Quotation_auto zu Dewarim 1:2

ולהורות על זה תמצא שאמר אחד עשר יום מחורב. וכי עד עכשיו לא עבר אלא אחד עשר יום מחורב. והלא זה היה בסוף ארבעים שנה. אבל הרמז בזה מה שאמר יראת ה' תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה. לא שיקצרו ממש שהרי כתיב יבלו בטוב ימיהם. אבל פירושו שאע"פ שיחיו אלף שנים פעמים. אין חייהם חיים ואינן חשובים כיום אחד. ולכן בכאן לפי שבאלו הארבעים שנה יצאו מרעה אל רעה מעגל למרגלים וממרגלים למתאוננים. לא היו חייהם חיים. והיה להם כאלו לא עבר ביניהם אלא י"א יום וזה אחד עשר יום ויהי בארבעים שנה. להורות כי ספו תמו מבלהות כאלו לא היה אלא י"א יום מחורב. ומיד פתע פתאום ויהי בארבעים שנה בסוף הארבעים. דיבר משה אלה הדברים אל בני ישראל. ולזה רמזו רז"ל שהרשעים בחייהם קרויים מתים. לפי שאין להם חיים כלל וימיהם לא ימשכו. ואמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר. להורות שמיד בתחלת הארבעים היו ישראל ראויים ודבוקים בשם. ולא היה בלבם שום פירוד וחלוק. וזהו ה' אלהינו אלהי ואלהיך בשוה. ולכן לא אמר ה' אלהיך אלא ה' אלהינו. ולכן היה רצון השם להכניסם מיד לארץ בלא עיכוב. וזה פנו וסעו לכם וגו'. וכן אמר בואו ורשו את הארץ וגו'. לולי שעכב העון. ולזה התחיל מיד במינוי הדיינים שאמר להם לא אוכל לבדי שאת אתכם. לפי שהיו טרחנים. והם השיבו טוב הדבר אשר דברת לעשות. והיה ראוי שיאמרו על פיך אנו חיים ואין אנו רוצים דיינים אחרים. אבל הם חשבו מחשבת אמת שמשה לא ישא להם פנים ולא יעוות משפט. ולכן בחרו בדיינים רבים. ובזה חטאו נגד ה' ונגד משיחו. וכן חטאו בשילוח המרגלים. כי אחר שאמר להם ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש. נתקבצו כולם בערבוביא ואמרו נשלחה אנשים לפנינו. ושמו ספק בדבר השם ובשבועת האבות. וזהו ותמרו את פי ה' אלהיכם. ורמז בזה ג"כ שמרו את פי ה' והאמינו לדברי המרגלים האחרונים ולא לראשונים. כי בראשונה כולם הסכימו ואמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו. וזה כלול במה שאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. ואע"פ שאח"כ חזרו לומר אפס כי עז העם וכן אמרו ארץ אוכלת יושביה היא. אחר שהשם אמר להם שהיתה הארץ טובה והם הסכימו גם כן לזה בדבריהם הראשונים. היה להם להאמין לדברי השם ולא למרות פי כבודו. וזהו ותמרו את פי ה' אלהיכם ולא האמנתם לדבריו. והאמנתם לדברי המרגלים שהוציאו דבה על הארץ. ושמעתם שמע שוא ולשון הרע. וזהו ותרגנו באהליכם וגו'. וכדי להסיר מכם הפחד והמורא של דברי המרגלים. אמרתי לכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם ילחם לכם כמו שעשה במצרים. ואם תאמרו כי מלחמת מצרים היתה הוראת שעה. לפי שהמצריים היו חייבים ואשמים ממקום אחר. לא הונח שיהיה זה כן. כבר ראיתם נסים אחרים רבים וגדולים שעשה השם עמכם במדבר. וכן יעשה עכשיו. וז"ש ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו וגו'. ואחר שראיתם דבר זה בעיניכם שהוא דבר גדול והאמנתם בו. איך אפשר שבדבר קטן כזה של ביאת הארץ בערך הראשונים אינכם מאמינים. וזהו ובדבר הזה אינכם מאמינים. אחר שראיתם שהוא הולך לפניכם לתור לכם מקום לחנותכם וכל זה כדי להביאכם לארץ ישראל. או שיאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים לפי שהוא הולך לפניהם בדרך. כלומר בסבת רוב הנסים והטובות שהוא עושה עמכם תמיד ביום ובלילה באש לילה ובענן יומם. אתם מואסים את ה' אשר בקרבכם ואינכם מאמינים בו. כמו שאמר במקום אחר יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. ואמר הוקר רגלך מבית רעיך וכו':

אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. והרי הדש דרחמנא אמר ולחם קלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבה אמר קרא קצצירכם שלכם יהא. ואידך קצירכם דכלהו ישראל קאמר. תנן משחרב בית המקדש התקין רבנן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, א"ל רבי יהודה וכו', רבי יהודה הוא דטעה הוא סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדא רייתא קאמר. והא התקין קתני, מאי התקין דרש והתקין. אמר רבינא אמרה לי אם אבוך דאבוך לא הוה אכיל אלא באורתא דיבסר יום תמניסר, סבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא, רב וחזקיה דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר בזמן שיאן בית המקדש קיים האיר המזרח מתיר, מאי טעמא תרי קראי כתיבי, כתיב עד הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים ור' וחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר, והא כתיב עד הביאכם למצוה. תנו רבנן אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמירא [דלא למספר]. מתמניא ביה ועד סוף מועדא חגא דשבועא דלא להתענאה, שהיו צדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהא כולן באין מתרומת הלשכה. שהיו ביתוסים אומרים עצרת אחר השבת. נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן שוטין מנין לכם, ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד עמד ותיקן אחר השבת כדי שיהיו ישראל מתענגין שני ימים, קרא עליו המקרא הזה אחד עשר יום מחורב וגו', ואם משה רבינו אוהב ישראל היה למה אהרן במדבר מ' שנה, א"ל רבי בכך אתה פוטרני, א"ל שוטה לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם. כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהינה הא כיצד כאן בי"ט שחל להיות בשבת כאן בי"ט שחל להיות באמצע שבת. רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר תספר לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. ר' יהושע אומר אמרה תורה מנה ימם וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש סמך לביאתו ניכר אף עצרת סמוך לביאתו נכרת. ר' ישמעאל אמר אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת מה להלן רגל ותחלת רגל אף כאן רגל ותחלת רגל. רבי יהודה בן בתירא אומר נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. תנו רבנן וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. ממחרת השבת ממחרת יום טוב. או יכול ממחרת שבת בראשית, אמר רבי יוסי בר' יהודה הרי הוא אומר תספרו חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהא אלא חמשים. ואם תאמר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מוצא נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר תספר לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יוסי אומר ממחרת השבת ממחרת י"ט, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית, אמרת וכי נאמר ממחרת שבת [שבתוך] פכח והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת וכל השנה כולה מלאה שבתות צא ובדוק באיזה. ועוד נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. רבי ישמעאל בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלה ז' מן החדש אתה יכול לאכלה ו' מן החדש. מיום הביאכם תספרו יכול יקצור ויביא אימתי שירצה ויספור תלמוד לומר מהחל חרמש. אי מהחל חרמש [תחל] לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם. אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא תמימות בזמן שאתה מונה מבערב. הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, אמר רבא כולהו אית להו פירכא בין במתניתין קמייתא בין במתניתין בתרייתא בר מתרי תנאי בתראי דלית להו פירכא, אי מדרבן יוחנן בן זכאי דלמא כדאביי דאמר מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי אי מדרבי אליעזר ור' יהושע ממאי דבי"ט ראשון קאי דילמא בי"ט אחרין קאי דרבי ישמעאל ודרבי יהודה בן בתירא לית להו פירכא. אי מדרבי יוסי בר יהודה דילמא חמשים לבר משיתא, אי מדרבי יהודה בן בתירא טמאי דביום ראשון קאי דילמא בי"ט אחרון קאי, ר' יוסי נמי חזי לה פירכא והיינו דקאמר ועוד:

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבוא מאי לצאת ולבוא אילימא לצאת ולבוא ממש והא כתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, אלא לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו שערי חכמה. מאן דאמר בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו, מאן דאמר בניסן נולדו בניסן מתו שנאמר ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וכו' (כתוב בפסוק אחד עשר יום מחורב ברמז ת"ת). כתיב כי אתה תבוא וכתיב כי אתה תביא, א"ל משה ליהושע זקנים שבדור עמך, והקב"ה א"ל ליהושע טול מקל והך על קדקדן