Quotation_auto zu Dewarim 10:14

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. כבר הקשו אטו מילתא זוטרתי היא. ותירצו אין לגבי משה וכו'. ולפי הפשט יאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. כלומר אע"פ שאלו הדברים גדולים ויש בהם טורח גדול לירא את ה' ולאהבה אותו ולשמור מצותיו. אחר שכל זה הוא לטוב לך הוא דבר קל. כי ידוע שאע"פ שאדם יטרח מאד. אם הוא לטובתו ולתועלתו הוא עושהו בלב שלם. וכן בסבה שנית הוא דבר קל מאד. כי אחר שהשם עשה עמך טובות גדולות לא עשה כן לכל גוי. והוא זה שאתה יודע כי לה' אלהיך השמים והארץ ויבחר בך ובאבותיך מכל עם ולשון. א"כ אחר שהוא קדמך בטובות. אע"פ שישאל ממך דברים גדולים מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו שאמר הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' מכל העמים. ואמר ויבחר בזרעם אחריהם. לרמוז על דוד שהוא רגל רביעי מהמרכבה. ורק באבותיך רמז על אברהם יצחק ויעקב. והנכון שיאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. לרמוז שאע"פ שהיה שואל מהם דברים גדולים ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולשמור מצותיו. בערך ישראל ובערך הזמן שהם בו לא היו דברים גדולים. כי ידוע כמו שאמרו ז"ל משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא עד שבאו ישראל להר סיני ופסקה זוהמתם. אבל אוה"ע שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם. עד שבסבת זוהמת הנחש היו להם מניעות גדולות להשיג השגת התורה. ואין להם הכנה ראויה. כי בסבת זוהמת הנחש הם הולכים אחר התאות ואחר מראית עיניהם של ישראל. אבל ישראל שעמדו על הר סיני וראו הקולות והלפידים וראו כבוד ה' יורד באש על הר סיני. עד שבזה כמעט שנחלפה צורתם ונחלשה זוהמתם. עד שלזה רמזו ז"ל שבמעמד הר סיני פרחה נשמתם מהם. עד שבזה היו מוכנים לקבל התורה. בענין שבזה פסקה זוהמתם מהם. וכן פסקה זוהמתם בסבת אכילת המן שהיה לחם אבירים מאכל דק וזך מאד. והיה מזכך הלבבות. עד שבזה כשבאו להר סיני כבר פסקה זוהמתם ונחלשת. ובכל זה היו מוכנים לקבל התורה אבל העו"ג לא עמדו על הר סיני ולא פסקה זוהמתם. ולכן אמר להם משה ועתה ישראל. בזה העת והזמן שאתה עתה ברוך ה'. שהוא אחר מ"ת והסרת הזוהמא. בסבת אכילת המן וראיית הנסים הגדולים. מה ה' אלהיך שואל מעמך. אחר שכבר אתה מוכן וראוי לכל הדברים. כי אם היה שואל דבר זה מעם אחר היה דבר גדול. אחר שלא פסקה זוהמתם ואין להם הכנה. אבל מעמך שאתה עם קדוש ומוכן בקבלת התורה ובאכילת המן. אינו דבר גדול. וכן אם השם היה שואל דבר זה מעמך קודם מ"ת ואכילת המן וראיית הנסים. היה דבר גדול. אחר שלא היה לך הכנה. אבל עתה בזה העת שכבר אתה מוכן וראוי ופסקה זוהמתך ממך. מה ה' אלהיך שואל מעמך. ובזה הוא מדויק מאד מלת ועתה ישראל. שלא היה לו לומר אלא שמע ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכן מלת מעמך מדוייק. באופן שלפי הכנתם לא היה שואל מהם דבר גדול. אחר שפסקה זוהמתם ועמדו על הר סיני. מה שלא עשה כן לכל גוי. וזהו שסמך מיד הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם. יותר מכל האומות במתן תורה ובעשיית הנסים והנפלאות:

אחר כך אמר הן קרבו ימיך למות. וכבר ידעת שאין מלכות נוגעת בחבירתה [אפילו] כמלוא נימא. לכן קרא את יהושע ואצונו לנגיד על עמי. וילך משה ויקרא לתלמידו ויתיצבו באהל מועד. ואמר הן קרבו ימיך למות. לרמוז למה שאמרו במדרש ימים מתים והצדיקים אינם מתים. מה טעם לפי שחמה זורחת ומברכין יוצר אור יוצר המאורות. אבל הרשעים אפי' בחייהם קרויים מתים לפי שאין מברכין יוצר אור ויוצר המאורות. וזהו ואתה חלל רשע. ומרמז בזה שהצדיקים מכירים יכולת האל והשגחתו. ומודים ומברכין לשמו ית' על כל דבר ודבר. ובפרט אמר שמברכים יוצר אור יוצר המאורות. שזה רמז שהוא צור יוצר עולמים וברא העוה"ז והעוה"ב. וזהו יוצר אור שזהו כנגד העה"ז. יוצר המאורות הם המאורות העליונים שבם זוכים לאור באור פני המלך. ולכן אמר שהצדיקים אפילו במיתתם קרויין חיים. לפי שהם זוכים לאותם המאורות שמברכין עליהם. אבל הרשעים אין מברכין יוצר אור לפי שבחשכה יתהלכו בזה העולם ואין מברכין יוצר המאורות. ולכן אין משיגים אור העוה"ב והם מתים כאמרו ורשעים בחשך ידמו. באופן שאפילו בחייהם קרויים מתים. וכן רמז יוצר אור יוצר המאורות. שהצדיקים מודים שהשם ברא שלשה עולמות הרומזים בפסוק ויכל אלהים ביום השביעי כמו שכתבתי שם. וזהו יוצר אור כנגד העוה"ז. יוצר המאורות כנגד עולם האמצעי ועולם העליון. אבל הרשעים כופרים בבריאת העולם ואומרים לית דין ולית דיין. ולכן אמר הן קרבו ימיך למות. אבל הן אין אתה מת. וכן ויקרבו ימי ישראל למות כמו (שהצרכתי) [שהארכתי] שם. וכן כתבתי שם שאע"פ שהמיתה היא קשה ומי הוא ערב לגשת אליה. עכ"ז הצדיקים שלא חטאו הן נקרבים אל המות בלי יראה ובלי בשת. ולכן אמר בכאן הן קרבו ימיך למות. אע"פ שאתה בורח מן המיתה. ימיך קרבו למות בלי בשת ובלי יראה. אחר שהם ימים אמתיים. כמו שאמר באברהם בא בימים האמתיים. כיוצא מן הימים היה לו לומר. וכמו שנאמר ביעקב ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף שהוא היה בנו האמיתי. כן אמר בכאן קרא את יהושע שהוא בנך האמיתי בן בנו של יוסף. ולהורות על מעלת מרע"ה אמרו במדרש על מלת הן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך בו דכתיב הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. אתה קונס עלי מיתה. דכתיב הן קרבו ימיך למות. עד שחזר הקב"ה ואמר לו הנך שוכב עם אבותיך. אין הנך אלא לשון מנוחה שנאמר והנחה למדינות עשה. רמזו בזה מה שאמרו בסתרי התורה שאמר לו הקב"ה למשה אני אלוה בעליונים ויחידו של עולם. ואתה יחיד בתחתונים דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. לרמוז כי כמו שמשה קלס להקב"ה במלת הן לה' אלהיך. שהם אותיות שאין להם זוג. כך אין להקב"ה זוג. כי הה"א אין לה זוג בעשרות. וכן אות נון אין לה זוג במאות וכו'. ולכן כמו שאלו האותיות אין להם זוג. כך הוא הקב"ה הוא יחיד בלי זוג. וזהו הן לה' אלהיך השמים. וכמו שמשה קלס להקב"ה באלו האותיות שאין להם זוג. כך קלס הקב"ה למשה באותיות שאין להן זוג ואמר הן קרבו ימיך למות. לרמוז שאין לו זוג דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ועכ"ז אמר הקב"ה למשה שאע"פ שאתה אין לך זוג ואני אין לי זוג. קרבו ימיך למות. ואני חי וקיים לעולם. ולקרר דעתו חזר לומר הנך שוכב עם אבותיך. כלומר אע"פ שאתה מת. אתה חי במנוחת עולמים. וזהו שאמרו אין הנך אלא לשון מנוחה:

את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן הראשונה במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. השניה שנאמרה על הים שנאמר אז ישיר משה. שלישית שנאמרה על הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. ושאמר משה שנאמר ויהי ככלות משה לכתוב. ושאמר יהושע שנאמר אז ידבר יהושע. ושאמרו דבורה וברק שנאמר ותשר דבורה. ושאמר דוד וידבר דוד לה' מזמור שיר חנוכת הבית. ושאמר שלמה שנאמר אז אמר שלמה. ושאמר יהושפט שנאמר בצאת לפני החלוץ [אומרים] הודו לה' כי לעולם חסדו. מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה שבכולן נאמר כי טוב וכאן לא נאמר כי טוב מלמד כביכול לא היתה שמחה במרום על אבדן של רשעים. וקל וחומר על אבדתו של צדיק אחד שהוא שקול כנגד כל העולם כולו שנאמר וצדיק יסוד עולם. העשירית לעתיד לבוא שנאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ואומר שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסדים. כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבוא קרויה בלשון זכר שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך התשועה העתידה לבוא אין אחריה שעבוד שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. את השירה הזאת לה' לה' אמרוה ולא אמרו לבשר ודם. כמה שנאמר ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות וגו' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם. ויאמרו לאמר רבי נחמיה אומר רוח הקדש שרתה על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהם קוראים את שמע. רבי עקיבא אומר כבני אדם שהן קורין את ההלל. ורבי אלעזר בן עזריה אומר משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו אשירה לה' כי גאה גאה. משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין ה' איש מלחמה ה' שמו. אשירה לה' לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' נאה התפארת והנצח וההוד. וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה. אשירה לה' משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש שהוא עשיר ואינו אלא עני שהוא חכם ואינו אלא טפש שהוא רחמני ואינו אלא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחנפין אותו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אשירה לה' שהוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור והנורא ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ואומר ה' כגבור יצא ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. אשירה לה' שהוא עשיר שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' ואומר אשר לו הים והוא עשהו וגו' ואומר לה' הארץ ומלואה ואומר לי הכסף ולי הזהב ואומר הן כל הנפשות לי המה. אשירה לה' שהוא חכם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ ואומר עמו חכמה וגבורה ואומר כי ה' יתן חכמה ואומר יהב חכמתא לחכימין ואומר כי בכל חכמי הגוים. אשירה לה' שהוא רחמן שנאמר ה' ה' אל רחום ואומר רחום וחנון ה' ואומר כי אל רחום ה' אלהיך ואומר זכור רחמיך ה' ואומר טוב ה' לכל ורחמיו וגו' ואומר לאדני אלהינו הרחמים וגו', אשירה לה' שהוא דיין שנאמר כי המשפט לאלהים הוא אלהים נצב בעדת אל ואומר הצור תמים פעלו. אשירה לה' שהוא נאמן שנאמר האל הנאמן שומר וגו' ואומר אל אמונה ואין עול. אשירה לה' שהוא נאה לו גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' וגו' אל נערץ בסוד קדושים רבה. ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו. וכן הוא אומר ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש שלו. וכן דוד הוא אומר אין כמוך באלהים ה' וכן הוא אומר דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז ואומר עיניו כיונים ואומר לחיו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש. רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנאמר או כנפל טמון לא אהיה וגו' ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר מפי עוללים ויונקים. רבי אומר עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ ואומר עוללים שאלו לחם. ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר אספו עוללים ויונקי שדים. אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר אשירה לה'. רבי מאיר אומר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף מלאכי השרת שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. כי גאה גאה גאני וגאיתיו גאני במצרים כה אמר ה' בני בכורי ישראל אף אני גאיתיו במצרים שנאמר השיר יהיה לכם וגו'. גאני על הים ויסע מלאך האלהים וגו' אף אני גאיתיו על הים ואמרתי לפניו שירה.