Quotation_auto zu Dewarim 12:19
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כָּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ׃ (ס)
Achte auf dich, dass du den Leviten nicht verlässt, solange du auf deinem Land lebst.
ילקוט שמעוני על התורה
כי אם לפי ה' אלהיך תאכלנו זו שילה. במקום אשר יבחר ה' זו ירושלים. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך חביב חביב קודם. והלוי אשר בשעריך כל מקום שאתה מוצא הלוי (הזה) תן לו מחלקו. אין לו מחלקו תן לו ממעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים. כי אם לפני ה' תאכלנו. אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה, מ"ט, אמר קרא כי אם לפני וגו' וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקריא ביה כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך, וכל היכא דלא קריא ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו לא קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך. השמר בלא תעשה פן בלא תעשה. פן תעזוב את הלוי כל ימיך אפילו שמיטין ויובלות. על אדמתך ולא בגולה. אמר ר' אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי מה כתיב בתריה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, וכי מה ענין זה אצל זה [אלא] אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. רב (הונא בשם רבי אחא) [אחא בשם רבי הושעיא] עבר מביא פר ורבו מביא (עולה) [פר] עבד קודם לרבו. תניא מתן אדם ירחיב לו, מעשה בר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא שהלכו לחולות [אנטוכיא] לעסוק במגבת [צדקה] לחכמים, הוה תמן חד אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד לו מנכסיו, כיון שראה רבותינו עלה לביתו ופניו חולניות, א"ל אשתו למה פניך חולניות, תנא לה עובדא רבותינו כאן ואיני יודע מה לעשות להן, אשתו שהיתה צדקת מה אמרה לו לא נשתיירה לך שדה אחת לך מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן, כשהוא נותן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך והלכו להן רבותינו, יצא לחרוש כשהוא חורש חצי שדהו האיר לו הקב"ה עיניו ונבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה, ירד להעלותה ונמצא תחתיה סימא, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליה מה אבא יודן [עביד, א"ל הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעיזיין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכיל למיחמי סבר אפוי דאבא יודן, כיון ששמע יצא לקראתן אמרי ליה מה אבא יודן עביד]. אמר להן עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות, א"ל אף על פי שנתן אדם יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. רבי חייא בר אבא עבד פסיקא למיתן בהדא מדרשא דטבריא. קם חד מבנוי דסילכא ופסק ליטרא דדהבא נטלו רבי חייא והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. ריש לקיש אזל לבוצרה הוה תמן חד אבא יודן רמאי, וח"ו לא הוה רמאי אלא שהיה מרמה במצותה. הוה חמי מה צבור פסיק ופ סיק לקביל צבור, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. השמר לך פן תעזוב את הלוי וכתיב כי ירחיב, משל למה הדבר דומה לאחר שאמר לחברו השאילני זהוב אחד, א"ל איני מכיר חשבונך, א"ל בדוק אותי, נתן לו ופרע לו מיד, א"ל אם אתה צריך אפילו עד כ' זהובים עפילו עד ל' טול לך, מי גרם לו שאמר להו כן אלא שעשה לו חשבון טוב, כך כשאדם מפריש מעשרותיו כראוי מיד מרחיבים את גבולו, וכן הוא אומר מתן אדם ירחיב לו (כתוב ברמז ר"ז):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
כי אם לפי ה' אלקיך תאכלנו זו שילה. במקום אשר יבחר ה' זו ירושלים. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך חביב חביב קודם. והלוי אשר בשעריך כל מקום שאתה מוצא הלוי (הזה) תן לו מחלקו. אין לו מחלקו תן לו ממעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים. כי אם לפני ה' תאכלנו. אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה, מ"ט, אמר קרא כי אם לפני וגו' וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקריא ביה כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך, וכל היכא דלא קריא ביה לפני ה' אלקיך תאכלנו לא קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך. השמר בלא תעשה פן בלא תעשה. פן תעזוב את הלוי כל ימיך אפילו שמיטין ויובלות. על אדמתך ולא בגולה. אמר ר' אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי מה כתיב בתריה כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, וכי מה ענין זה אצל זה [אלא] אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. רב (הונא בשם רבי אחא) [אחא בשם רבי הושעיא] עבר מביא פר ורבו מביא (עולה) [פר] עבד קודם לרבו. תניא מתן אדם ירחיב לו, מעשה בר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא שהלכו לחולות [אנטוכיא] לעסוק במגבת [צדקה] לחכמים, הוה תמן חד אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד לו מנכסיו, כיון שראה רבותינו עלה לביתו ופניו חולניות, א"ל אשתו למה פניך חולניות, תנא לה עובדא רבותינו כאן ואיני יודע מה לעשות להן, אשתו שהיתה צדקת מה אמרה לו לא נשתיירה לך שדה אחת לך מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן, כשהוא נותן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך והלכו להן רבותינו, יצא לחרוש כשהוא חורש חצי שדהו האיר לו הקב"ה עיניו ונבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה, ירד להעלותה ונמצא תחתיה סימא, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליה מה אבא יודן [עביד, א"ל הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעיזיין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכיל למיחמי סבר אפוי דאבא יודן, כיון ששמע יצא לקראתן אמרי ליה מה אבא יודן עביד]. אמר להן עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות, א"ל אף על פי שנתן אדם יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. רבי חייא בר אבא עבד פסיקא למיתן בהדא מדרשא דטבריא. קם חד מבנוי דסילכא ופסק ליטרא דדהבא נטלו רבי חייא והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. ריש לקיש אזל לבוצרה הוה תמן חד אבא יודן רמאי, וח"ו לא הוה רמאי אלא שהיה מרמה במצותה. הוה חמי מה צבור פסיק ופ סיק לקביל צבור, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. השמר לך פן תעזוב את הלוי וכתיב כי ירחיב, משל למה הדבר דומה לאחר שאמר לחברו השאילני זהוב אחד, א"ל איני מכיר חשבונך, א"ל בדוק אותי, נתן לו ופרע לו מיד, א"ל אם אתה צריך אפילו עד כ' זהובים עפילו עד ל' טול לך, מי גרם לו שאמר להו כן אלא שעשה לו חשבון טוב, כך כשאדם מפריש מעשרותיו כראוי מיד מרחיבים את גבולו, וכן הוא אומר מתן אדם ירחיב לו (כתוב ברמז ר"ז):
Ask RabbiBookmarkShareCopy