Quotation_auto zu Bereschit 41:62

ואמר ופרעה חולם. לרמוז שאע"פ שלא היה ראוי לחלום הזה מצד פרעה. היה ראוי מצד שהגיע אורו של יוסף. וזהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם כמו שחלם יוסף. ולזה אמר ופרעה ולא אמר פרעה. להורות שחלומות אלו היו להשלים חלומות יוסף. ולהשלים מאמר השם שאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. וכמו שאחז"ל ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ומפני זכותו וזכות יוסף סבב השם שירד בכבוד גדול למצרים. ולכן בזכות יוסף גלה סודו לפרעה הרשע להשלים עצת מלאכו שחלם. והנה אנחנו מאלמים אלומים וכן והנה השמש והירח וגומר. וכמו שיוסף חלם שני חלומות מענין אחד. כן פרעה חלם שני חלומות מענין אחד והכל חלום אחד. כי רוב תבואות בכח שור. וכנגד חלום אלומות יוסף. חלם פרעה והנה ז' שבלים. וכנגד והנה השמש והירח. חלם פרעה והנה מן היאור וכן עומד על היאור. כי היאורות הם כמו מאורות ותרגום יאור נהרא. ונהר הוא לשון אור כמו הבוקר אור תרגומו צפרא נהר. וכן יפיץ ענן אורו הוא כמאמרם ז"ל לשון אור המוזכר באליהו הוא לשון מטר. ופרות פרעה ראויות ליוסף כמאמרם ז"ל בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בין פרות יוסף. וכל זה לפי שהקב"ה מגלגל גלגולים בונה עולמות ומחריבם להשלים דברו. לפי שארץ מצרים היתה ריקנית מכסף וזהב. והקב"ה הבטיח לאברהם אהובו ואח"כ יצאו ברכוש גדול. הביא רעב על כל הארצות ובארץ מצרים היה לחם. בענין שיביאו הכל כספם וזהבם אתם לשם ה'. בענין שימלא ארץ מצרים כסף וזהב לתת לישראל שכר טרחם. עד שלסבה זה רצה הקב"ה להשפיע על פרעה שפע נבואיי ולגלות לו סודות גדולים מהעתידות. בענין שבזה וינצלו את מצרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים. וזה רמוז בחלומו שראה ז' פרות יפות מראה ובריאות בשר. כמו שהיו המצריים שמנים וטובים בארץ טובה כגן ה' כארץ מצרים. ובאו עליהם ז' פרות אחרות רעות מראה מבחוץ ולא מבפנים. הם ישראל מעונים בכור גלות ותאכלנה לפרות היפות. וכן שבע שבלים דקות ושדופות קדים בולעות שבעה שבלים בריאות וטובות. בעניין שנשארו המצריים ריקנים מכל ואוכלים אותם שאר עמים ועורם מעליהם הפשיטו:

ואמר ופרעה חולם. לרמוז שאע"פ שלא היה ראוי לחלום הזה מצד פרעה. היה ראוי מצד שהגיע אורו של יוסף. וזהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם כמו שחלם יוסף. ולזה אמר ופרעה ולא אמר פרעה. להורות שחלומות אלו היו להשלים חלומות יוסף. ולהשלים מאמר השם שאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. וכמו שאחז"ל ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ומפני זכותו וזכות יוסף סבב השם שירד בכבוד גדול למצרים. ולכן בזכות יוסף גלה סודו לפרעה הרשע להשלים עצת מלאכו שחלם. והנה אנחנו מאלמים אלומים וכן והנה השמש והירח וגומר. וכמו שיוסף חלם שני חלומות מענין אחד. כן פרעה חלם שני חלומות מענין אחד והכל חלום אחד. כי רוב תבואות בכח שור. וכנגד חלום אלומות יוסף. חלם פרעה והנה ז' שבלים. וכנגד והנה השמש והירח. חלם פרעה והנה מן היאור וכן עומד על היאור. כי היאורות הם כמו מאורות ותרגום יאור נהרא. ונהר הוא לשון אור כמו הבוקר אור תרגומו צפרא נהר. וכן יפיץ ענן אורו הוא כמאמרם ז"ל לשון אור המוזכר באליהו הוא לשון מטר. ופרות פרעה ראויות ליוסף כמאמרם ז"ל בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בין פרות יוסף. וכל זה לפי שהקב"ה מגלגל גלגולים בונה עולמות ומחריבם להשלים דברו. לפי שארץ מצרים היתה ריקנית מכסף וזהב. והקב"ה הבטיח לאברהם אהובו ואח"כ יצאו ברכוש גדול. הביא רעב על כל הארצות ובארץ מצרים היה לחם. בענין שיביאו הכל כספם וזהבם אתם לשם ה'. בענין שימלא ארץ מצרים כסף וזהב לתת לישראל שכר טרחם. עד שלסבה זה רצה הקב"ה להשפיע על פרעה שפע נבואיי ולגלות לו סודות גדולים מהעתידות. בענין שבזה וינצלו את מצרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים. וזה רמוז בחלומו שראה ז' פרות יפות מראה ובריאות בשר. כמו שהיו המצריים שמנים וטובים בארץ טובה כגן ה' כארץ מצרים. ובאו עליהם ז' פרות אחרות רעות מראה מבחוץ ולא מבפנים. הם ישראל מעונים בכור גלות ותאכלנה לפרות היפות. וכן שבע שבלים דקות ושדופות קדים בולעות שבעה שבלים בריאות וטובות. בעניין שנשארו המצריים ריקנים מכל ואוכלים אותם שאר עמים ועורם מעליהם הפשיטו:

ואמר ופרעה חולם. לרמוז שאע"פ שלא היה ראוי לחלום הזה מצד פרעה. היה ראוי מצד שהגיע אורו של יוסף. וזהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם כמו שחלם יוסף. ולזה אמר ופרעה ולא אמר פרעה. להורות שחלומות אלו היו להשלים חלומות יוסף. ולהשלים מאמר השם שאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. וכמו שאחז"ל ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ומפני זכותו וזכות יוסף סבב השם שירד בכבוד גדול למצרים. ולכן בזכות יוסף גלה סודו לפרעה הרשע להשלים עצת מלאכו שחלם. והנה אנחנו מאלמים אלומים וכן והנה השמש והירח וגומר. וכמו שיוסף חלם שני חלומות מענין אחד. כן פרעה חלם שני חלומות מענין אחד והכל חלום אחד. כי רוב תבואות בכח שור. וכנגד חלום אלומות יוסף. חלם פרעה והנה ז' שבלים. וכנגד והנה השמש והירח. חלם פרעה והנה מן היאור וכן עומד על היאור. כי היאורות הם כמו מאורות ותרגום יאור נהרא. ונהר הוא לשון אור כמו הבוקר אור תרגומו צפרא נהר. וכן יפיץ ענן אורו הוא כמאמרם ז"ל לשון אור המוזכר באליהו הוא לשון מטר. ופרות פרעה ראויות ליוסף כמאמרם ז"ל בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בין פרות יוסף. וכל זה לפי שהקב"ה מגלגל גלגולים בונה עולמות ומחריבם להשלים דברו. לפי שארץ מצרים היתה ריקנית מכסף וזהב. והקב"ה הבטיח לאברהם אהובו ואח"כ יצאו ברכוש גדול. הביא רעב על כל הארצות ובארץ מצרים היה לחם. בענין שיביאו הכל כספם וזהבם אתם לשם ה'. בענין שימלא ארץ מצרים כסף וזהב לתת לישראל שכר טרחם. עד שלסבה זה רצה הקב"ה להשפיע על פרעה שפע נבואיי ולגלות לו סודות גדולים מהעתידות. בענין שבזה וינצלו את מצרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים. וזה רמוז בחלומו שראה ז' פרות יפות מראה ובריאות בשר. כמו שהיו המצריים שמנים וטובים בארץ טובה כגן ה' כארץ מצרים. ובאו עליהם ז' פרות אחרות רעות מראה מבחוץ ולא מבפנים. הם ישראל מעונים בכור גלות ותאכלנה לפרות היפות. וכן שבע שבלים דקות ושדופות קדים בולעות שבעה שבלים בריאות וטובות. בעניין שנשארו המצריים ריקנים מכל ואוכלים אותם שאר עמים ועורם מעליהם הפשיטו:

ובמדרש רמזו באלו הפרות הטובות והרעות ענין העשירים והעניים רמז למה שכתבתי. ואמרו והנה שבע פרות אחרות. כיון שהשנים רעות כל הבריות נעשות אחרים לחביריהם. לכך כתב אחרות שרואים אלו את אלו והופכין פניהם. עולות אחריהן כשהשנים רעות עניים הולכים אחר עשירים ואין משגיחין בהם. רעות מראה כשהשנים רעות הבריות נעשות רעות אלו לאלו. ורקות בשר כשהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין. ותעמודנה אצל הפרות כשהשנים רעות אין העניים יכולים לעמוד בעולם אלא אם כן העשירים מפרנסים לעניים. ד"א ותעמודנה אצל הפרות כשהשנים רעות הבריות עומדות לשאול צדקה זה מזה. ותאכלנה הפרות וגו' בשני רעבון הבריות אוכלות זו את זו ע"כ. רמזו בדבריהם שהעניים עומדים אצל העשירים כמו שעמדו ישראל אצל מצרים לפרנסם בשני הרעב. ולפי שכל זה רמוז בחלומו נבהל ונפעם רוחו. וזהו ויהי בבקר ותפעם רוחו וקרא לחרטומים ואין מגיד לו. לפי שאין המטמון נראה אלא לבעליו עד שיבא בעל החלומות:

ובמדרש רמזו באלו הפרות הטובות והרעות ענין העשירים והעניים רמז למה שכתבתי. ואמרו והנה שבע פרות אחרות. כיון שהשנים רעות כל הבריות נעשות אחרים לחביריהם. לכך כתב אחרות שרואים אלו את אלו והופכין פניהם. עולות אחריהן כשהשנים רעות עניים הולכים אחר עשירים ואין משגיחין בהם. רעות מראה כשהשנים רעות הבריות נעשות רעות אלו לאלו. ורקות בשר כשהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין. ותעמודנה אצל הפרות כשהשנים רעות אין העניים יכולים לעמוד בעולם אלא אם כן העשירים מפרנסים לעניים. ד"א ותעמודנה אצל הפרות כשהשנים רעות הבריות עומדות לשאול צדקה זה מזה. ותאכלנה הפרות וגו' בשני רעבון הבריות אוכלות זו את זו ע"כ. רמזו בדבריהם שהעניים עומדים אצל העשירים כמו שעמדו ישראל אצל מצרים לפרנסם בשני הרעב. ולפי שכל זה רמוז בחלומו נבהל ונפעם רוחו. וזהו ויהי בבקר ותפעם רוחו וקרא לחרטומים ואין מגיד לו. לפי שאין המטמון נראה אלא לבעליו עד שיבא בעל החלומות:

ואני אקשה את לב פרעה אין להאריך בפי' המפרשים ולא במדרשים. אלא לברר וללבן האמת כפי המדרש הנעלם שכתבו שם. כי פי' ויחזק ה' את לב פרעה כי ח"ו שהשם לא יעות משפט להחזיק לבו ואח"כ להביא עליו המכות. כי צדיק וישר הוא. אבל הענין הזה היה כך שפרעה עצמו היה מקשה לבו בלא דעת. ולכן השם היה משחק בו ועושה בו הנקמות. והוא זה לפי שידוע שמצרים היתה מלאה גלולים וכישופים. וכשבא יוסף לפתור החלומות הזכיר שם אלהים והודיע לפרעה שיש אלהים שופטים בארץ וגוזר ומקיים. וא"ל אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ויוסף בחכמתו עשה לפרעה שיודה בשם אלהים ואמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו'. ואמר הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. באופן שמכאן והלאה נשאר שם זה ידוע במצרים. אבל שם ה' לא הזכירו יוסף ולא נשמע במצרים עד שבא משה ואמר כה אמר ה'. ואז השיב פרעה לא ידעתי את ה'. כי שם אלהים אני יודע אבל שם ה' לא שמעתי בלתי היום. ויוסף שהיה עברי וחכם כמוך לא הזכירו. בענין שבזה היה כופר בשם ה'. ואומר שלא היה. בענין שזה השם שלא היה מכיר היה סבת קושי ערפו. אבל לא שהשם ח"ו יקשה לבו. וזהו ויחזק ה' את לב פרעה. כי זה השם שלא הכיר היה סבת אבידתו. וזהו ואני אקשה את לב פרעה. כי זה השם שלחני ה' מקשה לבו. ולכן תמצא שבעבור זה באה אליו הרעה לפי שהיה חפץ השם שיודה בזה השם מעצמו. ולכן אמר למען תדע כי אני ה'. עד שהודה ואמר ה' הצדיק. ולפי שזה היה בפה ולא בלב. רצה השם להכניעו עד שיודה בו מלבו ומנפשו. וז"ש בכאן ואני אקשה. וזה מה שאמר למעלה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם ה'. הרע לעם הזה כמו שפירשתי למעלה. ולכן תמצא שאמרו החרטומים אצבע אלהים. ולא אמרו אצבע ה'. לפי שלא היו מכירין בו:

יהודה אתה יודוך אחיך. כבר כתבתי למעלה כי יהודה נתחרט מעצמו מעונו וירד מגדולתו בענין יוסף. כאומרו וירד יהודה מאת אחיו. ולכן אחר שהודה על חטאתו לכבוד השם. ראוי שיכבדוהו אחיו ויתנו לו הודאה. ורמז באומרו יהודה אתה. והיה די שיאמר יהודה יודוך אחיך. לומר כי מצד שאתה יהודה בלי מעלת מלך אלא מצדך שאתה בעל הודאה. ראוי שיודוך אחיך. ומצד שאתה מלך ולך ניתן שבט מלכות ללחום מלחמות ה'. ראוי שישתחוו לך בני אביך. ונתן סבה למלכותו לפי שהיה גור אריה. וכבר פירשתי זאת הפרשה בלידת יהודה. ועל דרך האמת הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שהוא סוד הברכות. והוא כמו ברוך אתה לה'. לפי שיהודה יש בו שם ה'. והדלי"ת נוספת הוא דלי"ת של אחד. והוא סוד ההודאה והייחוד. והייחוד וההודאה ניתן למלך כמו שפירשתי בלידת השבטים. ולכן אמר יהודה אתה שהוא כמו אתה ה'. ולפי שבכאן סוד ההודאה אמר יודוך אחיך וישתחוו. בסוד תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ולפי שיהודה הוא מלך והיה לוחם מלחמות ה'. בסוד שמו ולא בכלי זיין. כדכתיב אתה בא אלי בחרב וחנית ואני בא אליך בשם ה'. לכן הטיל שם י"ה בשם יהודה. ולכן הוצרך לכתוב יהודה אתה. לפי שבכאן בזאת הברכה רמוז שם אגל"א שהוא חצי שם המפורש עם השם והוא הנקרא מגן דוד. ועליו אמר מגיני וקרן ישעי. וזה היה מגן וצנה לדוד ובו היה לוחם מלחמותיו. וזהו אגל"א. וראשי תיבותיו אתה גבור לעולם אדני. לרמוז שאע"פ שהיה דוד גבור ואריה. גבורתו היא מצד שמו. ולפי שזה השם רמוז בברכת יהודה. הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שמתיבת אתה מתחיל זה השם. אל"ף מאתה. גימ"ל מגור אריה. למ"ד מלא יסור שבט. אל"ף מאסרי לגפן. ובפירוש קהלת כתבתי למה נקרא שמו קהלת. להורות על חכמתו שהיה חכם כמו קהת שהיה מקהה שיני מולידיו בחכמתו. והלמ"ד הנוספת בו היא כנגד ל' מעלות של המלכות שהיו נוספות לשלמה על החכמה. וכתבתי שם כי אלו הל' מעלות של המלכות הם כנגד שם יהודה שעולה לשלשים. ובארץ עניי בארץ ישמעאל הפרני אלהים. ומצאתי מאמר מסכים לזה. וארז"ל יהודה אתה יודוך אחיך. יודו לך אחיך שתמלוך עליהם מלכים כמנין שמך בעולם הזה ובעולם הבא. ולפי שבירכו אביו עמדו ממנו ל' מלכים מן דוד ועד יכניה. ולעוה"ב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ובחשבון אות ראשונה שלו עמדו ממנו עשרה דורות מיהודה עד דוד. ע"כ יורה על מה שאמרתי כי המלכות ראויה ליהודה מצד שמו. והמלך שזכה באלו הל' מעלות היה דוד ושלמה ועליהם נאמרה כל זאת הפרשה. ועל זה זכה דוד להיות בעל הודאה מחטאתיו כמו יהודה. כי ע"ש ההודאה נקרא שמו יהודה כמאמר אמו הפעם אודה את ה'. ודוד למד מיהודה ואמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן יהודה סבב לראובן שיודה כמאמרם ז"ל על פסוק זובח תודה יכבדנני. מדבר ביהודה עם תמר שהודה במעשיו וכבש יצרו. ואף ראובן לא הודה אלא מכח יהודה. ולפי שגרם לראובן שיודה כשבא משה רבינו עליו השלום להתפלל על יהודה סמך יהודה לראובן שנאמר יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה. אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה ובשבילו נטל חיים. לפיכך זאת תהיה ליהודה שתתן לו חיים שתצילהו מאויביו הה"ד שמע ה' קול יהודה. ועליהם נאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. זה יהודה וראובן להם לבדם נתנה הארץ. זה ראש לשבטים וליוחסין. וזה ראש לדגלים ולקרבנות ולמסעות. ולא עבר זר בתוכם. שהיה לו לברך לשמעון ולוי אחר ראובן. והוא לא עשה כן לפי שהודו שניהם במעשיהם סמך יהודה לראובן. הוי ושם דרך אראנו בישע אלהים. לפי שהודה זכה למלכות ויצא ממנו משיח שיושיע לישראל דכתיב בימיו תושע יהודה. וז"ש לו אביו יהודה אתה יודוך אחיך. אמר לו אתה הודית במעשה תמר. לכך יודוך אחיך להיות מלך עליהם שעל ידך עתידין להושיע עד כאן. וכן מה שאמר ידך בעורף ידך רמז על דוד דכתיב ואויבי תתה לי עורף. וכל זה בזכות הודאת תמר. כמאמרם ז"ל ידך בעורף אויביך. אמר לו יעקב בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת עצמך במעשה תמר. תזכה שתהרוג אויביך בדבר שנושקו על עורפו ומניחו הולך והורגו ואיזה זה הקשת. שנאמר ויאמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה בימים ההם אין מלך בישראל איש (את) כל הישר בעיניו יעשה. והיכא רמיזא למען דעת דורות בני ישראל מלחמה. איזהו מלחמה שצריכה לימוד. הוי אומר זה קשת וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה. רבי אליעזר אומר זה ספר משנה תורה. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה ועשית הישר והטוב. והיכא רמיזא ידיו רב לו. איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידיו הוי אומר זה הקשת. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן אמר זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו תמות נפשי מות ישרים. והיכא רמיזא ידך בעורף אויביך. ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זה קשת ע"כ. מפני שראיתי בזאת הפרשה פירושים שונים מהדרשנים. הבאתי מאמר זה לפי שיש בו כל הפירושים שעושים והם מהמדרש שדרשו ז"ל באומרו על ספר הישר:

וידבר שר המשקים את פרעה מה שהיה ראוי לדבר קודם שתי שנים. אבל המשל אומר יותר טוב המאוחר מאשר עדן לא היה. וז"ש את חטאי אני מזכיר היום מה שלא זכרתי קודם לכן. ורמז באומרו את חטאי ולא אמר חטאתי. שחטא בב' פנים הא' שהיה כפוי טובה ליוסף שעשה עמו טובה והשיבו על כנו. וא"ל כי אם זכרתני אתך ובזה חטא שלא הזכירו עד היום וזהו אני מזכיר היום. והב' הוא פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי בעבור שחטאתי כנגד המלך. ואף עפ"י שלא היה לי להזכיר חטאתי אני מזכיר היום. וזהו את חטאי שני חטאות. ואמר ויתן אותי במשמר. וחזר לומר אותי ואת שר האופים. להורות על חכמת יוסף. כי אולי יאמר אומר כי לא מחכמה פתר החלום. אלא שראה שר האופים בסוהר הפנימית. מקום אשר אסירי המות אסורים. וראה לשר המשקים אסור בסוהר החיצונה. ומכאן גזר אומר כי שר האופים ימות ושר המשקים יחיה. לזה אמר אינו כן. כי אני ושר המשקים היינו אסורים בסוהר אחת בשוה. וזהו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים. אותי ואת שר האופים בשוה. ועכ"ז אותי השיב על כני ואותו תלה. זה יורה על חכמתו. ובאמרו פרעה קצף. יורה שלא היה פרעה שם המלך. כי אין דרך כבוד לקרא למלכים בשמם. וכן אמר קצף ולא קצפת. כמדבר לנוכח. דרך כבוד למלך. וכן מצאתי במדרש פרעה קצף מכאן אמר פרעה לא היה שם ממש. אלא כינוי השם לענין גדולה כגון אפרכוס. שאלו היה שם ממש וכי קורים את המלך בשמו כשם שקורין להדיוט ואינו מחייב ראשו למלך. ולכך כל מלכי מצרים נקראו פרעה ע"כ. ואמר ושם אתנו נער עברי עבד. להורות על חכמתו היותו נער וחכם ובישישים חכמה. וכן היותו עבד שאין ברשותו ללמוד החכמה. ועכ"ז ונספר לו החלום דרך סיפור. ומיד בשמיעה לבד פתר החלום בלי עיון. ואמר איש כחלומו פתר. כי אם לא היה חלום אלא אחד לא היה כ"כ פלא. אבל היו ב' חלומות מב' אנשים והפתרון מוחלף זה מזה. ועכ"ז איש כחלומו פתר ויהי כאשר פתר לנו כן היה מיד בלי הפסק. לא כדרך הכוזבין שמאריכין הזמן:

ואמר חלום חלמתי ופותר אין אותו. להודיעו שבכל חכמי פרעה לא היה בהם מי שיוכל לפתור החלום. ואני שמעתי עליך שבשמיעה לבד בלי דבר אחר אתה פותרו. וזהו תשמע חלום. ולפי שאולי חשב פרעה שחכמתו היתה כחכמת החרטומים או החכמים. ענה לו ואמר בלעדי לא תחשוב דבר כזה. כי לא מחכמה דאית בי מכל חייא. כי זאת לא תקרא חכמה. אלא אלהים יענה את שלום פרעה כי הוא המשיב ברוח אלהין קדישין. ורמז לו בזה כי למלך מודיעין אותו דברי מלך ודברים גדולים. באלו הדברים אין יכולת ביד האדם להשיגם אלא מי ששם הדברים בפי. הוא יענה מה שראוי למלך דברי שלום ואמת. ואז סיפר לו פרעה החלום כמו שהזכירו בתחלה. ולפי שמצאו חכמים ז"ל שינוי מה בזה הסיפור מהראשון. כגון צנומות דלות שלא הזכיר בראשון. אמרו שפרעה היה רוצה לבדקו לראות אם ירגיש בדבריו מקום הטעות וכשראה שיוסף הרגיש בדבריו. ובפתרון לא הזכיר צנומות. וא"ל לא ראית צנומות. שאם ראית צנומות לא היתה תקומה ליושבי הארץ. א"ל אחרי הודיע אלהים אותך. אחרי היית ושמעת הדברים על בוריין מה שלא ראיתי אני. וכמו שכתבנו למעלה במלת ופרעה חולם כמו יוסף. לפי שזה החלום היה של יוסף. בשבלים הטובות אמר עולות וברעות צומחות. וזה שכל מה שעולה בזמן רב יורד בזמן מועט. כי בשנת בצורת בשנה אחת תשחת הארץ וכל אשר עליה. יותר ממה שירבה ויגדל בג' שני שבע:

ואמר חלום חלמתי ופותר אין אותו. להודיעו שבכל חכמי פרעה לא היה בהם מי שיוכל לפתור החלום. ואני שמעתי עליך שבשמיעה לבד בלי דבר אחר אתה פותרו. וזהו תשמע חלום. ולפי שאולי חשב פרעה שחכמתו היתה כחכמת החרטומים או החכמים. ענה לו ואמר בלעדי לא תחשוב דבר כזה. כי לא מחכמה דאית בי מכל חייא. כי זאת לא תקרא חכמה. אלא אלהים יענה את שלום פרעה כי הוא המשיב ברוח אלהין קדישין. ורמז לו בזה כי למלך מודיעין אותו דברי מלך ודברים גדולים. באלו הדברים אין יכולת ביד האדם להשיגם אלא מי ששם הדברים בפי. הוא יענה מה שראוי למלך דברי שלום ואמת. ואז סיפר לו פרעה החלום כמו שהזכירו בתחלה. ולפי שמצאו חכמים ז"ל שינוי מה בזה הסיפור מהראשון. כגון צנומות דלות שלא הזכיר בראשון. אמרו שפרעה היה רוצה לבדקו לראות אם ירגיש בדבריו מקום הטעות וכשראה שיוסף הרגיש בדבריו. ובפתרון לא הזכיר צנומות. וא"ל לא ראית צנומות. שאם ראית צנומות לא היתה תקומה ליושבי הארץ. א"ל אחרי הודיע אלהים אותך. אחרי היית ושמעת הדברים על בוריין מה שלא ראיתי אני. וכמו שכתבנו למעלה במלת ופרעה חולם כמו יוסף. לפי שזה החלום היה של יוסף. בשבלים הטובות אמר עולות וברעות צומחות. וזה שכל מה שעולה בזמן רב יורד בזמן מועט. כי בשנת בצורת בשנה אחת תשחת הארץ וכל אשר עליה. יותר ממה שירבה ויגדל בג' שני שבע:

וז"ש במדרש צומחות. איני אומר עולות אלא צומחות. רמז לו ששני רעב יצמחו אבל לא יעלו. וכן היה כיון שגמרו שתי שנים רעב ירד יעקב למצרים וכלה הרעב. וכן אמרו שם בשבע השבלים הבריאות. כשהוא מונה פרות ושבלים רעות לא אמרו שבע. אבל בטובות אמר שבע. לפי שלא גמרו שבע שני הרעב. אבל בשבע שגמרו ז' שני השבע אמר שבע. ד"א למה הזכיר הכתוב מנין פרות הרעות ומנין השבלים הדקות. לומר לך שכל מה שכנסו המצריים כל שבע שני השבע. כלו בשתי שנים מן הרעב. שנאמר ותתם השנה ההיא וגו' למה נמות לעיניך וגו'. ע"כ זה יורה על מה שכתבנו למעלה במלת צומחות. ואמר חלום פרעה אחד הוא. להורות על חכמתו ומוסרו הטוב שרצה לתת התנצלות בשביל החכמים. מה טעם לא ידעו הפתרון כאומרו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. וההתנצלות הוא חלום פרעה אחד הוא. והחרטומים חשבו שהיו שני חלומות. אחר שיש הפרש בין פרות לשבלים. ופרעה עשה מהם שני חלומות. ואינו כי הכל חלום א'. ובכאן היה מקום לטעותם. ועוד התנצלות אחר כי את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואין זה חסרון בחוקם. כי אין אדם שליט ברוח לדעת דעת עליון. וזאת היתה התחכמות גדולה ביוסף לתת התנצלות בשביל החכמים. בענין שלא יקנאו בו ויסכימו כולם בגדולתו. ובזה היה מגדיל עצמו שהיה בו דעת עליון. וכן הודיע בזה לפרעה כי יש אלהים שופטים בארץ אשר כל המלכים והחכמים תחת ממשלתו. וכן רמז באומרו את אשר האלהים עושה גוזר ומקיים. הגיד לפרעה בחלומו זה. להודיע שהכל אפילו החלומות ופתרונם הוא מיד האלהים. ושהוא משגיח בשפלים. ע"כ אמר שני פעמים את אשר האלהים עושה הגיד והראה לפרעה:

וז"ש במדרש צומחות. איני אומר עולות אלא צומחות. רמז לו ששני רעב יצמחו אבל לא יעלו. וכן היה כיון שגמרו שתי שנים רעב ירד יעקב למצרים וכלה הרעב. וכן אמרו שם בשבע השבלים הבריאות. כשהוא מונה פרות ושבלים רעות לא אמרו שבע. אבל בטובות אמר שבע. לפי שלא גמרו שבע שני הרעב. אבל בשבע שגמרו ז' שני השבע אמר שבע. ד"א למה הזכיר הכתוב מנין פרות הרעות ומנין השבלים הדקות. לומר לך שכל מה שכנסו המצריים כל שבע שני השבע. כלו בשתי שנים מן הרעב. שנאמר ותתם השנה ההיא וגו' למה נמות לעיניך וגו'. ע"כ זה יורה על מה שכתבנו למעלה במלת צומחות. ואמר חלום פרעה אחד הוא. להורות על חכמתו ומוסרו הטוב שרצה לתת התנצלות בשביל החכמים. מה טעם לא ידעו הפתרון כאומרו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. וההתנצלות הוא חלום פרעה אחד הוא. והחרטומים חשבו שהיו שני חלומות. אחר שיש הפרש בין פרות לשבלים. ופרעה עשה מהם שני חלומות. ואינו כי הכל חלום א'. ובכאן היה מקום לטעותם. ועוד התנצלות אחר כי את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואין זה חסרון בחוקם. כי אין אדם שליט ברוח לדעת דעת עליון. וזאת היתה התחכמות גדולה ביוסף לתת התנצלות בשביל החכמים. בענין שלא יקנאו בו ויסכימו כולם בגדולתו. ובזה היה מגדיל עצמו שהיה בו דעת עליון. וכן הודיע בזה לפרעה כי יש אלהים שופטים בארץ אשר כל המלכים והחכמים תחת ממשלתו. וכן רמז באומרו את אשר האלהים עושה גוזר ומקיים. הגיד לפרעה בחלומו זה. להודיע שהכל אפילו החלומות ופתרונם הוא מיד האלהים. ושהוא משגיח בשפלים. ע"כ אמר שני פעמים את אשר האלהים עושה הגיד והראה לפרעה:

ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' וכו'. הרצון בזה לפי שידוע שדרך החולמים להיותם בהולים וטרודים אחר הפתרון. כמו שמצינו בשר המשקים ושר האופים והנם זועפים. וכן בפרעה ואין פותר אותם לפרעה. ובנבוכדנצר כתיב ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו. ובדניאל כתיב נהייתי ונחלתי ימים. וכשראה יעקב בעומק חלומו ולא נפעם רוחו לדעת החלום ולא הוצרך לפותרים. כי השם פתר חלומו והודיעהו מה די ליהוי בתר דנא. ולא היה בהול אחר הפתרון כדרך שאר החולמים. וגם בלילה שכב לבו במקום ההוא. וזהו ויקץ יעקב משנתו בלי פחד בהלה אלא מיושב בעצמו. אמר אכן יש ה' במקום הזה אחר שהוא עומד עלי לפתור חלומי כאומרו והנה ה' נצב עליו. ומה שאמר ואנכי לא ידעתי אינו מן התימא כי הוא לא היה נביא מפורסם כאליהו ואלישע שאמר וה' העלים ממני ולא הגיד לי. אבל הרצון בזה לפי שידוע שהאדם שמשיג איזו השגה הוא מצד שני דברים. או מצד הכנתו. או מצד הכנת המקום. כי לפעמים כשהאדם בלתי מוכן יסייעהו הכנת המקום. ולכן אמרו זכרונם לברכה אוירא דארעא דישראל מחכים. ולכן אמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. לרמוז שהיה קהלת מקהיל החכמות כמו שאמר בו ויחכם מכל האדם. והסבה לזה שהיה מלך ישראל על עם חכם ונבון. וכן היה בירושלם מקום החכמה עומדת על טבור הארץ. וזה היה סיוע להכנתו. ולכן אמר יעקב אני רואה בעצמי שהייתי בלתי מוכן מטורח הדרך ועצב ודאג וירא מעשו אחי. וידוע שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה. ועם כל זה ראיתי מראות אלהים. וא"כ מי סבב זה וחקרתי ומצאתי שאין זה אלא מצד הכנת המקום הקדוש הזה. וזהו אכן יש ה' במקום הזה מצד המקום כי מצידי ידוע שלא הייתי מוכן. וזהו ואנכי לא ידעתי. כלומר מצדי לא ידעתי בי שום הכנה שבעבורה אזכה למראה הזה. ואחר שראה עצמו ערום בלי לבוש נתירא מצד היותו בלתי מוכן. וזהו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. אחר שאני בלתי מוכן והשגתי השגה גדולה. אני אומר כי מצד המקום הוא ולא מצדי. וזהו מה נורא המקום הזה:

יעשה פרעה הוא בעצמו וממנו יראו ויקחו מוסר וכן יעשו הם. וזהו וחמש את ארץ מצרים. כי אחר שפרעה יתן החומש מתבואת ביתו וכולם יעשו כמוהו. ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות שברוב התבואות מבזבזים אותה. ואותו האוכל יהיה לפקדון לארץ. כמו הפקדון שאין לשלוח יד בו. בענין שלא תכרת הארץ ברעב. או שיאמר יעשה פרעה ויפקד פקידים רבים בכל הארצות. ועכ"ז וחמש זה המנהיג המיוחד. והראשון נכון מיוסד על מאמרם ז"ל שאמרו יעשה פרעה בתחלה יפריש הוא משלו. ואח"כ ויפקד פקידים. למה כן מי רואה את פרעה נתן חומש ואינו נותן. ודכותיה ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם ויקח אבימלך את הקרדום בידו. מי רואה אבימלך נוטל קרדום ולא נטל. לישא על שכמו והוא לא ישא. מיד ויכרתו כל העם איש שוכו וילכו אחרי אבימלך. אף כאן הוא אומר יעשה פרעה בתחלה ואח"כ ויפקד פקידים על הארץ. מכאן למדנו שהיה יוסף דורש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יעני ויצטרך לבריות ע"כ. ועל זה אמר וייטב הדבר בעיני פרעה אע"פ ששעבד אותו ליתן חומש שלא כמנהג המלכים. ובעיני כל עבדיו כי אחר שהמלך נותן חומש מי לא יתן. ופרעה לא רצה לעשותו משנה לו. לפי שאין ממנים פרנס על הצבור אלא מדעתם. דכתיב ראו קרא ה'. וכ"ש ביוסף שהיה עבד ואין עבד מולך. לזה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ואחר שאין כמוהו ראוי הוא למעלה. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. או לא ענו לו לפי שלא היה מקום תשובה כי אחר שהמלך אמר שהיה רוח אלהים בו אין להכחישו כ"כ. ואולי הם ענו איש אשר רוח אלהים בו לפי שהוא אמר סתם הנמצא איש כזה. והם אמרו ודאי איש טוב הוא אחר שרוח אלהים בו. ואחר שהם הודו לדבריו. אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר אני רואה כי החכמה שלך אינה כשאר חכמות שלמדים מבני אדם. אלא שהשם הודיע אותך את כל זאת והוא רב לך. לכן אין נבון וחכם כמוך. כי שאר החכמים לומדים משאר חכמים בנ"א כמותם. אבל אתה אלהים הודיע אותך את כל זאת. ובאמרו אחרי הודיע אלהים. ולא אמר אלהים הודיע אותך. יורה על מאמרם ז"ל אחרי היית כשהודיע אלהים אותך את כל זאת. וכמו שדרשו שאמר צנומות ודלות. ויוסף אמר לו לא ראית כן. וזה לבחון חכמתו שאמר לו שר המשקים ונספר לו ויפתור לנו. ואחר שראה חכמתו הודה ואמר הודיע אלהים אותך את כל זאת ואין חכמה ואין תבונה נגד ה'. ובכאן נתן כבוד לשם אלהים וכפר באלוהו וביאורו שהיה לו אלוה כאומרו לי יאורי. ואע"פ שחלק כבוד לאלוהו בתחלה כמאמרם ז"ל. כשסיפר פרעה ליוסף אמר והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר. אבל בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור. דכתיב והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן וגו'. למה כן ללמדך שחלק פרעה הרשע כבוד לאלוהו. והזכיר שמו על הטובה וכסהו על הרעה. ומנין לך שהוא אלוהו שנאמר לי יאורי. ומכאן אתה דן ק"ו כלפי המקום. ומה פרעה הרשע עשה כן לאלוהו שאין בו ממש. עאכ"ו נגד הקב"ה שצריך להזכיר שמו על הטובה ולא על הרעה. שנאמר לא יגורך רע. שאין להזכיר שמו על הרעה. שכן אתה מוצא ויקרא אלהים לאור יום ועל החשך לא הזכיר שמו שנאמר ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא באדם וחוה בברכתן הזכיר השם ובקללתן לא הזכיר שמו. שנאמר ואל האשה אמר. וכן בנח בברכת בניו הזכיר שמו. ובקללת כנען לא הזכיר שמו ע"כ. וזה דקדקו חז"ל לפי שבתחלה אמר מן היאור בפרות הטובות ורעות. ובספור יוסף לא הזכיר מן היאור ברעות. לרמז ליוסף שהיה חולק כבוד לאלהיו. ולכן א"ל יוסף אל תבטח על דברי השקר כי נילוס אלהים עולה ומשקה את הארץ. כי אם אלהים לא יענה את שלום פרעה שוא תשועת אלהיך ויאורך. כי כשהשם ירצה לא יעלה יאורך. וז"ש במדרש ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם. ואינו אומר ולא עליהם הגשם כשם שכתב במשפחות הארץ. אלא ולא עליהם. לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים. אלא פישון עולה ומשקה כל ארץ מצרים. ולכך כתב ולא עליהם שאין נילוס עולה על הארץ. ולכך חלם פרעה מן היאור לפי שאין חיותם אלא מן היאור ע"כ. ולכן א"ל יוסף אלהים יענה את שלום פרעה ולא אלהיך. ובהכרח יש לך להודות באלהותו. ולכן על כרחו הודה ואמר אחרי הודיע אלהים אותך. וכן תמצא בפרעה שהיה מלך ומתקן דבריו לפני יוסף. אחר שראה חכמתו כי בתחלה אמר יפות מראה ובריאות בשר. ואחר כך אמר בריאות בשר ויפות תואר. לפי שהיופי בא מצד הבריאות כדי שלא יתפשהו בדבריו. ובמקום אחר היה משנה לנסותו כמו שכתבנו:

יעשה פרעה הוא בעצמו וממנו יראו ויקחו מוסר וכן יעשו הם. וזהו וחמש את ארץ מצרים. כי אחר שפרעה יתן החומש מתבואת ביתו וכולם יעשו כמוהו. ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות שברוב התבואות מבזבזים אותה. ואותו האוכל יהיה לפקדון לארץ. כמו הפקדון שאין לשלוח יד בו. בענין שלא תכרת הארץ ברעב. או שיאמר יעשה פרעה ויפקד פקידים רבים בכל הארצות. ועכ"ז וחמש זה המנהיג המיוחד. והראשון נכון מיוסד על מאמרם ז"ל שאמרו יעשה פרעה בתחלה יפריש הוא משלו. ואח"כ ויפקד פקידים. למה כן מי רואה את פרעה נתן חומש ואינו נותן. ודכותיה ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם ויקח אבימלך את הקרדום בידו. מי רואה אבימלך נוטל קרדום ולא נטל. לישא על שכמו והוא לא ישא. מיד ויכרתו כל העם איש שוכו וילכו אחרי אבימלך. אף כאן הוא אומר יעשה פרעה בתחלה ואח"כ ויפקד פקידים על הארץ. מכאן למדנו שהיה יוסף דורש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יעני ויצטרך לבריות ע"כ. ועל זה אמר וייטב הדבר בעיני פרעה אע"פ ששעבד אותו ליתן חומש שלא כמנהג המלכים. ובעיני כל עבדיו כי אחר שהמלך נותן חומש מי לא יתן. ופרעה לא רצה לעשותו משנה לו. לפי שאין ממנים פרנס על הצבור אלא מדעתם. דכתיב ראו קרא ה'. וכ"ש ביוסף שהיה עבד ואין עבד מולך. לזה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ואחר שאין כמוהו ראוי הוא למעלה. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. או לא ענו לו לפי שלא היה מקום תשובה כי אחר שהמלך אמר שהיה רוח אלהים בו אין להכחישו כ"כ. ואולי הם ענו איש אשר רוח אלהים בו לפי שהוא אמר סתם הנמצא איש כזה. והם אמרו ודאי איש טוב הוא אחר שרוח אלהים בו. ואחר שהם הודו לדבריו. אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר אני רואה כי החכמה שלך אינה כשאר חכמות שלמדים מבני אדם. אלא שהשם הודיע אותך את כל זאת והוא רב לך. לכן אין נבון וחכם כמוך. כי שאר החכמים לומדים משאר חכמים בנ"א כמותם. אבל אתה אלהים הודיע אותך את כל זאת. ובאמרו אחרי הודיע אלהים. ולא אמר אלהים הודיע אותך. יורה על מאמרם ז"ל אחרי היית כשהודיע אלהים אותך את כל זאת. וכמו שדרשו שאמר צנומות ודלות. ויוסף אמר לו לא ראית כן. וזה לבחון חכמתו שאמר לו שר המשקים ונספר לו ויפתור לנו. ואחר שראה חכמתו הודה ואמר הודיע אלהים אותך את כל זאת ואין חכמה ואין תבונה נגד ה'. ובכאן נתן כבוד לשם אלהים וכפר באלוהו וביאורו שהיה לו אלוה כאומרו לי יאורי. ואע"פ שחלק כבוד לאלוהו בתחלה כמאמרם ז"ל. כשסיפר פרעה ליוסף אמר והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר. אבל בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור. דכתיב והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן וגו'. למה כן ללמדך שחלק פרעה הרשע כבוד לאלוהו. והזכיר שמו על הטובה וכסהו על הרעה. ומנין לך שהוא אלוהו שנאמר לי יאורי. ומכאן אתה דן ק"ו כלפי המקום. ומה פרעה הרשע עשה כן לאלוהו שאין בו ממש. עאכ"ו נגד הקב"ה שצריך להזכיר שמו על הטובה ולא על הרעה. שנאמר לא יגורך רע. שאין להזכיר שמו על הרעה. שכן אתה מוצא ויקרא אלהים לאור יום ועל החשך לא הזכיר שמו שנאמר ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא באדם וחוה בברכתן הזכיר השם ובקללתן לא הזכיר שמו. שנאמר ואל האשה אמר. וכן בנח בברכת בניו הזכיר שמו. ובקללת כנען לא הזכיר שמו ע"כ. וזה דקדקו חז"ל לפי שבתחלה אמר מן היאור בפרות הטובות ורעות. ובספור יוסף לא הזכיר מן היאור ברעות. לרמז ליוסף שהיה חולק כבוד לאלהיו. ולכן א"ל יוסף אל תבטח על דברי השקר כי נילוס אלהים עולה ומשקה את הארץ. כי אם אלהים לא יענה את שלום פרעה שוא תשועת אלהיך ויאורך. כי כשהשם ירצה לא יעלה יאורך. וז"ש במדרש ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם. ואינו אומר ולא עליהם הגשם כשם שכתב במשפחות הארץ. אלא ולא עליהם. לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים. אלא פישון עולה ומשקה כל ארץ מצרים. ולכך כתב ולא עליהם שאין נילוס עולה על הארץ. ולכך חלם פרעה מן היאור לפי שאין חיותם אלא מן היאור ע"כ. ולכן א"ל יוסף אלהים יענה את שלום פרעה ולא אלהיך. ובהכרח יש לך להודות באלהותו. ולכן על כרחו הודה ואמר אחרי הודיע אלהים אותך. וכן תמצא בפרעה שהיה מלך ומתקן דבריו לפני יוסף. אחר שראה חכמתו כי בתחלה אמר יפות מראה ובריאות בשר. ואחר כך אמר בריאות בשר ויפות תואר. לפי שהיופי בא מצד הבריאות כדי שלא יתפשהו בדבריו. ובמקום אחר היה משנה לנסותו כמו שכתבנו:

יעשה פרעה הוא בעצמו וממנו יראו ויקחו מוסר וכן יעשו הם. וזהו וחמש את ארץ מצרים. כי אחר שפרעה יתן החומש מתבואת ביתו וכולם יעשו כמוהו. ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות שברוב התבואות מבזבזים אותה. ואותו האוכל יהיה לפקדון לארץ. כמו הפקדון שאין לשלוח יד בו. בענין שלא תכרת הארץ ברעב. או שיאמר יעשה פרעה ויפקד פקידים רבים בכל הארצות. ועכ"ז וחמש זה המנהיג המיוחד. והראשון נכון מיוסד על מאמרם ז"ל שאמרו יעשה פרעה בתחלה יפריש הוא משלו. ואח"כ ויפקד פקידים. למה כן מי רואה את פרעה נתן חומש ואינו נותן. ודכותיה ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם ויקח אבימלך את הקרדום בידו. מי רואה אבימלך נוטל קרדום ולא נטל. לישא על שכמו והוא לא ישא. מיד ויכרתו כל העם איש שוכו וילכו אחרי אבימלך. אף כאן הוא אומר יעשה פרעה בתחלה ואח"כ ויפקד פקידים על הארץ. מכאן למדנו שהיה יוסף דורש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יעני ויצטרך לבריות ע"כ. ועל זה אמר וייטב הדבר בעיני פרעה אע"פ ששעבד אותו ליתן חומש שלא כמנהג המלכים. ובעיני כל עבדיו כי אחר שהמלך נותן חומש מי לא יתן. ופרעה לא רצה לעשותו משנה לו. לפי שאין ממנים פרנס על הצבור אלא מדעתם. דכתיב ראו קרא ה'. וכ"ש ביוסף שהיה עבד ואין עבד מולך. לזה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ואחר שאין כמוהו ראוי הוא למעלה. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. או לא ענו לו לפי שלא היה מקום תשובה כי אחר שהמלך אמר שהיה רוח אלהים בו אין להכחישו כ"כ. ואולי הם ענו איש אשר רוח אלהים בו לפי שהוא אמר סתם הנמצא איש כזה. והם אמרו ודאי איש טוב הוא אחר שרוח אלהים בו. ואחר שהם הודו לדבריו. אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר אני רואה כי החכמה שלך אינה כשאר חכמות שלמדים מבני אדם. אלא שהשם הודיע אותך את כל זאת והוא רב לך. לכן אין נבון וחכם כמוך. כי שאר החכמים לומדים משאר חכמים בנ"א כמותם. אבל אתה אלהים הודיע אותך את כל זאת. ובאמרו אחרי הודיע אלהים. ולא אמר אלהים הודיע אותך. יורה על מאמרם ז"ל אחרי היית כשהודיע אלהים אותך את כל זאת. וכמו שדרשו שאמר צנומות ודלות. ויוסף אמר לו לא ראית כן. וזה לבחון חכמתו שאמר לו שר המשקים ונספר לו ויפתור לנו. ואחר שראה חכמתו הודה ואמר הודיע אלהים אותך את כל זאת ואין חכמה ואין תבונה נגד ה'. ובכאן נתן כבוד לשם אלהים וכפר באלוהו וביאורו שהיה לו אלוה כאומרו לי יאורי. ואע"פ שחלק כבוד לאלוהו בתחלה כמאמרם ז"ל. כשסיפר פרעה ליוסף אמר והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר. אבל בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור. דכתיב והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן וגו'. למה כן ללמדך שחלק פרעה הרשע כבוד לאלוהו. והזכיר שמו על הטובה וכסהו על הרעה. ומנין לך שהוא אלוהו שנאמר לי יאורי. ומכאן אתה דן ק"ו כלפי המקום. ומה פרעה הרשע עשה כן לאלוהו שאין בו ממש. עאכ"ו נגד הקב"ה שצריך להזכיר שמו על הטובה ולא על הרעה. שנאמר לא יגורך רע. שאין להזכיר שמו על הרעה. שכן אתה מוצא ויקרא אלהים לאור יום ועל החשך לא הזכיר שמו שנאמר ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא באדם וחוה בברכתן הזכיר השם ובקללתן לא הזכיר שמו. שנאמר ואל האשה אמר. וכן בנח בברכת בניו הזכיר שמו. ובקללת כנען לא הזכיר שמו ע"כ. וזה דקדקו חז"ל לפי שבתחלה אמר מן היאור בפרות הטובות ורעות. ובספור יוסף לא הזכיר מן היאור ברעות. לרמז ליוסף שהיה חולק כבוד לאלהיו. ולכן א"ל יוסף אל תבטח על דברי השקר כי נילוס אלהים עולה ומשקה את הארץ. כי אם אלהים לא יענה את שלום פרעה שוא תשועת אלהיך ויאורך. כי כשהשם ירצה לא יעלה יאורך. וז"ש במדרש ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם. ואינו אומר ולא עליהם הגשם כשם שכתב במשפחות הארץ. אלא ולא עליהם. לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים. אלא פישון עולה ומשקה כל ארץ מצרים. ולכך כתב ולא עליהם שאין נילוס עולה על הארץ. ולכך חלם פרעה מן היאור לפי שאין חיותם אלא מן היאור ע"כ. ולכן א"ל יוסף אלהים יענה את שלום פרעה ולא אלהיך. ובהכרח יש לך להודות באלהותו. ולכן על כרחו הודה ואמר אחרי הודיע אלהים אותך. וכן תמצא בפרעה שהיה מלך ומתקן דבריו לפני יוסף. אחר שראה חכמתו כי בתחלה אמר יפות מראה ובריאות בשר. ואחר כך אמר בריאות בשר ויפות תואר. לפי שהיופי בא מצד הבריאות כדי שלא יתפשהו בדבריו. ובמקום אחר היה משנה לנסותו כמו שכתבנו:

אתה תהיה על ביתי. כלומר אחר שאין חכם כמוך. אתה תהיה ממונה על ביתי ועל מלכותי. ולפי שיוסף היה מפחד לפי שהוא נער עברי ועבד. אמר לו ראה נתתיך. נתתי אותך שלי היכולת. ולפי שאליו היו הדברים אמר שנתן לו טבעתו והלבישו בלבוש מלכות. והרכיב אותו במרכבת המשנה בפועל. ולפי שבכל זה היה ירא מדיני המלכות. חזר לומר אני פרעה שיש בידי יכולת לבטל דיני המלכות. ואני גוזר ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו'. וזה לפי שתלה החכמה בהקב"ה והשפיל את עצמו לומר בלעדי. זכה למעלת ובלעדיך כמאמרם ז"ל. יוסף לפי שמיעט כבודו ואמר בלעדי. ורבה כבוד המקום אלהים יענה. וחלק כבוד למלכותו ואמר אלהים יענה את שלום פרעה כדי שיתן הרשע שבח להקב"ה. לפיכך נתרבה כבוד המקום. שאמר פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. תלה הגדולה בבעליה. וגם נתגדל שמו בחכמה. שא"ל אין נבון וחכם כמוך. ונתרבה כבודו בגדולה שנתן לו. שנאמר אני פרעה. ובלעדיך לפי שמיעט עצמו בלשון בלעדי. קבל מלכות בו בלשון ובלעדיך ע"כ. וכן אז"ל שכל הגדולה שלו היתה מדה כנגד מדה. הפה שלא נשק לאשת אדוניו. ועל פיך ישק כל עמי. היד שלא משמשה בעבירה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף. הצואר שלא נהנה מן העבירה. וישם רביד הזהב על צוארו. הגוף שלא נהנה מן העבירה. וירכב אותו במרכבת המשנה. ברכים שלא כרעו לעבירה. ויקראו לפניו אברך. ולפי שדרך העולים בגדולה לשנות שמם מאיש רגלי לאלוף וכיוצא בו. אמר שקרא שמו צפנת פענח. ואולי עשה כן לקרר דעתם של המצריים שהיו אומרים עבד שקנאו רבו בעשרים כסף אתה ממליך עלינו. לפיכך שינה שמו להראות שאין זה עבד הראשון. ולפי שהאיש בלא אשה הוא חסר. אמר ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע מגדולי המלכות לאשה. ולא לפילגש אלא בקידושין וכתובה. ולפי שהיו אומרים שהיה נער ואינו ראוי לגדולה. אמר ויוסף בן שלשים שנה. ורמז ג"כ שנתקיים חלומו שחלם והנה קמה אלומתי. וכן והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים. שמורים על זמן השעבוד שהיו י"ג שנה. כנגד השמש והירח וי"א כוכבים שהם י"ג. ובזמן החלום היה בן י"ז שנה. ובזמן הגדולה היה בן שלשים שנה הרי י"ג. ושאר הפרשה תורה על קיום ותשתחוין לאלומתי. ואחר שהושלמו בו כל החסרונות. אמר ויצא יוסף בתכסיסי מלוכה. כמו ומרדכי יצא מלפני המלך. ויעבור בכל ארץ מצרים. לתקן דברי המלכות לתת גדולה ולהעביר גדולה. כמו שאמר לו פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת מקומו ומעלתו וסבתו. וזהו ידו ורגלו בכל ארץ מצרים. ולפי שפרעה נתן לו מעלה אחרת בענין התבואה והחומש. כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי שזהו ענין המזונות. אמר ותעש הארץ שעצתו עשתה פירות. והתחיל לקבץ ולאסוף כל התבואה באוצרות בענין שלא יתעפש. וזהו ויקבוץ את כל האוכל וגו' ויצבור יוסף בר. ולפי שהאדם איננו שלם בלא בנים למלא מקומו ומעלתו. אמר וליוסף יולד שני בנים. בענין שיהיה ברוך מבנים כדעת ב"ש. ואמר אשר ילדה לו אסנת. לומר שלא היו בני זנונים אלא מאשתו המיוחדת לו. ולכן אמר שקרא שם הבכור מנשה. להורות שנגדר ונשמר מזנות בהיותו נער. עד שזה היה בנו בכורו ראשית אונו כמו אביו שנאמר בו ראובן בכורי אתה. ואמר כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. זכרה ירושלם ימי עוניה ומרודיה כל מחמדיה. וכן בכאן בימי עוניו ועמלו היה זוכר הכבוד שהיה לו בבית אביו. ועכשיו במעלה הזאת שכח הראשונות. ואמר באפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי. לומר שזה היה נס אחר גדול מהראשון. שהגדולה שנתן לו היתה בארץ עוניו שהיו מכירים הכל שהיה עבד. ושם העלהו השם לגדולה. והוא כדרך להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו. ונאמר בסוטה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך:

אתה תהיה על ביתי. כלומר אחר שאין חכם כמוך. אתה תהיה ממונה על ביתי ועל מלכותי. ולפי שיוסף היה מפחד לפי שהוא נער עברי ועבד. אמר לו ראה נתתיך. נתתי אותך שלי היכולת. ולפי שאליו היו הדברים אמר שנתן לו טבעתו והלבישו בלבוש מלכות. והרכיב אותו במרכבת המשנה בפועל. ולפי שבכל זה היה ירא מדיני המלכות. חזר לומר אני פרעה שיש בידי יכולת לבטל דיני המלכות. ואני גוזר ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו'. וזה לפי שתלה החכמה בהקב"ה והשפיל את עצמו לומר בלעדי. זכה למעלת ובלעדיך כמאמרם ז"ל. יוסף לפי שמיעט כבודו ואמר בלעדי. ורבה כבוד המקום אלהים יענה. וחלק כבוד למלכותו ואמר אלהים יענה את שלום פרעה כדי שיתן הרשע שבח להקב"ה. לפיכך נתרבה כבוד המקום. שאמר פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. תלה הגדולה בבעליה. וגם נתגדל שמו בחכמה. שא"ל אין נבון וחכם כמוך. ונתרבה כבודו בגדולה שנתן לו. שנאמר אני פרעה. ובלעדיך לפי שמיעט עצמו בלשון בלעדי. קבל מלכות בו בלשון ובלעדיך ע"כ. וכן אז"ל שכל הגדולה שלו היתה מדה כנגד מדה. הפה שלא נשק לאשת אדוניו. ועל פיך ישק כל עמי. היד שלא משמשה בעבירה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף. הצואר שלא נהנה מן העבירה. וישם רביד הזהב על צוארו. הגוף שלא נהנה מן העבירה. וירכב אותו במרכבת המשנה. ברכים שלא כרעו לעבירה. ויקראו לפניו אברך. ולפי שדרך העולים בגדולה לשנות שמם מאיש רגלי לאלוף וכיוצא בו. אמר שקרא שמו צפנת פענח. ואולי עשה כן לקרר דעתם של המצריים שהיו אומרים עבד שקנאו רבו בעשרים כסף אתה ממליך עלינו. לפיכך שינה שמו להראות שאין זה עבד הראשון. ולפי שהאיש בלא אשה הוא חסר. אמר ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע מגדולי המלכות לאשה. ולא לפילגש אלא בקידושין וכתובה. ולפי שהיו אומרים שהיה נער ואינו ראוי לגדולה. אמר ויוסף בן שלשים שנה. ורמז ג"כ שנתקיים חלומו שחלם והנה קמה אלומתי. וכן והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים. שמורים על זמן השעבוד שהיו י"ג שנה. כנגד השמש והירח וי"א כוכבים שהם י"ג. ובזמן החלום היה בן י"ז שנה. ובזמן הגדולה היה בן שלשים שנה הרי י"ג. ושאר הפרשה תורה על קיום ותשתחוין לאלומתי. ואחר שהושלמו בו כל החסרונות. אמר ויצא יוסף בתכסיסי מלוכה. כמו ומרדכי יצא מלפני המלך. ויעבור בכל ארץ מצרים. לתקן דברי המלכות לתת גדולה ולהעביר גדולה. כמו שאמר לו פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת מקומו ומעלתו וסבתו. וזהו ידו ורגלו בכל ארץ מצרים. ולפי שפרעה נתן לו מעלה אחרת בענין התבואה והחומש. כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי שזהו ענין המזונות. אמר ותעש הארץ שעצתו עשתה פירות. והתחיל לקבץ ולאסוף כל התבואה באוצרות בענין שלא יתעפש. וזהו ויקבוץ את כל האוכל וגו' ויצבור יוסף בר. ולפי שהאדם איננו שלם בלא בנים למלא מקומו ומעלתו. אמר וליוסף יולד שני בנים. בענין שיהיה ברוך מבנים כדעת ב"ש. ואמר אשר ילדה לו אסנת. לומר שלא היו בני זנונים אלא מאשתו המיוחדת לו. ולכן אמר שקרא שם הבכור מנשה. להורות שנגדר ונשמר מזנות בהיותו נער. עד שזה היה בנו בכורו ראשית אונו כמו אביו שנאמר בו ראובן בכורי אתה. ואמר כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. זכרה ירושלם ימי עוניה ומרודיה כל מחמדיה. וכן בכאן בימי עוניו ועמלו היה זוכר הכבוד שהיה לו בבית אביו. ועכשיו במעלה הזאת שכח הראשונות. ואמר באפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי. לומר שזה היה נס אחר גדול מהראשון. שהגדולה שנתן לו היתה בארץ עוניו שהיו מכירים הכל שהיה עבד. ושם העלהו השם לגדולה. והוא כדרך להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו. ונאמר בסוטה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך:

אתה תהיה על ביתי. כלומר אחר שאין חכם כמוך. אתה תהיה ממונה על ביתי ועל מלכותי. ולפי שיוסף היה מפחד לפי שהוא נער עברי ועבד. אמר לו ראה נתתיך. נתתי אותך שלי היכולת. ולפי שאליו היו הדברים אמר שנתן לו טבעתו והלבישו בלבוש מלכות. והרכיב אותו במרכבת המשנה בפועל. ולפי שבכל זה היה ירא מדיני המלכות. חזר לומר אני פרעה שיש בידי יכולת לבטל דיני המלכות. ואני גוזר ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו'. וזה לפי שתלה החכמה בהקב"ה והשפיל את עצמו לומר בלעדי. זכה למעלת ובלעדיך כמאמרם ז"ל. יוסף לפי שמיעט כבודו ואמר בלעדי. ורבה כבוד המקום אלהים יענה. וחלק כבוד למלכותו ואמר אלהים יענה את שלום פרעה כדי שיתן הרשע שבח להקב"ה. לפיכך נתרבה כבוד המקום. שאמר פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. תלה הגדולה בבעליה. וגם נתגדל שמו בחכמה. שא"ל אין נבון וחכם כמוך. ונתרבה כבודו בגדולה שנתן לו. שנאמר אני פרעה. ובלעדיך לפי שמיעט עצמו בלשון בלעדי. קבל מלכות בו בלשון ובלעדיך ע"כ. וכן אז"ל שכל הגדולה שלו היתה מדה כנגד מדה. הפה שלא נשק לאשת אדוניו. ועל פיך ישק כל עמי. היד שלא משמשה בעבירה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף. הצואר שלא נהנה מן העבירה. וישם רביד הזהב על צוארו. הגוף שלא נהנה מן העבירה. וירכב אותו במרכבת המשנה. ברכים שלא כרעו לעבירה. ויקראו לפניו אברך. ולפי שדרך העולים בגדולה לשנות שמם מאיש רגלי לאלוף וכיוצא בו. אמר שקרא שמו צפנת פענח. ואולי עשה כן לקרר דעתם של המצריים שהיו אומרים עבד שקנאו רבו בעשרים כסף אתה ממליך עלינו. לפיכך שינה שמו להראות שאין זה עבד הראשון. ולפי שהאיש בלא אשה הוא חסר. אמר ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע מגדולי המלכות לאשה. ולא לפילגש אלא בקידושין וכתובה. ולפי שהיו אומרים שהיה נער ואינו ראוי לגדולה. אמר ויוסף בן שלשים שנה. ורמז ג"כ שנתקיים חלומו שחלם והנה קמה אלומתי. וכן והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים. שמורים על זמן השעבוד שהיו י"ג שנה. כנגד השמש והירח וי"א כוכבים שהם י"ג. ובזמן החלום היה בן י"ז שנה. ובזמן הגדולה היה בן שלשים שנה הרי י"ג. ושאר הפרשה תורה על קיום ותשתחוין לאלומתי. ואחר שהושלמו בו כל החסרונות. אמר ויצא יוסף בתכסיסי מלוכה. כמו ומרדכי יצא מלפני המלך. ויעבור בכל ארץ מצרים. לתקן דברי המלכות לתת גדולה ולהעביר גדולה. כמו שאמר לו פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת מקומו ומעלתו וסבתו. וזהו ידו ורגלו בכל ארץ מצרים. ולפי שפרעה נתן לו מעלה אחרת בענין התבואה והחומש. כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי שזהו ענין המזונות. אמר ותעש הארץ שעצתו עשתה פירות. והתחיל לקבץ ולאסוף כל התבואה באוצרות בענין שלא יתעפש. וזהו ויקבוץ את כל האוכל וגו' ויצבור יוסף בר. ולפי שהאדם איננו שלם בלא בנים למלא מקומו ומעלתו. אמר וליוסף יולד שני בנים. בענין שיהיה ברוך מבנים כדעת ב"ש. ואמר אשר ילדה לו אסנת. לומר שלא היו בני זנונים אלא מאשתו המיוחדת לו. ולכן אמר שקרא שם הבכור מנשה. להורות שנגדר ונשמר מזנות בהיותו נער. עד שזה היה בנו בכורו ראשית אונו כמו אביו שנאמר בו ראובן בכורי אתה. ואמר כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. זכרה ירושלם ימי עוניה ומרודיה כל מחמדיה. וכן בכאן בימי עוניו ועמלו היה זוכר הכבוד שהיה לו בבית אביו. ועכשיו במעלה הזאת שכח הראשונות. ואמר באפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי. לומר שזה היה נס אחר גדול מהראשון. שהגדולה שנתן לו היתה בארץ עוניו שהיו מכירים הכל שהיה עבד. ושם העלהו השם לגדולה. והוא כדרך להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו. ונאמר בסוטה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך:

אח"כ אמר ותחילנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף. ולא אמר כן בשני השבע. להורות כי בשני הרעב נראו דבריו וחכמתו. כי בשני השבע לא היו כ"כ נכרות. ואמר ותרעב כל ארץ מצרים. להורות כי מיד נתחזקה הרעב כאלו עברו שנים הרבה כמו שאמר יוסף וקמו שבע שני רעב בחזקה. ויצעק העם אל פרעה ללחם לפי שהיה מלך קדמון ותושביו. ירחם עליהם יותר מיוסף שהיה מלך חדש. והוא השיבם לכו אל יוסף כי לו היכולת בזה. ועכ"ז לא נתן להם מאומה. כי אולי אמר להם שילכו אצל העשירים שהיה להם לחם וישאלו מהם. כמו שאמר ותעמודנה אצל הפרות שכתבנו למעלה. שהוא רמז שיעמדו עניים אצל עשירים. ולכן כתב מיד והרעב היה על פני כל הארץ שהם העשירים כי כבר אכלו לחמם העניים והעשירים. ואז ויפתח יוסף האוצרות ולא קודם לכן. בענין שכולם ילכו אצלו. ואמר ויחזק הרעב לרמוז. שאחר שהוא היה המשביר ולא אדם אחר והתחזק' הרעב. כי איך יוכל אדם אחד לשבור לכולם כי ביני וביני ימותו מקצתם. והוא עשה זה מתחלה בענין שכשיבואו אחיו יבאו לפניו. ואמר וכל הארץ באו מצרימה על שאר הארצות והמלכיות. והעד וירא יעקב כי יש שבר במצרים שראה אנשי כנען באים ממצרים:

אח"כ אמר ותחילנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף. ולא אמר כן בשני השבע. להורות כי בשני הרעב נראו דבריו וחכמתו. כי בשני השבע לא היו כ"כ נכרות. ואמר ותרעב כל ארץ מצרים. להורות כי מיד נתחזקה הרעב כאלו עברו שנים הרבה כמו שאמר יוסף וקמו שבע שני רעב בחזקה. ויצעק העם אל פרעה ללחם לפי שהיה מלך קדמון ותושביו. ירחם עליהם יותר מיוסף שהיה מלך חדש. והוא השיבם לכו אל יוסף כי לו היכולת בזה. ועכ"ז לא נתן להם מאומה. כי אולי אמר להם שילכו אצל העשירים שהיה להם לחם וישאלו מהם. כמו שאמר ותעמודנה אצל הפרות שכתבנו למעלה. שהוא רמז שיעמדו עניים אצל עשירים. ולכן כתב מיד והרעב היה על פני כל הארץ שהם העשירים כי כבר אכלו לחמם העניים והעשירים. ואז ויפתח יוסף האוצרות ולא קודם לכן. בענין שכולם ילכו אצלו. ואמר ויחזק הרעב לרמוז. שאחר שהוא היה המשביר ולא אדם אחר והתחזק' הרעב. כי איך יוכל אדם אחד לשבור לכולם כי ביני וביני ימותו מקצתם. והוא עשה זה מתחלה בענין שכשיבואו אחיו יבאו לפניו. ואמר וכל הארץ באו מצרימה על שאר הארצות והמלכיות. והעד וירא יעקב כי יש שבר במצרים שראה אנשי כנען באים ממצרים:

ואני הנני מביא הנני מסכים לדברי מלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו. את המבול מים על הארץ מים היו וכיון שהיו יורדין על הארץ היו נעשין מבול. כל אשר בארץ יגוע יצמוק. והקימותי את בריתי אתך ברית אתה צריך. הגבורים אחד מהן היה נותן את רגלו על התהום וסותמו ונותן ידו על חלון וסותמו והיה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות הדא הוא דכתיב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שניו קהות הדא הוא דכתיב שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו. ברית אתה צריך מפני פירות שאתה כונס שלא יעפשו ושלא ירקבו ושלא ישתנו. ובאת אל התיבה אמר ר' חייא בר אבא נגר היית ואילולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנוס הדא הוא דכתיב והקימותי את בריתי אתך אימתי כשבאת אל התיבה. אתה ובניך ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר יצחק נח כיון שנכנס אל התבה נאסר לו פריה ורביה הדא הוא דכתיב אתה ובניך לעצמן ואשתך ונשי בניך לעצמן בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חסרון בא לעולם הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה. אמר ר' הונא וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב. כיון שיצא התיר לו הקב"ה הדא הוא דכתיב צא מן התבה אתה ואשתך. ואתה קח לך מכל מאכל רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה. תני משום ר' נחמיה רוב מכניסו דבילה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכיות לנעמיות. רבי לוי אומר הכניס עמו זמורות לנטיעה יחורים לתאנה גרופיות לזיתים. על דעתיה דרבי אבא בר כהנא והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם על דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם אתה עיקר והם טפלים לך. ואספת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו. ויעש נח זה שיכון לעשית התיבה. ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. שלא בפניו מהו אומר נח איש צדיק תמים היה בפניו מהו אומר צדיק לפני בדור הזה. מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו אישות לבהמה מי איכא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע אמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שלא נעבדה בהן עבירה ר' אבהו אמר מאותן הבאים מאליהם. אמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה שנאמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשע שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור. רבינא אמר עשר וי"ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר י"ו שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תנא דבי ר' ישמעאל לעולם ידבר אדם בלשון כבוד שהרי בזב קראו מרכב ובזבה קראו מושב. ואומר ותבחר לשון ערומים. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תלמוד לומר ותבחר לשון ערומים. וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא תלמוד לומר ודעת שפתי ברור מללו. ובאשה לא כתיב מרכב והכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא. והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב והיא רוכבת על החמור התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב טמא אלא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד כל היכא דנפישי מילי משתעי בלשון קצרה דאמר רב הונא משום ר' מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר. רכבת כתיב. הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה חד אמר שויתן להא שמעתא כ

והנה ה' נצב עליו ר' יוסי בן זימרא פתח צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים ככמהות הללו שהן מצפות למטר. רבנן אמרי כשם שנפשי לך צמאה כך רמ"ח אברים שיש בי צמאין לך היכן בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקדש חזיתיך על כן בקדושה חזיתיך לראות עוזך זה פמיליאה שלך וכבודך. והנה ה' נצב עליו רבי חמא בר חנינא פתח ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו אין סכין מתחדדת אלא בירכה של חברתה כך אין תלמיד חכם משתבח אלא בחבירו. איש יחד זה יעקב שנתיחדה עליו שכינה. והנה ה' נצב עליו מה כתיב למעלה מן הענין והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ואחר כך והנה ה' נצב עליו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו ובאת מניקה שלו ושחה עליו ומניקתו וברחו מעליו כך בתחלה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו וכיון שנגלה עליו הקב"ה ממרום ברחו מעליו. רבי חייא רבה ורבי יוחנן חד אמר עליו על סולם וחד אמר עליו על יעקב מאן דאמר על סולם ניחא מאן דאמר על יעקב מי מתקיים עליו. אמר רבי יוחנן הרשעים מתקיימים על אלקיהם ופרעה חולם והנה עומד על היאור אבל הצדיקים הקב"ה מתקיים עליהם שנאמר והנה ה' נצב עליו. אמר ר' שמעון בן לקיש האבות הן הן המרכבה ויעל אלקים מעל אברהם ויעל מעליו אלקים והנה ה' נצב עליו:

אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ולא יכלו דברו וגו' שהיה בא ושואל בשלום ולא היו משיבים אותו. וכן משנכנס לשררה היה שואל בשלום אחיו וישאל להם לשלום. מתוך גנותם של שבטים אתה יודע שבחם להלן לא דבר אבשלום עם אמנון למטוב ועד רע לדבליבא בליבא ברם הכא לא יכלו דברו לשלום דבליבא בפומא. ויחלום יוסף חלום ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אמר להם כך יהיו נביאים מוכיחים אתכם שמעו נא את אשר ה' אומר. והנה אנחנו מאלמים אתם כונסין פירות ואני כונס פירות. שלכם מרקיבים ושלי עומדין. והנה קמה אלומתי ר' לוי אמר עתידין אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגליו של ירבעם ולאמר אלה אלהיך ישראל. ר' אחא אמר עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר חיה רעה אכלתהו ומה קאים לי משתיקותא דאימא קמה. [והנה קמה] אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי כנגד חמשה פעמים שהן עתידין להשתחוות לו. ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו ר' לוי אמר לפי שענו אותו בעין הרע לפיכך הוא מעמיד רשעים. ר' סימון אומר לפי שענו אותו בלשון כפול הוא מעמיד מלכים (כתוב ברמז קי"ח). ויגער בו אביו כך תהיו גוערים בנביאכם שנאמר למה לא גערת בירמיה הענתותי. ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת כך היה אבינו יעקב סבור שתחית המתים מגעת בימיו שנאמר הבוא נבוא אני ואמך רחל מתה ואת אמרת אני ואמך. ולא היה אבינו יעקב יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלה אותו כאמו. אמר ר' ברכיה חלום אף על פי שכולו אין מתקיים מקצתו מתקיים מנלן מיוסף שנאמר הבוא נבוא אני ואמך והאי יומא אמיה לא הואי. אמר ר' לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתים שנה מנלן מיוסף שנאמר יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' וכתיב ויוסף בן שלושים שנה וגו' משבע עשר עד שלושים הוו תליסר ושבע דשבעא ותרתין דכפנא הויין עשרין ותרתין. תנו רבנן קידה על אפים וכן הוא אומר ותקד בת שבע אפים כריעה על ברכים וכן הוא אומר מכרוע על ברכיו. השתחויה זו פשוט ידים ורגלים וכן הוא אומר הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה:

ויהי אחר הדברים האלה וארא בפתאים אלו השבטים בערביא צווחים למינוקא פתיא. אבינה בבנים חסר לב זה יוסף שהיה אומר על אחיו לשון הרע היש חסר לב יותר מזה. והנה אשה לקראתו זה אשת אדוניו. שית זונה ליוסף ונצורת לב בעלה. הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא. בביתה לא ישכנו רגליה לא פעם בחוץ פעם ברחובות. ואצל כל פנה תארוב שלחה ואמרה חמיתון ליוסף החזיקה בו ונשקה לו ותתפשהו בבגדו. העיזה פניה ותאמר שכבה עמי. כי לא ינוח שבט הרשע זו אשתו של פוטיפר. על גורל הצדיקים זה יוסף שנאמר ותשא אשת אדוניו מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תאר וגו' ותשא אשת אדוניו משל לגבור שהיה יושב בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו אמר אנא גבר א"ל אין את גבר הא דובא קומך קפחיניה. ויהי אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר יוסף הרהר אמר כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי והיו אחי מכניסים בי עין הרע עכשיו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה. אמר ליה הקב"ה הטליס חייך שאני מגרה בך את הדוב. ד"א אמר אבי נתנסה זקני נתנסה אני איני מתנסה א"ל הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מכולם כך היה וסתן של אומות העולם אחד מהם לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס וא"ל האטב נחשא אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגיא כד"א ופן תשא עיניך השמימה. ותאמר שכבה עמי ארורים הן הרשעים כאן ותאמר שכבה עמי כבהמה ולהלן ופרשת כנפך על אמתך. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה אין ממאנין. אתמהה. בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל בדבר עבירה אין ממאנין. בדבר מצוה ממאנין אם מאן ימאן אביה בדבר עבירה אין ממאנין. וימאן ויאמר הן אדוני וגו' אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר בבית אבא לעולם שנאמר קח נא את בנך אם אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. ד"א [וימאן] ויאמר אל אשת אדוניו למוד הוא הקב"ה להיות נגלה על בית אבא בלילה. אברהם אחר הדברים האלה היה דבר ה' [אל אברם] במחזה. יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא. יעקב ויחלום והנה ה' נצב עליו אשמע לך שמא יגלה עלי הקב"ה וימצאני טמא. הן אדוני מתירא אני מאדם הראשון על ידי שעבר עבירה קלה נטרד מגן עדן וזו גלוי עריות שהיא עבירה חמורה על אחת כמה וכמה. הן אדוני מתירא אני מאבא שבארץ כנען. ראובן ע"י שכתוב וילך ראובן וישכב נטל בכורתו ונתנה לי אשמע לך וארד מבכורתי. הן אדוני מתירא אני מאדוני. אמרה לו הורגתו אני. א"ל לא די לי שאמנה באיסטרטין של נואפים אלא שאמנה באיסטרטין של רצחנין. ואם את הדבר הזה את מבקשת הן אדוני הידא לקומיך. א"ל חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות טעם אחד להם. ד"א הן אדוני מתירא אני מה' א"ל איננו א"ל גדול ה' ומהולל מאד הכניסתו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו לפני מטתה והיתה עבודה זרה למעלה הימנה הלכה וכסתו אמר לה הלין אפיא כסית מי שכתוב בו עיני ה' [המה משוטטים בכל הארץ] על אחת כמה וכמה. איננו גדול בבית הזה ממני. לא שבק קריא כלום. לה' אין כתיב כאן אלא לאלקים לאלקים איני עושה את הדבר הזה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום. גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו. וילבש אותו בגדי שש וילבש את מרדכי. וישם רביד הזהב ומרדכי יצא מלפני המלך. וירכב אותו במרכבת המשנה וירכיבהו על הסוס. ויקרא לפניו אברך ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש. ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעתיד לבוא. מטרונא שאלה לרבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה. הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר א"ל ומה לו שהיו גדולים וברשות אביהם לאכסה עליהן הכתוב זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה. ולא שמע אליה אמר רבי שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין שלאביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם הה"ד ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו וגו'. רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא. ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עני היה וטרוד במזונותיו אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא חצי ונותן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו וחציו לשומר ב"ה פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר ב"ה ליכנס מה עשה עלה ונתלה וישב על פני ארוכה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה ירד עליו שלג כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו בו וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו שלג רום ג' אמות ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו שבבת. עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי אומרים לו כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום. אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ולא הלך וראה אותם מעולם אלא ישב ועסק בתורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא א"ל הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה אמרו לו חי אדוננו אין אנו מניחין אותך וכו'. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר נאה וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו השמע לי אמר לה לא. נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה. נמצא הלל מחייב את העניים ורבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים:

ויהי אחר הדברים האלה וארא בפתאים אלו השבטים בערביא צווחים למינוקא פתיא. אבינה בבנים חסר לב זה יוסף שהיה אומר על אחיו לשון הרע היש חסר לב יותר מזה. והנה אשה לקראתו זה אשת אדוניו. שית זונה ליוסף ונצורת לב בעלה. הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא. בביתה לא ישכנו רגליה לא פעם בחוץ פעם ברחובות. ואצל כל פנה תארוב שלחה ואמרה חמיתון ליוסף החזיקה בו ונשקה לו ותתפשהו בבגדו. העיזה פניה ותאמר שכבה עמי. כי לא ינוח שבט הרשע זו אשתו של פוטיפר. על גורל הצדיקים זה יוסף שנאמר ותשא אשת אדוניו מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תאר וגו' ותשא אשת אדוניו משל לגבור שהיה יושב בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו אמר אנא גבר א"ל אין את גבר הא דובא קומך קפחיניה. ויהי אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר יוסף הרהר אמר כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי והיו אחי מכניסים בי עין הרע עכשיו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה. אמר ליה הקב"ה הטליס חייך שאני מגרה בך את הדוב. ד"א אמר אבי נתנסה זקני נתנסה אני איני מתנסה א"ל הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מכולם כך היה וסתן של אומות העולם אחד מהם לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס וא"ל האטב נחשא אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגיא כד"א ופן תשא עיניך השמימה. ותאמר שכבה עמי ארורים הן הרשעים כאן ותאמר שכבה עמי כבהמה ולהלן ופרשת כנפך על אמתך. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה אין ממאנין. אתמהה. בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל בדבר עבירה אין ממאנין. בדבר מצוה ממאנין אם מאן ימאן אביה בדבר עבירה אין ממאנין. וימאן ויאמר הן אדוני וגו' אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר בבית אבא לעולם שנאמר קח נא את בנך אם אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. ד"א [וימאן] ויאמר אל אשת אדוניו למוד הוא הקב"ה להיות נגלה על בית אבא בלילה. אברהם אחר הדברים האלה היה דבר ה' [אל אברם] במחזה. יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא. יעקב ויחלום והנה ה' נצב עליו אשמע לך שמא יגלה עלי הקב"ה וימצאני טמא. הן אדוני מתירא אני מאדם הראשון על ידי שעבר עבירה קלה נטרד מגן עדן וזו גלוי עריות שהיא עבירה חמורה על אחת כמה וכמה. הן אדוני מתירא אני מאבא שבארץ כנען. ראובן ע"י שכתוב וילך ראובן וישכב נטל בכורתו ונתנה לי אשמע לך וארד מבכורתי. הן אדוני מתירא אני מאדוני. אמרה לו הורגתו אני. א"ל לא די לי שאמנה באיסטרטין של נואפים אלא שאמנה באיסטרטין של רצחנין. ואם את הדבר הזה את מבקשת הן אדוני הידא לקומיך. א"ל חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות טעם אחד להם. ד"א הן אדוני מתירא אני מה' א"ל איננו א"ל גדול ה' ומהולל מאד הכניסתו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו לפני מטתה והיתה עבודה זרה למעלה הימנה הלכה וכסתו אמר לה הלין אפיא כסית מי שכתוב בו עיני ה' [המה משוטטים בכל הארץ] על אחת כמה וכמה. איננו גדול בבית הזה ממני. לא שבק קריא כלום. לה' אין כתיב כאן אלא לאלקים לאלקים איני עושה את הדבר הזה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום. גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו. וילבש אותו בגדי שש וילבש את מרדכי. וישם רביד הזהב ומרדכי יצא מלפני המלך. וירכב אותו במרכבת המשנה וירכיבהו על הסוס. ויקרא לפניו אברך ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש. ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעתיד לבוא. מטרונא שאלה לרבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה. הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר א"ל ומה לו שהיו גדולים וברשות אביהם לאכסה עליהן הכתוב זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה. ולא שמע אליה אמר רבי שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין שלאביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם הה"ד ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו וגו'. רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא. ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עני היה וטרוד במזונותיו אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא חצי ונותן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו וחציו לשומר ב"ה פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר ב"ה ליכנס מה עשה עלה ונתלה וישב על פני ארוכה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה ירד עליו שלג כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו בו וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו שלג רום ג' אמות ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו שבבת. עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי אומרים לו כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום. אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ולא הלך וראה אותם מעולם אלא ישב ועסק בתורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא א"ל הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה אמרו לו חי אדוננו אין אנו מניחין אותך וכו'. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר נאה וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו השמע לי אמר לה לא. נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה. נמצא הלל מחייב את העניים ורבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים:

ותתפשהו בבגדו וג' וינס ויצא החוצה. קפץ בזכות אבות כד"א ויוצא אותו החוצה. שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמותיו של יוסף קרע הים לפני ישראל שנאמר הים ראה וינוס בזכות וינס ויצא החוצה. ותקרא לאנשי ביתה נתנה אותו בפיהם של כולם. ותנח בגדו אצלה מחבקתו ומנשקתו. כדברים האלה עשה לי עבדך א"ל בשעת תשמיש. ויקח אדוני יוסף אותו א"ל אנא ידע דלית הוא מינך אלא שלא לערב פסולת בבני. ר' הונא אמר שמושו היה ערב לרבו והיה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך את השלחנות ומציע המטות והיתה אומרת לו בדבר זה עסקתיך חייך אני עושקתך בדברים אחרים והוא אומר עושה משפט לעשוקים. חותכת אני אנונא שלך והוא אומר נותן לחם לרעבים. כובלתיך אני והוא אומר ה' מתיר אסורים. מסמא אני את עיניך והוא אומר ה' פוקח עורים. כופפת אני קומתך והוא אומר ה' זוקף כפופים. עד היכן עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו כדי שיתלה עיניו ויביט בה אף על פי כן לא היה מביט בה הה"ד ברזל באה נפשו. ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף שמושו היה ערב לרבו היה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך שלחנות ומציע לו את המטות. ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חודשים שנאמר ויהי מאז הפקיד אותו בביתו בבית מפני החמה בשדה מפני הצנה. י"ב שנה עשה בבית האסורין שנאמר ענו בכבל רגלו ויוסף בן ל' שנה בעמדו וגו'. בו בפרק מת יצחק וז' שני השבע וב' שני הרעב נמצא יוסף פרש מאביו שלא ראהו כ"ב שנה כשם שפרש יעקב מאביו:

אמר ר' יוחנן מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא והוא דפתר ליה מעין חלמיה שנאמר איש כחלומו פתר. כתיב וירא שר האופים כי טוב פתר מנא ידע אמר ר' אלעזר מלמד שכל אחד ואחד ראה בחלומו פתרון חלומו של חבירו. אף אני בחלומי (כתוב ברמז כ"ז):

קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וגו' זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה מה טעם קץ שם לחשך. כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם. נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם עבר אופל וצלמות מן העולם. ד"א קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ויהי מקץ שנתים ימים. ד"א ויהי מקץ שנתים ימים כתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור אמר ר"ש בר אבא כגון בין שותה צונן לשותה חמין. מלקט עצמות חד הוה בצפורי ואית דאמר ר' שמואל בר אבא הוה בשעה שהיה רואה עצמות שחורות הוה אמר אלו של שותה מים. אדומות היה אומר אלו של שותה יין. לבנות היה אומר אלו של שותה מים חמין. ד"א בכל עצב יהיה מותר צער שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה למה שנשא בתה. ודבר שפתים אך למחסור על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתנו והזכרתני אל פרעה נתוסף לו עוד שנתים אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ע"י שאמר לשר המשקים וכו'. כי מבית הסורים יצא למלוך זה יוסף מבית האסורין ממש. כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולדה רישותו של פוטיפר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים אמר פרעה מי מתקיים עלמי אני על אלקי או אלקי עלי. א"ל אתה על אלקיך. הרשעים הם מתקיימים על אלקיהם והנה עומד על היאור. הצדיקים אלקיהן מתקיימים עליהן והנה ה' נצב עליו. האבות הן הן המרכבה. ופרעה חולם וכל הבריות אינן חולמין אלא חלומו ל מלך על כל העולם הוא. למה נתוסף לו שתי שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום. והנה מן היאור עולות שבע פרות בשעה שהשנים יפות הבריות נעשו אחין אלו לאלו. ותרעינה באחו אחוה ואהבה בעולם וען הוא אומר ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב כירי עבד קירי אדון וכן הוא אומר ישאו הרים שלום לעם וכשהן רעות נעשין אחרים לחבריהם שנאמר שבע פרות אחרות שהופכות פניהם מהן. והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים בשעה שהשנים רעות גופן של בני אדם מעלה חטטים. ויהי בבקר ותפעם רוחו הכא את אמר ותפעם רוחו ולהלן את אמר ותתפעם. ר"י אומר כאן חלמא בעי גביה להלן חלמא ופתרניה. [ר"נ] אומר חלום הצלם וחלום האילן. רבנן אמרין כאן ליתן גדולה לאחד ולהלן ליתן גדולה לארבעה. כאן על ידי שהוא מוך לבקר ותפעם להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב ותתפעם. אמר רבי יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה פותרין היו אותו אלא שלא היה נכנס באזניו. שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר. ז' השבלים הטובים שבע אפרכיות אתה כובש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך הה"ד בקש לץ חכמה ואין אלו חרטומי מצרים. ודעת לנבון נקל זה יוסף. פרעה קצף על עבדיו וכו' קצף בגתן ותרש וכו' (כתוב לעיל). ושם אתנו נער עברי ארורין הן הרשעים שאינן עושין טובה שלמה נער שוטה עברי שונא עבד שכך כתיב בסיקררין שלהן שאין עבד מלך ולא לובש כלידין. ויהי כאשר פתר לנו כן היה ההיא איתתא אזלת לגבי רבי אליעזר אמרה ליה חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה א"ל ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר. חזרת וחמת בחלמא זמן תניין אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי אתא לגביה ולא אשכחתיה. אמרה לתלמידוי אן הוא רבכון אמרו לה מה את בעיא מניה. אמרה נימא להון דילמא דאינון חכימין מגו דרבהון חכים. א"ל חמית בחלמא וכו' אמרו לה ההיא איתתא קברת בעלה אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר שמע קלה דצווחא אמר להו מהו כדין תנין ליה עובדא אמר להן איבדתון גברא לא כן כתיב כאשר פתר לנו כן היה. אמר ר' יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין. חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. ויגלח ויחלף שמלותיו כדי לחלוק כבוד למלכות. הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו קודם שיקדימו פסוק אחר ובגלחו סר כחו מעליו:

קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וגו' זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה מה טעם קץ שם לחשך. כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם. נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם עבר אופל וצלמות מן העולם. ד"א קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ויהי מקץ שנתים ימים. ד"א ויהי מקץ שנתים ימים כתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור אמר ר"ש בר אבא כגון בין שותה צונן לשותה חמין. מלקט עצמות חד הוה בצפורי ואית דאמר ר' שמואל בר אבא הוה בשעה שהיה רואה עצמות שחורות הוה אמר אלו של שותה מים. אדומות היה אומר אלו של שותה יין. לבנות היה אומר אלו של שותה מים חמין. ד"א בכל עצב יהיה מותר צער שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה למה שנשא בתה. ודבר שפתים אך למחסור על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתנו והזכרתני אל פרעה נתוסף לו עוד שנתים אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ע"י שאמר לשר המשקים וכו'. כי מבית הסורים יצא למלוך זה יוסף מבית האסורין ממש. כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולדה רישותו של פוטיפר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים אמר פרעה מי מתקיים עלמי אני על אלקי או אלקי עלי. א"ל אתה על אלקיך. הרשעים הם מתקיימים על אלקיהם והנה עומד על היאור. הצדיקים אלקיהן מתקיימים עליהן והנה ה' נצב עליו. האבות הן הן המרכבה. ופרעה חולם וכל הבריות אינן חולמין אלא חלומו ל מלך על כל העולם הוא. למה נתוסף לו שתי שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום. והנה מן היאור עולות שבע פרות בשעה שהשנים יפות הבריות נעשו אחין אלו לאלו. ותרעינה באחו אחוה ואהבה בעולם וען הוא אומר ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב כירי עבד קירי אדון וכן הוא אומר ישאו הרים שלום לעם וכשהן רעות נעשין אחרים לחבריהם שנאמר שבע פרות אחרות שהופכות פניהם מהן. והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים בשעה שהשנים רעות גופן של בני אדם מעלה חטטים. ויהי בבקר ותפעם רוחו הכא את אמר ותפעם רוחו ולהלן את אמר ותתפעם. ר"י אומר כאן חלמא בעי גביה להלן חלמא ופתרניה. [ר"נ] אומר חלום הצלם וחלום האילן. רבנן אמרין כאן ליתן גדולה לאחד ולהלן ליתן גדולה לארבעה. כאן על ידי שהוא מוך לבקר ותפעם להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב ותתפעם. אמר רבי יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה פותרין היו אותו אלא שלא היה נכנס באזניו. שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר. ז' השבלים הטובים שבע אפרכיות אתה כובש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך הה"ד בקש לץ חכמה ואין אלו חרטומי מצרים. ודעת לנבון נקל זה יוסף. פרעה קצף על עבדיו וכו' קצף בגתן ותרש וכו' (כתוב לעיל). ושם אתנו נער עברי ארורין הן הרשעים שאינן עושין טובה שלמה נער שוטה עברי שונא עבד שכך כתיב בסיקררין שלהן שאין עבד מלך ולא לובש כלידין. ויהי כאשר פתר לנו כן היה ההיא איתתא אזלת לגבי רבי אליעזר אמרה ליה חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה א"ל ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר. חזרת וחמת בחלמא זמן תניין אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי אתא לגביה ולא אשכחתיה. אמרה לתלמידוי אן הוא רבכון אמרו לה מה את בעיא מניה. אמרה נימא להון דילמא דאינון חכימין מגו דרבהון חכים. א"ל חמית בחלמא וכו' אמרו לה ההיא איתתא קברת בעלה אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר שמע קלה דצווחא אמר להו מהו כדין תנין ליה עובדא אמר להן איבדתון גברא לא כן כתיב כאשר פתר לנו כן היה. אמר ר' יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין. חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. ויגלח ויחלף שמלותיו כדי לחלוק כבוד למלכות. הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו קודם שיקדימו פסוק אחר ובגלחו סר כחו מעליו:

קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וגו' זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה מה טעם קץ שם לחשך. כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם. נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם עבר אופל וצלמות מן העולם. ד"א קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ויהי מקץ שנתים ימים. ד"א ויהי מקץ שנתים ימים כתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור אמר ר"ש בר אבא כגון בין שותה צונן לשותה חמין. מלקט עצמות חד הוה בצפורי ואית דאמר ר' שמואל בר אבא הוה בשעה שהיה רואה עצמות שחורות הוה אמר אלו של שותה מים. אדומות היה אומר אלו של שותה יין. לבנות היה אומר אלו של שותה מים חמין. ד"א בכל עצב יהיה מותר צער שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה למה שנשא בתה. ודבר שפתים אך למחסור על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתנו והזכרתני אל פרעה נתוסף לו עוד שנתים אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ושטי כזב ע"י שאמר לשר המשקים וכו'. כי מבית הסורים יצא למלוך זה יוסף מבית האסורין ממש. כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולדה רישותו של פוטיפר כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים אמר פרעה מי מתקיים עלמי אני על אלקי או אלקי עלי. א"ל אתה על אלקיך. הרשעים הם מתקיימים על אלקיהם והנה עומד על היאור. הצדיקים אלקיהן מתקיימים עליהן והנה ה' נצב עליו. האבות הן הן המרכבה. ופרעה חולם וכל הבריות אינן חולמין אלא חלומו ל מלך על כל העולם הוא. למה נתוסף לו שתי שנים כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י חלום. והנה מן היאור עולות שבע פרות בשעה שהשנים יפות הבריות נעשו אחין אלו לאלו. ותרעינה באחו אחוה ואהבה בעולם וען הוא אומר ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב כירי עבד קירי אדון וכן הוא אומר ישאו הרים שלום לעם וכשהן רעות נעשין אחרים לחבריהם שנאמר שבע פרות אחרות שהופכות פניהם מהן. והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים בשעה שהשנים רעות גופן של בני אדם מעלה חטטים. ויהי בבקר ותפעם רוחו הכא את אמר ותפעם רוחו ולהלן את אמר ותתפעם. ר"י אומר כאן חלמא בעי גביה להלן חלמא ופתרניה. [ר"נ] אומר חלום הצלם וחלום האילן. רבנן אמרין כאן ליתן גדולה לאחד ולהלן ליתן גדולה לארבעה. כאן על ידי שהוא מוך לבקר ותפעם להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב ותתפעם. אמר רבי יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא. ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה פותרין היו אותו אלא שלא היה נכנס באזניו. שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר. ז' השבלים הטובים שבע אפרכיות אתה כובש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך הה"ד בקש לץ חכמה ואין אלו חרטומי מצרים. ודעת לנבון נקל זה יוסף. פרעה קצף על עבדיו וכו' קצף בגתן ותרש וכו' (כתוב לעיל). ושם אתנו נער עברי ארורין הן הרשעים שאינן עושין טובה שלמה נער שוטה עברי שונא עבד שכך כתיב בסיקררין שלהן שאין עבד מלך ולא לובש כלידין. ויהי כאשר פתר לנו כן היה ההיא איתתא אזלת לגבי רבי אליעזר אמרה ליה חמית בחלמא שריתא דביתא פקעה א"ל ההיא איתתא מעברה וילדה בן זכר. חזרת וחמת בחלמא זמן תניין אזלת לגביה דרבי אליעזר וכו'. חזרת וחמת זמן תליתאי אתא לגביה ולא אשכחתיה. אמרה לתלמידוי אן הוא רבכון אמרו לה מה את בעיא מניה. אמרה נימא להון דילמא דאינון חכימין מגו דרבהון חכים. א"ל חמית בחלמא וכו' אמרו לה ההיא איתתא קברת בעלה אזלת וכן הות לה. כיון דאתא רבי אליעזר שמע קלה דצווחא אמר להו מהו כדין תנין ליה עובדא אמר להן איבדתון גברא לא כן כתיב כאשר פתר לנו כן היה. אמר ר' יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין. חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. ויגלח ויחלף שמלותיו כדי לחלוק כבוד למלכות. הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו קודם שיקדימו פסוק אחר ובגלחו סר כחו מעליו:

ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה וגו' אחת היא יונתי תמתי זה אברהם אחד היה אברהם. אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה זה יעקב שהיה ברור לאמו שהיה צדיק. ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים. והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף. מלכות ופילגשים ויהללוה זה יוסף. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין מוצאין כזה. ועל פיך ישק כל עמי שלא יהא אדם נושקני חוץ ממך שלא יהא אדם נוטל פורקופי חוץ ממך. רק הכסא אגדל ממך אמר רבי שמעון בן לקיש שני דברים כתב לנו משה בתורה ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע ויאמר פרעה אל יסוף אני פרעה יכול כמוני ת"ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך. א"ר אחא מאני של בשר ודם אנו למדין אני של הקב"ה ומה אם פרעה מפני שאמר ליוסף אני פרעה זכה לכל הגדולה הזאת כשיבוא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול על אחת כמה וכמה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בעבירה על פיך ישק כלעמי. צואר שלא דבר בעבירה וישם רביד הזהב על צוארו. ידים שלא משמשו בעבירה ויתן אותה על יד יוסף. גוף שלא נדבק בעבירה וילבש אותו בגדי שש. רגלים שלא פסעו בעבירה יפסעו וירכבו על קרונין וירכב אותו במרכבת המשנה. מחשבה שלא הרהר בעבירה תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים. אבל נבוכדנאצר נקרא טפסר טפש בחכמה ושר בשנים. מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואיתימא מהכא ויקראו לפניו אברך. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בשעה שא"ל פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו א"ל גווני מלכות אני רואה בו. אם כן ידע בשבעים לשון בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה גמיר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. למחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אשתעי איהו בלשון הקודש לא היה ידע מאי אמר א"ל אגמרן אגמריה ולא גמר א"ל אשתבע לי דלא מגלית אשתבע ליה כי א"ל אבי השביעני א"ל זיל ואיתשל אשבועה [א"ל איתשל גם כן אשבועתי] א"ל זיל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':

ותכלינה שבע שני השבע יצאו מכוללות. ותחלינה שבע שני הרעב נכנסו חולניות עד שהיו יושבים על השלחן בקשו אפילו פת קיבר ולא היו מוצאין אמרו לא כך אמר יוסף [והיה האוכל לפקדון]. ויהי רעב בכל [הארצות] בשלש ארצות בקפוטקיא בערביא ובפלסטי'. לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ר' אבא אמר כפאן למול. ויאמרו חייתנו אין כתיב אלא החייתנו נתת לנו חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. ויפתח יוסף את כל אשר בהם המאושרים שבהם:

ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה בשרן שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנים מנין רד"ו. וירדו אחי יוסף עשרה א"ר בנימין בן לוי ממשמע שנאמר אחי יוסף איני יודע שהן עשרה אלא תשעה חלקים [לאחוה] ואחד לשבור בר. ד"א וירא יעקב כי יש שבר וכי במצרים היה אבינו יעקב שראה תבואה במצרים אלא משנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע. מפני מה לא נאמר יש בר במצרים יש אוכל במצרים שאמר הכתוב יש שבר והלא כבר נאמר ותרעב כל ארץ מצרים ומה תלמוד לומר יש שבר אל תקרי יש שבר אלא יש סבר שראה באספקלריא סברו במצרים ואיזה זה יוסף. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להן בני גבורים אתם כולכם נאים אתם כולכם אל תהיו כולכם נכנסים בפתח אחד ולא תעמדו כולכם במקום אחד שלא תשלוט בכם עין הרע:

מנין לעדה [שהיא] עשרה נאמר כאן עדה ונאמיר להלן עד מתי לעדה הרעה מה עדה שנאמר להלן י' אף כאן י'. א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך מה תוך שנאמר להלן י' אף כאן י'. א"ר יוסי בר אבין אם בתוך הבאים אפילו עד כמה. אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל מה להלן י' אף כאן י'. א"ר סימון [בשם רבי] יהושע בן לוי ור' יוסי בן שאול בשם ר' אמי תינוק עושין אותו סניף לעשרה. והתניא אין מדקדקין בקטן א"ר אסי ואי תימא ר' סימון לשני קטנים נצרכה. אחד ספק ואחד קטן עושין את הספק עקר ואת הקטן סניף. תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף. ר' יהודה בן פזי בשם רבי אסי היו תשעה נראין כעשרה עושין אותו סניף. מה עביד מסויימת אלא אפילו קטן ביניהן. רבי ברכיה ורבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' סימון כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה מה אם תמן שאומרים את השם עושין אותו סניף הכא לא כל שכן. א"ל הדא היא ולא כל שכן להלן שהוא מכיר את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכיר את השם אין עושין אותו סניף הדא אמרה לברכת המזון עושין אותו סניף. לתפלה ולקריאת שמע אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות. א"ר יוסי כמה זימנין אכלית עם אבא תחליפא ועם ר' חנינא בר סיסי חביבי ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות. עד מתי יהא קורא א"ר איתפלגון חבריא ר' הונא ור' יהדה תרויהון בשם שמואל. חד אמר עד שיהא יודע לברך וחד אמר עד שיהא יודע טיב ברכה. בעון קומי שמואל בר שילת תשעה אכלו פת וחד ירק [מהו] א"ל מזמנין עליו. ח' פת וז' ירק מזמנין עליו ז' פת וג' ירק מזמנין. ו' פת וד' ירק מזמנין. ר' אבינה בעא מחצה פת ומחצה ירק (מהו) א"ר זעירא עד דאנא תמן בעי נשאלינה וצרו לי מינך דלאו שאלתינה. ר' ירמיה בעא דין דאכל ירק מהו מזמנא עלוהי. תניא שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח ובקשו להקריב ט' מאה קרבנות מאה וחמשים מצא להן פתח מאה וחמשים לא מצא להן פתח. סליק לגבי ינאי מלכא א"ל תלת מאה נזירין אינון ואינון בעיין ט' מאה קרבנין ולית להון הב להון מן דידך פלגא ואנא יהיב להון מן דידי פלגא ויזלון ויקריבון יהיב להון ינאי ועבד להון. אזלו ואמרו לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח. תהוי ידיע דכל מה דקרבון מדידיך קרבון ברם איהו לא יהב מן דידיה כלום שמע וערק. בתר יומין אתין הלין פרסאי נגסין על פתוראי דינאי מלכא. אמרין ליה אנן נהירין דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילא דחכמה א"ל לאחתיה שלח אייתי יתיה אמר ליה הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתא. יהב ליה מילא אתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא א"ל מהו כדין א"ל דכן כתוב בספר בן סירא סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. א"ל ולמה אפליתא בי א"ל ח"ו לא אפלית בך אלא את יהבת מן מה דהוה לך ואנא יהבית מן מה דהוה לי דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. א"ל ולמה לא אמרת לי א"ל אלו אמרתי לך לא הוית עבד. א"ל ולמה ערקת א"ל דכתיב חבי כמעט רגע עד יבר זעם. מזג ליה כסא א"ל ליברך א"ל ניבריך על המזון שאכל ינאי ומסיביו א"ל מן יומי לא שמעית מינך הדא מלתא. א"ל מה את בעי מימר נברך על המזון שלא אכלתי. מזג ליה כסא תנינא אמר נברך על המזון שאכלנו משלו. א"ר יוחנן חלוקים עליו חבריו על שמעון בן שטח. ר' ירמיה אמר על הראשונה. ר' אבא אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דר' ירמיה תמן צריכא ליה והכא פשיטא ליה מה צריכא ליה כדרבנן ומה פשיטא ליה כדרשב"ג דתני רשב"ג עלה והסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל מן הדגן כזית מזמנין עליו וכדברי חכמים. ר' יעקב בר אחא אמר לעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן. תנא שנים פת ואחד ירק מזמנין עליו ומאן תניתה רשב"ג. וירדו אחי יוסף עשרה היה ראוי למקרא לומר וירדו בני יעקב מהו אחי יוסף אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה אלא מכרוהו לערבים ולבסוף נתחרטו. בכל יום אומרים אימתי נבקר עליו נביאהו אצל אביו. וכשאמר להם רדו למצרים נתנו כולם עיניהם לנהוג בו מנהג אחוה. כתיב מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה הרשע שגנז התבואה בשני רעבון ולא בקש למכור. וברכה לראש משביר זה יוסף הצדיק שזן את כל העולם כולו בשני רעבון ונהג את כל העולם כולו כרועה שמנהיג צאנו במרעה טוב ובמישור ועליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. כשבא רעב בימי דוד היה מבקש רחמים לפני הקב"ה רבש"ע נהוג את צאנך כיוסף שנהג את העולם וזן אותן בשני רעבון שכיון שחזק הרעב באו המצרים אצלו א"ל תן לנו לחם א"ל אלוה שלי אינו זן את המצרים אלא לכו ומולו את עצמכם הלכו אצל פרעה והיו צועקים לפניו שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם א"ל לכו אל יוסף. א"ל כבר הלכנו אצלו והוא מדבר עמנו דברים יתרים. ומה מדבר עמכם דברים שאין לספרן א"ל אף על פי כן מהו מדבר עמכם אמר לכו מולו את עצמכם ולא כך אמרנו לך מתחלה עבד הוא ואין דרכו של עבד לנהוג מלכות עלינו. א"ל שוטים לא כרוז יוצא מלפניו כל אותן שנים של שובע רעב בא ולמה לא הנחתם תבואה של שנה ושל שתים ושל שלש. באותה שעה היו בוכים ואומרים לו אף התבואה הרקיבה. א"ל ולא נשתייר קמח מאתמול א"ל אף לחם שהיה לנו בסל הרקיב. א"ל שוטים אם על התבואה הוא גוזר ומרקבת שמא יגזור עלינו ויהרגנו א"ל אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לנעמיות תשמעו לו כל אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל הארץ אין כתיב כאן אלא על כל פני הארץ לא התחיל הרעב תחלה אלא בעשירים שאין פנים האמור כאן אלא עשירים כשאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו. וכיון שהוא עני אין לו פנים שהוא מתבייש מחבירו. א"ר יהודה ברבי [סימון] אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים מה עשה הושיב שומרין על עשרה פתחים א"ל כל מי שנכנס בפתח כתבו שמו והביאו לפני. זה קורא ראובן בן יעקב וזה קורא שמעון בן יעקב וכן כל אחד ואחד א"ל יוסף חתמו כל האוצרות ופתחו אחד ונתן שמותן לאותו שהיה ממונה על אותו אוצר. א"ל לכשיבואו בני אדם הללו ליקח אוכל תפסום ושגרום לפני. הלכו כמה ימים ולא באו. שגר עליהם לשוק ונתן סימנים עליהם ואמר להם אם תראום תפסום הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות וכי מה מלאכתן בשוק של זונות אלא אמרו מפני שיוסף יפה תואר הושיבוהו בקובה של זונות מיד תפסום והביאום לפני יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. ד"א ויוסף הוא השליט שלש גזרות גזר יוסף. שלא יכנס בה עבד ויקח בר. ושלא יכנס אדם בשני חמורים. שלא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו והוה תמן מנשה קמיה ומקבל פתקין. אמרין ניעול וניחמיה אי אשכחון יתיה טעין לן במדוי במכסא הא טב. ואי לאו בצפרא ניחמי מה אנן עבדין. וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם שנעשה להם כנכרי. נטל את הגביע והי מקיש עליו ואומר להם מרגלים אתם אמרו כנים אנחנו. א"ל ואם כנים אתם למה לא נכנסתם כולם בפתח אחד א"ל כבר צונו אבא א"ל מה טיבכם בשוק של זונות א"ל אבידה אבדה לנו ואנו מבקרין עליהו אמרנו שמא מוצאין אותה בתוכה. א"ל רואה אני בגביע שבידי ששנים מכם החריבו כרך גדול שבשכם ואחד מכרתם לערביים. מיד נזדעזעו. א"ל שנים עשר אחים אנחנו א"ל והיכן הן שנים מכם א"ל אחד מת ואחד אצל אבינו. א"ל לכו והביאו אותו אלי. הלכו אצל אביהם א"ל כך ספר לנו האיש כך ציער אותנו אמר לנו מרגלים אתם ואמר לנו הביאו את אחיכם הקטן א"ל יעקב ושמעון היכן הוא א"ל תפסו עלינו א"ל הוספתם לי יגון על יגון שנאמר ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם וגו'. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית א"ל מה נשתנו בניך מבני. א"ל יהודה המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית וכיון שכלתה א"ל יהודה אבא אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס ואם אינו הולך עמנו כולנו מתים ברעב מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי אמר מי ערב בו א"ל אנכי אערבנו מיד שלחו עמהם וכיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין שמח מפני שהיה דומה לאמו. מרי בר איסק אתא ליה אח מבי חוזאי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף את אחיו וגו' מלמד שיצא בלא חתימת זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ומסתפי מניה דגברא אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אייתי את סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דנינא לך ולכל אלמי חברך סוף סוף אייתי סהדי ואסהידו ביה דאחוה הוא א"ל זיל פלוג ליה א"ל ליפלוג לי נמי מפרדס ובוסתני דשתל אמר ליה שפיר קאמר לך דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים הנכסים השבח לאמצע. מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דמחיל. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אמי א"ל גדולה מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה נמי לא יהבינן ליה. אהדרוה לקמיה דרב חסדא א"ל מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. אהדרוה לקמיה דר' אמי אמר לא סיימוה קמאי דקטן היה. רבי לוי אמר ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפלו הם בידו. והם לא הכירוהו בשעה שנפל הוא בידן. כולנו בני איש אחד נחנו נצנצה בהן רוח הקודש ואמרו את ואנו בנוי דחד גבר. ויאמר לא כי ערות הארץ באתם לראות כשם שאברים לאדם כך אברים לארץ. ראש עפרות תבל. וכסה את עין הארץ. ותפתח הארץ את פיה. ארץ אוכלת יושביה. ומתחת זרועות עולם. הנה רחבת ידים. ויניקהו דבש מסלע. ישבי על טבור הארץ. כי ערות הארץ באתם לראות. והארץ לעולם עומדת:

מנין לעדה [שהיא] עשרה נאמר כאן עדה ונאמיר להלן עד מתי לעדה הרעה מה עדה שנאמר להלן י' אף כאן י'. א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך מה תוך שנאמר להלן י' אף כאן י'. א"ר יוסי בר אבין אם בתוך הבאים אפילו עד כמה. אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל מה להלן י' אף כאן י'. א"ר סימון [בשם רבי] יהושע בן לוי ור' יוסי בן שאול בשם ר' אמי תינוק עושין אותו סניף לעשרה. והתניא אין מדקדקין בקטן א"ר אסי ואי תימא ר' סימון לשני קטנים נצרכה. אחד ספק ואחד קטן עושין את הספק עקר ואת הקטן סניף. תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף. ר' יהודה בן פזי בשם רבי אסי היו תשעה נראין כעשרה עושין אותו סניף. מה עביד מסויימת אלא אפילו קטן ביניהן. רבי ברכיה ורבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' סימון כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה מה אם תמן שאומרים את השם עושין אותו סניף הכא לא כל שכן. א"ל הדא היא ולא כל שכן להלן שהוא מכיר את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכיר את השם אין עושין אותו סניף הדא אמרה לברכת המזון עושין אותו סניף. לתפלה ולקריאת שמע אין עושין אותו סניף עד שיביא שתי שערות. א"ר יוסי כמה זימנין אכלית עם אבא תחליפא ועם ר' חנינא בר סיסי חביבי ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות. עד מתי יהא קורא א"ר איתפלגון חבריא ר' הונא ור' יהדה תרויהון בשם שמואל. חד אמר עד שיהא יודע לברך וחד אמר עד שיהא יודע טיב ברכה. בעון קומי שמואל בר שילת תשעה אכלו פת וחד ירק [מהו] א"ל מזמנין עליו. ח' פת וז' ירק מזמנין עליו ז' פת וג' ירק מזמנין. ו' פת וד' ירק מזמנין. ר' אבינה בעא מחצה פת ומחצה ירק (מהו) א"ר זעירא עד דאנא תמן בעי נשאלינה וצרו לי מינך דלאו שאלתינה. ר' ירמיה בעא דין דאכל ירק מהו מזמנא עלוהי. תניא שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח ובקשו להקריב ט' מאה קרבנות מאה וחמשים מצא להן פתח מאה וחמשים לא מצא להן פתח. סליק לגבי ינאי מלכא א"ל תלת מאה נזירין אינון ואינון בעיין ט' מאה קרבנין ולית להון הב להון מן דידך פלגא ואנא יהיב להון מן דידי פלגא ויזלון ויקריבון יהיב להון ינאי ועבד להון. אזלו ואמרו לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח. תהוי ידיע דכל מה דקרבון מדידיך קרבון ברם איהו לא יהב מן דידיה כלום שמע וערק. בתר יומין אתין הלין פרסאי נגסין על פתוראי דינאי מלכא. אמרין ליה אנן נהירין דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילא דחכמה א"ל לאחתיה שלח אייתי יתיה אמר ליה הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתא. יהב ליה מילא אתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא א"ל מהו כדין א"ל דכן כתוב בספר בן סירא סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. א"ל ולמה אפליתא בי א"ל ח"ו לא אפלית בך אלא את יהבת מן מה דהוה לך ואנא יהבית מן מה דהוה לי דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף. א"ל ולמה לא אמרת לי א"ל אלו אמרתי לך לא הוית עבד. א"ל ולמה ערקת א"ל דכתיב חבי כמעט רגע עד יבר זעם. מזג ליה כסא א"ל ליברך א"ל ניבריך על המזון שאכל ינאי ומסיביו א"ל מן יומי לא שמעית מינך הדא מלתא. א"ל מה את בעי מימר נברך על המזון שלא אכלתי. מזג ליה כסא תנינא אמר נברך על המזון שאכלנו משלו. א"ר יוחנן חלוקים עליו חבריו על שמעון בן שטח. ר' ירמיה אמר על הראשונה. ר' אבא אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דר' ירמיה תמן צריכא ליה והכא פשיטא ליה מה צריכא ליה כדרבנן ומה פשיטא ליה כדרשב"ג דתני רשב"ג עלה והסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל מן הדגן כזית מזמנין עליו וכדברי חכמים. ר' יעקב בר אחא אמר לעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן. תנא שנים פת ואחד ירק מזמנין עליו ומאן תניתה רשב"ג. וירדו אחי יוסף עשרה היה ראוי למקרא לומר וירדו בני יעקב מהו אחי יוסף אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה אלא מכרוהו לערבים ולבסוף נתחרטו. בכל יום אומרים אימתי נבקר עליו נביאהו אצל אביו. וכשאמר להם רדו למצרים נתנו כולם עיניהם לנהוג בו מנהג אחוה. כתיב מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה הרשע שגנז התבואה בשני רעבון ולא בקש למכור. וברכה לראש משביר זה יוסף הצדיק שזן את כל העולם כולו בשני רעבון ונהג את כל העולם כולו כרועה שמנהיג צאנו במרעה טוב ובמישור ועליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. כשבא רעב בימי דוד היה מבקש רחמים לפני הקב"ה רבש"ע נהוג את צאנך כיוסף שנהג את העולם וזן אותן בשני רעבון שכיון שחזק הרעב באו המצרים אצלו א"ל תן לנו לחם א"ל אלוה שלי אינו זן את המצרים אלא לכו ומולו את עצמכם הלכו אצל פרעה והיו צועקים לפניו שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם א"ל לכו אל יוסף. א"ל כבר הלכנו אצלו והוא מדבר עמנו דברים יתרים. ומה מדבר עמכם דברים שאין לספרן א"ל אף על פי כן מהו מדבר עמכם אמר לכו מולו את עצמכם ולא כך אמרנו לך מתחלה עבד הוא ואין דרכו של עבד לנהוג מלכות עלינו. א"ל שוטים לא כרוז יוצא מלפניו כל אותן שנים של שובע רעב בא ולמה לא הנחתם תבואה של שנה ושל שתים ושל שלש. באותה שעה היו בוכים ואומרים לו אף התבואה הרקיבה. א"ל ולא נשתייר קמח מאתמול א"ל אף לחם שהיה לנו בסל הרקיב. א"ל שוטים אם על התבואה הוא גוזר ומרקבת שמא יגזור עלינו ויהרגנו א"ל אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לנעמיות תשמעו לו כל אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל הארץ אין כתיב כאן אלא על כל פני הארץ לא התחיל הרעב תחלה אלא בעשירים שאין פנים האמור כאן אלא עשירים כשאדם עשיר יש לו פנים שמחים לראות את חבירו. וכיון שהוא עני אין לו פנים שהוא מתבייש מחבירו. א"ר יהודה ברבי [סימון] אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים מה עשה הושיב שומרין על עשרה פתחים א"ל כל מי שנכנס בפתח כתבו שמו והביאו לפני. זה קורא ראובן בן יעקב וזה קורא שמעון בן יעקב וכן כל אחד ואחד א"ל יוסף חתמו כל האוצרות ופתחו אחד ונתן שמותן לאותו שהיה ממונה על אותו אוצר. א"ל לכשיבואו בני אדם הללו ליקח אוכל תפסום ושגרום לפני. הלכו כמה ימים ולא באו. שגר עליהם לשוק ונתן סימנים עליהם ואמר להם אם תראום תפסום הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות וכי מה מלאכתן בשוק של זונות אלא אמרו מפני שיוסף יפה תואר הושיבוהו בקובה של זונות מיד תפסום והביאום לפני יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. ד"א ויוסף הוא השליט שלש גזרות גזר יוסף. שלא יכנס בה עבד ויקח בר. ושלא יכנס אדם בשני חמורים. שלא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו והוה תמן מנשה קמיה ומקבל פתקין. אמרין ניעול וניחמיה אי אשכחון יתיה טעין לן במדוי במכסא הא טב. ואי לאו בצפרא ניחמי מה אנן עבדין. וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם שנעשה להם כנכרי. נטל את הגביע והי מקיש עליו ואומר להם מרגלים אתם אמרו כנים אנחנו. א"ל ואם כנים אתם למה לא נכנסתם כולם בפתח אחד א"ל כבר צונו אבא א"ל מה טיבכם בשוק של זונות א"ל אבידה אבדה לנו ואנו מבקרין עליהו אמרנו שמא מוצאין אותה בתוכה. א"ל רואה אני בגביע שבידי ששנים מכם החריבו כרך גדול שבשכם ואחד מכרתם לערביים. מיד נזדעזעו. א"ל שנים עשר אחים אנחנו א"ל והיכן הן שנים מכם א"ל אחד מת ואחד אצל אבינו. א"ל לכו והביאו אותו אלי. הלכו אצל אביהם א"ל כך ספר לנו האיש כך ציער אותנו אמר לנו מרגלים אתם ואמר לנו הביאו את אחיכם הקטן א"ל יעקב ושמעון היכן הוא א"ל תפסו עלינו א"ל הוספתם לי יגון על יגון שנאמר ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם וגו'. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית א"ל מה נשתנו בניך מבני. א"ל יהודה המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית וכיון שכלתה א"ל יהודה אבא אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס ואם אינו הולך עמנו כולנו מתים ברעב מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי אמר מי ערב בו א"ל אנכי אערבנו מיד שלחו עמהם וכיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין שמח מפני שהיה דומה לאמו. מרי בר איסק אתא ליה אח מבי חוזאי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף את אחיו וגו' מלמד שיצא בלא חתימת זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ומסתפי מניה דגברא אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אייתי את סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דנינא לך ולכל אלמי חברך סוף סוף אייתי סהדי ואסהידו ביה דאחוה הוא א"ל זיל פלוג ליה א"ל ליפלוג לי נמי מפרדס ובוסתני דשתל אמר ליה שפיר קאמר לך דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים הנכסים השבח לאמצע. מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דמחיל. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אמי א"ל גדולה מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה נמי לא יהבינן ליה. אהדרוה לקמיה דרב חסדא א"ל מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. אהדרוה לקמיה דר' אמי אמר לא סיימוה קמאי דקטן היה. רבי לוי אמר ויכר יוסף את אחיו בשעה שנפלו הם בידו. והם לא הכירוהו בשעה שנפל הוא בידן. כולנו בני איש אחד נחנו נצנצה בהן רוח הקודש ואמרו את ואנו בנוי דחד גבר. ויאמר לא כי ערות הארץ באתם לראות כשם שאברים לאדם כך אברים לארץ. ראש עפרות תבל. וכסה את עין הארץ. ותפתח הארץ את פיה. ארץ אוכלת יושביה. ומתחת זרועות עולם. הנה רחבת ידים. ויניקהו דבש מסלע. ישבי על טבור הארץ. כי ערות הארץ באתם לראות. והארץ לעולם עומדת:

ודי זהב אמר להם זו יתירה לכל מה שעשיתם שמעשה העגל קשה עלי מין הכל. היה רבי מאיר אומר משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לחברו צרות הרבה, באחרונה הוסיף לו צרה אחת, א"ל הא יתירה לכל מה שעשית לי זו קשה עלי יותר מן הכל, כך אמר המקום לישראל זו יתירה לכל מה שעשיתם, מעשה העגל קשה עלי יותר מן הכל. רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרין אותו, באו עו"א וקבלם, היו הבריות אומרים כך הוא ווסתו של פלוני לקבל את הכל, כך אמר משה לישראל ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל, רבי בנאה אומר עבדו ישראל עבודה זרה הרי הן חיבין כליה יבא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. רבי יוסי בר חנינא אמר הרי הוא אומר במדבר בערבה אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום [במדבר], ואלו הן, ב' בים, ב' במים, ב' במן, ב' בשליו, אחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן במרגלים. א"ל רבי יסי בן דורמסקית לר"י למה אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע וכן הוא אומרויקרא שם הבאר עשק וגו', ויקרא אותה שבעה וגו'. כיוצא בו אתה אומר דרש רבי יהודה משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו זהו משיח שהוא חד לאומות העולם ורך לישראל. א"ל רבי יוסי בן דורמסקית יהודה למה אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אי עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך. א"ל ומה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו ואין מנוחה אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד, א"ל ומה אתה מקיים ונבנתה עיר על תלה, א"ל שאינה עתידה לזוז ממקומה, א"ל ומה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק וכן הוא אומר אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחנות בתוכה שנאמר ודמשק מנוחתו, ואומר באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ואומר והלכו עמים וגו'. כיוצא בדבר דרש רבי יהודה וירכב אותו במרכבת המשנה וגו' זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר ליה רבי יוסי בן דורמסקית יהודה למה אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אי עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לשון ברכים שהיו הכל נכנסין ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים: