברי הנחש כי המבקש דבר מה לעשותו צריך שיתן כל מה שמבקשים ממנו בין רב למעט. ולכן השיב לו יעקב פעם שנית. אתה ידעת את אשר עבדתיך באמונה. ויברך ה' אותך לרגלי בסבת תפלתי. כמו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ולא לסבת נחושך. והוא חזר לסבת הנפש ואמר מה אתן לך. כי הכל תלוי בפיך. לזה השיבו לא תתן לי מאומה כי לא נחש ביעקב. אלא אם תעשה לי את הדבר הזה אשוב לרעות צאנך. ובזוהר אמרו שאמר לא תתן לי מאומה. לפי שלבן אמר נקבה שכרך עלי לפי שראה לבן שיעקב היה חומד הנשים עד שהיו לו ד' נשים. ולכן א"ל אם אתה חפץ בנקבה אחרת אמור לי. וזהו נקבה שכרך עלי מה נקבה תרצה בשכרך ואתן לך. לזה א"ל לא תתן לי מאומה. כי כל שעשיתי היה לשם שמים. ואולי לזה א"ל לא תתן לי מאומה. לא תשים לי מום בזה. כמו שאחז"ל ואל תעש לו מאומה. הסר משם כל שה. כלומר אני יודע שאתה רמאי ובעלילה אתה בא עלי. לכן אני רוצה לשמור עצמי מכל החשדות. הסר משם כל שה נקוד וטלוא. והנולדים מכאן ולהבא מאלו המראות והיו שכרי. בענין שתענה בי צדקתי כשתחשדני. ולכן לפי שחשב לבן שכל זה היה עושה יעקב לרמותו ולילך לגנוב צאנו. סיפר ששם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לעשות במקלות ציורים נקודים עקודים בגלוי הקליפות. והציב המקלות ברהטים בענין שיחמו הצאן אל המקלות. כי הדברים הטבעיים לפעמים פועלים מצד הראות. כמו שמתעוררת תאות המאכל בראות אדם כנגדו אוכל טוב. וזהו ויחמו הצאן ותלדנה הצאן עקודים נקודים. וזהו היה עושה בזמן מיוחד כאמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות. אבל בהעטיף הצאן לא ישים. בענין שהזמן יסייע לראיית המקלות:

אחר לידת יוסף כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני. הטעם בזה לפי שראה שהשם השלים תאותו לזכור לרחל. לפי שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל. ולכן כשנולד יוסף שאל לו רשות דרך מוסר. וי"א כי הטעם בזה כי כל עוד שלא ילדה רחל היה מפחד שיקחה ממנו. כאלו אינה הוגנת לו או הוא שונא לה אחר שלא ילדה עד כאן. ואז א"ל נחשתי כלומר בנסיון ראיתי בדבריך. ולכן לא תעזבני כי כל אשר תשאל ממני אתן לך. ואולי אמר זה לפי שאמר נחשתי. וידוע בדברי הנחש כי המבקש דבר מה לעשותו צריך שיתן כל מה שמבקשים ממנו בין רב למעט. ולכן השיב לו יעקב פעם שנית. אתה ידעת את אשר עבדתיך באמונה. ויברך ה' אותך לרגלי בסבת תפלתי. כמו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ולא לסבת נחושך. והוא חזר לסבת הנפש ואמר מה אתן לך. כי הכל תלוי בפיך. לזה השיבו לא תתן לי מאומה כי לא נחש ביעקב. אלא אם תעשה לי את הדבר הזה אשוב לרעות צאנך. ובזוהר אמרו שאמר לא תתן לי מאומה. לפי שלבן אמר נקבה שכרך עלי לפי שראה לבן שיעקב היה חומד הנשים עד שהיו לו ד' נשים. ולכן א"ל אם אתה חפץ בנקבה אחרת אמור לי. וזהו נקבה שכרך עלי מה נקבה תרצה בשכרך ואתן לך. לזה א"ל לא תתן לי מאומה. כי כל שעשיתי היה לשם שמים. ואולי לזה א"ל לא תתן לי מאומה. לא תשים לי מום בזה. כמו שאחז"ל ואל תעש לו מאומה. הסר משם כל שה. כלומר אני יודע שאתה רמאי ובעלילה אתה בא עלי. לכן אני רוצה לשמור עצמי מכל החשדות. הסר משם כל שה נקוד וטלוא. והנולדים מכאן ולהבא מאלו המראות והיו שכרי. בענין שתענה בי צדקתי כשתחשדני. ולכן לפי שחשב לבן שכל זה היה עושה יעקב לרמותו ולילך לגנוב צאנו. סיפר ששם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לעשות במקלות ציורים נקודים עקודים בגלוי הקליפות. והציב המקלות ברהטים בענין שיחמו הצאן אל המקלות. כי הדברים הטבעיים לפעמים פועלים מצד הראות. כמו שמתעוררת תאות המאכל בראות אדם כנגדו אוכל טוב. וזהו ויחמו הצאן ותלדנה הצאן עקודים נקודים. וזהו היה עושה בזמן מיוחד כאמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות. אבל בהעטיף הצאן לא ישים. בענין שהזמן יסייע לראיית המקלות:

אחר לידת יוסף כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני. הטעם בזה לפי שראה שהשם השלים תאותו לזכור לרחל. לפי שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל. ולכן כשנולד יוסף שאל לו רשות דרך מוסר. וי"א כי הטעם בזה כי כל עוד שלא ילדה רחל היה מפחד שיקחה ממנו. כאלו אינה הוגנת לו או הוא שונא לה אחר שלא ילדה עד כאן. ואז א"ל נחשתי כלומר בנסיון ראיתי בדבריך. ולכן לא תעזבני כי כל אשר תשאל ממני אתן לך. ואולי אמר זה לפי שאמר נחשתי. וידוע בדברי הנחש כי המבקש דבר מה לעשותו צריך שיתן כל מה שמבקשים ממנו בין רב למעט. ולכן השיב לו יעקב פעם שנית. אתה ידעת את אשר עבדתיך באמונה. ויברך ה' אותך לרגלי בסבת תפלתי. כמו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ולא לסבת נחושך. והוא חזר לסבת הנפש ואמר מה אתן לך. כי הכל תלוי בפיך. לזה השיבו לא תתן לי מאומה כי לא נחש ביעקב. אלא אם תעשה לי את הדבר הזה אשוב לרעות צאנך. ובזוהר אמרו שאמר לא תתן לי מאומה. לפי שלבן אמר נקבה שכרך עלי לפי שראה לבן שיעקב היה חומד הנשים עד שהיו לו ד' נשים. ולכן א"ל אם אתה חפץ בנקבה אחרת אמור לי. וזהו נקבה שכרך עלי מה נקבה תרצה בשכרך ואתן לך. לזה א"ל לא תתן לי מאומה. כי כל שעשיתי היה לשם שמים. ואולי לזה א"ל לא תתן לי מאומה. לא תשים לי מום בזה. כמו שאחז"ל ואל תעש לו מאומה. הסר משם כל שה. כלומר אני יודע שאתה רמאי ובעלילה אתה בא עלי. לכן אני רוצה לשמור עצמי מכל החשדות. הסר משם כל שה נקוד וטלוא. והנולדים מכאן ולהבא מאלו המראות והיו שכרי. בענין שתענה בי צדקתי כשתחשדני. ולכן לפי שחשב לבן שכל זה היה עושה יעקב לרמותו ולילך לגנוב צאנו. סיפר ששם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לעשות במקלות ציורים נקודים עקודים בגלוי הקליפות. והציב המקלות ברהטים בענין שיחמו הצאן אל המקלות. כי הדברים הטבעיים לפעמים פועלים מצד הראות. כמו שמתעוררת תאות המאכל בראות אדם כנגדו אוכל טוב. וזהו ויחמו הצאן ותלדנה הצאן עקודים נקודים. וזהו היה עושה בזמן מיוחד כאמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות. אבל בהעטיף הצאן לא ישים. בענין שהזמן יסייע לראיית המקלות:

אחר לידת יוסף כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני. הטעם בזה לפי שראה שהשם השלים תאותו לזכור לרחל. לפי שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל. ולכן כשנולד יוסף שאל לו רשות דרך מוסר. וי"א כי הטעם בזה כי כל עוד שלא ילדה רחל היה מפחד שיקחה ממנו. כאלו אינה הוגנת לו או הוא שונא לה אחר שלא ילדה עד כאן. ואז א"ל נחשתי כלומר בנסיון ראיתי בדבריך. ולכן לא תעזבני כי כל אשר תשאל ממני אתן לך. ואולי אמר זה לפי שאמר נחשתי. וידוע בדברי הנחש כי המבקש דבר מה לעשותו צריך שיתן כל מה שמבקשים ממנו בין רב למעט. ולכן השיב לו יעקב פעם שנית. אתה ידעת את אשר עבדתיך באמונה. ויברך ה' אותך לרגלי בסבת תפלתי. כמו שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ולא לסבת נחושך. והוא חזר לסבת הנפש ואמר מה אתן לך. כי הכל תלוי בפיך. לזה השיבו לא תתן לי מאומה כי לא נחש ביעקב. אלא אם תעשה לי את הדבר הזה אשוב לרעות צאנך. ובזוהר אמרו שאמר לא תתן לי מאומה. לפי שלבן אמר נקבה שכרך עלי לפי שראה לבן שיעקב היה חומד הנשים עד שהיו לו ד' נשים. ולכן א"ל אם אתה חפץ בנקבה אחרת אמור לי. וזהו נקבה שכרך עלי מה נקבה תרצה בשכרך ואתן לך. לזה א"ל לא תתן לי מאומה. כי כל שעשיתי היה לשם שמים. ואולי לזה א"ל לא תתן לי מאומה. לא תשים לי מום בזה. כמו שאחז"ל ואל תעש לו מאומה. הסר משם כל שה. כלומר אני יודע שאתה רמאי ובעלילה אתה בא עלי. לכן אני רוצה לשמור עצמי מכל החשדות. הסר משם כל שה נקוד וטלוא. והנולדים מכאן ולהבא מאלו המראות והיו שכרי. בענין שתענה בי צדקתי כשתחשדני. ולכן לפי שחשב לבן שכל זה היה עושה יעקב לרמותו ולילך לגנוב צאנו. סיפר ששם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לעשות במקלות ציורים נקודים עקודים בגלוי הקליפות. והציב המקלות ברהטים בענין שיחמו הצאן אל המקלות. כי הדברים הטבעיים לפעמים פועלים מצד הראות. כמו שמתעוררת תאות המאכל בראות אדם כנגדו אוכל טוב. וזהו ויחמו הצאן ותלדנה הצאן עקודים נקודים. וזהו היה עושה בזמן מיוחד כאמרו והיה בכל יחם הצאן המקושרות. אבל בהעטיף הצאן לא ישים. בענין שהזמן יסייע לראיית המקלות:

אחר כך אמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. לרמוז שאף על פי שלא היתה שנואה בעיני יעקב. עם כל זה היה עושה לה דברים אחרים נעתרים. שמתוכם היתה מובנת השנאה. ולכן אמר כי שמע ה'. כמו כי שומע יוסף לשון הבנה. כי לא היה לו לומר אלא כי ראה ה' כי שנואה אנכי. כמו שאמר למעלה וירא ה' כי שנואה לאה. אבל אמר שמע. כי אולי אחר שילדה ראובן היה מראה לה יעקב אהבה. והיא היתה רואה דברים אחרים נסתרים יורו על שנאתה. לכן אמר כי שמע ה'. ולכן תמצא שאמרה בבן השלישי הפעם ילוה אישי אלי ולא תהיה עיקר דירתו עם רחל. ולפי שיעקב כל מעשיו היו לשם שמים. ולאה ראתה שנתחברה אליו בבן הרביעי. אמרה הפעם אודה את ה'. כלומר אודה עלי פשעי לה' שחטאתי במחשבה או בדיבור כנגד יעקב. ואולי לעומת עונה נאמר בכאן בה ותעמד מלדת. כי ראויה היתה לילד כל בניה זה אחר זה בלי הפסק. ולפי שהכירה זה אמרה ותרא לאה כי עמדה מלדת בעונה. ולכן השתדלה לתת שפחתה לאישה וכן בענין הדודאים. ולהורות כי יעקב היה הולך עמה בתום לבבו. תמצא שאפילו רחל כשקנאה באחותה אמרה תנה לי בנים ואם אין וכו'. שחשבה שיעקב היה חפץ בלאה ולכן נתן לה בנים. וזהו הבה לי בנים כמו שנתת לאחותי. ולכן חרה ליעקב ואמר אני ראוי לכך. אחר שאני אהבתיך אהבה עזה יותר מלאה. ונראה שהיא צדקת ממך. אחר שהש"י מנע ממך פרי בטן ולא ממנה:

ואולי חרה ליעקב על שאמרה הבה לי בנים שנראה שהיתה עושה ממנו אלוה. ולכן אמר לה התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. כלומר אע"פ שאהיה במקום האלהים לדברים אחרים. זה [לא] מסרו לשום שר ואדם אלא הוא בידו. כמו שאמרו שלשה מפתחות ביד הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. וזהו אשר מנע ממך פרי בטן כי הוא המונע והנותן ולא אחר. ואולי רחל לא היתה דעתה כמאמרה אלא שיסייעה בתפלתו ובהתחכמותו. כמו הבה נתחכמה לו. כי היא כוונתה היתה לשם שמים. וכן מצאתי במדרש שאם אמרה תנה לי בנים לא היתה לה תקומה. אבל אמרה הבה לרמוז כנגד הקב"ה. כמו שאנו כותבים הב"ה בראשי תיבות. ולזה אמרה הבה ולא אמרה תנה לי בנים. וכשראתה שחרה ליעקב על זה. אמרה בלשון רכה ותחנונים. הנה אמתי בלהה ותלד על ברכי ואהיה לה כמילדת. ואולי כראותי יתעורר טבעי עלי. כי הראות פועל בעניינים הטבעיים. כאומרו ויחמו הצאן אל המקלות. ואולי בטבעה לפי שהיתה עקרה לא היתה לה תאות המשגל. ולכן היתה מבקשת שתלד על ברכיה. ויורה על זה ענין הדודאים שלקחם. לפי שהם מעוררים תאות המשגל. ולכן אמרה ואבנה גם אנכי ממנה לקנות כח הלידה. ואמרה גם אנכי כאחותי או כשרה. ושרה אמרה אולי אבנה ממנה כי מפני שהיא זקנה אמרה אולי. ורחל על שהיא בחורה אמרה ואבנה גם אנכי ממנה. ואמר' דנני אלהים וגם שמע בקולי. כמצדקת את הדין ואומרת כי לפי מעשיה דן השם יתברך דינה למנוע ממנה פרי בטן. ועכ"ז הוא רחום וחנון וגם שמע בקולי לתת לי בן כמו ששמע לאחותי. ולכן אמרה נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי ונתקבלה תפילתי גם כן. כי אחר שהיא היתה אחותי ראוי היה להיות שוות. וזהו גם יכולתי. אחר כך סיפר שנתנה לאה שפחתה ליעקב והולידה שני בנים גם כן. ואמרה בראשון בא גד כלומר המזל שנסתלק ממני כאומרו ותעמד מלדת כבר חזר אלי וזהו בא גד. והרמז בזה שראתה ברוח הקדש שהשם יתברך יתן לה עוד בנים. וגד הוא סימן ומזל טוב שיזיל בנים אחרים. ובשני אמר באשרי כי אשרוני בנות. כלומר אחר שזה הבן סימן לאחרים אני מאושרת בין הבנות והנשים. ואולי רמזה על נשי יעקב שלשתן שיהיו לה בנים ככולן והיא מאושרת כנגד כל נשיו.

ואולי חרה ליעקב על שאמרה הבה לי בנים שנראה שהיתה עושה ממנו אלוה. ולכן אמר לה התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. כלומר אע"פ שאהיה במקום האלהים לדברים אחרים. זה [לא] מסרו לשום שר ואדם אלא הוא בידו. כמו שאמרו שלשה מפתחות ביד הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. וזהו אשר מנע ממך פרי בטן כי הוא המונע והנותן ולא אחר. ואולי רחל לא היתה דעתה כמאמרה אלא שיסייעה בתפלתו ובהתחכמותו. כמו הבה נתחכמה לו. כי היא כוונתה היתה לשם שמים. וכן מצאתי במדרש שאם אמרה תנה לי בנים לא היתה לה תקומה. אבל אמרה הבה לרמוז כנגד הקב"ה. כמו שאנו כותבים הב"ה בראשי תיבות. ולזה אמרה הבה ולא אמרה תנה לי בנים. וכשראתה שחרה ליעקב על זה. אמרה בלשון רכה ותחנונים. הנה אמתי בלהה ותלד על ברכי ואהיה לה כמילדת. ואולי כראותי יתעורר טבעי עלי. כי הראות פועל בעניינים הטבעיים. כאומרו ויחמו הצאן אל המקלות. ואולי בטבעה לפי שהיתה עקרה לא היתה לה תאות המשגל. ולכן היתה מבקשת שתלד על ברכיה. ויורה על זה ענין הדודאים שלקחם. לפי שהם מעוררים תאות המשגל. ולכן אמרה ואבנה גם אנכי ממנה לקנות כח הלידה. ואמרה גם אנכי כאחותי או כשרה. ושרה אמרה אולי אבנה ממנה כי מפני שהיא זקנה אמרה אולי. ורחל על שהיא בחורה אמרה ואבנה גם אנכי ממנה. ואמר' דנני אלהים וגם שמע בקולי. כמצדקת את הדין ואומרת כי לפי מעשיה דן השם יתברך דינה למנוע ממנה פרי בטן. ועכ"ז הוא רחום וחנון וגם שמע בקולי לתת לי בן כמו ששמע לאחותי. ולכן אמרה נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי ונתקבלה תפילתי גם כן. כי אחר שהיא היתה אחותי ראוי היה להיות שוות. וזהו גם יכולתי. אחר כך סיפר שנתנה לאה שפחתה ליעקב והולידה שני בנים גם כן. ואמרה בראשון בא גד כלומר המזל שנסתלק ממני כאומרו ותעמד מלדת כבר חזר אלי וזהו בא גד. והרמז בזה שראתה ברוח הקדש שהשם יתברך יתן לה עוד בנים. וגד הוא סימן ומזל טוב שיזיל בנים אחרים. ובשני אמר באשרי כי אשרוני בנות. כלומר אחר שזה הבן סימן לאחרים אני מאושרת בין הבנות והנשים. ואולי רמזה על נשי יעקב שלשתן שיהיו לה בנים ככולן והיא מאושרת כנגד כל נשיו.

ואולי חרה ליעקב על שאמרה הבה לי בנים שנראה שהיתה עושה ממנו אלוה. ולכן אמר לה התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן. כלומר אע"פ שאהיה במקום האלהים לדברים אחרים. זה [לא] מסרו לשום שר ואדם אלא הוא בידו. כמו שאמרו שלשה מפתחות ביד הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. וזהו אשר מנע ממך פרי בטן כי הוא המונע והנותן ולא אחר. ואולי רחל לא היתה דעתה כמאמרה אלא שיסייעה בתפלתו ובהתחכמותו. כמו הבה נתחכמה לו. כי היא כוונתה היתה לשם שמים. וכן מצאתי במדרש שאם אמרה תנה לי בנים לא היתה לה תקומה. אבל אמרה הבה לרמוז כנגד הקב"ה. כמו שאנו כותבים הב"ה בראשי תיבות. ולזה אמרה הבה ולא אמרה תנה לי בנים. וכשראתה שחרה ליעקב על זה. אמרה בלשון רכה ותחנונים. הנה אמתי בלהה ותלד על ברכי ואהיה לה כמילדת. ואולי כראותי יתעורר טבעי עלי. כי הראות פועל בעניינים הטבעיים. כאומרו ויחמו הצאן אל המקלות. ואולי בטבעה לפי שהיתה עקרה לא היתה לה תאות המשגל. ולכן היתה מבקשת שתלד על ברכיה. ויורה על זה ענין הדודאים שלקחם. לפי שהם מעוררים תאות המשגל. ולכן אמרה ואבנה גם אנכי ממנה לקנות כח הלידה. ואמרה גם אנכי כאחותי או כשרה. ושרה אמרה אולי אבנה ממנה כי מפני שהיא זקנה אמרה אולי. ורחל על שהיא בחורה אמרה ואבנה גם אנכי ממנה. ואמר' דנני אלהים וגם שמע בקולי. כמצדקת את הדין ואומרת כי לפי מעשיה דן השם יתברך דינה למנוע ממנה פרי בטן. ועכ"ז הוא רחום וחנון וגם שמע בקולי לתת לי בן כמו ששמע לאחותי. ולכן אמרה נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי ונתקבלה תפילתי גם כן. כי אחר שהיא היתה אחותי ראוי היה להיות שוות. וזהו גם יכולתי. אחר כך סיפר שנתנה לאה שפחתה ליעקב והולידה שני בנים גם כן. ואמרה בראשון בא גד כלומר המזל שנסתלק ממני כאומרו ותעמד מלדת כבר חזר אלי וזהו בא גד. והרמז בזה שראתה ברוח הקדש שהשם יתברך יתן לה עוד בנים. וגד הוא סימן ומזל טוב שיזיל בנים אחרים. ובשני אמר באשרי כי אשרוני בנות. כלומר אחר שזה הבן סימן לאחרים אני מאושרת בין הבנות והנשים. ואולי רמזה על נשי יעקב שלשתן שיהיו לה בנים ככולן והיא מאושרת כנגד כל נשיו.

ואמר ויפרוץ האיש מאד מאד. שלא כדרך העולם ולא כדרך טבע כמו שחשב לבן. אלא בעזרת ה'. וזה שאמרו ז"ל שפרץ גדרו של עולם כאומרו ומקנהו פרץ בארץ וכו'. לרמוז שזה היה בהשגחה גמורה לא במקרה ובטבע. כי המקרה לא יתמיד. אבל בכאן אמר מאד מאד אחר ששנה בענין שבזה פרץ גדרו ומנהגו וטבעו של עולם כמו באיוב שהרחלים היו טורפות הזאבים. ובזוהר אמרו כי ענין המקלות עשה יעקב לפי שבכאן בירר חלקו וגורלו להדבק ולהתקשר בשם יתברך. כאומרו כי חלק ה' עמו וגו'. לפי שאברהם נתדבק במדת החסד כדכתיב חסד לאברהם. ויצחק במדת הדין דכתיב ופחד יצחק היה לי. ויעקב הוא יושב בין שני אהלים אלו בין הלובן והאודם שהוא המיצוע כמו האמת. וזהו תתן אמת ליעקב. ויעקב רצה להתדבק במדת הלובן. ולא במדת האודם. וזהו ויקח לו יעקב מקל לבנה לח כדי לגוללו ולחלקו. מקל לבנה סוד הלובן והרחמים. וזהו כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וזהו מחשוף הלבן לגלות פני הרחמים מתוך הדין. וזהו מקל לבנה לח ולוז וערמון. רמז לג' האבות ויעקב באמצע. והוא לוז כאומרו ויבא יעקב לוזה. ולכן הפריד יעקב הכשבים בענין שלא יתערב זרעו זרע הקדש בזרע פסול. וזהו וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן הארמי לפי שהוא רמאי. כי נראה לבן מבחוץ והוא שחור ואדום מבפנים. אבל יעקב אינו כן כי הוא קשור ודבוק בשם ה'. ולכן חותמו אמת היפך מלבן שהוא רמאי שהוא ארמי בהפוך אותיות. ולכן נקרא צאנו הצאן המקושרות. לפי שכל בניו דבקים וקשורים בשם ה' כאמרו ואתם הדבקים בה'. וזהו וישם יעקב את המקלות ברהטים. לקשר הדברים כולם אלו באלו כמו שראה בחלום הסולם וסוד שניהם שוים. וזהו מלך אסור ברהטים כאלו אסור בכבלי ברזל בעבותות אהבה. כמו שפירשתי בעבותות החשן שהכל קשור באחדות בסבת זכות האבות. כמאמרם ז"ל מלך אסור ברהטים בזכות ואל הבקר רץ אברהם. ובזכות ברהטים בשקתות המים עד שבסבת זה הקשור א"א שיכלו. כדכתיב ואותך לא אעשה כלה. וזהו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. וזהו יעקב חבל נחלתו. כי הוא חבל ארוך שמקשר דברי הארץ בשמים. כדכתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וז"ש בירושל' משל למלך שהיה לו פותחת קטנה לבית גנזיו אמר המלך אם תפול בארץ מיד תאבד. אמר הריני עושה לה חבל ארוך וקושר בה וכו'. רמזו שאלולי שנתקשר יעקב בחבל ארוך עם השם אחר שהם המעט מכל העמים מיד יאבד. כדכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא. לכן קשרם הש"י עמו בענין שאפילו יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו בחבל ארוך משולש בג' גדילים של ג' אבות. וזהו הצאן המקושרות. אבל צאן לבן הם מעוטפים ברעב וחלושים. וזהו והיה העטופים ללבן והקשורים בלי קשור וחזוק. עד כאן:

ויזכור אלהים את נח וגו' זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל צדקה שעשית עם נח בתבה כהררי אל הדא הוא דכתיב ותנח התבה וגו' ומשפטיך תהום רבה משפטים שעשית עם דורו דקדקת עמהם עד תהום רבה הדא הוא דכתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. ולא עוד אלא כשזכרתו לא לו לבדו נזכרת אלא לו וכל מי שהיה עמו בתיבה הדא הוא דכתיב ויזכר אלהים את נח. אדם עולה בספינה ועמו בהמה אם עמד סער בים מה הן עושין משליכין את הבהמה לים ומקיימין את האדם אבל הקב"ה אינו כן כשריחם על נח ריחם על הבהמה שנאמר ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה יודע צדיק נפש בהמתו יודע צדיקו של עולם נפש בהמתו טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו. אוי להם לרשעים שהופכים מדת רחמים למידת הדין בכל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה את האדם. אשריהם הצדיקים שהן הופכין מדת הדין למדת רחמים בכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין שנאמר אלהים לא תקלל עד האלהים יבוא דבר שניהם וכתיב ויזכור אלהים את נח ויזכור אלהים את רחל וישמע אלהים את נאקתם מה זכירה נזכר לו שזן ופרנס כל י"ב חדש בתיבה את נח בזכות הטהורים שהיו עמו בתיבה. ויסכרו מעינות תהום לטובה אבל לא כל מעינות חוץ ממעין טבריא ואבלונים ומערת פמייס לרעה. ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום אמר ר' יוחנן שלשה נשתיירו מהן בלועא דגרדי וחמי טבריא ועינא רבתי דתורם :

ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' אמרה שרה יודעת אני מהיכן היא מכתי לא מפני כשפים ולא מפני קמיע שאני צריכה אלא עצרני ה' מלדת אולי אבנה גם אנכי ממנה תני כל מי שאין לו בנים [כאילו מת] כאילו הרוס. כאילו מת שנאמר ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. כאילו הרוס אולי אבנה ממנה ואין בונין אלא ההרוס. וישמע אברם לקול שרי לקול רוח הקודש שבה כמה דאת אמר ועתה שמע לקול דברי ה'. ותקח שרי אשת אברם את הגר לקחתה בדברים א"ל אשריך שאת מידבקת לגוף הקדוש הזה:

בראש השנה נפקדה שרה רחל חנה מנלן אמר ר' אלעזר אתיא זכירה זכירה אתיא פקידה פקידה כתיב ברחל ויזכור אלהים את רחל וכתיב בה בחנה ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב זכרון תרועה ואתיא פקידה פקידה כתיב בה בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בה בשרה וה' פקד את שרה. כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת. בל"ב מדות האגדה נדרשת א' מרבוי כיצד ברבוי שלש לשונות את אף גם. את לרבות כיצד וה' פקד את שרה אלו נאמר פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה כשהוא אומר את מלמד שכל העקרות נפקדו כמוה וכן הוא אומר צחוק עשה וגו' כיוצא בו את פני מבין חכמה אלו אומר פני מבין הייתי אומר לשעתו בלבד כשהוא אומר את ריבה הכל לדורי דורות. וכן הוא אומר עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. גם לרבות כיצד גם צאנכם גם בקרכם קחו אלו נאמר צאנכם ובקרכם הייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם כשהוא אומר גם ריבה מלמד שנתן להם דורון משלו לקיים מה שנאמר גם אתה תתן בידנו זבחים וגו'. כיוצא בו אתה אומר ומתו גם שניהם אלו נאמר שניהם הייתי אומר האשה שנתחייבה מיתה ממתינין לה עד שתלד ת"ל גם לרבות את הולד למיתה. אף לרבות כיצד ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו אף הוא ויכה את המים מלמד שנעשו נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו שבפעם ראשונה היתה זכות שני צדיקים עומדת ובשניה לא היה אלא זכות צדיק אחד וכן הוא אומר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי אתה מוצא ח' מופתים ביד אליהו וי"ו מופתים באלישע. כיוצא בו אף ברי יטריח עב מלמד שענני מטר קשין והבורא מטריח עליהם להספיק יכול שאין המטר יורד כל צרכו ת"ל אף ריבה. ותהר ותלד שרה הקיש עבורה ללידתה מה עבורה שלא בצער אף לידתה שלא בצער:

דבר אחר למה בכה שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה הדא הוא דכתיב דהיא אמרה לה לכן ישכב וגו' עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך.

תניא ר' אליעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. ר' יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה שנאמר כי לא סגר דלתי בטני אמר רבא כולן אינן מטמאין באהל שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר השוה בכל אדם ובאיש ליכא צירים והכתיב צירים אחזוני כצירי יולדה צירי בשר דאי לא תימא הכי רמ"ח היכי משכחת לה לא באיש ולא באשה. ר' עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה שנאמר ויפתח את רחמה ולר' עקיבא קשיא תלמידי ר' ישמעאל דאמר ר' יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שרפה למלך ומצאו בה רנ"ב אברים באו ושאלו את ר' ישמעאל כמה אברים יש בו באדם אמר רמ"ח. א"ל ר' יוחנן והלא בדקנו ומצאנו רנ"ב שמא באשה בדקתם שהוסיף בה הכתוב שני צירים ושני דלתות דילמא איידי דזוטרא אתמוחי אתמח:

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה כתיב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום ואת אמרת ותקנא רחל באחותה אלא קנאה במעשיה הטובים אמרה אילולי שהיתה צדקת [לא] היתה יולדה. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים אמר ר' שמואל בר נחמן ארבעה חשובין כמת סומא ומצורע ומי שאין לו בנים ומי שירד מנכסיו. סומא שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם. מצורע אל נא תהי כמת. ומי שירד מנכסיו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו אלא שירדו מנכסיהן. ומי שאין לו בנים שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי:

וילך ראובן בימי קציר חטים חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה יותן הארץ הזאת לעבדיך שבעים בלחם נשכרו לאה שהיתה שבעה בבנים נשתכרה ורעבים חדלו רחל שהיתה רעבה לבנים חדלה עד עקרה ילדה שבעה לאה שהיתה עקרה ילדה שבעה. ורבת בנים אומללה רחל שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רובן של בנים אומללה. ומי עשה כן ה' ממית ומחיה וגו'. וימצא דודאים ר' חייא בר אבא אמר יברוחין ר' יצחק אמר שעורין ר' יהודה בר סימון אמר מיישין. בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן המופקר תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא מן המופקר. להודיעך עד היכן היו שמורים מן הגזל. ויבא אותם אל לאה אמו להודיעך עד היכן היה כבודה של אמו עליו שלא טעמם עד שהביא לאמו. תנו רבנן את ה' הוא מגדף זה מנשה בן חזקיהו שהיה דורש דרשות של דופי אמר וכי לא היה למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו. וילך ראובן בימי קציר חטים יצתה בת קול ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה אמר רבי אסי בתחלה דומה לחוט של בוכיא לסוף דומה לעבות עגלה דאתאן עלה מיהת מאי ואחות לוטן תמנע בת חשובים הות דכתיב אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא. ותמנע איתתא חשובה הויא והות בעא לדבוקי בזרעא דאברהם אתיא לגביה דיעקב א"ל גיירני ואהוי לך פלגש ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה אהיה שפחה לפסולה של אומה זו ואל אהיה גבירה באומה אחרת אתיא לגבי אליפז וא"ל הכי א"ל הן נפק מינה עמלק דאתא לצערינהו לישראל דלא הוה מיבעיא להו לאברהם וליצחק וליעקב לרחקה. וילך ראובן בימי קציר חטים מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהן בגזל:

ותאמר לה המעט קחתך את אישי הבאת לפני מן דקני תני ר' שמעון בן יוחאי לפי שזלזלה בצדיק אינה נכנסת עמו לקבורה הוא דהיא אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך רבי ברכיה אמר זו הפסידה וזו הפסידה זו נשתכרה וזו נשתכרה לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים ובכורה וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה וכו':

דבר אחר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ויזכור אלקים את רחל. פדה בשלום נפשי מקרב לי פדה בשלום נפשי זה יעקב. מקרב לי, שלא תקרב לו עצתו של אותו רשע שלא יאמר זו שילדה הימנו יטלנה עמו וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו. כי ברבים היו עמדי בהרבה תפלות נפקדה רחל. רחל בזכות עצמה. את רחל בזכות אחותה. וישמע אליה בזכות יעקב. ויפתח את רחמה בזכות האמהות. אמר ר' שמואל בר נחמן אוי להן לרשעים (כתוב ברמז נ"ו). מה זכירה נזכר ששתקה לאחותה בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת. ויזכור אלקים את רחל והדין נותן שהכניסה צרתה לביתה. דן יוסף ובנימין. בזכות דן נפקדה רחל בזכות דן עמד יוסף ובנימין. אסף אלקים את חרפתי היתה רחל מצירה שתנתן בחלקו של עשו. כאן נאמר אסף את חרפתי ואין חרפה אלא ערלה שנאמר כי חרפה היא לנו. אמר יעקב ברשות יצאתי וברשותו של הקב"ה אני חוזר א"ל הקב"ה רשות אתה מבקש שוב אל ארץ אבותיך כלום באתה אלא בשביל השבטים הרי השבטים בידך הרי רחל בידך הרי נולד שטנו של עשו. ויהי לו מקנה הרבה אין כתיב כאן אלא צאן רבות שהיתה פרה ורבה והיו אומות העולם באין ונותנין ליעקב כסף ליקח ממנו צאן:

אמר רב הונא אמר רב שלשה תכיפות הן. תיכף לגאולה תפלה. תיכף לסמיכה שחיטה. תיכף לנטילת ידים ברכה תיכף לנטילת ידים אחרונה ברכת המזון. אמר אביי אף תיכף לתלמיד חכם ברכה במעשה ידיהם שנאמר נחשתי ויברכני וגו' איבעית אימא מהכא ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף:

נחשתי נסיתי ובדקתי ויברכני ה' בגללך. ויאמר נקבה שכרך סכום קבוע פרוש. כי מעט אשר היה לך לפני נאמר כאן מעט ונאמר להלן מעט ויגר שם במתי מעט מה להלן שבעים נפש אף כאן שבעים. מתי אעשה גם אנכי לביתי ראובן בעי בי שמעון בעי בי. וענתה בי צדקתי ביום מחר ר' יהודה בר סימון אומר אל תתהלל ביום מחר. אתה אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר למחר בתך יוצאה ומתענה שנאמר ותצא דינה בת לאה. ויאמר לבן הן לו יהי כדברך כל דבר שהיה לבן מתנה עם יעקב אבינו היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע שנאמר הן לו ורבנן אמרין מאה פעמים שנאמר ותחלף את משכרתי עשרת מונים דאין מנין פחות מעשרה. ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות נותרת כתיב מנהון בישין מנהון עקרן מנהון קווסרן:

נחשתי נסיתי ובדקתי ויברכני ה' בגללך. ויאמר נקבה שכרך סכום קבוע פרוש. כי מעט אשר היה לך לפני נאמר כאן מעט ונאמר להלן מעט ויגר שם במתי מעט מה להלן שבעים נפש אף כאן שבעים. מתי אעשה גם אנכי לביתי ראובן בעי בי שמעון בעי בי. וענתה בי צדקתי ביום מחר ר' יהודה בר סימון אומר אל תתהלל ביום מחר. אתה אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר למחר בתך יוצאה ומתענה שנאמר ותצא דינה בת לאה. ויאמר לבן הן לו יהי כדברך כל דבר שהיה לבן מתנה עם יעקב אבינו היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע שנאמר הן לו ורבנן אמרין מאה פעמים שנאמר ותחלף את משכרתי עשרת מונים דאין מנין פחות מעשרה. ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות נותרת כתיב מנהון בישין מנהון עקרן מנהון קווסרן:

קודם עד שלא בא יעקב לחרן שלח הקב"ה מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו מעט מהכא שנאמר ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות שנותרו מן המגפה כדי להפרות ולהרבות צאנו לרגלו של יעקב מכאן אתה אומר יש רגל מחרבת בית ויש רגל מברכת בית שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי:

קודם עד שלא בא יעקב לחרן שלח הקב"ה מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו מעט מהכא שנאמר ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות שנותרו מן המגפה כדי להפרות ולהרבות צאנו לרגלו של יעקב מכאן אתה אומר יש רגל מחרבת בית ויש רגל מברכת בית שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי:

קודם עד שלא בא יעקב לחרן שלח הקב"ה מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו מעט מהכא שנאמר ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות שנותרו מן המגפה כדי להפרות ולהרבות צאנו לרגלו של יעקב מכאן אתה אומר יש רגל מחרבת בית ויש רגל מברכת בית שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי:

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון חוטר רטיב חיור דלוז ודדלוב. כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בתוך הבורות של מים. היתה הבהמה באה לשתות והיתה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה ובא הזכר ורובעה והיא יולדת כיוצא בה. אמר ר' הושעיא נעשו המים זרע בתוך מעיהם ולא היו חסרות אלא צורת הולד. אמר ר' הונא דבית חורין מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן ונותנין בתוך צאנו של יעקב הדא הוא גכתיב שא נא עיניך וראה כל העתודים עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהם. ר' תנחומא אמר שטף של גשמים רבנן אמרין ענני כבוד. ובהעטיף הצאן לא ישים ר' יוחנן אמר בכיריא דלבן וריש לקיש אמר לקישייא דלבן. ויפרוץ האיש מאד מאד נפרצה לו פרצה מעין דוגמת העולם הבא. ר' אבא בר כהנא אמר מאתן ותרתין רביין ושבעת אלפים ומאתן עדרין הוו לאבונון יעקב. ר' לוי אמר ששים רבוא כלבים. רבנן אמרין מאה ועשרים רבוא. ולא פליגי מאן דאמר ששים רבוא לכל עדר ועדר חד כלבא. מאן דאמר מאה ועשרים לכל עדר תרתין תרתין כלבים. וישמע את דברי בני לבן לאמר חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקדו בזכרים הדא הוא גכתיב וישמע את דברי בני לבן לאמר. ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה אין כבוד אלא כסף וזהב שנאמר בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמדה. וירא יעקב את פני לבן לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע אמר לו הקב"ה ליעקב חמיך אין מסביר לך פנים ואת יושב אצלו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך:

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. אמר ר' שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אני אוהב את בני מדי שאין נושכים ואוכלין אלא חותכין ואוכלים ואין נושקין אלא ביד ואין נוטלים עצה אלא בשדה דאית בה רווח הדא הוא גכתיב וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך צפה הקב"ה מה שעתיד לעשות לבן עם אבינו יעקב והיה צר צורה כיוצא בה. אם כה אמר אין כתיב כאן אלא אם כה יאמר. כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אין כתיב כאן אלא עושה לך. ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב (יעקב) לו ולדורות. אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה. שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהן היו עולים. ויצל אלקים את מקנה וגו' כזה שהוא מציל מן הנצולות. ותען רחל ולאה ותאמרנה לו למה מתה רחל תחלה ר' יהודה אומר מפני שדברה בפני אחותה א"ל ר' יוסי מימיך ראית אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו והלא לרחל קרא ורחל ענתה. על דעתיה דר' יהודה ניחא. על דעתיה דר' יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה והוה כשגגה שיוצאה מלפני השליט. הלוא נכריות נחשבנו לו וגו' אפשר כן אלא אי הוה חמי קווקיא טבא הוה נסיב ליה פטיקלין טב הוה נסיב ליה. ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים לב חכם לימינו זה יעקב ולב כסיל לשמאלו זה עשו ויקח עשו את נשיו ואחר כך את בניו ואת בנותיו. ולבן הלך לגזוז את צאנו בכל מקום שנאמר גזיזה עושה רושם. ותגנוב רחל את התרפים היא לא נתכוונה אלא לשמים אמרה מה אנא מיזל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה לפיכך ותגנוב רחל את התרפים. ויגד ללבן ביום השלישי אמר ר' אבהו מה שהלך יעקב אבינו לשלשה ימים הלך לבן ביום אחד. אמר ר' חייא בר אבא מה שהלך יעקב אבינו לשבעה ימים הלך לבן ליום אחד. מה נפשך רוצה ולא רוצה כבר כתיב וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב וכתיב ויגד ללבן ביום השלישי שלישי לבריחה שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים יומא דהוו קיימי ביה הוי מה שהלך יעקב אבינו לשבעה ימים הלך לבן ביום אחד. ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה וגו' השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא אלא שמע מינה אפילו טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. בשלמא הכא דלמא מדכר ליה שמא דעבודה זרה אלא התם מאי רעה איכא. משום דקא שדי בה זוהמא. דאמר ר' יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן אותם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. השמר לך מדבר עם יעקב אפילו דברים שאתה אומרן לטובתו הוא חשבן לרעתו. למה נחבאת לברוח אמר דלמא דחזר ביה. ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי אמר עד כדון אית ביה אמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע אמר לית הוא מניה. למה גנבת את אלקי כיון ששמעו השבטים כך אמרו בושנו ממך לבן אבי אמנו שלעת זקנתך את אומר למה גנבת את אלקי. ויבא באהל רחל דהוה משמשנית. ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל בעביטא דגמלא. ותאמר אל אביה אמר ר' יוחנן תרפים לא מצא קיתוניות מצא נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל:

הנה [כל] המושל עליך ימשול [לאמר] כאמה בתה לית תורתא נגחא עד דברתא בעיטא לית איתתא זני עד דברתא זני א"ל אם כן לאה אמנו זונה היתה א"ל לפי שכתוב ותצא לאה לקראתו יצאה מקושטת כזונה לפיכך כתיב ותצא דינה בת לאה. וכחכי איש גדודים כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלין את ממונם כך עשו שמעון ולוי לשכם. חבר כהנים כשם שהכהנים מתחברים על הגורן ליטול חלקם כך עשו שמעון ולוי לשכם. דרך ירצחו שכמה מדרך רצחו לשכם:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו אברהם גייר גרים שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן אם מתכנסין כל באי עולם לברוא יתוש אחד ולזרוק בו נשמה אינן יכולין ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן אלא אלו הגרים שגיירו ולמה עשו אלא ללמדך כל המגייר את הגר כאילו בראו. יעקב גייר גרים ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר. ביצחק לא שמענו אלא וישב יעקב בארץ מגורי אביו מגויירי אביו. מה כתיב למעלה מן הענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכתיב וישב יעקב. משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתירא מהן וישב לו ביניהן. כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא מהן וישב לו ביניהן. א"ר לוי משל לנפח שהיה פתחו פתוח לרשות הרבים ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסות למדינה אמר חבל למדינה מה נכנס בתוכה. והיה שם פקח אחד א"ל מאלו אתה מתירא גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך שורפין אותן הדא הוא דכתיב והיה בית יעקב אש וגו'. אלה תולדות יעקב יוסף התולדות הללו לא באו אלא בזכות יוסף ובשבילו לא הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל התולדות היו ממתינים עד שבא יוסף הדא הוא דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. מי מורידו למצרים יוסף. מי מכלכלן במצרים יוסף. לא נקרע הים אלא בשביל יוסף הדא הוא דכתיב ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף. אף הירדן לא נקרע אלא בשביל יוסף. אלה תולדות וגו' לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות יעקב ראובן. אלא מה יעקב נולד מהול אף יוסף נולד מהול. מה זה היתה אמו עקרה אף זה היתה אמו עקרה. מה זה נתקשה אמו בשעת לידה אף זה נתקשה אמו בשעת לידה. מה זה ילדה אמו שנים אף זה ילדה אמו שנים. מה זה אחיו שונא אותו אף זה אחיו שונאים אותו מה זה אחיו מבקש להרגו אף זה אחיו מבקשים להרגו. זה רועה וזה רועה. זה נשטם וזה נשטם. זה נגנב וזה נגנב. זה נגנב שני פעמים וזה נגנב שני פעמים. זה נתברך בעשר וזה נתברך בעשר. זה יצא חוצה לארץ וזה יצא חוצה לארץ. זה נשא אשה חוצה לארץ וזה נשא אשה חוצה לארץ. זה הוליד בנים חוצה לארץ וזה הוליד בנים חוצה לארץ. זה לווהו מלאכים וזה לווהו מלאכים. זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום. זה נתברך בית חמיו בשבילו וזה נתברך בית חמיו בשבילו. זה ירד למצרים וזה ירד למצרים. זה כלה את הרעב וזה כלה את הרעב. זה משביע וזה משביע. זה מצוה וזה מצוה. זה מת במצרים וזה מת במצרים. זה נחנט וזה נחנט. זה עלו עצמותיו וזה עלו עצמותיו. אלה תולדות יעקב יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף. אלא שיצא שכבת זרע ממנו מבין צפרני ידיו. ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו וכו' כדכתוב בפסוק ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף וגו' (כדכתוב ברמז קכ"ה וברמז מ"ט):

דבר אחר העשו אספות. כיון שבאו אצלו אמר ראובן בכורי אתה. ראובן בכורי אתה בכור אתה לנחלה בכור אתה ליוחסין. בכור לתשובה וישב ראובן אל הבור. בכור לנחלה ומקנה רב היה לבני ראובן. בכור לגלות ויגלם לראובני ולגדי. בכור לערי מקלט את בצר במדבר. בכור ליוחסין כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ממון נטלו ממנו ולא להתיחס וכו' (כתוב ברמז תת"א). ד"א ראובן בכורי אתה וכל המתנות הן ראויין לך דכתיב וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל וחלה מנין ראשית עריסותיכם וגו' לכן נאמר ראשית אוני. יתר שאת זו לויה דכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא ואומר בכתף ישאו וכתוב וישא אהרן את ידיו. ויתר עז זה המלכות. פחז כמים נדמית לפחוזים המקפיצים. ר' נתן דורש לשבח בכורי אתה לך נאה הבכורה שאר בכורות גזלנין וחמסנין שנאמר ויצא עשו השדה וגו' אבל אתה לא חטאת אלא מן ההפקר שנאמר וימצא דודאים. שאר בכורות שונאין נאין זה את זה קין להבל ישמעאל ליצחק עשו ליעקב אבל אתה ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם. כחי שהעמיד גבורים בעלי כח שנאמר ארבעים אלף חלוצי צבא. שאת בנחלה ששים עיר כל חבל ארגב. ויתר עז שהיו גבורים דכתיב פני אריה פניהם. פחז כמים רמזו שאינו מתקרב עד שיקרבו משה העולה מן המים שנאמר כי מן המים משיתהו. מהו אומר יחי ראובן ואל ימות. ד"א ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני שלא ראה אבינו יעקב קרי שמונים וארבע שנים עד שנולד ראובן. יתר שאת ויתר עז א"ל ראוי אתה לטול שלשה חלקים יותר על אחיך הבכורה והכהונה והמלכות וכשחטאת ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה. פחז כמים אל תותר (כדכתוב ברמז קל"ז). אז חללת יצועי עלה א"ל בני אין לך רפואה עד שיבוא מי שכתוב בו ומשה עלה וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומינה שבטו של ראובן על הברכות ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקב"ה. שמעון ולוי אחים בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי ביקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר בסודם אל תבוא נפשי אלו מרגלים. בקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח. כשחטאו השבטים האלה בקהלם לא יזכר שמי שם כתיב זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני וכן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי:

ויאמר משה אל יהושע ולמה אמר ליהושע מפני שבא משבטו של יוסף. כתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו זה יהושע שהרג עמלק. ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן. ולמה קוראם כך שהן קטנים של שבטים. וכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. וכתיב וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. זה כתיב בו קטן הנה קטן נתתיך בגוים. וזה כתיב בו נער והוא נער את בני בלהה. זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן. וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן. זה חס על כבוד קונו וזה בזה על כבוד קונו. זה כתיב בו ולא ירא אלהים וזה כתיב בו את האלהים אני ירא. יבוא זה ויפול ביד זה. הנה אנכי נצב מכאן שהצדיקים משכימין לצרכי צבור. אנכי נצב בתפלה כמה דאת אמר ויתיצב עמו שם. על ראש אני מזכיר זכות אבות שנאמר כי מראש צורים אראנו. הגבעה אני מזכיר זכות אמהות שנאמר ומגבעות אשורנו. ומטה האלהים בידי שיש בו שבעים שמות אמר יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה אהרן וחור ושבעים זקנים ולא צוה משה אלא לי לא על חנם צוני אלא שראה שנופל בידי מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה מכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה שליח צבור ושנים מסייעין:

וסמך ושחט במקום שהן סומכין שוחטין תכף לסמיכה שחיטה. אמר רב הונא אמר ר' שלש תכיפות הן תכף לגאולה תפילה תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילתידים ברכה. אמר אביי אף תכף לת"ח ברכה במעשה ידיהם שנאמר נחשתי ויברכני וגו'. איבעית אימא מהכא ויברך ה' את בית המצרי וגו':

וסמך ושחט במקום שהן סומכין שוחטין תכף לסמיכה שחיטה. אמר רב הונא אמר ר' שלש תכיפות הן תכף לגאולה תפילה תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילתידים ברכה. אמר אביי אף תכף לת"ח ברכה במעשה ידיהם שנאמר נחשתי ויברכני וגו'. איבעית אימא מהכא ויברך ה' את בית המצרי וגו':

דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע, בני ישראל בענין הזה ואין הכותים בענין הזה, בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת ת"ל אשה, וילדה מה ת"ל מכלל שנאמר והזרתם את בני ישראל מטמאתם שומע אני בין מתוכו בין מאחוריו ת"ל ביולדת ואל המקדש לא תבא, יכול יולדת הקלה מטמא אותו מתוכו ושאר כל הטמאים בין מתוכו בין מאחוריו ת"ל בני ישראל הרי בני ישראל כיולדת מה יולדת אינה מטמאה אלא מתוכו אף כולם לא יטמאו אלא מתוכו, אין לי אלא הבא מטומאה חמורה כיולדת, הבא מטומאה קלה טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין, ת"ל ולא ימותו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם לרבות את כולם, כי תזריע וילדה פרט לשילדה לפני הדבור, יכול שאני מוציא אף שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור ת"ל וילדה אין הדבר תלוי אלא בלידה, יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן ר' שמעון אומר הרי זה כילוד, מאי טעמא דרבנן אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד במקום שמזרעת, ורבי שמעון ההוא דאפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה, ורבי שמעון מאי טעמא אמר קרא תלד לרבות יוצא דופן, ורבנן מיבעי ליה לטומטום ואנדרוגינוס סד"א זכר ונקבה כתיב זכר ודאי ונקבה ודאית קא משמע לן, ורבי שמעון נפקא ליה מדתני בר לואי לבן לבן מכל מקום, לבת לבת מכל מקום ורבנן מיבעי ליה לחייב על כל בן ובן ולחייב על כל בת ובת ור' שמעון נפקא לה מדתנא תנא קמיה דרב ששת זאת תורת היולדת מלמד שמביא קרבן אחד על ולדות הרבה, יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת כאחד ת"ל זאת, ורבנן אע"ג דכתיב זאת איצטריך לבן או לבת סד"א הני מילי בתרי עבורי אבל בחד עיבורא כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייא אימא חד קרבן סגי לה קמ"ל תנו רבנן שיליא בבית הבית טמא לא שהשיליא ולד אלא שאין שיליא בלא ולד דברי רבי מאיר, רבי יוסי ורבי יהודה ור' שמעון מטהרין, מאי טעמא דרבי שמעון משום בטול ברוב נגעו בה, ומודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה דאמר קרא אשה כי תזריע אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה. תני תנא קמיה דרב (יכול) המפלת [בריית] גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך יכול תהא אמו טמאה לידה ת"ל אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול מי שראוי לבריית (נשמה) [שמונה] יצאו אלו שאין ראויין לבריית (נשמה) [שמונה], א"ל רב לתנא וסיים בה הכי שיש לו שני גבין ושני שדראות תניא בראשונה היו אומרים אשה כי תזריע [איש מזריע תחלה יולדת נקבה] אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ולא פרשו חכמים את הדבר עד שבא רבי צדוק ופרשו אלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו תלה הכתוב זכר בנקבה ונקבה בזכר ואומר ויהיו בני אולם אנשים [גבורי] (מלומדי מלחמה) [חיל דורכי קשת] ומרבים בנים ובני בנים, וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים אלא בשכר שמשהין עצמן על הבטן עד שתזרענה נשותיהם תחלה כדי שיהיו בניהם זכרים מעלה עליהם הכתוב כאלו מרבים בנים ובני בנים והיינו דאמר רב קטינא יכול אני לעשות כל בני זכרים, אמר רבא (כל) הרוצה לעשות (כל) בניו זכרים יבעול וישנה, וילדה זכר אמר ר' יצחק כיון שבא זכר [בעולם] בא שלום לעולם, זכר זה כר וכתיב שלחו כר מושל ארץ, כיון שבא זכר בא ככרו עמו, זכר זה כר שנאמר ויכרה להם כרה גדולה, נקבה נקיה באה עד דאמרה מזוני לא יהיבי לה שנאמר נקבה שכרך, תניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים יום יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה חדשים יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה חדשים ועד תשעה חדשים יבקש רחמים שיצא ממעי אמו בשלום, ומי מהני רחמים והאמר רבי יצחק מאי דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה, הכא במאי עסקינן שהזריעו שניהם כאחד. טומטום שנקרע ונמצא זכר אמר רב שיזבי אין אמו טמאה לידה שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר עד שיהא זכר משעת לידה, רב שרביא אמר אף אינו נמול לשמונה שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו עד שיהא זכר משעת לידה, מיתיבי המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה, תיובתא דרב שיזבי תיובתא. אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר, לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול שומע אני ליוצא חי שמטמא את אמו טומאת לידה מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה, אמר ר' יהודה הרי אני דן מה היוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו לאהל טומאת שבעה הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת שמטמא את אמו ואת הבא עם אמו לאהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה, אמרו לו לרבי יהודה כל דין שאתה דן שתחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, אם טהר החי את אמו יטהר המת את אמו, ת"ל זכר לרבות את המת, אין לי אלא בן תשעה, בן שמונה בן שבעה בן ששה בן חמשה מנין, תלמוד לומר וילדה כל שתלד, אי וילדה אין לי אלא הולד, מנין המפלת סנדל או שיליא ושפיר המרוקם והיוצא מחותך, ת"ל כי תזריע וילדה כל זרע שילדה, יכול המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים תהא טמאה, ת"ל זכר מה זכר מיוחד שיש בו מצורת האדם יצאו אלו שאין בהן מצורת האדם, יכול המפלת בריית הגוף שאינו חתוך, בריית ראש שאינו חתוך, מי שיש לו שני גבין ושני שדראות הואיל ויש בו מצורת האדם תהא טמאה, ת"ל וטמאה שבעת ימים ובשמיני ימול מה זה מיוחד שראוי לבריית נשמה יצאו אלו שאינן ראויים לבריית נשמה, וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא, והלא דין הוא ומה היא שהולד גרם לה טומאה טמאה, ולד שגרם טומאה אינו דין שיהא טמא, שעיר המשתלח יוכיח שגרם טומאה וטהור, לא אם אמרת בשעיר המשתלח שאין לו טומאה תאמר בולד שיש לו טומאה הואיל ויש לו טומאה יהא טמא, ת"ל וטמאה, היא טמאה ואין הולד טמא, וילדה וטמאה שבעת ימים שתספור שבעה לולד האחרון, והלא דין הוא מטמא במת ומטמא בולד מה מצינו כשהיא מטמאה במת אינה סופרת שבעה אלא לטומאה האחרונה אף כשהיא מטמאה בולד לא תספור שבעה אלא לולד אחרון, או כלך לדרך זו מטמאה בדמים ומטמאה בולד מה מצינו כשהיא מטמאה בדמים אינה סופרת שבעה אלא לראיה ראשונה אף כשהיא מטמאה בולד לא תספור שבעה אלא לולד ראשון, נראה למי דומה דנין טומאה שממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר, ואל יוכיחו דמים שהם מגופה, או כלך לדרך זו דנין טומאה שהיא ממנה מטומאה שהיא ממנה ואל תוכיח טומאת המת שאינה ממנה, ת"ל וילדה וטמאה שבעת ימים שתספור שבעה לולד האחרון:

ועד אין בה, אע"פ שאין לה עכשיו יש לה לאחר זמן. כיוצא בו לא הגידה אסתר אע"פ שלא הגידה עכשיו הגידה לאחר זמן שנאמר כי הגידה אסתר מה הוא לה, ואף יש לה לאחר זמן שנאמר והייתי עד ממהו. אמרו רבותינו בזמן שהאשה משמשת עם בעלה ולבה על אחר אין לך נאוף גדול מזה שנאמר האשה המנאפת תכת אישה תקח את זרים, וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה אלא משמשת עם בעלה ונותנת עיניה באחר. שאל מלך הערבי את ר"ע א"ל אני כושי ואשתי כושית וילדה בן לבן אני הורגה שזנתה תחתי, א"ל צורות ביתך לבנות או שחורות, א"ל לבנות, א"ל כשעסקת עמה בתשמיש נתנה עיניה בצורות וילדה כיוצא בהן, ואם תמה אתה על הדבר מצינו בצאן לבן שמן המקלות היו מתיחמות שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות, והודה מלך הערבי ושבח לר"ע, הוי כל אשה שמתיחדת עם בעלה בקדושה סוף [הקב"ה] מעמיד ממנה בנים צדיקים, שכן אמרה חנה (כד) אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' וגו' למה שנזרע בקדושה, אמר הקב"ה בעוה"ז בחרתי בכם שאתם זרע אמת שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, וכתיב ובך בחר ה' אלהיך וגו', ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קדש שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדר לבהלה, וכתיב כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':

מי מנה עפר יעקב כמה עפרים יש בהן בישראל ועוסקין בדברי תורה שנאמר או לעופר האילים, כמה נערים יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שהן נכנסין (לבית עולמן) [לחופתן], כמה נערות בתולות יש בהן בישראל שהן בחותמיהן עד שעה שהן נכנסות לבית חופתן. מעשה בריבה אחת שהיה אביה חבר לנכרי והיו אוכלין ושותין ומטיבין את לבן, אמר אותו הנכרי לאביה תנה את בתך לבני לאשה [והתרצה לו אביה והרגישה הבת בדבר] והחרישה בדבר עד שהגיע זמן חופתה ועלתה לגג ונפלה ומתה, יצתה בת קול ואמרה לה עליך הכתוב אומר ומספר את רובע ישראל. דרש (רבא) [ר' אבהו] מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב וגו' מלמד שיושב הקב"ה ומונה את רבעיותיהן של ישראל אומר מתי תבא טפה שהצדיק נוצר ממנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו היינו דכתיב ונאם הגבר שתם העין. מי מנה עפר יעקב מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר. לא תחרוש בשור ובחמור יחדו לא תזרע כרמך ואסף איש טהור את אפר הפרה שלש שנים יהיה לכם ערלים ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. ומספר את רובע ישראל הרביעית שלהם, מי יוכל למנות אוכלוסין שיצאו מתוכן שהן חוטפות ומחבבות את המצות שנאמר ותאמר לה המעט קחתך את אישי, הנה אמתי בלהה בא אליה, ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה:

דבר אחר לב חכם לימינו זה משה. ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחבבו ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה גדרות צאן נבנה למקננו פה ואחר כך ערים לטפנו, אמר להם משה אינו כך אלא בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם. זש"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. כתיב וילך ראובן בימי קציר חטים וכתיב יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחו זה:

דבר אחר אלו שאין דיין של צדיקים אלא שמרחיבין את העולם שהן בתוכו, שבזכות שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן, יפתח ה' לך ואין פתיחה אלא לשון הרוחה שנאמר ויפתח את רחמה. ואלו אין דיין של רשעים אלא שדוחקין את העולם שהן בתוכו, שבשעה שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן, וחרה אף ה' בכם ועצר ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק שנאמר כי עצר עצר ה'. היה רבי בנאה אומר בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנאמר ויד כל העם באחרונה, כך בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן, וחרה אף ה' בכם ועצר את אחר כך פורענות ממשמשת ובאה שנאמר ואבדתם מהרה, ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן, והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואת הארץ והארץ יענה את הדגן וזרעתיה לי בארץ:

דבר אחר האזינו השמים אילו אין דיין לצדיקים אלא שמרויחין על העולם שהן בתוכו, (שבזכות) [שבשעה] שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, ואין פתיחה אלא לשון הרוחה שנאמר ויפתח את רחמה, ואילו אין דיין לרשעים אלא שדוחקין את העולם שהן בתוכו, שבשעה שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן וחרה אף ה' בכם ועצר, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק שנאמר כי עצר עצר ה' וגו'.