Quotation_auto zu Dewarim 11:19

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו'. לפי שהבטיחם למעלה כי בשמירת החוקים יתן להם את הארץ הטובה. כאומרו למען תחזקו ובאתם וירישתם את הארץ וגו'. ולפי שישראל היו מורגלים במצרים והיתה ארץ טובה כאומרו כגן ה' כארץ מצרים. ואולי יחשבו שהיא היתה טובה מא"י. לכן בא עתה להבטיחם שהיא טובה מארץ מצרים בשני דברים. האחד כי ארץ מצרים צריכים להשקותה כגן הירק וזה טורח גדול. אבל א"י למטר השמים תשתה מים בלי טורח ועמל. והשני שכל הארצות הן מושפעות ע"י שליח. וא"י הוא בעצמו דורש אותה ואוהב אותה. ועיני ה' והשגחתו בה תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה. ונכתב מרשית בלא אל"ף. להורות כי בתשרי נידון העולם וזהו מרשית. ואמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ונתתי מטר ארצכם. לפי שלמעלה שבח לא"י באומרו למטר השמים תשתה מים. ולפי הנראה שבח ארץ מצרים גדול. שאין צריכים להמתין למטר השמים אלא להשקות כגן הירק. אבל בא"י לעולם עיניהם תלויות למעלה אם ירד מטר או לא ירד. לזה סמך ואמר והיה אם שמוע תשמעו. כלומר הכל תלוי בך. שאם תשמעו מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו. אבל אם לא תשמעו וסרתם ועבדתם אלהים אחרים. ועצר את השמים ולא יהיה מטר ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה. ואז תכירו טובתה כי בסבת טובת הארץ חטאו. כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ואמר זה לפי שהיו אומרים כי ארץ מצרים טובה ממנה. ושמתם את דברי אלה. כלומר אני יודע שאני מצוה לכם דברים טובים דברים נחומים. באופן שאף לאחר שתגלו תזכרו אותם ותשימו אותם על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אותם וגו'. כמאמר הנביא הציבי לך ציונים. או יאמר בסבת שתשכחו דברי. וסרתם ועבדתם. תגלו מעל אדמתכם. ולכן ראוי לכם שתזכרו דברי ותשימו אותם על לבבכם ותשמרו מצות תפלין ומזוזה. בענין שבזה תשבו בבתיכם. וזהו למען ירבו ימיכם וגו'. וזאת הפרשה היא כעין פרשת שמע ישראל. ולכן כמו שאמר שם בכל לבבך ובכל נפשך. כן אמר בכאן על לבבכם ועל נפשכם. וכן פירש בה ענין תפלין ומזוזה ואמר וקשרתם אותם. וכנגד ושננתם לבניך אמר ולמדתם אותם את בניכם. אלא שפרשה שמע ישראל היא פרשת היחוד ויש בה סוד האהבה. ולכן אמר בה ואהבת את ה' אלהיך. אבל פרשה זו היא סוד היראה. ולכן התחיל בה והיה אם שמוע תשמעו דרך גיזום. אם תשמעו הרי טוב. ואם לאו וחרה אף ה' בכם וגו':

שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, מנא ה"מ דת"ר (ובלכתך בדרך) [בשבתך בביתך] פרט לעוסק במצוה וכו'. הא מהכא נפקא הא מהתם נפקא. דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם נושאי ארונו של יוסף היו דר"י הגלילי, רע"א מישאל ואלצפן היו, ר"י אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר [אם מישאל ואלצפן היו היו יכולין ליטהר] אלא מי היו טמאי מת מצוה היו וחל שביעי שלהן בערב הפסח שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות. צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח אבל הכא דמטא זמן ק"ש אימא לא צריכא. ואי אשמעינן הכא משום דליכא כרת אבל התם דיכא כרת אימא לא צריכא. ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא שבאותו היום נטמאו. איסי בן יהודה אומר ולא יכלו לעשות (יג) מתקניו היו עצמן לעתיד לבא. ר' אליעזר בר"ש אומר יכולים היו לעשותו ביוחם שלאחריו מפני שהיה שלישי להזייתן:

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי. למה נאמר לפי שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני לא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה, תלמוד לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד, אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ ישראל כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצות הנוהגות משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין תלמוד לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי לרבות שאר מצות. אין לי אלא מצות שעד שלא כבשו וישבו, משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות מני, תלמוד לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי להוסיף עליהן מצות אחרות, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מלמד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שנענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר שמעו דבר ה' (בית יעקב) [בני ישראל] כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אין אמת, אין דברי תורה נאמרים שנאמר אמת קנה. אין חסד, אין דברי חסד נאמרין שנאמר חסדך ה' מלאך הארץ. אין דעת, אין דברי דעת נאמרין שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת. ואומר לכן כאכול קש לשון אש, וכי יש לך קש שאוכל אש אלא קש זה עשו שכל זמן שישראל מרפים את ידיהן מן המצות שולט בהם, ואומר מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי, ואומר כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה וגו'. וכבר היו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מסובין בבית שערים בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם מה גדול תלמוד גדול או מעשה גדול, אמר ר' טרפון מעשה גדול, ורבי עקיבא אומר גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה, ר' יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע וליובלות מאה ושלש, וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, ואומר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו: