Quotation_auto zu Dewarim 1:17

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך. כבר פירשתי שלא בירך לשמעון בעבור עונו. אבל כללו בברכת יהודה. וכבר הארכתי בפ' ויצא ובפ' ויחי. ולכן סמך לוי אצל יהודה. לפי שהקדים ליהודה לסבה שזכרנו אע"פ שלא יהיה הבכור. ואמר וללוי אמר מה שלא אמר כן בראובן ויהודה. לפי שיהודה וראובן חטאו ולכן ברכם ברמז. ואמר יחי ראובן ואל ימות. וכן וזאת ליהודה ויאמר. אבל כל שאר השבטים כולם שלא חטאו. אמר בהם וללוי אמר לבנימין אמר ולזבולון אמר וכן בכולם. לרמוז שברכתם היה יותר מפורשת באמירה מברכת כהנים. ובפרט בראובן שהיה חטאו גדול ולכן לא אמר בו ולראובן אמר. אבל ביהודה אמר וזאת ליהודה ויאמר לפי שברכתו היתה יותר מפורשת לפי שלא היה חטאו גדול כראובן. ולכן לא אמר בברכתו ולראובן אמר לפי שברכתו נבלעת עם ויהי בישורון מלך. וכמי שהיה מתירא לברכו. ולכן לא הפסיק בו בפרשה כמו בשאר כל השבטים אלא סמכו עם פרשה של מעלה. וכן סמך לוי עם יהודה. לפי שיהודה הוא מלך והמלך היה צריך לכהן לשאול לו בענין המלחמות במשפט האורים. כאומרו ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה'. ולזה אמר וללוי אמר תומיך ואוריך. למי הם צריכים לאיש חסידיך. הוא המלך החסיד הרמוז למעלה שהוא משבט יהודה. וזהו ועזר מצריו תהיה. ובמה תהיה עזרו באורים ותומים של הלוי. שיעזרוהו האורים ויבררו ויפרשו דבריהם. ולא יהיה כענין פילגש בגבעה ששאלו וטעו לפי שלא היתה שאלתם כהוגן. וזהו תומיך ואוריך לאיש חסידיך. והטעם שנתת לו משפט האורים. לפי שהוא מנוסה בנסיונות ונקי וזך. וזהו אשר נסיתו במסה. וכן מטעם אחר הם ראויים למשפט האורים. לפי שאין בהם חנופה ולבם זך ונקי ופיו ולבו שוים. וזהו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. ולכן הושם זה העדי על לבם. לפי שאין מחניפים אפי' לאביהם. כאומרו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו. וכן רמז באומרו האומר לאביו ולאמו. לפי שמשה האריך בברכת לוי קרובו יותר מבשאר השבטים. ואולי יאמרו ישראל שהיה מחניף לבב שבטו. לז"א אינו כן כי עולה לא נמצא בשפתיו. ואין בזה השבט חנופה לא על אביהם ולא על קרוביהם. וזהו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ואחר שזה נמצא בכל השבט כ"ש בי. ולכן רצה השם שיהיו בעלי הוראה לפי שאין בהם חנופה. וזהו יורו משפטיך ליעקב. אחר שאין בהם חנופה. וכתיב לא תכירו פנים במשפט וזה כנגד הדיינים. ותורתך לישראל. כנגד סודות התורה המסורים לישראל הם יחידי סגולה. וכנגד האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. אמר יורו משפטיך ליעקב. אחר שאין בהם חנופה. וכנגד ואת אחיו לא הכיר אמר ותורתך לישראל. דכתיב אמור לחכמה אחותי את. בענין שישיגו ויכירו סודות התורה. וכנגד ואת בניו לא ידע אמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. עד שבסבת הקטורת והקרבנות מקרב הבנים אשר לא ידעו את דבר ה'. ועולה זכרונם לריח ניחוח לה'. ומקשרים את ישראל כנגד אביהם שבשמים. וכנגד כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו. אמר ברך ה' חילו. לפי שהתורה מתשת כחו של אדם. ופועל ידיו תרצה כנגד ישימו קטורה באפך וגו'. מחץ מתנים קמיו כנגד ואת בניו לא ידע. כי אחר שהם לא ידעו ולא רחמו על בניהם. ראוי שלא תרחם על קמיהם ותמחץ מתניהם. שזה רמז על בניהם הבאים מהמתנים. ומשנאיו מן יקומון. כנגד האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת בניו לא ידע. כי אחר שלא הכירו בניהם ואחיהם ונעשו להם כשונאים. ראוי שתפיל שונאיהם לפניהם בענין שלא יקומו:

ויקרא את עשו בנו הגדול למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס והיתה קוראה אותו מקרואלפרוס א"ל בני מקרואלפרוס ואין אתם מכתיבין אותו א"ל אם בעיניך מקרואלפרוס בעינינו הוא ננס כך אביו קרא אותו גדול ויקרא את עשו בנו הגדול אמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול א"ל הקב"ה בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן שנאמר הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. א"ר ברכיה לקבל תורא טבחא הדא הוא דכתיב כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני הדא הוא דכתיב כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה וכתיב בה עשר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כאן כתיב שבע על אחת כמה וכמה הוי שבע תועבות בלבו. הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי אמר ר' יהושע הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים ידאג מן המיתה שכך אמר יצחק אם לשנים של אבא אני מגיע עד עכשיו מתבקש לי ואם לשנים של אימא מגיע הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. תני ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן יום המיתה שנאמר כי לא ידע האדם את עתו יום הנחמה אני ה' בעתה אחישנה. ועומק הדין שנאמר כי המשפט לאלהים הוא. ואין אדם יודע במה משתכר דכתיב מתת אלהים הוא. ואין אדם יודע מה בלב חברו אני ה' חוקר לב. ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה דכתיב כעצמים בבטן המלאה. ומלכות הרביעית מתי תפול דכתיב כי יום נקם בלבי. ועתה שא נא כליך שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבלות וטרפות. סב מאני זינך שלא תאכילני גזלות וחמסים. תליך א"ל הרי ברכות תלויות למאן דרחמי ליה למתברכא הוא מתברך.

ויקחו לי אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי למען תהיה תורת ה' בפיך. והמשפט שלי שנאמר כי המשפט לאלקים הוא, נטלתם אותם קחו אותי עמהם הדא הוא דכתיב ויקחו לי ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי. כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים. בזקנים אספה לי. בכהנים וכהנו לי. בלוים והיו לי הלוים. בישראל כי לי בני ישראל. במלכים כי ראיתי בבניו לי מלך. בארץ כי לי כל הארץ. בבכורות כי לי כל בכור. במקדש ועשו לי מקדש. בתרומה ויקחו לי תרומה. בירושלים העיר אשר בחרתי לי. במזבח מזבח אדמה תעשה לי. בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי. בקרבנות להקריב לי במועדו: